31/5/2015
שיעור
היסטוריה מס'
31
נושא:
מלחמת
יום הכיפורים (תיכון)
שם
התכנית:
יומני
מלחמה – חלקים 2+1
"1973
- יומני
מלחמה",
פרויקט
בינלאומי רחב יריעה,
מציג
את המלחמה מנקודת מבט לאומית ובינלאומית.
הסרט
בן שני החלקים מספר בפעם הראשונה את סיפורה
של מלחמת יום כיפור לא רק מנקודת המבט
הצבאית,
אלא
גם זו המדינית,
ולא
רק מנקודת המבט הישראלית,
אלא
גם זו המצרית והסורית.
חלקו
הראשון של הסרט מתאר את התקופה שבין
אוקטובר 1970
עד
אוקטובר 1973,
שלוש
השנים שבין עליית סאדאת לשלטון לפרוץ
המלחמה.
חלקו
השני של הסרט מתאר את ימי המלחמה באוקטובר
1973,
שהותירה
אחריה פצע מדמם וכואב.
הסרט
מנסה להציג את יום הכיפורים גם מהזווית
של המצרים.
לא
של אויב אכזר צמא דם שרצה להשמיד את ישראל,
אלא
מזווית של צבא ונשיא שיצאו למלחמה מוגבלת
כדי להשיג הישגים מדיניים.
עוד
בסרט:
כשישראל
ביקשה עזרה צבאית דחופה מארה"ב,
היא
סורבה,
ובתגובה
ישראל העלתה את רמת הכוננות לשימוש בנשק
גרעיני מצדה,
"אנחנו,
בשירות
המודיעין,
הבנו
מידיעות שהגיעו מתוך ישראל,
שזו
העלתה את רמת הכוננות לשימוש בנשק גרעיני
מצדה,
החל
מהרגע בו כל הכוחות המצרים כבר ישבו על
הגדה המזרחית של תעלת סואץ",
תיאר
סאמח סייף אל-יאסל,
מפקד
המודיעין הצבאי במצרים באותה תקופה.
1973,
ערב
מלחמת יום הכיפורים.
לישראל
יש מקור בכיר במשטר המצרי:
אשרף
מרואן.
הקשר
בין מרואן לגורמים בישראל החל בשנת 1969.
עבור
המוסד מדובר היה בנכס אדיר.
מרואן
סיפק מידע מודיעיני רב ערך במהלך פעולתו,
"הוא
היה בראש הפירמידה",
מספר
אהרן לברן,
אחראי
על יחידת האיסוף של אמ"ן
באותן שנים.
40 שעות
לפני פרוץ המלחמה,
התריע
מרואן באופן חד משמעי על המלחמה המתוכננת
"היינו
בטוחים שהוא ייתן התרעה של כמה ימים מראש
לפני שתפרוץ מלחמה",
מספר
לברן,
"זו
הייתה הטרגדיה,
זו
הייתה הטעות הנוראית".
כמו
לברן,
רבים
אחרים תהו גם הם האם מרואן לא היה אלא סוכן
כפול שמראש הוכשר כדי להטעות את ישראל
בנוגע לכוונות המלחמה של מצרים.
העובדה שקברניטי ישראל האמינו כי יש להם מקור
אמין שיתריע בפניהם על תכנונים של סאדאת
רק הוסיפה לאופוריה ששררה גם כך באותם
ימים.
כך
למשל,
בראיון
שהתקיים עם גולדה מאיר,
היא
הביעה ביטחון אדיר במצבה המדיני של ישראל.
ראש
ממשלת ישראל אז,
הצהירה
שאם היא תשמור על היתרון הטריטוריאלי,
קרי
לא תוותר על שטחים,
הסיכוי
שישראל תפתח במלחמה נוספת עם הערבים הוא
נמוך.
כל
זאת מבלי לתאר שבמקרה של מלחמת יום הכיפורים
-
היא
לא זו שמחליטה.
פרק
א':
"הדרך
לרמדאן"
אוקטובר
1970
עד
אוקטובר 1973.
שלוש
השנים שבין עליית סאדאת לשלטון לפרוץ
המלחמה.
סאדאת
מקבל החלטה היסטורית:
להסכים
ליוזמת יארינג,
שבתשובה
אליה מודיע לראשונה על הסכמתו להסדר שלום
עם ישראל תמורת נסיגה לגבולות ארבעה
ביוני.
לאחר
מכן חוזר על הצעותיו במשנה תוקף ובפירוט
רב יותר במסלול חשאי,
שהתקיים
בינו לבין גולדה באמצעות קיסינג'ר
בוושינגטון.
קברניטי
ישראל,
שקועים
בחרדות קיומיות,
מחד,
ובשאננות
ותחושת כוח בלתי מוגבל,
מאידך,
ממאנים
להקשיב.
סאדאת
מחליט להתחיל להתכונן למלחמה
פרק
ב':
"חורבן
בית שלישי"
7
עד
22
באוקטובר.
המצרים
מסתפקים תחילה ביעדם המקורי:
חציית
התעלה והתבססות על צידה המזרחי,
כדי
להניע תהליך מדיני.
אבל
ישראל עדיין משוכנעת שסאדאת רוצה להשמיד
אותה ומתעקשת להילחם באויב שאמור לשעוט
לתוך שטחה.
זה
כמעט עולה לה בתבוסה,
עד
שדווקא המצוקה הסורית בשדה המערכה גורמת
לסאדאת לשגות פעמיים ומספקת לישראל גם
בחזית המצרית הצלחה צבאית,
שתהפוך
עד מהרה לקרב פוליטי בתוך הצמרת של שני
הצדדים היריבים.
הקרב
הזה ישנה את ההיסטוריה הפוליטית של ישראל
ומצרים אחרי המלחמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה