יום ראשון, 5 במאי 2013

גרמניה הנאצית, אידיאולוגיה, בניית משטר – מדמוקרטיה לנאציזם (1939-1933)


א. האידיאולוגיה הנאצית (כולל האנטישמיות המודרנית בגלגולה הנאצי ומרכזיות השאלה היהודית באידיאולוגיה הנאצית ודימוי היהודי בעיני הצמרת הנאצית).

המפלגה הנאציונל סוציאליסטית הגרמנית של הפועלים
National Sozial Duetche Arbeiter Partei 
לכאורה בשם המפלגה קיימת סתירה פנימית בין לאומנות לסוציאליזם. למעשה, המפלגה קורצת גם לימין וגם לשמאל על מנת למשוך בוחרים. בנוסף, "הסוציאליזם" בהקשר הנאצי הוא לאומני-גרמני ולא בנוסח "פועלי כל העולם – התאחדו".  המפלגה קמה ב-1919. בכינוס המפלגה בפברואר התקבל מצע המפלגה והיטלר הצטרף אליה בשנה זו.

עקרונות מרכזיים:
תורת הגזע- הרעיונות המרכזיים של תורת הגזע נפוצו כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 והיא נחשבה, כביכול, תורה מדעית המתבססת על תורת הדרוויניזם (כלומר, עיוות של תורה זו). הנאצים העמידו את תורת הגזע במרכז השקפת עולמם: לגזע הם ייחסו תפקיד מרכזי בתהליכים ההיסטוריים, ואת ההיסטוריה הם ראו כתולדות מלחמת הישרדות ומאבק על שליטה בין הגזעים השונים.
תורת הגזע ממיינת את כל בני האדם לקבוצות גזע שונות, ולכל קבוצת גזע יוחסו תכונות קבועות, בלתי ניתנות לשינוי, העוברות בתורשה מדור לדור. החלוקה בין הגזעים היא הירארכית: גזעים יוצרי תרבות (כמו הגזע הארי), נושאי תרבות והורסי תרבות (כמו הגזע השמי).
הגזע הארי, שאליו משתייך העם הגרמני ועמים צפון-אירופאים נוספים, הוא הגזע העליון, שמכלול תכונותיו הטובות הועיד אותו להיות "גזע האדונים" הראוי לשלוט בעולם. גזעים נחותים יותר, כמו הסלאבים, נועדו לשרת את הגזע הארי אילו נגד הגזעים הנחותים (היהודים), המאיימים על טוהר הגזע הארי יש להכריז מלחמת חורמה.
הגזע הארי חייב לשמור על חוזקו וחיוניותו כי רק כך הוא יוכל למלא את ייעודו כשליט העולם, ולתקן את כל העיוותים, שנוצרו במהלך השנים ולבנות סדר עולמי חדש על בסיס תורת הגזע. לפיכך, חייב הגזע הארי העליון לשמור על טוהר דמו. אסור, שדם ארי יתמזג עם גזעים נחותים יותר (כלומר אסור שיתקיימו נישואי תערובת) ובמיוחד לא עם דם שמי. הדבר עלול להביא לניוון הגזע הארי.
האנטישמיות בגלגולה הנאצי: האנטישמיות היא מרכיב מרכזי באידיאולוגיה הנאצית ומרכיב חשוב בתורת הגזע. כמו תורת הגזע, גם האנטישמיות לא הומצאה ע"י הנאצים אך הנאצים הקצינו את הטיעונים והדימויים האנטישמיים והפכו את היהודים, בני הגזע השמי, למקור כל הרוע בעולם, לשטן, לחיידק המאיים על האנושות כולה. הגזע השמי הוצג כניגוד המוחלט של הגזע הארי, שבמזימותיו חותר להשתלט על העולם. תפקידו של הגזע הארי להלחם בגזע השמי הנחות ובכך להציל את האנושות כולה. תכונות הגזע ההרסניות טבועות ביהודים והן עוברות בתורשה והן בלתי ניתנות לשינוי.
ייחודה של האנטישמיות בגלגולה הנאצי בא לידי ביטוי במרכזיות ובטוטאליות שלה וכבסיס לבניית סדר עולם חדש. עם תפיסת השלטון ע"י הנאצים ב-1933, הפכה תורת הגזע לאידיאולוגיה הרשמית של המדינה ובפעם הראשונה, השתמשה מדינה מודרנית בכל האמצעים לממש אידיאולוגיה גזענית זו – בגרמניה תחילה ואח"כ בכל מקום שהרייך השלישי כבש.
מרחב המחיה: עקרון מרחב המחיה הוא הצידוק האידיאולוגי לשאיפות ההתפשטות הטריטוריאליות של הנאצים. גם הוא מבוסס על תורת הגזע. העם הגרמני זקוק למרחב מחיה עבור מיליוני הגרמנים בהווה ולאלה, שייוולדו בעתיד. ולכן ראוי, ש"גזע האדונים" יחיה ברווחה.
מרחב המחיה הגרמני נמצא במזרח – בעיקר באדמות פולין ורוסיה, שם חיים הגזעים הנחותים יותר- הסלאבים, אותם ניתן לשעבד ל"גזע האדונים" הארי. היטלר ידע, שהשאיפה למרחב מחיה עלולה להוביל את גרמניה למלחמה אך, מלחמה נתפסה בעיניו כערך חיובי שיחשל את העם הגרמני, יעורר את חיוניותו וינער אותו מניוון.
עקרון המנהיג: הפיהרר (המנהיג) הוא שיעמוד בראש העם הגרמני ויוביל את גרמניה לייעודה. הפיהרר הוא הדוגמא המושלמת של הגזע הארי והוא מייצג את כל מעלותיו, כוחו וצרכיו. הפיהרר הוא נציג ההשגחה העליונה. הוא אינו מוגבל ע"י שום חוק או חוקה. יש לציית לפיהרר ללא היסוס. החלטותיו של הפיהרר הן כמו צו הגורל והן מחייבות ציות מוחלט.
עליונות ואחדות האומה והגזע:  ע"פ הנאציזם, העם הגרמני ("הפולק") הוא גוף אחיד בעל רצון אחד השואף לליכוד כל בני העם הגרמני תחת מסגרת מדינית אחת. במסגרת כזאת, רצון המדינה עומד מעל לרצון היחיד ולפיכך, אין מקום לפלורליזם – כלומר, לתפיסות אחרות כמו הדמוקרטיה הליברלית המבוססת על מרכזיות האדם היחיד ומימוש זכויותיו הטבעיות או הקומוניזם הבא לקדם שוויון חברתי-כלכלי ללא הבדל דת, גזע ומין. יש לזכור, שהאיבה לדמוקרטיה ולקומוניזם טופחו גם ע"י אפיונם כ"יהודיים". מטרת הנאצים ליצור מדינה שבה חיים רק גרמנים טהורים הנאמנים לערכי האידיאולוגיה הנאצית.
ההתנגדות לחוזה ורסאי: חוזה ורסאי משנת 1919, שנכפה על גרמניה ע"י מדינות ההסכמה עם סיום מלחמת העולם הראשונה פגע קשה בכבוד הלאומיות הגרמנית ("חרפת ורסאי"), שעליו הנאצים נלחמו להגן. הם ראו בחותמי ההסכם, נציגי ממשלת ויימאר כ"בוגדים התוקעים סכין בגב האומה". חוזה זה, אילץ את גרמניה למסור שטחים לפולין ("הפרוזדור הפולני") ופיצל את גרמניה לשני חלקים לא רציפים גיאוגרפית וכן אילץ להשיב את חבלי אלזס ולורן לצרפת. כמו כן, הוטלו על גרמניה הגבלות צבאיות כמו העמדת צבאה על 100,000 חיילים בלבד (עם זמן שירות ממושך), והגבלת חימושה ותעשייתה הצבאית וכן פירוז חבל הריין מנוכחות צבא גרמני. חוזה ורסאי גם הטיל פיצויים כבדים על גרמניה וקבע שהיא האחראית למלחמה.
הנאצים שאפו לבטל את חוזה ורסאי ולהחזיר את המצב לקדמותו ולשקם בכך את כבוד הלאום הגרמני.

עקרונות נוספים: אנטי-קומוניזם (תוך קישור לאנטישמיות) ואנטי-דמוקרטיה.

הנאציזם התבסס על ערכים שכללו: volk  (בעצם, העם הגרמני) טהור הדם, חוק וסדר, מאבק באויבים, טוהר התרבות וחוסנה של המשפחה. את אחיזת בשלטון חיזקו באמצעות שימוש בסמלים וסיסמאות: צלב קרס, "עם אחד, רייך אחד, מנהיג אחד", "רייך בן אלף שנים" תוך שימוש ראוותני בתעמולה, טקסים ופולחן אישיות.

אנשי מפתח במפלגה: הרמן גרינג, יוזף גבלס (שר התעמולה), היינריך הימלר (ראש ה-SS), ריינהרד היידריך (ראש ה-SD), היינריך מילר (ראש הגסטאפו), מרטין בורמן, רודולף הס, יוליוס שטרייכר (עורך דר-שטרימר).



2. הגורמים והנסיבות לעליית הנאצים לשלטון והמעבר של גרמניה מדמוקרטיה לנאציזם 
(סעיף זה כולל גם את המדיניות כלפי היהודים)

הגורמים והנסיבות לעליית היטלר לשלטון:
הסבר מקדים: את עלייתו של היטלר לשלטון לא ניתן להסביר בעזרת הסבר פשטני של סיבה ותוצאה. הגורמים והנסיבות שהביאו לעלייתו לשלטון מורכבות ושלובות זו בזו וכוללים אלמנטים של תזמון (טיימינג) היסטורי מתאים, מזל ואופורטוניזם.

-          אופן סיום מלה"ע הראשונה וחוזה ורסאי: הימין וגורמים בצבא ראו ברפובליקת גוף בוגדני שחתם על הסכם הכניעה המשפיל בורסאי וההנהגה הואשמה ב"תקיעת סכין בגב האומה". התבוסה הגרמנית התקבלה בהפתעה, שכן צבא גרמניה עדיין היה על אדמת צרפת בעת הכניעה וכמה חודשים לפני כן, הכניע הוורמאכט את הרוסים. הסכם ורסאי נתפס כפגיעה קשה בכבוד העם הגרמני וכלל ויתור על שטחים (למשל: "הפרוזדור הפולני", שפיצל את גרמניה לשתיים ושטחי אלזס-לורן לטובת צרפת), פיצויים כבדים בסך 30 מיליארד דולר, פירוז חבל הריין והגבלת הצבא. תנועות ימניות קיצוניות, כמו הנאצים, עשו הון פוליטי מתקיפת ההסכם.
-          חוסר האמון ברפובליקת ויימאר: יש להבדיל בין חוסר האמון הבסיסי בדמוקרטיה הגרמנית שהייתה משותפת גם לימין וגם לשמאל הקיצוניים בגרמניה. השמאל הקיצוני בראשות הקומוניסטים הסתייג מהמשטר החדש, והתאכזב מהתמתנות הסוציאליסטים שהעדיפו לשמור על אחדות גרמניה מאשר להנהיג את עקרונות הסוציאליזם. הימין הסתייג כאמור מהמעבר לדמוקרטיה ומחוזה ורסאי. לפיכך בגרמניה נטמנו זרעי הפורענות של ימין ושמאל קיצוניים שרק חיכו לשעת הכושר כדי לפעול. חוסר האמון הזה בלט כבר בניסיונות ההפיכה בשנים הראשונות של הרפובליקה: "מרד ספרטקוס" (1919) משמאל ולעומת זאת פוּטש קאפ (1920) ופוּטש בית הבירה של היטלר (1923) מימין. ניסיונות אלה גברו שוב לאחר תחילת המשבר הכלכלי הגדול ב- 1929. בשנים 1933-1929 הפכו קרבות רחוב בין אנשי שמאל וימין לתופעה שכיחה שהעידה על חוסר היכולת של המשטר להבטיח את שלום הציבור. קשיים אלה הגבירו את הרצון למנהיג חזק, נישה שהשכיל לתפוס היטלר.
-          כישלונותיה של רפובליקת ויימאר: בין השנים 1918-1923 סבלה גרמניה מקשיים כלכליים גדולים לאחר מלחמת העולם הראשונה. בין השנים הללו השתוללה אינפלציה קיצונית שפגעה קשה במעמדות הביניים והחלישה את תמיכת הציבור המתון במשטר. אמנם בין השנים 1929-1923 הייתה התייצבות, אבל המשבר הכלכלי הגדול (1929), השני (!) בעשור אחד, הביא לקריסת המערך הפיננסי במדינה. חוסר היכולת של מערכת השלטון הדמוקרטית גרם לציבור הרחב, בעיקר למיליוני מובטלים וצעירים מיואשים, לאבד את אמונם בשלטון ולהעביר את תמיכתם למפלגות הקיצוניות ואנטי-דמוקרטיות.
-          הפיצול הפוליטי בימי רפובליקת ויימאר ושחיקת הדמוקרטיה: פיצול זה הגיע לשיאו בשנים 1932-1930. בשנים אלה התקיימו כמה מערכות בחירות ללא הכרעה, שאילצו את הנשיא למנות קאנצלרים (ראשי ממשלה) שלא היה להם רוב ברייכסטאג בזה אחר זה: ברנינג, פון-פאפן ופון שלייכר שהמאיסו על הגרמנים את כללי המשחק הדמוקרטי (מה עוד שהשיטה הייתה חדשה בגרמניה). במקביל, צמחו המפלגות הקיצוניות מימין ומשמאל שעד שנת 1933 היו מחוץ ל"קואליציית ויימאר" ונתפסו כנקיות ממחדלים ושחיתויות. ב-1932 תפסו הקומוניסטים והנאצים למעלה ממחצית המושבים ברייכסטאג, עניין שהביא לשיתוק מוחלט של פעילותו. לפיכך מי שמשל בפועל היה נשיא המזדקן, פאול פון הינדנבורג באמצעות צווי החירום (עפ"י סעיף 48 בחוקת ויימאר). גם שימוש תכוף זה בצווי חירום, דרדר את מעמד הדמוקרטיה הגרמנית והכין את הקרקע לקראת הפיכתה לדיקטטורה. הפיצול במרכז ובשמאל גם מנע שיתוף פעולה שהיה יכול להביא להעמדת מועמד מוסכם מול היטלר.
-          פעילות המפלגה הנאצית בימי רפובליקת ויימאר: היסודות הליברליים בחוקת ויימאר אפשרו צמיחתן של תנועות קיצוניות, כמו המפלגה הנאצית. כך למשל, למרות ניסיון המרד של הנאצים ב-1923, התאפשר לנאצים להתארגן מחדש כבר ב-1925, כשהיטלר צובר הון פוליטי ממאסרו. היטלר למד את הלקח מכישלון הפוּטש ב-1923, והבין שאם ברצונו לתפוס את השלטון עליו לנצל את היתרונות שמעניקה הדמוקרטיה ולתפוס את השלטון באמצעים חוקיים תוך הבלטת אישיותו הכריזמטית. אך בנוסף לפעילות החוקית, פעלה המפלגה גם באמצעים לא חוקיים תוך השלטת אווירת טרור. הנאצים היו מאורגנים באמצעות ארגונים צבאיים למחצה כמו ה-SA וה-SS, תנועות נוער ומערכת שלמה של טקסים וסמלים מושכים. בשנים אלה יזמו הנאצים שורה של פעולות ראוותניות ויצירת פרובוקציות נגד המפלגות האחרות.

-          הגורמים המידיים ("הנסיבות") למינויו של היטלר ע"י הינדנבורג (ינואר 1933):
·         הפחד מהקומוניזם: האידיאולוגיה הקומוניסטית ששאיפתה להשתלט על העולם ולנשל את בעלי ההון באמצעות יצירת חברה שוויונית, והמשטר הקומוניסטי הטוטליטארי שהנהיג יוסף סטלין בברית המועצות, הרתיעו את רוב העם הגרמני. הינדנבורג ויועציו סברו שהיטלר מסוגל לרסן את הקומוניזם, שנתפס, אז, כמסוכן יותר מהנאציזם.
·         שאיפה  לייצב את הרייכסטאג באמצעות שילוב המפלגה הגדולה ביותר (הנאצים) בממשלה.
·         פון פאפן שיעץ להינדנבורג למנות את היטלר האמין כי הפיהרר העתידי הוא "טירון פוליטי" ושניתן לנצל את כוחם של הנאצים ברייכסטאג לניהול המדינה.
·         אמונה שהיטלר יתמתן ברגע שיקבל עליו את אחריות ניהול המדינה.









ההשתלשלות הכרונולוגית:
מערך הכוחות המפלגתי בגרמניה:
(הערה: אין צורך לזכור את השמות של כל המפלגות. הקשת הפוליטית נועדה רק להמחיש את מערך הכוחות ולסייע בהבנת השתלשלות העניינים).
NSDAP
המפלגה הנאציונל סוציאליסטית
DNVP
מפלגת העם הלאומית
DVP
מפלגת העם
zentrum
מפלגת המרכז הקתולית
DDP
המפלגה הדמוקרטית
SPD
המפלגה הסוציאל דמוקרטית
USPD
המפלגה הסוציאליסטית העצמאית
KPD
המפלגה הקומוניסטית
                               מפלגות קואליציית ויימאר                                                      
                    ====================================

הממשלות בין השנים 1933-1919 התבססו על קואליציות משתנות שהתבססו על קשת המפלגות שבין הסוציאל דמוקרטים (כולל) לבין מפלגת העם הלאומית (כולל) כלומר השמאל הקיצוני והימין הקיצוני נותרו מחוץ לקואליציית ויימאר.

1918 – גרמניה נכנעת למדינות המרכז, סיום מלחמת העולם הראשונה ונפילת הקיסרות הגרמנית ("הרייך השני"). בנובמבר נוסדה "רפובליקת ויימאר" שהקימה התנגדות מימין ומשמאל. ההתנגדות מימין מתחזקת לאחר חתימת ממשלת גרמניה על חוזה ורסאי ("תקיעת סכין בגב האומה").

השנים 1918 – 1923 היו שנים של משבר קשה וייאוש שנבעו מתוצאות המלחמה:
ינואר 1918 – מרד ספטרקוס.
מרץ 1920 – פוטש קאפ.
ינואר 1923 – פלישת צרפת לחבל הרור.
נובמבר 1923 – פוטש בית הבירה.

במקביל השתוללה בשנים אלה אינפלציה
ששחקה לחלוטין את המארק הגרמני וזאת
בנוסף לאבטלה הקשה, העוני והקושי
המוראלי כתוצאה מהמלחמה.


1933-1929: ממשבר כלכלי לעליית הנאצים לשלטון – סקירת הגורמים  מזווית נוספת
תקופת ההתאוששות נקטעה באוקטובר 1929, כשנפלה הבורסה בניו יורק וגרמה למשבר כלכלי אדיר בארצות הברית. מדינות רבות שהיו תלויות בקשרי המסחר שלהן עם ארצות הברית, התמוטטו גם כן, וביניהן כמובן גרמניה (השקעות אמריקאיות בגרמניה, הלוואות אמריקאיות תוכנית דוז, תוכנית יאנג).

המשבר הכלכלי השני בגרמניה בתוך עשור השפיע על כל תחומי החיים בגרמניה:

התחום הכלכלי:
בעקבות משבר זה, פשטו בנקים רבים את הרגל, התעשייה הושבתה, האבטלה שוב גברה (מ-3 מיליון ב-1930 עד 6 מיליון ב-1933). עם זאת המשק הגרמני לא חווה התפרצות אינפלציונית כפי שהייתה לאחר המלחמה. ממשלת גרמניה התקשתה להתמודד עם המשבר, דבר שהגביר את תחושת חוסר האמון שחש הציבור כלפי הרפובליקה וסייע לעליית כוחות קיצוניים משני צדדי המפה הפוליטית.
המשבר גם גרם לסוף תהליך תשלום הפיצויים לצרפת, לאחר שגרמניה הודיעה ב-1931 שאינה יכולה ואינה רוצה לשלם עוד את כספי הפיצויים. בועידת לוזאן נקבע שעל גרמניה לבצע עוד תשלום אחד אחרון.
התחום החברתי:
המשבר הכלכלי היווה קרקע נוחה לגורמים קיצוניים מימין ומשמאל. המפלגה הנאציונל סוציאליסטית ניצלה עד תום את המשבר בכדי לחזק את כוחה ולתפוס בסופו של דבר את השלטון. המאוכזבים והמיואשים (נוער, מובטלים, מעמד בינוני ששוב הרגיש מרומה) נמשכו אל הפתרונות הללו. הפתרונות הקיצוניים היוו ניגוד מושך לשלטון הדמוקרטי המסורבל שלא היה יכול להכריע הכרעות משמעותיות בגלל הפיצול החברתי שהתבטא בהרכב הרייכסטאג. הנאצים הפעילו תעמולה והסתה בלתי מרוסנת שבה ניצלו רגשות אנטישמיים, ליבוי יצרים לאומיים ("חרפת ורסאי"). את המפלגה ליוו שני ארגוניים צבאיים למחצה: ה-SA  (פלוגות הסער) וה-SS (גדודי המשמר) שפוצצו אסיפות של יריבים ועודדו בקולניות את האסיפות שלהם. גם לקומוניסטים היו מליציות חמושות.
התחום הפוליטי:
בין השנים 1929-1919, הייתה הרפובליקה הויימארית מבוססת על קואליציות רופפות למדי, וממשלות הרבו להתחלף על רקע מחלוקות קואליציוניות. המשבר הכלכלי החריף עוד יותר את הפיצול החברתי. המפלגה הנאצית צמחה באופן מטאורי וב-1932 הפכה להיות המפלגה הגדולה ברייכסטאג. גם המפלגה הקומוניסטית הגדילה את כוחה והפכה למפלגה השלישית בגודלה (המפלגה השנייה בגודלה הייתה המפלגה הסוציאל דמוקרטית).
טבלת ההתגברות הכוחות הקיצוניים מימין ומשמאל: מבחינת מספר המושבים ברייכסטאג.
 שנה/מפלגה
נאציונל סוציאליסטים
קומוניסטים
1928
12
54
1930
107
77
31/7/1932
230
89
6/11/1932
196
89
5/3/1933
288
81
ב-1932, היטלר אף ניסה להתמודד עם משרת הנשיאות מול הינדנבורג, אך הפסיד לנשיא המכהן הינדנבורג (יליד 1847). כיוון שהנאצים והקומוניסטים לא היו חלק מ"קואליציית ויימאר", ולא נחשבו שותפות לגיטימיות לממשלה, הפכה מלאכת הרכבת הממשלה לסבוכה יותר, בעיקר לאור העובדה שב-1932 תפסו שתי המפלגות יותר ממחצית המושבים ברייכסטאג.
תופעה זו יחד עם אזלת ידה המתמשכת של הממשלה לפעול לפתרון המשבר, הביאו את הנשיא הינדנבורג להפעלת סמכויות החירום על פי סעיף 48 בחוקת ויימאר. וכך הינדנבורג מינה ממשלות שונות ואפשר להן להעביר חוקים ללא אישור הפרלמנט. בשנים 1932-1930 מונו היינריך ברנינג, קארל פון פאפן וקורט פון שלייכר לתפקיד הקאנצלר. פעולות אלה של הינדנבורג החלישו כאמור את הדמוקרטיה בעיני הציבור הגרמני.

לאחר בחירות יולי 1932, היה מוכן פון פאפן למנות את היטלר כסגנו, אך היטלר דחה את ההצעה. בבחירות נובמבר נחלש מעט כוחם של הנאצים ופון שלייכר מונה לקאנצלר – אך כשלונותיו של פון שלייכר ותככיו של פון פאפן הביאו למינויו של היטלר.

ב-30 בינואר 1933, מינה הינדנבורג את היטלר לתפקיד הקאנצלר. מהלך זה נעשה בכדי לנסות ולייצב את המערכת הפוליטית הסוערת ולפעול באופן משמעותי לפתרון המשבר הכלכלי. כמו כן נלקח בחשבון השיקול שעליית הנאצים תבלום את הקומוניסטים שנתפסו כאיום לא פחות מסוכן.

המעבר של גרמניה מדמוקרטיה לנאציזם
(סעיף זה כולל גם את המדיניות כלפי היהודים).

דגשי מפמ"ר:
* ניתן ללמוד את הצעדים ע"פ סדר כרונולוגי וע"פ תחומים: תעמולה, חקיקה וטרור.
* חשוב להציג את השנים 1935-1933 כשלב בנייה ואת השנים 1939-1936 כשלב ביסוס.
* רצוי לשלב את הצעדים שננקטו נגד היהודים עם הצעדים האחרים.

ב-30/1/1933 הושבעה ממשלתו של היטלר שבשלב הראשון כללה רק שני שרים נוספים מהמפלגה הנאצית. מהרגע הראשון פעל היטלר לחיזוק שלטונו ולהגשמת ביטוייה השונים של האידיאולוגיה הנאצית.

יומיים לאחר השבעתו, פיזר היטלר את הרייכסטאג, כיוון שממשלתו הייתה עדיין ממשלת מיעוט. היטלר שאף לנצל את מנגנוני השלטון שהיו בידיו בכדי לזכות בנצחון מוחץ בבחירות חדשות שנקבעו לחודש מרץ.
ב-27/2/1933 כשבוע לפני הבחירות, נשרף בניית הרייכסטאג. השאלה מי יזם את ההצתה נתונה במחלוקת. הכבאים שהגיעו לכבות את השריפה גילו באתר את הפעיל הקומוניסטי מהולנד מרינוס ון דר לובה שהודה בחקירה שהוא הצית את הבניין. היטלר ניצל את האירוע בכדי להאשים את הקומוניסטים בקשר נגד העם הגרמני. הוא שכנע את הינדנבורג לחתום על צווי חירום שאפשרו לשלטון לאסור את מנהיגי הקומוניסטים ולסגור את עיתוניהם, ובכך החליש באופן משמעותי את המפלגה הקומוניסטית בעיתוי קריטי. בבחירות עצמן, זכו הנאצים ב-44% ויחד עם מפלגת העם הלאומית (8%) הקימו ממשלת רוב.  ההון הפוליטי שצברו הנאצים מהשריפה חיזקה את הסברה שהם שעמדו מאחורי המעשה.
זמן קצר לאחר מכן, הכריז היטלר שהמפלגה הקומוניסטית בלתי חוקית, ובכך ביטל את נציגותה ברייכסטאג (1/8 מהקולות) דבר שהגדיל את משקלה היחסי של המפלגה הנאצית ברייכסטאג.

ב-23/3/1933, התקבל חוק ההסמכה ("החוק לביטול מצוקת העם והמדינה"). הרייכסטאג הגרמני קיבל את החוק המאפשר לממשלה להעביר חוקים ללא אישור הפרלמנט תחת נימוק של שעת חירום. החוק נקבע לארבע שנים (הוא כמובן הוארך ב- 1937). החוק עבר ברוב של 2/3 מקולות הרייכסטאג שהיו דרושים כדי לחוקק חוק הסותר את חוקת ויימאר. רק המפלגה הסוציאל דמוקרטית התנגדה (הקומוניסטים כאמור לא הורשו להשתתף בהצבעה), וכך גוף דמוקרטי, הרייכסטאג, ביטל באופן דמוקרטי את כוחו. חוק זה חיסל למעשה את העיקרון הדמוקרטי של הפרדת הרשויות בגרמניה.

בקיץ נאסרה גם המפלגה הסוציאל דמוקרטית, והוקמו מחנות ריכוז שבהם נכלאו מתנגדי משטר, ביניהם גם אלפי יהודים. המפלגות האחרות החליטו על "התפרקות מרצון", ובדצמבר 1933 נקבע בחוק שהמפלגה הנאצית היא הנושאת היחידה של רצון העם הגרמני. פירוק המפלגות בקיץ 1933, היה חלק מתהליך שכונה "תהליך ההאחדה" (או "תהליך התיאום") שבמסגרתו הותאמה גרמניה למפלגה הנאצית. בין יתר הפעולות שנעשו במסגרת תהליך זה: ביטול המבנה הפדראלי של גרמניה והחלוקה נותרה רק לצרכים מנהליים ולא לאומיים, פורקו איגודים מקצועיים והוקמה "חזית העבודה הגרמנית", הוקמו  תנועות נוער, נערכה השתלטות על מערכת החינוך והוכנסו תוכנית לימודים המבוססת על האידיאולוגיה הנאצית. גם מערכת המשפט הותאמה לאידיאולוגיה הנאצית. עם הכנסיה הקתולית נערך הסכם (קונקורדנט) אך בהמשך כנסיה זו נרדפה בידי המפלגה.


ליל הסכינים הארוכות:
גורמי מפתח:
1. היטלר.
2. ה-ס.א: (sturmabteilung). "פלוגות הסער" שהיו מזוהות במדיהם החומים. הארגון נוצר בראשית שנות ה-20. הארגון מילא תפקיד משמעותי בטרור נגד המפלגות האחרות שסייע להיטלר לתפוס את השלטון. לאחר תפיסת השלטון, הציג ראש הס.א רהם דרישות בפני היטלר.
3. ה-ס.ס: (schutzstaffeln). "גדודי המשמר" הוקמו ב-1925 במטרה להגן על היטלר, חברי המפלגה ואספותיה. בשנותיו הראשונות היה זה ארגון קטן (1929 – 280 בני אדם) אך כשהיינריך הימלר מונה למפקד הס.ס חל שינוי במעמד הארגון. הארגון הציב לעצמו שתי מטרות:
א. הגנה על המפלגה ועל מנהיגיה ומניעת חתרנות.
ב. ביצוע האידיאולוגיה הנאצית. 
כך הפך הארגון לחוד החנית של המפלגה ושל קידום תורת הגזע.  במסגרת הס.ס, הוקם גם ארגון הס.ד (sicherheitdienst)  הוא "שירות הביטחון" שעסק בריגול ובסיכול ריגול נגדי. עם תפיסת השלטון השתלט הארגון על זרועות המשטרה הגרמנית.

4. הצבא, התעשיינים.

ליל הסכינים הארוכות:
"אדולף הוא חזיר. הוא יוותר עלינו. חבריו הוותיקים כבר אינם טובים בשבילו. עכשיו חשוב לו להתחבר עם הגנרלים המזרח פרוסים." – ארנסט רהם.

כינוי לפעולת החיסול האכזרית שבוצעה ב-30/6/34. הייתה זו התקפה של אנשי הס.ס בפקודתו של היטלר על אנשי הס.א, וחיסול צמרת ארגון זה בראשות ארנסט רהם. הס.א שתרם רבות לעלייתו לשלטון של היטלר, חש מקופח ובא בדרישות שונות (חיזוק הפן הסוציאליסטי של המפלגה, שילוב יחידות ה-ס.א בצבא במטרה להשתלט על הצבא) ולפיכך היטלר ראה בהם לא רק ארגון מאיים אלא ארגון שעלול להפריע בקידום המטרות הלאומיות של היטלר ובראשן חיזוק הצבא והמשק. בפעולה עצמה (ברובה באתר הנופש באד ויסה) טבחו אנשי הס.ס בס.א מספר הקרבנות לא ודאי וקיימת מחלוקת על הנתונים. ההערכות הזהירות נוקבות במספר של 85 קרבנות ועוד כאלף מעצרים. במהלך הטיהור חוסל רהם ואויבים אחרים כמו גרגור שטראסר וקורט פון שלייכר. הטיהור בוצע כאמור על ידי הס.ס שמצא הזדמנות לקדם את ארגונו ולדחוק את הארגון המתחרה הס.א.
וכך, הפעולה סייעה  להיטלר להשליט קו אחיד במפלגתו ולחזק את תמיכת הצבא והתעשיינים בו, כיוון שגם הם חששו מהתחזקותו של רהם. היטלר גם שאף לרשת את תפקידי הנשיא, שימיו היו ספורים. ואכן כעבור כחודש מת הנשיא ותמיכת הצבא הבטיחה את העברת סמכויות הנשיא (שהיה באופן רשמי המפקד העליון של הצבא) להיטלר ואנשי הצבא נשבעו אמונים באופן אישי להיטלר, הפיהרר של גרמניה.

מדיניות כלכלית:
המטרות שסומנו: הפחתת האבטלה, חימוש, העלאת רמת החיים, גרמניה אוטרקית.

עם עלייתו לשלטון, פתח היטלר במלחמה באבטלה ותוך שנתיים ירד מספר המובטלים מששה למיליון לארבעה מיליון. צמצום זה הושג בזכות הנהגת עבודות ציבוריות מקיפות, סלילת כבישים והקמת בניינים ציבוריים. כמו כן, היטלר חידש, בניגוד להסכמי ורסאי את פעילות התעשיה הצבאית. לעתים קרובות צומצמה האבטלה על חשבון יעילות המפעל. הכלכלה נוהלה על פי תוכניות הכלכלן היילמאר שאכט (שאף ריסן את מאבקו של היטלר ביהודים בטענה שפגיעה ביהודים עלולה לפגוע בכלכלה הגרמנית), והמימון לפיתוח התעשיה הושג באמצעות הלוואות פנימיות. הצלחות בתחום זה, חיזקו את יציבות השלטון הנאצי.
במסגרת תהליך ההאחדה פורקו כאמור האיגודים המקצועיים. העובדים זכו בשנות ה-30 לשכר נמוך ולמעט זכויות אך הדגש היה על העבודה עצמה שלה התלוותה תחושת ערכיות לאומית והטבות מזדמנות.
 ב-1937 הונהגה תוכנית ארבע שנים (שנייה) שמטרתה הייתה להכין את הצבא הגרמני למלחמה תוך ארבע שנים, תוך העברת המשק הגרמני ממשק שלום למשק של מלחמה פעולה שהגדילה באופן משמעותי ביותר את התעשיה הצבאית.


אמצעי אכיפה: הזרוע המרכזית של המשטר הטוטליטרי הגרמני היה הגסטאפו, משטרת המדינה החשאית שקיבלה סמכויות רבות שסייעו לה לפקח על כל תחומי החיים בגרמניה. לגסטאפו סייעו יחידות של ה-ס.ס, שהקימו כבר ב-1933 את מחנות הריכוז הראשונים.

סיכום דרך המושג משטר טוטליטרי
מהו משטר טוטליטרי?
המשטר הטוטליטארי הוא משטר המטיל את מרותו על כל ביטויי החיים האנושיים, על פי מתכונת אידיאולוגית אחידה הנחשבת כעונה על כל צרכי החברה ו"פותרת" את כל בעיותיה. משטרים אלה הוקמו בעידן של לאומיות גואה וטכנולוגיה הולכת ומתקדמת שאינה מסמלת רק קדמה אלא גם כלי יעיל בידי משטרים שכאלה. יש לשים לב שההגדרה של משטר טוטליטארי נשענת על קיום של כל המאפיינים ולא רק על חלקם.

מאפייני משטר זה: אידיאולוגיה אחת, מפלגה אחת ויחידה, מנהיג עליון: מונופול על הכוח ושימוש בטרור באמצעות רשת מסועפת של פיקוח ובקרה, שליטה על התכנים בכלי התקשורת המוניים כמו עיתונות, רדיו וקולנוע, ביסוס מערכת החינוך ע"פ עקרונות המפלגה וכלכלה ריכוזית או תחת פיקוח.

שאלת דוגמה: הסבר כיצד ביססו צעדיו של היטלר את המשטר הטוטליטרי בגרמניה?

שריפת הרייכסטאג: ב-27/2/33, הוצת בניין הרייכסטאג (הפרלמנט הגרמני), ככל הנראה על ידי הנאצים או ביוזמתם. בכל מקרה, ניצלו הנאצים את האירוע הזה בכדי לרדוף את יריבתם העיקרית, המפלגה הקומוניסטית. היטלר הצליח לשכנע את הנשיא הינדנבורג לחתום על צווי חירום שאפשרו לאסור את מנהיגי הקומוניסטים ולשלוח אותם למחנות ריכוז, לסגור את עיתוניהם, ולבטל זכויות אזרח בסיסיות.
כיצד סייע הצעד לביסוס משטר טוטליטרי: באמצעות צעד זה, הצליח היטלר לפגוע אנושות במפלגה הקומוניסטית תוך נקיטת אמצעי טרור דרך צו החירום, ולהשליט בכך את האידיאולוגיה הנאצית שהתנגדה לקומוניזם והחל את התהליך שהביא לביסוסה של המפלגה הנאצית כמפלגה האחת והיחידה בגרמניה.

חוק ההסמכה: אושר ב-23/3/33 ע"י הרייכסטאג הגרמני. חוק זה העביר סמכויות חקיקה מהרייכסטאג לממשלה בראשותו של היטלר בנימוק שמדובר בשעת חירום. רק המפלגה הסוציאל-דמוקרטית התנגדה לחוק (הקומוניסטים לא הורשו להשתתף בהצבעה), וכך ביטל הרייכסטאג "באופן דמוקרטי" את כוחו.
כיצד סייע הצעד לביסוס משטר טוטליטרי: צעד זה הביא לריכוז סמכויות בידי הממשלה המונהגת בידי הנאצים, והביא לריכוז הכוח בידי מפלגה אחת. צעד זה גם ביטל באופן מעשי את התלות בצווי החירום הנשיאותיים וחיזק בכך את הממשלה הנאצית. בכך הצליח היטלר לפגוע בעקרונות הדמוקרטיה בגרמניה שהיו מנוגדים לאידיאולוגיה הנאצית.

תהליך ההאחדה: האחדה ותיאום הדרגתיים בין המדינה לבין המפלגה הנאצית. במסגרת צעד זה, בוטל המבנה הפדראלי של גרמניה. גם האיגודים המקצועיים וארגוני הנוער בוטלו ובמקומם הוקמו מסגרות חלופיות תחת פיקוח המפלגה הנאצית. כמו כן נערכה השתלטות על מערכת החינוך על ידי החלפת סגל ההוראה ותוכניות הלימוד בהתאם לאידיאולוגיה הנאצית.
כיצד סייע הצעד לביסוס משטר טוטליטרי: תהליך זה חיזק את השליטה של המפלגה הנאצית על כל תחומי החיים בגרמניה והביא לביסוס האידיאולוגיה הנאצית בכל גרמניה.

כיצד סייע ליל הסכינים הארוכות לביסוס משטר טוטליטרי: צעד זה הבהיר שהשלטון הנאצי לא בוחל בשום אמצעי של טרור לחזק את כוחו, גם אם יש לחסל מי שהיו בעלי ברית נאמנים. בריכוז סמכויות הקאנצלר והנשיא יחד הבטיח היטלר את עליונותו כמנהיג אחד עליון.

תוכניות ארבע השנים: בצעדים אלה התערבה הממשלה הנאצית בכלכלה. התוכנית הראשונה באה לידי ביטוי ביוזמה של עבודות ציבוריות שנועדו לסייע במלחמה באבטלה הקשה, ואילו התוכנית השנייה נועדה להכשיר את גרמניה למלחמה תוך ארבע שנים. לשם כך, הוקמו מפעלים של תעשייה ביטחונית מטעם המדינה. 
מעורבות המדינה בכלכלה באה לידי ביטוי גם בפירוק איגודי העובדים והקמת "חזית העבודה הגרמנית" במקומם.
כיצד סייע הצעד לביסוס משטר טוטליטרי: הצעדים בתחום הכלכלה מציגים פיקוח כלכלי קרוב על המשק הגרמני תוך הכוונתו ליעדיה האידיאולוגיים של המדינה.

הצעדים של המשטר נגד היהודים 1939-1933
·         הצעדים האנטי יהודיים מבטאים שימוש באמצעים הבאים: תעמולה, חקיקה וטרור (ושילובים ביניהם).
·         בתקופה ישנם שלושה גלים:
א. 1934-1933 (רגיעה: מצב כלכלי. היילמאר שאכט "הקוסם" שמונה לשר הכלכלה הוביל מדיניות שאין לפגוע ביהודים כדי לא לפגוע בכלכלה) ב. 1935 (רגיעה: אולימפיאדה) ג. 1939-1938-1937

מטרות הנאצים היו ברורות: הוקעה תרבותית, בידוד חברתי, נישול כלכלי, יישום תורת הגזע ועידוד הגירת יהודים מגרמניה.

יום החרם (1/4/1933): ביום זה נערך חרם כלכלי על בתי עסק יהודים. המניע לצעד זה היה גל המחאות ברחבי העולם של יהודים ולא יהודים למדיניות הנאצית. החרם בוצע על ידי המפלגה ונוהל ע"י יוליוס שטרייכר, עורך "דר שטירמר". החרם נמשך באופן רשמי יום אחד ובמהלכו התייצבו אנשי מפלגה ואנשי ס.א בפתח חנויות יהודיות ומנעו כניסה של לקוחות. במקומות מסוימים גם נמרחו כתובות נאצה אנטישמיות על חלונות הראווה. עם זאת היו גם גרמנים שהתעלמו מהחרם והוא לא ביסס דפוסים חדשים בגרמניה.
"החוק להשבת הפקידות המקצועית על כנה" (7/4/1933): חוק זה נועד לסלק מהשירות הממלכתי יהודים ולא יהודים שהתקבלו לשירות בימי רפובליקת ויימאר ונחשבו לנאמני השלטון הקודם. תחילה, לחוק זה הייתה השפעה מוגבלת על היהודים, מה עוד שהנשיא הינדנבורג התערב לטובת היהודים ששרתו במלה"ע הראשונה כשביקש מהיטלר לא להחיל את החוק על קבוצה זו.
"החוק להקטנת הצפיפות בבתי הספר" – חוק זה אמנם נוסח באופן כללי אך הוא כוון בבירור נגד תלמידים וסטודנטים שאינם ארים. החוק היווה "נומרוס קלאוזוס" שאפשר מקסימום של 1.5% של תלמידים לא ארים. אמנם היהודים היוו רק אחוז מכלל האוכלוסייה, אך משקלם במוסדות להשכלה גבוהה היה גבוה באופן משמעותי ממשקלם היחסי בכלל האוכלוסייה. גם כאן, החוק לא חל תחילה על ילדי וותיקי מלה"ע הראשונה.
שריפת הספרים (10 מאי 1933) – ברחבי גרמניה הועלו באש ספרים שנכתבו על ידי יהודים ולא יהודים שהוגדרו כעוינים למשטר החדש. כך נשרפו אוצרות רוח ללא קשר לתוכנם אלא לזהות מחבריהם בלבד.


עיקרי תוכנם של חוקי נירנברג:
 חוקי נירנברג התקבלו בועידת המפלגה שנערכה בעיר נירנברג, שאותם אישר הרייכסטאג פה אחד. שני החוקים הבסיסיים שהתקבלו ביטאו במידה חריפה ביותר את האידיאולוגיה הנאצית:
א.      חוק אזרחות הרייך חוק זה קבע שרק בעלי דם גרמני (או בעלי דם קרוב לו) יכולים להיות אזרחי הרייך. יש לזכור שרק לאזרחים יש זכויות פוליטיות מלאות.
ב.       החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני חוק זה אסר, בין היתר, על נישואים בין יהודים לבין נתיני המדינה ועל ביטולם של נישואים שנערכו בניגוד לחוק זה. כמו כן, אסר החוק על העסקה של נשים גרמניות מתחת לגיל 45 במשקי בית יהודים ועל יהודים נאסר להניף את דגל הרייך ולהציג את צבעי הרייך. 

כיוון שהחוקים לא הגדירו במפורש מיהו יהודי, נקבעה תקנה נוספת (נובמבר 1935) שהבהירה שיהודים אינם יכולים להיות אזרחי הרייך כשיהודי הוא מי שמוצאו לפחות משלושה סבים, שהם יהודים גמורים. כמו כן נקבעו הגדרות נוספות לשאלת זהות היהודים הנוגעות ליהודים בעלי שני סבים יהודיים גמורים ותנאים נוספים כמו השתייכות לקהילה היהודית, נישואים ליהודי ועוד.

חוקים אלה מבטאים בעיקר שניים מעקרונות האידיאולוגיה הנאצית:
תורת הגזע: הנאצים העמידו את תורת הגזע במרכז השקפת העולם שלהם : לגזע הם ייחסו תפקיד מרכזי בתהליכים ההיסטוריים, ואת ההיסטוריה הם ראו כתולדות מלחמת הישרדות ומאבק על שליטה ביו הגזעים השונים. כל בני האדם שייכים לקבוצת גזע מסוימת, ולכל קבוצת גזע יוחסו תכונות קבועות, בלתי ניתנות לשינוי, העוברות בתורשה מדור לדור. האנושות נחלקת לגזעים – החלוקה היא הירארכית : גזעים יוצרי תרבות (כמו הגזע הארי), נושאי תרבות (יפנים, אנגלו-סקסים) והורסי תרבות (כמו הגזע השמי). הגזע הארי העליון חייב לשמור על טוהר דמו. אסור, שדם ארי יתמזג עם גזעים נחותים יותר ובמיוחד לא עם דם שמי. הדבר עלול להביא לניוון הגזע הארי. הגזע הארי חייב לשמור על חוזקו וחיוניותו כי רק כך הוא יוכל למלא את ייעודו כשליט העולם.
את "חוקי נירנברג" יש לראות כניסיון של הגזע הארי לתקן את כל העיוותים, שנוצרו במהלך השנים ולבנות סדר עולמי חדש על בסיס תורת הגזע. חוקים אלה מעניקים רק לבעלי דם גרמני (או דם הקרוב לו) זכאות לאזרחות הרייך. גם החוק "להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני" נועד ליצור הפרדה מוחלטת בין הגזע הארי ליהודים ובכך לשמור על "טוהר הגזע".
האנטישמיות בגלגולה הנאצי: האנטישמיות היא מרכיב מרכזי באידיאולוגיה הנאצית ומרכיב חשוב בתורת הגזע, כשהנאצים דאגו ליישם תפיסה זו במדיניותם לאחר תפיסת השלטון. כמו תורת הגזע, גם האנטישמיות לא הומצאה ע"י הנאצים אך הנאצים הקצינו את הטיעונים והדימויים האנטישמיים. הנאצים הפכו את היהודים, בני הגזע השמי, למקור כל הרוע בעולם, לשטן, לחיידק המאיים על האנושות כולה.
הגזע השמי הוצג כניגוד המוחלט של הגזע הארי, שבמזימותיו הוא חותר להשתלט על העולם. תפקידו של הגזע הארי להלחם בגזע השמי הנחות  ובכך להציל את האנושות כולה. בעיני הנאציזם, תכונות הגזע ההרסניות טבועות ביהודים והן עוברות בתורשה והן בלתי ניתנות לשינוי.
חוקי נירנברג מבטאים אנטישמיות יזומה של השלטון וניסיון להילחם ביהודים על ידי דחיקתם מהחברה והשפלתם.

שנת 1938 נחשבת לשנת מפנה ביחס השלטון כלפי יהודי גרמניה בשל מכלול הצעדים שנקטו הנאצים שביטאו הסלמה בחקיקה, בתעמולה ובטרור האנטי-יהודיים. חלק מהצעדים הללו היו חסרי תקדים ובכך ביטאו אותה הסלמה. שילוב הצעדים הביא לניתוקם ובידודם הסופי של יהודי גרמניה מהלאום הגרמני ולשבירת הקהילה היהודית.

דוגמאות המבטאות מפנה זה:
הגברת האריזציה: במסגרת צעד זה, בוצעה העברה נרחבת של מפעלים בבעלות יהודית לידיים אריות. האריזציה אמנם החלה כבר בשנת 1933, אך רק באופן מתון וכלל רק עסקים קטנים. אז, עסקים שהוגדרו כחיוניים לכלכלה הגרמנית כלל לא נכללו בתהליך. אך ב-1938, התעצם התהליך באמצעות חקיקה שלוותה לעתים קרובות באלימות. העובדה שיהודים איבדו בשנה זו 80% מבתי העסק (שעוד נותרו בידיהם) מעידה על הסלמת המדיניות הנאצים נגדם.
סיפוח אוסטריה ("האנשלוס"): במרץ 1938, סופחה אוסטריה לרייך. מיד עם השתלטות הנאצים, החלה רדיפתם של 185,000 יהודי אוסטריה, שנאלצו להסתגל בבת אחת לחוקי הרייך הגזעניים. העתקת המדיניות לארצות שסופחו לרייך, העידה על הצפוי ליהודי אירופה. באוסטריה, הוקמה לראשונה רשות מיוחדת שטיפלה במרוכז ביהודי אוסטריה, כשמטרתה לכפות על היהודים הגירה מחוץ לגבולות הרייך.
גירוש זבונשיין: באוקטובר 1938, גורשו כ-17,000 יהודים, בעלי אזרחות פולנית, מגרמניה לעיירת הגבול זבונשיין, כשממשלת פולין מסרבת לקבלם לשטחה. אירוע זה סימל את הפקרות היהודים על ידי הגרמנים והפולנים. כאן למעשה בוצע, לראשונה, גירוש אלים של יהודים, שגם החל את שרשרת האירועים שהובילה להתנקשות של הירשל גרינשפן בפום ראט, המזכיר השלישי בשגרירות גרמניה בפאריז, אירוע שהיווה עילה לליל הבדולח.

ליל הבדולח: בלילה שבים ה-9 ל-10 בנובמבר, בוצע פוגרום אלים, ראשון מסוגו, כיוון שהיה מאורגן ע"י השלטון (שר התעמולה יוזף גבלס). אנשי ס.ס ובריונים השתוללו ברחבי גרמניה תוך פגיעה בנפש וברכוש יהודיים. 91 יהודים נהרגו ועוד רבים נפצעו. כ-1000 בתי כנסת הוצתו ואילו מאות בתי עסק יהודים נשדדו, הוצתו וחלונות הראווה שלהם נופצו. לאחר ליל הבדולח, נעצרו כ-30,000 יהודים ונשלחו למחנות ריכוז. שחרורם התאפשר רק לאחר שהתחייבו לעזוב את שטח הרייך. היהודים גם אולצו לשלם כמיליארד מארק על מנת לממן את נזקי הפוגרום.
החמרת מדיניות הבידוד והסימון של היהודים: נוספה החובה ליהודים לצרף את השמות "ישראל" לגברים ו"שרה" לנשים, דרכונים יהודיים סומנו באות J, נאסרה באופן מוחלט פעילותם של רופאים ועורכי דין יהודים, נאסר על החזקת רישיונות נהיגה, נאסר על תלמידים יהודים ללמוד בבתי ספר גרמנים וכן נאסרה כניסה למקומות ציבוריים.
אפשר להוסיף שבדצמבר 1938 עבר הטיפול ביהודי הרייך לידי ה-ס.ס. כמו כן (ב-1939), בוטל מעמדם המשפטי ששל הקהילות והארגונים היהודיים, חוץ מהנציגות הארצית (ששמה הוסב אחר כך ל"התאחדות הארצות של היהודים בגרמניה").

מרטין נימלר – לא הרמתי את קולי
בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר איגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים,
ואני לא הרמת את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי,
אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני.

שאלות מבגרויות

קיץ תשס"ח: בניית המשטר הנאצי ודרכי ההתמודדות של היהודים עם מדיניות הנאצים
א.      לפניך קטע מנאום שנשא היטלר לפני הרייכסטאג, לאחר קבלת חוק ההסמכה. קרא את הקטע וענה על השאלה שאחריו.

"הממשלה תשתמש בסמכויות אלה רק אם הן דרושות לביצוע צעדים חיוניים הכרחיים. שום סכנה אינה נשקפת לקיום הרייכסטאג, מעמדו וזכויותיו של הנשיא נשארים בלא שינוי, הקיום הנפרד של המדינות הפדרליות לא יופסק. זכויותיהן של הכנסיות לא יופחתו ויחסיהן עם המדינה לא ישונו. מספר המקרים שיש בהם צורך פנימי לנקוט חוק מעין זה הוא כשלעצמו מצומצם."

הצג את חוק ההסמכה ("החוק לביטול מצוקת העם והרייך") והבא שתי דוגמאות המוכיחות שהיטלר לא קיים את ההתחייבויות הנזכרות בנאום שנשא.

קיץ תשס"ז: גרמניה הנאצית בשנים 1934-1933
הסבר במה סייעו שרפת הרייכסטאג ו"ליל הסכינים הארוכות" לבניית המשטר הנאצי בגרמניה.


חורף תשס"ז: גרמניה הנאצית – 1938
א.      הצג שני צעדים שנקטו הנאצים נגד היהודים בשנת 1938, המבטאים החמרה במדיניותם, והסבר מה הייתה ההחמרה בכל אחד מצעדים אלה.

חורף תשס"ו: האידיאולוגיה הנאצית ובניית המשטר (1939-1933)
א.      קרא את הקטע שלפניך וענה על השאלה שאחריו.
"פיהרר, פיהרר שלי...
הגן ושמור עלי כל עוד אני חי!
אתה הצלת את גרמניה ממעמקי האסון
אני לך היום על פת לחמי היומית
היה עמי לאורך ימים..."
(קטע שהצטוו ילדים גרמנים לדקלם לפני ארוחות שהמפלגה הנאצית נתנה בחינם)

הסבר את העיקרון באידיאולוגיה הנאצית, שבא לידי ביטוי בקטע.
ב.      הצג שתי פעולות של הנאצים לבניית המשטר, והסבר במה סייעה כל פעולה לבניית משטר זה.

קיץ תשס"ה: מדיניות הפנים בגרמניה בשנים 1938-1933
א.      הצג שני צעדים שנקט היטלר לבניית המשטר הנאצי בגרמניה בשנים 1935-1933.
ב.      הסבר במה ביטאו אירועי "ליל הבדולח" החרפה במדיניות הנאצים נגד היהודים. מה הייתה השפעת אירועים אלה על היהודי בגרמניה?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה