היסטוריה ב': תשובון ומחוון לבחינת מתכונת ע"פ מיקוד קיץ 2013

תשובון ומחוון לבחינת מתכונת בהיסטוריה שכבת י"א 2013

ישנן תשובות אפשריות נוספות

פרק א

עליית הנאצים לשלטון בגרמניה וביסוס השלטון 1933-1939

1.      א. הסבר שני גורמים לעליית הנאצים לשלטון שמופעים בתיאור של הפנר:

שני הגורמים המופעים בקטע הם משבר כלכלי וחולשת רפובליקת ויימאר – אי יציבות פוליטית.

1) המשבר הכלכלי הגדול - אבטלה המונית

הדמוקרטיה בגרמניה ידעה קשיים כלכליים רבים בתחילת שנות ה- 20 אך התייצבה באמצע שנו ה- 20 . בשנות ההתייצבות לא הצליחה המפלגה הנאצית לסחוף את ציבור הבוחרים ונותרה מפלגה שולית.

הזינוק הגדול בכוחה של המפלגה הנאצית היה עם פרוץ המשבר הכלכלי הגדול בארצות-הברית של סוף שנות ה- 20 (שהחל בשלהי אוקטובר 1929) משבר שפגע קשות בגרמניה.  (המשק הגרמני תלוי ביציבותם של משקים לאומיים אחרים, ובעיקר ביציבות המשק האמריקאי.)  על פי הקטע המשק הגרמני נכנס למיתון עמוק מפעלים נסגרו, בתי עסק פשטו את הרגל בנקים נסגרו, לחץ אדיר הופעל מטעם הממשלה על אזרחי גרמניה "להדק את החגורות" , נעשה שימוש בצווי חירום כדי להוריד משכר העובדים ,הפנסיה של האזרחים נפגעה גם היא , מספר המובטלים עלה ל-6 מליון שליש מכוח העבודה הגרמני נפגע, משפחות שלמות רעבו ללחם, רבים פונו מבתיהם ומספר הקבצנים והנוודים והנזקקים עלה אף הוא.  היטלר ניצלה מצב זה יצא אל ההמון המאוכזב, הפגוע, המרושש והבטיח הבטחות על משטר חדש ומטיב

2) חולשת רפובליקת וייאמר אי יציבות פוליטית

להצלחתה של התנועה הנאצית היו סיבות שונות: המשבר הכלכלי, התעמולה וההסתה הבלתי מרוסנת שניהלה תוך ניצול הרגשות האנטישמים של האוכלוסייה, ליבוי היצרים הלאומנים כתגובה על "חרפת ורסאי" ("תקיעת סכין בגב האומה"). אולם הסיבה העיקרית לעליית הנאצים היתה חולשתה הפנימית של רפובליקת ויימאר. הרפובליקה הדמוקרטית הוקמה בגרמניה בעקבות מלחמת העולם הראשונה. גרמנים רבים ראו אותה כחלק מהתבוסה וההשפלה של מלחמת העולם הראשונה משום שזוהתה עם המדינות הדמוקרטיות המנצחות שרצו ברעתה של גרמניה והם אלה שכפו על גרמניה את רפובליקת ויימאר. לגבי רבים הייתה הרפובליקה חלק מההשפלה והחרפה הלאומית של מלחמת העולם הראשונה. וכפי שבא לידי ביטוי בקטע המשבר של סוף שנות ה-20 העצים את חולשתה, את חוסר היציבות הכלכלית החברתית והמדינית ממשלות התחלפו, החוקה חדלה מלתפקד, הרייכסטאג פוזר מחדש ופוזר שוב ושוב, רבים לא התקשו לוותר על הדמוקרטיה של רפובליקת ויימאר ולמסור את השלטון למנהיג חזק  כמו היטלר. מצב זה סייע למפלגה הנאצית לתחזק ולהתקדם אל עבר המטרה שהיא אחיזה בשלטון בגרמניה.

מחוון:  2 גורמים- 7+6 נק'

  ב. הצג שני צעדים לבניית המשטר הנאצי בגרמניה (אחד כנגד העם הגרמני ואחד כנגד היהודים) והסבר כיצד אחד מהם סייע למעבר של גרמניה מדמוקרטיה לנאציזם.

בניית המשטר הנאצי- הצעדים שנקטו הנאצים כנגד העם הגרמני :

1) שריפת הרייכסטאג ותקנות החירום – ב-27/2/1933 ,הוצת בניין הרייכסטאג (הפרלמנט הגרמני),ככל הנראה ע"י הנאצים.הנאצים ניצלו את האירוע כדי לרדוף את יריבתם העיקרית,המפלגה הקומוניסטית. היטלר הצליח לשכנע את הנשיא הינדנבורג לפעול בתוקף תקנות חירום ("הצו להגנת העם והמדינה") שאפשרו לו לאסור את מנהיגי הקומוניסטים ולשלוח אותם למחנות ריכוז ולבטל זכויות אזרח רבות כמו: ביטול הזכות להתארגנות והתאגדות,  היתר להאזין לכל מי שנחשד כגורם עוין, הטלת צנזורה כללית, היתר לערוך חיפושים ומאסרים ללא צווי בית המשפט, ביטול חסינות של חברי רייכסטאג וסגירת עיתונים.

כיצד סייע הצעד זה במעבר מדמוקרטיה לנאציזם :באמצעות צעד זה, בוטלו  זכויות האדם והאזרח שהיו חלק מחוקת ויימאר ושיתקו את מוסדות השלטון הדמוקרטי, הצווים האלה גזלו מהחוקה שניים מתפקידיה החשובים הגנה על הפרט מפני שרירותו של השלטון ושמירה על הסדר הדמוקרטי: פגיעה בחופש ההתאגדות, פגיעה בחופש הביטוי.כלומר, פגיעה בזכויות האדם והאזרח, פגיעה בחוקה וכן פגיעה בעקרון הגבלת השלטון כמו כן הצליח היטלר לפגוע אנושות במפלגה הקומוניסטית  תוך נקיטת אמצעי טרור ולהשליט בכך את האידיאולוגיה הנאצית ששללה הן את הקומוניזם והן את הדמוקרטיה ולסלול את דרכה של המפלגה הנאצית לבלעדיות בגרמניה.

2) חוק ההסמכה/"החוק לסילוק מצוקת האומה והרייך"  ב-21 במרס נחקק "חוק ההסמכה" חוק זה העניק לממשלה בראשותו של היטלר, סמכות לחוקק חוקים בלא שיתוף הרייכסטאג ואף, לחוקק חוקים המנוגדים לחוקה בנימוק שמדובר בשעת חירום.רק המפלגה הסוציאל דמוקרטית התנגדה לחוק,(הקומוניסטים לא הורשו להשתתף בהצבעה)ובכך ביטל הרייכסטאג "באופן דמוקרטי" את כוחו.

כיצד סייע הצעד זה במעבר מדמוקרטיה לנאציזם :צעד זה הביא לריכוז סמכויות של הממשלה המונהגת בידי הנאצים, צמצום סמכויות בתי המחוקקים (הפרלמנטים) של המדינות וביטולם בהמשך, יחד עם "חוק ההסמכה" הותיר את גרמניה ללא כל גוף מחוקק. כלומר, פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות צעד זה הציב את היטלר וממשלתו מעל החוק והחוקה בכך הצליח היטלר לפגוע בעקרונות הדמוקרטיה בגרמניה שהיו מנוגדים לאידיאולוגיה הנאצית מהלך חשוב בבניית המשטר הנאצי.

חוק הפקידות - טיהור מנגנון המדינה: ביזמת גרינג (גם שר הפנים של פרוסיה), פוטרו מאות פקידי ממשל, כולל אנשי משטרה, ומינוי אנשים מהימנים על הנאצים. חלק ניכר מקציני המשטרה היו חברים פעילים בס.ס. ובס.א..

כיצד סייע הצעד זה במעבר מדמוקרטיה לנאציזם :החוק נוגד,מתן הזדמנות שווה לקבלת משרה במנגנון ממשלתי וקבלת עובדים לשירות הציבורי על פי כישוריהם בלבד ולא על פי השתייכותם הפוליטית.כלומר, פגיעה בעקרון השוויון ושלב נוסף בבניית המשטר הדוגל באי שויון.

"ההאחדה"

האחדה- פעולות שמטרתן להביא לאחדות (לזהות) בין המדינה הגרמנית למפלגה הנאצית, תוך ביטול כל מוסד אחד במדינה. הנאצים ביקשו להפוך את גרמניה למדינה נאצית הנשלטת ע"י המפלגה והמנהיג ולשעבד את אזרחיה.

הפעולות הקיפו את כל תחומי החיים של העם הגרמני: הכלכלה, הפוליטיקה, החינוך והחברה.

פעולות אלה הביאו תוך זמן קצר יחסית לשעבוד כל העם למפלגה הנאצית ולהיטלר, לזהות מוחלטת בין המפלגה הנאצית לבין גרמניה.

1.      החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי:  (אפריל 1933)- החוק אפשר פיטורי עובדי מדינה "לא ראויים": יהודים בגלל מוצאם וגרמנים, שלא גילו נאמנות למשטר הנאצי. מטרת החוק הייתה מטרת תוקף חוקי לאנטישמיות הנאצית.

2.      מינוי נציבי הרייך:  (אפריל 1933) – מינוי מושלים נאצים בראש מדינות פרוסיה ובווריה.  מטרות החוק: שליטה במדינות גרמניה, ביטול השלטון העצמי שלהן.

3.      פירוק האיגודים המקצועיים- (מאי 1933)- א. פירוק האיגודים המקצועיים ומעצר מנהיגיהם. ב. הקמת חזית העבודה: במקום האיגודים המקצועיים הוקם גוף חדש- "חזית העבודה הגרמנית". כל העובדים בגרמניה חייבים להיות חברים באיגוד זה, חל איסור על שביתות, הממשלה קובעת את השכר ואת התנאים הסוציאליים. גוף זה עסק גם בארגון שעות הפנאי. מטרת החוק: שליטה מלאה על העובדים הגרמנים.

4.      פיזור המפלגות: (יולי 1933)- כל המפלגות הוצאו מחוץ לחוק, פרט למפלגה הנאצית  שנותרה המפלגה החוקית היחידה. המטרה של החוק: המפלגה הנאצית היא המפלגה היחידה שעומדת לבחירה. מטרה זו הושגה בבחירות בנובמבר 1933.

כיצד סייע הצעד זה במעבר מדמוקרטיה לנאציזם :צמצום סמכויות בתי המחוקקים (הפרלמנטים) של המדינות וביטולם בהמשך, יחד עם "חוק ההסמכה" הותיר את גרמניה ללא כל גוף מחוקק,והביא לחיזוק  וביססו המפלגה הנאצית השלטת.

(ניתן לכתוב גם כל אחד מהצעדים בתהליך ההאחדה כצעד נפרד ואז להסביר איך סייע לבניית המשטר).

"ליל הסכינים הארוכות"

לאחר השלמת תהליך האחדת גרמניה גילו פלוגות הסער (S.Aׂ) סימני התנגדות לדרכו של היטלר. ראשי פלוגות הסער סברו כי המפלגה הזניחה את בעיותיה החברתיות-כלכליות ודרשו "מהפכה שנייה" בעלת אופי חברתי, שתמשיך את "המהפכה הלאומית". הם דרשו ניתוק הקשר בין היטלר לבין הגנרלים והתעשיינים. היטלר התנגד לכך, כיוון, ש"המהפכה השנייה"- החברתית תיצור נתק בין המפלגה לתומכיה בעלי ההון.

פלוגות הסער היוו איום על הצבא: מספר החברים בהן היה כ-2.5 מיליון חברים לעומת 100,000 חיילים בצבא. ראשי פלוגות הסער דרשו להיות הגרעין של הצבא החדש. הצבא ביקש את התערבותו של היטלר ע"מ למנוע את השתלטות פלוגות הסער עליו. היטלר חשש מרעיון זה והפתרון היחידי היה לטהר את פלוגות הסער מן היסודות החתרניים. (חברי פלוגות הסער היו בריונים לא ממושמעים שהיו מכשיר מצוין לעליה לשלטון).

ב-30/6/1934  חוסלה צמרת פלוגות הסער ע"י הס"ס. בלילה אחד, שכונה "ליל הסכינים הארוכות" נורו ללא משפט יותר מאלף איש, ביניהם ידידים ותומכים שליוו את היטלר מתחילת דרכו. מפקד פלוגות הסער (הס"א ) ראם נעצר ונורה למחרת בתאו. היטלר תאר פעולה זו כחיסול קשר מהפכני מידי, שחייב פעולה מהירה ללא הליכים משפטיים מסורבלים.

כתוצאה מ"ליל הסכינים הארוכות" התחזק מעמד הס"ס כיחידת עילית נבחרת.

חיסול צמרת הס"ס חיזק את מעמד קציני הצבא המקצועי, אבל הם הפכו להיות יותר תלויים בהיטלר.

איחוד תפקיד הנשיא והקאנצלר

ב-2/8/1934 מת הנשיא הינדנבורג. מותו אפשר להיטלר לאחד את משרת הקאנצלר והנשיא ולקבל תואר פיהרר (מנהיג). היטלר הפך לראש המדינה ולמפקד העליון של הצבא. באותו יום נשבעו חיילי הצבא וקציניו שבועת אמונים להיטלר.

ב-19 באוגוסט נערך בגרמניה משאל עם, בו התבקש העם הגרמני לאשר את צעדי היטלר, 90% מהמצביעים הצביעו בעד היטלר.

הצעדים האנטי יהודיים בבניית המשטר הנאצי בגרמניה :

1 ודחיקה ממוסדות הממשלה

א) שבת, ה-1 באפריל 1933, הוכרז על חרם כלכלי נגד יהודי גרמניה

הפעולה האנטי-יהודית הראשונה, המאורגנת והכלל ארצית, הייתה הטלת חרם על בתי עסק יהודים. עורך כתב העת האנטישמי "דר שטירמר", שטרייכר, קיים הסתה פרועה, ארסית, נגד היהודים בהיעזרו בהחייאת עלילות הדם והאשמת היהודים בנטיות לפשיעה מינית. יום החרם נקבע ליום שבת, 1 באפריל 1933 ואזרחי גרמניה נקראו לא לקנות בבתי עסק של יהודים. המפלגה קראה לגרמנים לשמור על השקט ולא לפגוע ביהודים מבחינה גופנית.

היו לחצים רבים על הנאצים לבטל את החרם: מצד הנשיא הינדנבורג ומצד מדינות בעולם, אבל החרם יצא לפועל למרות זאת.

ביום החרם עמדו אנשי פלוגות הסער (אס. אה) ואס. אס מחוץ לבתי העסק של היהודים ומנעו מהקונים להיכנס אליהן. החרם לא זכה להצלחה רבה, משום שהרבה גרמנים היו אדישים למתרחש והיהודים העדיפו ברובם לא לפתוח את החנויות. עיתונים בעולם תיארו בביקורת את אירועי יום החרם.

הפחד של היטלר מפגיעה בתדמית של גרמניה בעולם גרם לכך שהחרם נמשך רק יום אחד. החרם למעשה נכשל. הנאצים גם הבינו שחרם ממושך עלול לפגוע בכלכלת גרמניה בגלל פגיעה בקשרים עם מדינות אחרות ופגיעה בבנקים ומפעלים שנמצאו בידי יהודים.

ב) "החוק בדבר החזרת הפקידות המקצועית על כנה" (7 באפריל 1933) צעד זה אינו מכוון רק כלפי היהודים ולכן אין לציין אותו כדוגמא , כאשר נשאלת שאלה רק לגבי היהודים.

על פי חוק זה, שנועד לעצב את הפקידות הממשלתית כדי להבטיח את נאמנותה למשטר החדש, פוטרו ממשרותיהם הפקידים שלא היו מ"מוצא ארי" וכל מי שהתנגד לשלטון הנאצי. היהודים שעבדו במשרדי ממשלה ובמגזר הציבורי, כמו למשל: מורים, מרצים באוניברסיטאות, שופטים, פקידים, פוטרו. כל עוד חי הנשיא הינדנבורג החוק לא כלל נכי מלחמה, הורים שכולים ויתומי מלחמה יהודים.

חוק זה הווה צעד נוסף בתהליך ההפרדה בין היהודים לבין הגרמנים והחל את דחיקת היהודים ממשרות במשרדי ממשלה ובמוסדות ציבוריים. רופאים ועורכי דין יהודים סולקו באופן הדרגתי ממשרותיהם בשירות הציבורי. יהודים הורחקו מהנהלות בנקים, עורכי עיתונים נדחקו מכל העיתונים הלא-יהודים.

ג) ב-10 במאי 1933 ערכו הנאצים שריפת ספרים פומבית. בכיכרות הערים הושלכו לאש יצירות תרבות של יהודים ולא-יהודים כאחת, ספרים שהנאצים כינו: ספרים בלתי ראויים לרוח הארית.

מטרת שריפת הספרים הייתה ליצור תרבות ארית בגרמניה ולטהר אותה מכל השפעה של אלה, שאינם ארים נאמנים לרייך. צעד זה אינו מכוון רק כלפי היהודים.

ד) תעמולה אנטישמית ארסית, חסרת רסן בעיתונות הנאצית, אשר הטילה על היהודים את האחריות לכל מצוקותיה של גרמניה. יהדות העולם תוארה ככוח עוין המסכן את מעמדו של הרייך ואת שלום העולם כולו. אמצעי התעמולה חתרו להפוך את היהודי לדמות לא אנושית המזיקה ומחבלת בכל הזמנים ובכל הנסיבות. חשוב לציין את מקומו המשמעותי של העיתון "דר שטירמר", שנתלה על לוחות מודעות ברחובות, בהפצת התעמולה האנטישמית. גם ברדיו ובקולנוע הועברו מסרים אנטישמיים.

ה) בידודם החברתי של היהודים החריף בעקבות צווים ותקנות למיניהם. על היהודים נאסר לשבת על ספסלים בגנים ציבוריים, להשתייך לארגוני ספורט, להיכנס לבריכות שחייה ועוד.

           

2.דחייה ציבורית וחקיקה גזעית (1935-1936)

שנת 1934 הייתה שנה שקטה יחסית, בעיקר בגלל שיקולים כלכליים. בשלב זה, נפגעו מהחקיקה האנטי-יהודית כ-20% מן היהודים, אבל כ-80% המשיכו בעיסוקיהם הקודמים, אם כי ברמה נמוכה יותר. היהודים בגרמניה לא סבלו חרפת רעב ובשלב זה לא היה איום פיזי על חיי היהודים.

חוקי נירנברג (1935)

ב-1935 כבר התגבש המשטר הנאצי וחוסלו כל מוקדי ההתנגדות במדינה. היטלר נענה לקיצוניים במפלגתו מתוך רצון לתת למדיניות האנטי-יהודית מסגרת חקיקה כללית. ב-15 בספטמבר 1935 אישרו הנאצים פה אחד את חוקי נירנברג בוועידה המונית של מפלגתם. חוקי נירנברג נטלו מהיהודים את זכויות האזרח שהיו להם והורידו אותם לדרגה של נתינים נטולי זכויות פוליטיות (הם ביטלו את השוויון האזרחי שהאמנציפציה העניקה ליהודי גרמניה). חוקי נירנברג לא רק הפכו את הגזענות הנאצית לחוק כללי של המדינה, אלא גם היוו במרוצת השנים בסיס לתקנות אנטי-יהודיות רבות.

חוקי נירנברג יצרו הפרדה מוחלטת בין ארים לבין יהודים. הבידוד החברתי החריף וערער את ביטחונם.

חוק אזרחות הרייך

1.      אזרח הרייך יכול להיות רק בעל דם גרמני או בעל דם קרוב לו, המוכיח על-ידי התנהגותו שהוא נכון וראוי לשרת בנאמנות את העם הגרמני והרייך.

2.       אזרח הרייך הוא בלבד בעל זכויות פוליטיות מלאות.

החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני

1.      נישואים בין יהודים ובין נתיני המדינה בעלי דם גרמני או בעלי דם קרוב לו – אסורים. האיסור חל גם על נישואים בחו"ל.

2.       יחסים מחוץ לנישואים בין יהודים לבין נתיני המדינה, בעלי דם גרמני או בעלי דם קרוב לו – אסורים.

3.       אסור ליהודים להעסיק במשק ביתם נתינות המדינה בעלות דם גרמני או בעלות דם קרוב לו, שהן מתחת לגיל 45.

4.       אסור ליהודים להניף את דגל הרייך והמדינה.

תקנה ראשונה לחוק אזרחות הרייך מיום 14 בנובמבר 1935

1.      יהודי אינו יכול להיות אזרח הרייך.

2.       יהודי הינו מי שמוצאו לפחות משלושה סבים, שהם יהודים גמורים לפי גזעם.

3.      כיהודי נחשב גם בן תערובת, נתין המדינה שמוצאו משני סבים יהודים גמורים, אם הוא נשוי ליהודי/ה או משתייך לקהילה יהודית.

ההנהגה היהודית ראתה בחוקי נירנברג מסגרת חוקית שמאפשרת להם לחיות בגרמניה כמיעוט נבדל מהחברה הגרמנית. הם העריכו שאחרי חוקי נירנברג לא תהיה עוד חקיקה אנטי-יהודית ולכן, יש להמשיך במגמה של חיזוק החיים היהודיים הפנימיים למען אלה שיישארו בגרמניה. הייתה תחושה כללית שהגיעו ליציבות כלשהי.

ההשלכות: חוקי נירנברג שללו מן היהודים את האמנציפציה והחמור יותר, סימנו את היהודים כגזע נפרד, בעל דם שונה, שאינו יכול להיות חלק מהחברה הגרמנית. המגמה והתוצאה של החקיקה הגזענית הייתה הסרת ההגנה החוקית מהיהודים, נישולם הכלכלי, הקמת חיץ חברתי בין היהודים לבין הגרמנים, כשברקע ניצבת כל העת המטרה – הוצאת היהודים כליל אל מחוץ לגבולות גרמניה.

מחוון: 2 צעדים: 5+3, הסבר – 4 נק'

2 האידיאולוגיה הנאצית ו"הסדר החדש"

א.       הסבר שלוש העקרונות הבאים של האידיאולוגיה הנאצית: עקרון תורת הגזע, עקרון המנהיג, ועקרון מרחב המחיה.

עקרון תורת הגזע: 

תורת הגזע והאנטישמיות החלו להתפתח באירופה, במיוחד בגרמניה, במחצית השנייה של המאה ה-19. הנאצים לא המציאו אותם. הנאצים הקצינו רעיונות אלה והפכו אותם למרכזיים וטוטליים באידיאולוגיה שלהם. רעיונות תורת הגזע היו לעמודי התווך של האידיאולוגיה הנאצית ובעזרתם הנאצים הסבירו את כל התופעות בחברה האנושית.

הנחות היסוד:

1.      אין שוויון בין בני האדם. הנאצים חילקו את האנושות לגזעים וטענו שאין שוויון בין הגזעים השונים – יש גזעים עליונים ויש גזעים נחותים.

- הגזע העליון הוא הגזע "הארי", יוצר התרבות הוא הטוב, היפה, הנאור, המוכשר והחזק שבגזעים. העם הגרמני ועמים נורדים נוספים, כמו למשל: ההולנדים, הדנים, הנורבגים, משתייכים לגזע "הארי". העם הגרמני הוא ההתגלות המושלמת של גזע נבחר זה, ולכן הוא "גזע אדונים". הגרמנים יצרו את התרבות והציביליזציה, ועל כן הם חייבים לשמור על טוהר גזעם.

- הגזע הסלאבי הוא הנחות בגזעים הלבנים. הוא "גזע עבדים", שנועד לשרת את "גזע האדונים".

- היהודים הם תת-גזע, הנחותים ביותר, מקור כל הרע שבעולם. הם התגלמות השטן עלי אדמות. הם טפילים, מהרסי תרבות. פעולתם תביא לחורבן  האנושות.

2.      התורשה עוברת בדם. התורשה קובעת את התכונות החיצוניות ואת התכונות הפנימיות המרכיבות את האדם.

3.      סימני הגזע אינם ניתנים לשינוי בכל דרך שהיא. במיזוג בין הגזעים לעולם תגברנה התכונות השליליות על החיוביות. לכן שמירת טוהר הגזע היא ערך עליון. אסור שדם גרמני בעל התכונות החיוביות יתערבב עם דמם של בני גזעים נחותים, בעיקר לא עם יהודים, בעלי התכונות השליליות.

4.      בין גזעי המין האנושי מתנהל מאבק נצחי וסוף החזק יותר לנצח - "דארוויניזם חברתי" (העברת רעיונות דארווין מעולם החי אל החברה האנושית), בדומה ל"מלחמת המינים" המתרחשת בטבע, קיים גם בין הגזעים האנושיים מאבק הישרדות וסוף החזק לנצח. הגזע החזק ביותר הוא זה שישלוט בעולם וינצל לצרכיו את הגזעים הנחותים יותר.

עיקרון המנהיג ( פיחרר פרינציפ)

המנהיג, העומד בראש המדינה, המפלגה והעם, הוא שליח האל. הוא אינו כפוף לשום חוק. הוא האחד והיחיד שיודע מה טוב לגרמניה. הוא יוציא את המדינה מהקשיים שלה ויחזיר לגרמניה את המקום הראוי לה בעולם. על כן יש להאמין בו ולציית לו ללא תנאי וללא היסוס. הציות הוא למנהיג ולא למדינה.

"עם אחד, רייך אחד, מנהיג אחד".

עיקרון מרחב המחיה

מרחב מחיה- מקום, שטח גיאוגרפי מספיק, שבו ניתן לחיות כראוי.

לפי עיקרון "מרחב המחיה" גרמניה לא יכולה להסתפק בשטח שיש לה והיא חייבת להתפשט ולהגדיל את שטחה בכוח. העם הגרמני, הוא "עם האדונים" והוא זקוק לשטח נוסף, כדי להשתחרר מתחושת המחנק שבגרמניה הצרה.

בשטח החדש והגדול יוכלו לחיות כל בני הגזע הארי ולמצוא מזון ופרנסה. כדי שגרמנים יוכלו להשיג את מרחב המחיה עליהם לנצח את הגזעים הנחותים- הסלאבים, שנועדו לשרת את הגזע הארי, ולתפוס את השטחים שלהם במזרח אירופה. במזרח אירופה, בעיקר בבריה"מ, נמצא המרחב לו זקוק העם הגרמני כדי להתחזק, מרחב מחיה שיספק אדמות פוריות, אוצרות טבע רבים ומשאבי אנוש עבור הגרמנים.

מחוון: 3 עקרונות- 5+5+3 נק'

ב.       הסבר כיצד באים לידי ביטוי שניים מהעקרונות המופעים בסעיף א' ברעיון "הסדר החדש" הצג שני צעדים של גרמניה לקידום רעיון זה.

עקרון תורת הגזע ועקרון מרחב המחייה באים לידי ביטוי ברעיון "הסדר החדש"

"הסדר החדש" מתבסס על האידיאולוגיה הנאצית ותורת הגזע. על פי עקרונות ה"סדר החדש" מוינו העמים לפי תורת הגזע הנאצית: העמים האריים (כגון: נורווגים, דנים, הולנדים)  היו אמורים להשתלב במסגרת הרייך הגרמני. העמים הסלאביים במזרח אירופה, ה"נחותים" יותר נועדו להתקיים בתנאים מינימאליים ביותר ולשרת את הגזע העליון. הגזעים הנחותים ביותר- היהודים והצוענים- נועדו לחיסול.

סדר חברתי-כלכלי-מדיני על בסיס עקרונות האידיאולוגיה הנאצית, שנועד להחליף את הסדר הקיים באירופה. מיון העמים על פי קריטריונים של תורת הגזע ודירוגם: הגזע העליון- הגזע "הארי" : העם הגרמני הוא "עם האדונים" ועמים הקרובים לגזע הארי. בני גזע נחות: העמים הסלאבים (פולנים, רוסים, צ'כים ואחרים), צריכים לשרת את האדונים הגרמנים ואת העמים הארים ,לפי עקרון מרחב המחייה בשטח החדש של העמים הסלאביים יוכלו לחיות כל בני הגזע הארי ולמצוא מזון ופרנסה. כדי שגרמנים יוכלו להשיג את מרחב המחיה עליהם, לתפוס את השטחים של העמים הסלאביים  במזרח אירופה, שם נמצא המרחב לו זקוק העם הגרמני כדי להתחזק, מרחב מחיה שיספק אדמות פוריות, אוצרות טבע רבים ומשאבי אנוש עבור הגרמנים.

צעדים שננקטו כדי לקדם את הגשמת רעיון "הסדר החדש":

1. העברה בכפייה של אוכלוסיות שונות (לפי קריטריונים לאומיים גזעניים)- כדי לאפשר יישוב מחדש של גרמנים במקומם. לדוגמא: סיפוח פולין המערבית, הפרוזדור הפולני ודנציג לגרמניה, גירוש פולנים ויישוב גרמנים במקומם.

2. ניצול שטחי כיבוש, בעיקר שטחים שבהם חיו עמים בתחתית המדרג הגזעי ע"פ האידיאולוגיה הנאצית: החרמה שיטתית של מזון, מוצרי תעשייה, חומרי גלם, דברי אומנות ורכוש של התושבים בארצות הכבושות והעברתם לגרמניה. תושבי המדינות הכבושות חויבו לממן את שהיית הצבא הגרמני בשטחם, העסקת מיליוני שבויים ותושבים באזורים הכבושים במחנות עבודה, מחנות ריכוז, גטאות וכו' כדי לספק את הצרכים הכלכליים  של הצבא הגרמני. הועברו במהלך המלחמה כ-7 מליון  עובדי כפייה רבים מאזורי הכיבוש לגרמניה, שגויסו בכוח, כדי לפתור בעיות כלכליות ותעסוקתיות ולסייע בכך למאמץ המלחמתי של גרמניה. עובדי כפייה אלה הועסקו בכל עבודה קשה בתעשייה, במכרות, בסלילת כבישים, הקמת ביצורים ובחקלאות. תנאי קיומם היו קשים.

3. רצח סלקטיבי של מיליוני אנשים מקרב ה עמים הסלאביים – במיוחד חיסול שכבות האינטליגנציה.

4. השמדה כמעט מוחלטת של הצוענים- נרצחו חצי מיליון צוענים.

5. הפתרון הסופי לעם היהודי- התוכנית היא להגיע לכל קבוצת יהודים ואל כל יהודי כיחיד.

מחוון: 2 העקרונות- 4+2, 2 צעדים 4+2.

3        . יהודי פולין _

א.    הצג שניים מהצעדים שנקטו הנאצים כדי להפריד בין היהודים לאוכלוסייה הפולנית עד הקמת הגטו.

תוך כדי תהליך כיבוש וחלוקת פולין התמוטטו רבות ממסגרות החיים והשתרר בה תוהו ובוהו. מאות אלפים עזבו את בתיהם, ביניהם רבבות יהודים שהצליחו להימלט מזרחה לתחומי השלטון הסובייטי, חלקם אף בעידוד הנאצים. השבועות הראשונים של הכיבוש הגרמני בפולין הביאו לגל של השפלות, ופגיעות רבות ביהודים ואף רציחות. בהיעדר מדיניות חד-משמעית היו פגיעות אלה בעלות אופי שרירותי, אך ההיקף הנרחב שלהן הביא לאבדן כל ביטחון אישי אצל היהודים ולתחושת אי - ודאות אפילו לגבי יום המחרת.  לאחר מספר שבועות של חוסר בהירות, התארגן המנהל האזרחי הגרמני בראשות הנס פרנק. פרנק פרסם תקנות וגזירות אנטי יהודיות.

             ננקטו מספר צעדים שנועדו לערער את בסיס החיים של יהודי פולין:

1. הצעדים שנועדו להפריד בין היהודים לאוכלוסייה המקומית הפולנית:

• חוקי הגזע הוחלו על היהודים באזורים שנכבשו.
• כל יהודי מגיל עשר חויב לענוד סימן היכר במקום בולט על בגדיו (סרט לבן עם מגן דוד כחול או טלאי צהוב).
• החנויות והמפעלים שהיו בידי היהודים סומנו.
• חופש התנועה של היהודים הוגבל לשעות מסוימות במשך היממה ולרחובות מסוימים בלבד.
• נאסר על היהודים להשתמש בתחבורה ציבורית או ניתן להם היתר לנסוע רק בקרונות מיוחדים.
• צווים אסרו על המשך השתייכות של היהודים למסגרות חברתיות, כלכליות ותרבותיות שאליהן השתייכו לפני הכיבוש.
• שורה ארוכה של איסורים מנעו מן היהודים להשתתף בפעילויות תרבותיות או חברתיות.

2. פגיעה במוסדות תרבות ודת יהודיים:

חל איסור חמור על המשך קיום מערכות חינוך ותרבות יהודיים. המורים, הילדים והנוער מצאו עצמם ללא מסגרת חינוכית, שבימים כאלה של חוסר ודאות יכלו לשמש בסיס תמיכה ועוגן נפשי. חל איסור על תפילה בציבור.

3. הרס בסיס הקיום הכלכלי:

תהליך ההתרוששות הכלכלית החל כבר בחודשי הכיבוש הראשונים. החל תהליך של החרמה וחיסול של מפעלים ובתי עסק יהודיים. מספר חודשים מאוחר יותר פרסם פרנק הוראה שמחייבת למסור לידי הגרמנים כל עסק שבעליו אינם שוהים במקום, או שמתנהל באופן לא יעיל. הנימוק של אי היעילות היה עילה לחיסול כל המפעלים ועסקי המסחר היהודים הגדולים יותר. בידי היהודים נותרו רק חנויות קטנות. דירות של יהודים אמידים נלקחו על תכולתן, נאסרה החזקת סכומי כסף גדולים במזומן. חשבונות הבנקים של היהודים הוקפאו והם יכלו להשתמש מדי שבוע בסכום קטן. הוחרמו מפעלים, עסקי מסחר ומלאכה ובתים. יהודים רבים הפכו למובטלים ללא מקור פרנסה. תהליך הדחיקה הכלכלית, שתוצאותיו היו מחסור ורעב, החל אם כן לפני הקמת הגטאות.

4. עבודות כפייה:

יהודים נחטפו מרחובות הערים לעבודות כפייה מזדמנות כמו: סחיבת משאות, עבודות שירות במחנות צבא, פינוי הריסות מרחובות שנפגעו מהפצצות, ויסות נהרות, סלילת כבישים, חיזוק ביצורים ועוד. עבודות הכפייה היו מלוות בהטרדות, בהשפלות ובפגיעות קשות בכבודם.

5. פגיעות והתעללות:

היהודים היו מושא להתעללות ברחובות. הפלישה למזרח, לפולין, הביאה לתפנית מנטלית אצל הגרמנים, והתבטאה בין השאר בהשתחררות מעכבות מוסריות וחוקיות בהתנהגות כלפי מי שהנאצים הגדירו אויבי הרייך. המלחמה צמצמה את הצורך בהתחשבות בדעת הקהל וכך סללה את הדרך לברבריזציה של שיטות הפעולה בהיקפן ועוצמתן. באזורי הכיבוש בפולין פגשו הגרמנים ביהודים שהתאימו לתדמית הסטריאוטיפית של היהודי כפי שתואר באידיאולוגיה הנאצית. מפגש זה עורר את דמיונם של הגרמנים ועודד אותם ליזום פגיעות ביהודים עוד לפני שהיו הנחיות ברורות.

מטרת ההפרדה הייתה מטרה אידיאולוגית המדגישה כי היהודים הם גזע נחות ויש להרחיקם משאר הגזעים כמו כן יש בכך איתות והרתעה כלפי הפולנים "למען יראו וירא" כלומר להבטיח התנהגות כנועה ומקבלת מצדם.

מחוון: 2 צעדים- 5+3, הסבר- 4 נק'

ב . הצג פעילות של שני ארגונים שפעלו בגטו, והסבר כיצד פעילות זו מבטאת את רעיון קידוש החיים.

ארגונים שפעלו בגטאות: משטר הטרור הגרמני ותנאי המצוקה שהחמירו היו יכולים להוביל להתפוררות החברה היהודית, במיוחד במקומות בהם נכלאו היהודים בגטאות. את החברה היהודית מאפיינות ככלל תופעות של עזרה הדדית. עיקר יכולת ההתמודדות של היהודים נבע מכישרון ההתארגנות.

הציבור היהודי התאפיין בדורות הקודמים בריבוי ארגונים, חברות, מוסדות . הארגונים השונים יצרו מסגרת חברתית והרגשת שייכות ונתנו טעם לחיים.

הפעילות של הארגונים השונים הביאו לידי ביטוי את רעיון "קידוש החיים "- המגלם את המאבק של היהודים לקיומם בתנאים ובנסיבות שיצר השלטון הנאצי ובשלבים שונים של המדיניות הנאצית כלפי היהודים. שכן, הנאצים רצו לפגוע לא רק בדתו אלא גם בגופו של היהודי.

הפעלה של מטבחים עממיים, הקמת גני ילדים ובתי יתומים, מתן עזרה רפואית, אספקת מזון ומצרכים אחרים, החזקת מרחצאות ומרפאות, רופאים ואחיות, מטבחים משותפים, טיפול בנזקקים, פעילות חינוכית תרבותית בקרב בני נוער כמקום מפלט לנוער בגטאות, אלה מקצת מפעילותם של הארגונים השונים בגטו המבטאים את עקרות "קידוש החיים"

הארגונים השונים שפעלו בגטו היו:            

א.       ארגון הג'וינט – (American Jewish Joint Distribution) ארגון עזרה יהודי אמריקאי. ארגון זה פעל בפולין מאז מלחמת העולם ה-1, והורשה להמשיך בפעילותו עד לכניסת ארה"ב למלחמה.

הפעילות: ארגון זה ומוסדות סעד הכפופים לו הפעילו מטבחים עממיים, גני ילדים ובתי יתומים, ונתנו עזרה רפואית וחומרית לנזקקים ביותר. מקורותיו הכספיים של הארגון אזלו במהירות, ובמהלך 1941 פחתה יכולתו להגיש עזרה. יהודים בעלי אמצעים שהיו בגטו הזרימו כספים לארגון, תמורת הבטחה שכספם יוחזר להם עם תום המלחמה.

ב.       צנטוס-  פעל בסיוע הג'וינט בידיעת הגרמנים,

הפעילות: דאג בעיקר להספקת מזון ומוצרים אחרים. יצר רשת של נקודות טיפול שהקיפה 25,000 מילדי גטו ורשה. במסגרת זאת, הוקמו מוסדות חינוך, מועדוני נוער ובתי יתומים. ובהם בית היתומים של יאנוש קורצ'אק.

ג.        טוז- האגודה לפעילות בתחומי הבריאות

הפעילות:  שהקימה מקומות חיטוי, מרחצאות ונקודות לינה, החזיקה במרפאות, רופאים ואחיות, וערכה מבצעי חיטוי וניקיון.

ד.       "האגודה היהודית לעזרה סוציאלית"- ZTOS – החשוב שבארגוני העזרה שנתמך ע"י הג'וינט

            הפעילות: היה אחראי לארגון מטבחים ציבוריים, שסיפקו מנת מרק ופרוסת לחם, ולתמיכה בבתי ילדים,                  בבתי חולים ועוד.

ה.       רשת  "ועדי בתים"- ועד פעולה לבתים שבהם התגוררו מאות תושבים

הפעילות: עסקו בטיפול בנזקקים, החזקת מטבחים משותפים, נתנו עזרה רפואית. וכן עסקו בפעילות חינוכית ותרבותית.- הוקמו גני ילדים ומועדוני נוער.

ו.        " עזרה עצמית יהודית" יס"א- ארגון כללי לכל חלקי הגנרל-גוברנמן, שזכה להכרה רשמית מצד השלטונות הנאצים. הנהלתו אושרה ישירות ע"י השלטונות.

הפעילות: באמצעות יס"א חולק המזון ליהודי הגנרל-גוברנמן, ונוהלו פעולות סיוע רחבות היקף אחרות" כגון: הפעלת מרכזים להכשרה חקלאית לחברי תנועות הנוער הציוניות הסוציאליסטיות, עזרה ליהודים במחנות הכפייה.

ז.        תנועות הנוער: ערב מלחמת העולם השנייה תפסו תנועות הנוער במזרח אירופה מקום חשוב בקהילה היהודית. חלק גדול מבין המדריכים הבכירים של תנועות הנוער נמלטו לשטחי ברית המועצות בתחילת הכיבוש הנאצי. רובם חזרו לשטחי הכיבוש הגרמני כדי לא להפקיר את חניכיהם והחלו להקים מחדש בגטאות את התנועות. קני התנועות הפכו למפלט ולעזרה בהישרדות. החיים בגטו ערערו את המסגרות החברתיות הקיימות ואת חיי הקהילה והמשפחה. ההנהגה היהודית המבוגרת התקשתה להסתגל למצב החדש, ההורים התקשו לתפקד במסגרת המשפחתית ואילו חברי תנועות הנוער הצליחו להסתגל למצב החדש ביתר קלות. התנועה הפכה למסגרת תומכת המעניקה ביטחון מסוים לצעירים, בעולם שהיה מעורער לחלוטין. בחלק מהגטאות פעלו תנועות הנוער בגלוי ובאחרות נאלצו לפעול בסתר.

פעילות תנועות הנוער לפני תחילת "הפתרון הסופי" התמקדה במספר תחומים:

·         פעילות חינוכית-תרבותית בקרב בני הנוער:  התנועות הקימו מרכזים ובהם חדרי עיון וספריות חשאיות, מרכזי לימוד, ארגנו שיחות , דיונים, הרצאות וטקסים. התנועות הציוניות סיפרו לנוער על א"י, לימדו את הנוער משירי א"י והצליחו בתקופה מסוימת להקים קיבוצי הכשרה כהכנה לעלייה לא"י.      פעילות תנועות הנוער הייתה מקום מפלט לנוער בגטאות. פעילות זו חיזקה את הנוער להתמודד עם המציאות הקשה בגטו בתקווה לעתיד טוב יותר.   מנהיגי תנועות הנוער עזרו גם לקיום הפיזי של בני הנוער. הם אספו ילדים מהרחוב, בגטו וורשה חילקו לבני הנוער צלחת מרק ליום. בגטו לודז', שם היה הרעב כבד במיוחד, החלו חברי תנועות הנוער לעבד חלקות של גני ירק בתוך הגטו וניסו בדרך זו להקל על הרעב.

·         יצירת קשרים עם גטאות אחרים: גטו ורשה שימש מרכז ממנו יצאו שליחים לגטאות אחרים כדי לפקח על שיקום פעילותן של תנועות הנוער וכדי להעביר מידע על מצב היהודים בין הגטאות השונים וכמו כן, להפיץ את העיתונות המחתרתית. הקשרים עם גטאות אחרים התנהלו באמצעות קשרים וקשריות אשר יצאו מהגטו תוך סיכון עצמי ולעיתים באמצעות זהות נוצרית שאולה.

·         פרסום עיתונות מחתרתית: על אף האיסור על היהודי לקבל כל מידע מן החוץ (עיתונות, רדיו) החלה להופיע עיתונות מחתרתית וכמעט כל התנועות הוציאו עיתונות מסוג זה. העיתונים הופצו בקרב אוכלוסיית הגטו בזהירות. לתנועת בית"ר בגטו ורשה היו שני עיתונים "המדינה" ו"מגן דוד". הם הודפסו על נייר העתקה דק על מנת שיהיה קל להסתיר אותם. העיתונים הופצו בין הגטאות השונים. בעיתונות זו הופיע מידע על המתרחש בפולין ובעולם (מידע שהושג ע"י האזנה חשאית לרדיו, תוך נטילת סיכון), דיווח על מצב היהודים בגטאות, הועלו נושאים שונים הקשורים לחיי היהודים בגטו. הופץ גם חומר הסברה לגבי הפעילות הציונית ומידע מא"י.  כך, תרמו תנועות הנוער ומנהיגיהם לא רק לנוער בגטאות אלא לכלל הציבור בגטו.

מחוון:  2 ארגונים- 5+3, הסבר – 5 נק'.

פרק שני

4. קטע מקור: המרד בגטאות

מכתבו האחרון של מרדכי אנילביץ (23.4.1943)

א.       הסבר שתי מטרות למרידות בגטאות, המוזכרות בקטע והצג , על פי ידיעותיך, שני טיעונים נגד היציאה למרד בגטאות. (13 נק')

המורדים בגטאות היו צעירים, אנשי תנועות הנוער השונות. הצעירים היו אלה שיזמו את הקריאה למרד וארגנו אותו משום שהיו משוחררים מקיבעון מחשבתי, והיו חברים בתנועת נוער מאורגנת וממוסדת, שלעתים קרובות שמרה על קשרים עם גטאות אחרים ועם ארגונים אחרים  מחוץ לגטו.

במכתבו האחרון של מרדכי אנילביץ באות לידי ביטוי מטרות המורדים.

לא ללכת "כצאן לטבח" - למות מות גיבורים, וכפי שאומר זאת אנילביץ "הייתי עד ללחימה מופלאה ומלאת גבורה של הלוחמים היהודים". יהודים אשר נקמו בנאצים "ההתנגדות היהודית המזויינת  והנקמה הפכו למעשה", על הזוועות שביצעו ביהודים וזכו לשתי  שורות בהיסטוריה – השאירו מורשת ודוגמה לדורות הבאים "...שמענו שידור נפלא של תחנת השידור הפולנית על הלחימה שלנו. העובדה שזוכרים אותנו מעבר לחומות הגטו מעודדת אותנו במאבקנו".

הלחימה בגטו לא היתה עניין מובן מאליו. קולות רבים נשמעו נגד היציאה למרד בגטאות. בין התומכים במרידה בגטו היו שטענו כי יש לנהל את המאבק המזויין נגד הנאצים מחוץ לגטו – ביער. משום שקיים קושי רב בהשגת נשק בגטו קל יותר יהיה להשיג נשק מחוץ לגטו, להגיע ליער ולבצע משם פעולות נקמה. ביער יש אפשרויות גדולות יותר לנקום. פעילות הפרטיזנים ביער מתאפיינת בלחימה מסוג "פגע וברח" שמאפשרת לנקום, לשרוד ולנקום שוב. לעומת זאת פעילות נקם בגטו תביא לחיסול מרבית הלוחמים.

בגטו נשמעו קולות שהתנגדו ללחימה מכל סוג שהוא, כשהטיעון המרכזי היה החשש מענישה קולקטיבית של הגטו וחיסולו. ברור היה לכולם, וגם למורדים, שהנאצים יחסלו את הגטו ברגע שיפרוץ בו מרד, ולמרות הידיעה הברורה על השמדת היהודים, עדיין היה קיים שביב של תקווה כי תושבי הגטו יוכלו להינצל באמצעות עבודה.

מחוון: שתי מטרות: 4+3             שני טיעונים: 4+2

ב.       הסבר על פי הקטע  ועל פי מה שלמדת את המאפיינים הייחודיים  של מרד גטו ורשה, לעומת המרידות בגטאות האחרים. ((12 נק')

ייחודו של מרד גטו וארשה. מרד גטו ורשה פרץ ב 19 באפריל 1943 . היה זה המרד הראשון. לאחריו פרצו מרידות נוספות בגטאות נוספים. מרד גטו ורשה היה גם המרד ההמוני הראשון נגד הנאצים באירופה הכבושה. רוב המרידות הגדולות של עמי אירופה אירעו מאוחר יותר.

מרד גטו ורשה הפך סמל לגבורה יהודית במאבק העם היהודי נגד הצורר הנאצי. יום הזיכרון השנתי לשואה לגבורה במדינת ישראל נקבע עפ"י התאריך העברי של יום פרוץ מרד גטו ורשה (כ"ז ניסן).       

ייחודו של מרד גטו ורשה לעומת המרידות בגטאות אחרים:

היקף התמיכה במרד

מרד גטו ורשה היה התקוממות עממית בקנה מידה נרחב. המרד זכה לתמיכה רחבה של רוב תושבי הגטו.

ליהודים שנותרו בגטו, כ 50,000 – 60,000 איש, לא היו אשליות בקשר לכוונות הגרמנים. הם היו עדים לאקציות שנערכו בגטו, שבמהלכן התרוקן הגטו מתושביו וכ 300,000 יהודים נשלחו ממנו להשמדה. לכן, בניגוד למרידות בגטאות אחרים, בגטו ורשה רוב היהודים הצטרפו לכוחות המורדים. 

היקף ההכנות למרד

ארגון האיל (ארגון יהודי לוחם) הנהיג את המרד. בראשו עמד מרדכי אנילביץ. הארגון התרחב וכלל את חברי תנועות הנוער הציוניות והלא ציוניות. במקביל קמה גם מסגרת ארגונית לוחמת נפרדת, קטנה יותר בממדיה, של המפלגה הרביזיוניסטית.

האי"ל החל בהכנת הלוחמים למרד: בהכשרה צבאית ובהצטיידות בנשק. רושם ההתנגדות, שהייתה בינואר 1943 הניעה גם את הפולנים להגיש עזרה רבה יותר למורדים. מספר הלוחמים במרד בגטו ורשה היה כ 750 , מספר גבוה בהשוואה למרידות בגטאות אחרים.

הלוחמים עסקו בהכנות צבאיות, ורוב תושבי הגטו עסקו בהכנת מקומות מסתור, בעיקר בונקרים, שנבנו מתחת לפני האדמה, אגרו מזון ,מים ותרופות, חפרו תעלות קישור בין הבונקרים. חלק מהבונקרים אף חוברו לרשת החשמל ולתעלות מים. ההכנות נעשו לקראת שהייה ארוכה בבונקרים.

הלוחמים היו אמורים להיות הכוח הקרבי, שינהל את המלחמה הגלויה. הסתתרות ההמונים בבונקרים הייתה ההתנגדות הפסיבית. היודנראט והמשטרה היהודית איבדו את השליטה על הגטו ועל תושביו. ההנהגה עברה לידי המחתרת.

ההיענות של רוב היהודים למרד וההכנות הקדחתניות של תושבי הגטו למרד היו ייחודיות למרד בגטו ורשה.

עוצמת ההתנגדות לגרמנים והמלחמה העיקשת.

ב 19 באפריל 1943 הגרמנים נכנסו לגטו. היהודים הוזהרו מראש והתכוננו לבואם. הגרמנים מצאו גטו ריק מאדם ורק כמה יחידות ערוכות לקרב נגדם. הגרמנים נתקלו בלחימה עיקשת של לוחמי הגטו ונאלצו לסגת. הגרמנים שבו בכוחות חדשים ומתוגברים. הלחימה הייתה עיקשת: מבית לבית, מבונקר לבונקר. הגרמנים נאלצו לפוצץ ולשרוף את כל איזור הגטו.

רק כעבור כחודש הצליחו הגרמנים לדכא את המרד. (16 במאי 1943 ). ההתנגדות העיקשת של הלוחמים היהודים הביאה לכך, שמרד גטו ורשה היה המרד הממושך ביותר, שגרם גם לגרמנים לספוג אבידות כבדות.

המפקד הגרמני, שטרופ, שהובא לוורשה לצורך דיכוי המרד, כינה אותו "המבצע הגדול". ביטוי המוכיח את הקושי הגרמני לדכא את המרד.

ג.       מחוון: שלושה מרכיבים בהסבר ייחודו של המרד: 6+4+2 נק'.

5. הפתרון הסופי

א. הסבר מדוע בעקבות הפלישה לברית המועצות התחיל הרצח ההמוני של יהודים באזורי הכיבוש? (12נק')

הפלישה לברית המועצות ("מבצע ברברוסה") היה אות הפתיחה ל"פתרון הסופי". יהודי ברית המועצות היו הראשונים שבוצע בהם רצח המוני מתוכנן ללא אבחנה, תחת הכיבוש הנאצי. הגורמים לתחילת ביצוע "הפתרון הסופי" בברית המועצות היו:

גורם אידיאולוגי –

היהודים נתפסו כיוצרי הקומוניזם ומנהליו, ולכן חיסול המשטר הקומוניסטי בברית המועצות חייב את חיסול היהודים. המלחמה בברית המועצות הוסברה כמלחמה אידיאולוגית נגד הבולשביזם היהודי.  הכיבוש יצר הזדמנות ליישם את עקרונות האידיאולוגיה הנאצית. נוצרה הזדמנות "לחסל את הבולשביזם היהודי ולטהר את מרחב המחייה מן היהודים ובכך לסלול דרך לבניית "הסדר החדש".

היטלר האמין כי הקומוניזם הוא אידיאולוגיה יהודית. הוא האמין כי  המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות מבטאת את שלטונם של היהודים בבריה"מ ואת נסיונם של היהודים להשתלט על העולם. בעיני הנאצים נוצר זיהוי בין הקומוניסטים בברית המועצות לבין היהודים. לכן היה זה טבעי בעיני הנאצים  להגיע למסקנה שתחילת חיסול הבולשביזם כרוך בחיסול היהודים שהם המקור והסיבה לבולשביזם.

גורמים נסיבתיים-

הריחוק הגיאוגרפי של "המזרח" מהמולדת ויחס הבוז לעמים הסלאבים הנחותים גרמו לתחושה שאין צורך להתחשב בדעת הקהל או להיכנע לעכבות מוסריות כל שהן.        נוסף לכך, הלחימה הקשה שבה נתקל הצבא הגרמני כבר בימים הראשונים בחזית בבריה"מ, דרבנה חלק מהחיילים להשתתף במעשי הרצח ההמוני.

הצורך בטיפול במספר רב של יהודים (למעלה מחמישה מליון על פי פרוטוקול ועידת ואנזה), שאמור היה להיווסף לאחר הכיבוש הנאצי, הביא את הנאצים להחליט על פתרון קיצוני חדש במקום הפתרונות הקודמים (עידוד הגירה, גירוש, גטאות) שלא התאימו עוד, מאחר ולא היו יעילים דיים.

מחוון: שלושה מרכיבים של הסבר הקשר 6+4+2

ב. הצג שתי מטרות לכינוסה של ועידת ואנזה. הבא שתי דוגמאות המעידות על הכוונה להשמדה מוחלטת של העם היהודי. (13 נק')

ב – 20 בינואר 1942 כונסה בוילה ברחוב ואנזה שבברלין ועידה, אליה הוזמנו , על ידי היידריך, נציגים של משרדי הממשלה השונים הקשורים לטיפול ביהודי אירופה. הועידה כונסה למטרות הבאות:

1. להבהיר רשמית לנציגי משרדי הממשלה ורשויות המנהל באזורי הכיבוש שמבצע הרצח ההמוני שמתבצע מזה חצי שנה, עתיד להתרחב ולהקיף את כלל יהודי אירופה.

2. ליצור תיאום בין המשרדים והרשויות המרכזיות ברייך, כדי שיושג שיתוף פעולה מלא והירתמות כוללת לביצוע הפתרון הסופי.

3. להדגיש שהמבצע הכולל והמקיף מהווה משימה מרכזית של הרייך וכולם ללא יוצא מהכלל חייבים להירתם למשימה.

4. לקבוע מי יפסוק במקרים של חילוקי דעות בין הרשויות השונות ולהתגבר על אי נכונותם של מספר בעלי תפקידים להשלים עם התפקיד המרכזי של ה-ס"ס בפתרון הסופי.

דוגמאות המעידות על המגמה להשמדה מוחלטת של העם היהודי:

בפרוטוקול הועידה יש טבלה המלמדת על הגלובליות והטוטליות של "הפתרון הסופי".

1. ההיקף הרחב של השמדת היהודים – 11 מיליון.

2. "הפתרון הסופי" אמור לכלול גם את היהודים ממדינות גרורות ששיתפו פעולה עם הגרמנים, כמו למשל: רומניה, הונגריה, בולגריה.

3. "הפתרון הסופי" אמור לכלול גם את היהודים מהמדינות הניטרליות שהיו מחוץ לזירת המלחמה, כמו למשל: שוויץ, שבדיה, ספרד, פורטוגל.

4. "הפתרון הסופי" אמור לכלול גם את היהודים ממדינות לא כבושות, כמו למשל: בריטניה.

5. "הפתרון הסופי" אמור לכלול גם את יהודי צפון-אפריקה. דבר זה נלמד מהמספר הגדול של יהודי צרפת: השטח הכבוש – 165,000, השטח הבלתי-כבוש – 700,000, הכולל גם את היהודים בצפון-אפריקה שהיו תחת שלטון צרפת. ב-1940 היו בצרפת לכל היותר 350,000 יהודים בלבד.

6. הטוטליות של "הפתרון הסופי" – השמדת היהודים עד האחרון שבהם – הכללה גם של 200 יהודי אלבניה. 

מחוון: מטרות: 5+3        ביטויים למגמת ההשמדה הטוטאלית: 3+2

6. יחס האוכלוסייה בארצות הכיבוש כלפי היהודים בעת ביצוע "הפתרון הסופי"

א. הסבר את הגורמים שהשפיעו על יחס האוכלוסייה המקומית אל היהודים בארצות הכיבוש הנאצי בזמן ביצוע הפתרון הסופי. (12 נק')

יחסה של האוכלוסייה בארצות הכיבוש הנאצי אל היהודים בא לביטוי ב-3 צורות עיקריות:

היו ששיתפו פעולה עם הנאצים (הלשנות על יהודים והסגרתם מתוך הזדהות אידיאולוגית עם הרדיפות או בתמורה לתגמול חומרי). הרוב הדומם, שהפגין אדישות והתעלמות מהפעולות כלפי היהודים. רוב האוכלוסייה  הייתה עסוקה בעצמה ועשתה הכול כדי לשרוד בתקופת המלחמה. מעטים שהגישו סיוע ליהודים והתאמצו להצילם תוך כדי סיכון חיים.

יחס האוכלוסייה ליהודים היה מושפע ממספר גורמים

1.ככל שהנאצים היו מעורבים יותר בשלטון, כך היו גילויים רבים יותר של שיתוף פעולה של האוכלוסייה המקומית עם פשעי הנאצים. מעורבות הנאצים בשלטון היה תלוי במקומה של כל ארץ באידיאולוגיה הנאצית- מקומה ב"בסדר החדש , השפיע על יחס השלטון הנאצי לתושבים המקומיים ועל דרגת הכיבוש: משטר צבאי או משטר אזרחי גרמני לעומת משטר חסות בו הושארו סמכויות מסוימות בידי גורמים מקומיים.

2. ככל שבמדינה הייתה מסורת אנטישמית כך יחס האוכלוסייה היה קשה כלפי היהודים.

3. במדינות בהן הייתה מסורת דמוקרטית הנכונות של האוכלוסייה לסייע ליהודים הייתה גדולה יותר.

4. במדינות בהן הייתה פעילות מחתרתית נגד הגרמנים, ניצלו יותר יהודים.

מחוון: הצגת הגורמים: 6+4+2

ב. הצג את המושג "חסיד אומות עולם". הצג את מניעיהם להצלת יהודים. הצג סיפור של אחד מחסידי אומות עולם.  (13 נק')

הסבר המושג "חסידי אומות העולם":

"חסיד אומות העולם" מוגדר בחוק כמי שהציל יהודים (לפי עדויות ומסמכים) תוך סיכון נפשו או סביבתו וללא קבלת תמורה. האיש עשה את מעשהו מיוזמתו ומרצונו, והדבר היווה גילוי של אנושיות ואהבת-אדם באותה תקופת חושך נוראה.

מניעי מעשה ההצלה

1. אמונה בערכים של אהבת האדם ושמירה על כבודו, עזרה לחלש ולמי שנמצא במצוקה.

2. התנגדות לגזענות ולנאציזם ובעיקר לרציחות היזומות בידי הנאצים מתוך גזענות.

3. אמונה נוצרית עמוקה, שהחיים והמוות הם בידי האל, ולמרות שהיהודים הם רוצחי ישו, לא בני אדם ישפטו אותם, ואת הדין עליהם לתת בפני בורא העולם.

4. במקרים רבים הייתה הכרות מוקדמת בין המציל ובין הניצולים.

סיפור של חסיד אומות העולם

מחוון: הגדרת המושג "חסידי אומות העולם" - 3 נק', על שניים ממניעיהם -  3+3     סיפור -4 נק'

פרק שלישי

7. מלחמת העצמאות

א. לישראל פלשו 5 צבאות סדירים של 5 מדינות ערב: הצבא המצרי, הלגיון הערבי הירדני, הצבא העיראקי, הצבא הסורי והצבא הלבנוני.

צבא מצרים פלש מדרום בשני צירים: כוח אחד נע לאורך החוף וכוח אחר נע לעבר באר שבע.

כוחות הלגיון הערבי של ירדן תקפו את ירושלים וישובים מצפון לה, כוחות נוספים פנו לעבר שכם.

צבא עיראק פלש לעמק בית שאן באזור נהריים .

צבא סוריה תקף את דגניה א+ב.

צבא לבנון פלש מכיוון מלכיה.

שניים מקשייה של ישראל בשלב זה של המלחמה:

אחד שעולה מהמפה: ניתוק הנגב משאר אזורי המדינה ע"י הצבא המצרי.

ישראל מותקפת מכל הגבולות שלה ע"י 5 צבאות סדירים של מדינות ערב.

השתלטות של ירדן על אזור ירושלים ןעל הדרך אליה (לטרון), הירדנים כבשו גם את הרובע היהודי בעיר העתיקה.

קשיים נוספים:

-          לצבאות ערב יש יתרון באמצעי לחימה: טנקים, תותחים מטוסים.

-          צה"ל היה צבא שהוקם זה עתה יהיה זקוק לזמן על מנת להתארגן מול המתקפה בחזיתות השונות.

מחוון:  צירי הפלישה: 6 נק' (2+1+1+1+1), קושי מהמפה- 3 נק', קושי נוסף- 2 נק'

ב. הגורמים להיווצרות בעיית הפליטים

1.      נטישת המשפחות העשירות הפלסטינית

היווצרות בעיית הפליטים החלה עוד בשלב א' של מלחמת העצמאות. בתחילה היו אלה משפחות ערביות עשירות ומכובדות, מהנהגת האוכלוסייה הערבית, שנטשו את בתיהם באזורי החיכוך ועברו לחיות בעיקר באזור הגדה המערבית (יהודה ושומרון), שבסוף המלחמה סופחה למדינת ירדן. המשפחות הללו עזבו בשל חשש מהקרבות ובעיות כלכליות שנבעו מהחרם של היישוב היהודי על הסחר עם הערבים. עזיבתן של המשפחות המובילות הללו החלישה מאד את כח העמידה של ערביי ארץ-ישראל.

2.      גירוש ובריחה בשל מצב המלחמה

יישומה של תוכנית ד', לקראת סוף שלב א' (אפריל 1948) הביא להגדלת מספר הפליטים. בשלב זה גורשו או ברחו ערבים מאימת זוועות המלחמה. כוחות של ההגנה והמחתרות (אצ"ל ולח"י) כבשו שכונות ערביות בערים המעורבות (טבריה, חיפה ויפו), חלקם של הערבים גורשו משכונות אלה, וחלקם ברחו. יש לציין שבחלק מהמקרים נותרו ערבים בכפרים ובערים (כמו בפורדיס, אבו-גוש) ובחלק מהמקרים פנו אנשי ההגנה בקריאה לערבים להישאר, אולם אלה לא תמיד עשו כך (כמו בחיפה).

3.      מדיניות ההנהגה הערבית

בנוסף לכוחות היהודים שגרמו להפיכתם של מחצית מן התושבים הערבים לפליטים, גרמה לכך גם ההנהגה הערבית, שהייתה מפוצלת ולא נתנה לתושבים הערביים הנחיות ברורות בעת המלחמה. בנוסף, הוועד הערבי העליון פינה כ-20 כפרים ערביים מאזורים מסוכנים, מתוך הנחה שישובו לכפרים לאחר שהקרבות יסתיימו. באופן כללי הייתה תחושה בקרב ערביי ישראל, שעם פלישתן של מדינות ערב לתחומי ישראל, השטחים שלהם ייכבשו חזרה מידי הכוחות היהודים והם יוכלו לחזור לבתיהם. דוגמה להתנהלות הבעייתית של ההנהגה הערבית ניתן למצוא בתגובותיה לכיבוש הכפר הערבי דיר-יאסין, שממערב לירושלים. במסגרת מבצע נחשון, שנועד להבטיח את שליטתה  של ההגנה על הדרך לירושלים, נכבש הכפר דיר-יאסין על-ידי המחתרות, האצ"ל והלח"י. בעקבות סדרה של תקלות מבצעיות, התפתח קרב שבמהלכו נהרגו רבים מתושבי הכפר. ההערכות לגבי מספר ההרוגים (למעלה מ-100) אינן ברורות, והיוו בסיס לוויכוחים רבים. הידיעות על הנעשה בדיר-יאסין התפשטו בכפרים שונים בסביבת ירושלים, ויצרו בהלה גדולה שתרמה גם היא לבריחה ולנטישה. ההנהגה הערבית השתמשה בסיפור הזוועות שנעשה בדיר-יאסין, על-מנת ללכד את החברה הערבית ולגבש אותה סביב הלחימה נגד היהודים. אולם בפועל, הושג הדבר ההפוך. הנהגת הערבים הגזימה בתיאורי הזוועות שהתרחשו בדיר-יאסין, והדבר הגביר את הפחדים של הערבים, שמצדם מצאו את הפתרון בבריחה ונטישה.

4.      כיבוש שטחים על-ידי צה"ל

במהלך שלב ב' של מלחמת העצמאות, צה"ל כבש שטחים נוספים שהיו אמורים להיכלל בתחומה של המדינה הערבית במסגרת תכנית החלוקה (כ"ט בנובמבר). כ-300,000 ערבים הפכו לפליטים במהלך שלב ב'. לאחר ההפוגה הראשונה התחדשו הקרבות למשך עשרה ימים, ובמרכזם נערך מבצע דני בערים רמלה ולוד. במהלך המבצע, שמטרתו הייתה לחזק את השליטה של צה"ל במרכז הארץ, גורשו ערבים רבים משתי הערים. בנוסף, ערבים רבים גורשו מבתיהם במהלך מבצעי ההכרעה שהתקיימו בסוף המלחמה. במהלך מבצע חירם גורשו תושבי הכפרים איקרית ובירעם, אשר ניהלו מאבק משפטי נגד מדינת ישראל על זכותם לשוב לכפרים, מאז שנות החמישים.

מחוון:   3 גורמים- 5+5+4

8. המאבק להקמת המדינה 1945-1947

א. מאבק צמוד:- גישה, שבה תמכה הנהגת היישוב הציוני, "ההגנה" והפלמ"ח (שהיה חלק מ"ההגנה").

מאבק רצוף: בגישה זו תמכה התנועה הרביזיוניסטית, האצ"ל והלח"י (שכונו "הפורשים", כי לא נשמעו להוראות הנהגת הישוב).

פעולה המבטאת מאבק צמוד:

דוגמאות לפעולות בתחום ההתיישבות:

1.      הדרמה ההתיישבותית הסוערת ביותר היא פרשת בירייה ליד צפת ב-מרץ 1946. בחיפוש שערכו הבריטים ביישוב, הם גילו מחסן נשק ועצרו את 24 תושבי המקום. ה"הגנה" החליטה ליישב את המקום מחדש, אולם רק לאחר ניסיון ההתיישבות השלישי התירו הבריטים ל-20 איש להישאר במקום דרך קבע. המאבק על בירייה היה הפגנת כוח של היישוב היהודי, הנלחם על זכותו לשבת על אדמתו.

2.      פעולת ההתיישבות הגדולה והמאורגנת ביותר הייתה של 11 היישובים בצפון הנגב במוצאי יום כיפור 1946  (נירים, אורים, חצרים, נבטים, בארי ועוד). היישובים הוקמו במהירות וללא תשתית כלכלית (בכל ישוב הוקמו 3 צריפים, ביניהם יצר קטנה מוקפת גדר תיל).

דוגמא לפעילות בתחום ההעפלה:

סיפורה של הספינה "אקסודוס", או יציאת אירופה תש"ז- הייתה הגדולה מבין אוניות המעפילים. הועלו עליה כ-4,500 מעפילים והיא הייתה אמורה לצאת מדרום צרפת. הצרפתים אסרו על הפלגת האונייה , אך היא חמקה מן הנמל ביולי 1947. כאשר התקרבה האונייה לחופי הארץ ציוו עליה הבריטים לעצור. המעפילים היו ערוכים מראש לעימות עם הבריטים (אונייה זו לא נועדה רק לחמוק מן הבריטים , אלא גם לפרוץ את ההסגר ולהוריד מעפילים בכל מחיר). על האונייה היו כלי נשק שונים ומשונים (מקלות, בקבוקים וכו'). כאשר האונייה לא נענתה להוראות הבריטים הם ירו עליה. 3 מעפילים נהרגו מיד. האונייה סבלה מנזקים כתוצאה מההיתקלות עם הבריטים, נגררה לנמל חיפה, והמעפילים הועלו על 3 אוניות גירוש. באותו זמן שהו בארץ חברי ועדת החקירה של האו"ם. יש האומרים שהקרב על אקסודוס תוזמן בכוונה למועד שהיית הוועדה, כדי שזו תראה את הטרגדיה של פליטי השואה.  סיפורה של הספינה עורר סערה בעולם. דעת הקהל יצאה נגד בריטניה, שמשתמשת בצי הבריטי ובחייליה כנגד ניצולי השואה. אוניות הגירוש הגיעו לדרום צרפת. המעפילים לא ירדו אל החוף והכריזו על שביתת רעב. הבריטים גירשו את המעפילים לגרמניה, שם נשלחו למחנות פליטים. לאחר מלחמת העצמאות עלו כל מעפילי אקסודוס לארץ.

פעולות ההתיישבות וההעפלה מבטאות מאבק צמוד, כיוון שהמאבק בבריטים צריך להיות צמוד למדיניות הציונית, כפי שהוחלט עליה בהנהגת הישוב. יש להתרכז בלחימה בכל הקשור להמשך ההתיישבות היהודית בא"י ובהעפלה, באותם יעדים שהבריטים ע"פ "הספר הלבן" מגבילים את הישוב.

פעולות במסגרת המאבק הרצוף:

1.      הלח"י פוצץ מיכלי דלק בבתי הזיקוק בחיפה. כמו כן, פגע באנשי צבא ומשטרה בריטים, בקווי תחבורה ורכבות ועסק בשוד בנקים.

2.      הבריטים החמירו מאוד בענישת אנשי אצ"ל ולח"י. בשלב מסוים הם החליטו על עונש מלקות. כתגובה, תפסו אנשי האצ"ל חיילים וקצינים בריטים והלקו אותם. הבריטים נאלצו להפסיק עם צורת ענישה זאת.

3.      הפריצה לכלא עכו- אנשי האצ"ל פרצו את חומת כלא עכו, בעזרת חומר נפץ, ושיחררו כמה עשרות לוחמי אצ"ל ולח"י. כמו כן הצליחו לברוח אסירים פליליים, רובם ערבים. במהלך המרדף, התפתח קרב יריות. כמה אנשי אצ"ל נהרגו וכמה נתפסו ע"י הבריטים. הנלכדים הועמדו לדין ועל 3 מהם נגזר עונש מוות בתלייה.

4.      תליית הסרג'נטים (הסמלים) הבריטים- אנשי האצ"ל תפסו 2 סמלים בריטים ואיימו, שאם יבוצע גזר הדין נגד שלושת חברי הארגון, שנידונו למוות בעקבות הפריצה לכלא עכו, ייתלו הסמלים הבריטים. הבריטים תלו את השלושה וכתגובה, נתלו הסמלים בחורשה ע"י נתניה.

כל אחת מפעילויות אלה מבטאת מאבק רצוף בבריטים, שכן הוא אינו מוגבל בזמן ובתחומי פעילות. יש לפגוע במוסדות ממשל, כלכלה וצבא בריטים.

מחוון:  מי תמך- בכל גישה1+1, 2 פעולות=3+3, 2 הסברים 2+2

ב. החלטת החלוקה שהתקבלה באו"ם בשאלת א"י, ביום הכ"ט בנובמבר 1947 קבעה:

א. המנדט הבריטי יגיע לסיומו. ממשלת בריטניה נדרשה לסיים את שהותה בארץ-ישראל ולפנות את כוחותיה לא יאוחר מ-1 באוגוסט 1948. (הבריטים הודיעו שיקדימו לעזוב ויפנו את כוחותיהם עד ל-15 במאי 1948).

ב. הבריטים נדרשו לפנות שטח המכיל נמל ימי עד ל-1 בפברואר 1948 כדי לאפשר עלייה יהודית ניכרת.

ג. חודשיים לאחר פינוי הכוחות הבריטים, יוקמו המדינות העצמאיות, היהודית והערבית. ועדת ביצוע של האו"ם, בת חמישה חברים, תקבל מידי בריטניה את הממשל האזרחי ותעבירו בהדרגה לשתי המדינות החדשות.

ד. ירושלים תוכרז כאזור בין לאומי ותנוהל ע"י האו"ם.

ה. בהתאם להחלטת החלוקה תשתרע המדינה היהודית (55% משטח א"י) על שטח הגליל המזרחי, רצועת החוף מחיפה בצפון עד באר-טוביה בדרום ובאזור הנגב, למעֵט רצועת עזה. בשאר שטחה של א"י המערבית תקום המדינה הערבית (45% משטח א"י).

ו. שתי המדינות והאזור הבינלאומי יקפידו על שיתוף כלכלי ביניהם כולל ענייני מים, תחבורה, נמלים, ביטול גבולות מכס, מטבע משותף וכו'.

עמדת ברית המועצות:

אחת התומכות המרכזיות בהקמתה של וועדת אונסקו"פ וברעיון חלוקתה של ארץ ישראל הייתה ברית המועצות. תמיכה זו לא הייתה דבר מובן מאליו, להפך! בקרב ראשי הישוב והתנועה הציונית היה חשש כבד מעמדת בריה"מ, משום שהעמדה הציונית שטענה שצריכה לקום מדינה יהודית בארץ ישראל לא זכתה עד אז לתמיכה מצד אף אחת מהמעצמות הגדולות, ארה"ב, ברית המועצות (שתמכה עד אז בהקמת מדינה ערבית בארץ ישראל) או בריטניה.

הייתה זו הפתעה, אם כן, שב-14 במאי 1947 (עוד לפני שיצאה וועדת האו"ם לדרכה), נאם גרומיקו, נציג בריה"מ באו"ם, נאום פּרוֹ-ציוני. גרומיקו דיבר באהדה על שאיפותיה של התנועה הציונית ועל כך שהיהודים זכאים לבנות את ביתם בא"י. הוא הדגיש את סבלם האיום של היהודים בזמן מלה"ע השנייה, והשווה אותו לסבלה של ברית המועצות. גרומיקו קבע שיש לבטל את המנדט הבריטי. בארץ ישראל, אמר גרומיקו, יש להקים מדינה דו לאומית, אך אם יתברר כי הערבים והיהודים אינם יכולים לחיות יחד תקומנה שתי מדינות: ערבית ויהודית. (למעשה הייתה זו תמיכה בהקמתן של שתי מדינות).

ההסברים למדיניות הסובייטית המפתיעה:

א. הסובייטים היו מעוניינים לדחוק את רגליה של בריטניה מהשפעתה במזרח התיכון. הייתה זו חלק מהאסטרטגיה במסגרת "המלחמה הקרה", שנועדה לפגוע בבריטניה, שייצגה קו אנטי סובייטי חריף.

ב. ברית המועצות הייתה משוכנעת שהקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל תזכה אותה בבעלת ברית באזור. זאת לאור העובדה שהנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל (ובראשה מפא"י) החזיקה באידיאולוגיה סוציאליסטית, ונראה היה שבארץ יוכל לקום משטר פּרוֹ סובייטי.

ג. בריה"מ קיוותה שתמיכתה בתכנית החלוקה תגביר את המתח בין בעלות הברית ארה"ב ובריטניה שהיו חלוקות בעניין זה, דבר שהיה עשוי להחליש מבחינת בריה"מ את המערב.

ד. ברית המועצות שאפה להציג את עצמה כמדינה אשר תומכת בעמים המדוכאים, ולכן ניסתה להראות כי היא מזדהה עם הסבל שעבר על העם היהודי בשואה, כאשר הסבל העצום שחוו הסובייטים במלחמה, מהווה בסיס משמעותי להזדהות זו. בנוסף, לברית המועצות היה אינטרס להראות שהיא נוטלת חלק בהחלטות האו"ם, מקבלת על עצמה את סמכותו ומעמדו ומוכנה לשתף פעולה עם החלטותיו.

מחוון: ההחלטה- 3 פריטים- 6 נק', הצגת העמדה- 3 נק', מניע- 4 נק'

9. הכרזת המדינה, פירוק המחתרות והקמת צה"ל

א. שני טיעונים בעד ההכרזה על הקמת המדינה

1.      הצורך למלא את החלל הריק שיוצר עם סיום המנדט הבריטי ב-14 במאי 1948. על פי החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הבריטים היו אמורים לסיים את המנדט בחודש אוגוסט 1948 ולאחר כחודשיים היו אמורות  לקום שתי מדינות בא"י : המדינה היהודית והמדינה הערבית. עזיבתם המוקדמת של הבריטים  הייתה עלולה ליצור חלל ריק מבחינה משפטית ומדינית.

2.      תחושה, שדחיית ההכרזה על הקמת המדינה תהיה החמצה לדורות תחושה אותה ביטא משה שרת: " עכשיו או לעולם לא". אסור לוותר על ההזדמנות הבלתי חוזרת שניתנה ליהודים להקים מדינה אחרי אלפים שנות גלות.

3.      הידיעה, שקבלת הצעת האו"ם, שנתמכה ע"י ארה"ב, להפסקת אש כוללת, איסור הבאת נשק לא"י ותגבור לוחמים, תחול למעשה רק על הצד היהודי. ערביי א"י כבר התמוטטו ואינם חלק מהמלחמה. ההגבלות לא יחולו על מדינות ערב, שתוכלנה להמשיך להצטייד בנשק ולוחמים. לעומת זאת, אם תקום מדינה יהודית ריבונית, ניתן יהיה להקים צבא סדיר ולהרחיב את מעגל הגיוס, יוכלו להגיע עולים ופירושו לוחמים יהודים נוספים, יוכלו להגיע מתנדבים יהודים- לוחמים מחו"ל ונשק, שכבר נקנה, אמור להגיע מצ'כוסלובקיה.

4.      היישוב היהודי הגיע לשלב התפתחות, שבו היה יכול לנהל מדינה. היישוב התחזק מבחינה מספרית, כלכלית וצבאית ומוסדותיו היו בעלי ניסיון ויכולת לקבל לידיהם שלטון. המעבר ממנדט בריטי למדינה יהודית היה התפתחות טבעית ולכן אין טעם לדחיית  ההחלטה במיוחד, כשלא ברור אם ומתי תהייה הזדמנות נוספת.

 טיעונים נגד הכרזת המדינה :

1.  החשש מפני פלישת צבאות מדינות ערב אם תוכרז הקמת המדינה, כפי שהן איימו. החשש שהמדינה הצעירה  לא תוכל לעמוד בפני התקפה  משולבת של צבאות מדינות ערב הסדירים: צבא מצרים, ירדן, סוריה, לבנון ועיראק והחשש שהאבידות עלולות להיות מאד כבדות.  גולדה מאיר (מנהלת המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית) , ששבה מפגישתה עם המלך הירדני עבדאללה מסרה, שהפלישה אכן תמומש והלגיון הירדני (צבא ירדן, שנחשב לצבא הסדיר החזק ביותר ) יצטרף לפלישה.

2.  לחצים כבדים הופעלו מצד ארה"ב להימנע מההכרזה. ארה"ב הזהירה את מנהיגי היישוב, שסיכוייו לעמוד בפני צבאות מדינות ערב הם קלושים. ארה"ב הציעה דחיית ההכרזה על המדינה היהודית והפסקת אש בין היישוב לבין ערביי א"י, כפי שהציע האו"ם. ארה"ב הזהירה, שתמנע כל עזרה מהיישוב אם תוכרז המדינה, כולל הקפאת הסיוע הכספי של יהודי ארה"ב.

3.  למרות הישגיה של תכנית ד', לא כול היעדים הושגו: ירושלים ובתוכה הרובע היהודי היו נצורים, גוש עציון היה על סף כיבוש (נפל ב-13/5/48) ויישובי הנגד היו מנותקים.

4.  חוות הדעת שהציגו ישראל גלילי ויגאל ידין(הרמטכ"ל בפועל), אמרה כי קיים סיכוי שווה לנצח או לנחול מפלה. שניהם גילו היסוס לגבי מידת יכולתו של היישוב לעמוד בפני פלישת מדינות ערב.

מחוון: 2 טיעונים בעד- 4+3, 2 טיעונים נגד- 3+3,

ב.

הסיבות להקמת צה"ל וביטול המחתרות ומטה הפלמ"ח:

1.      תמו ימי המנדט והמחתרות: קמה מדינה עצמאית וריבונית. במדינה ריבונית ועצמאית יש מקום רק לצבא אחד. אין מקום לקיומם של גופים צבאיים נוספים, מחוץ לצבא הממלכתי.

2.      אסור שענייני בטחון המדינה יהיו נתונים להשפעת גופים ממלכתיים-פוליטיים: צה"ל קם כצבא ממלכתי של מדינת ישראל ועליו להיות כפוף לרשות המבצעת של המדינה ולפעול על פי הוראותיה בלבד. האצ"ל והלח"י כונו בימי המנדט "הפורשים" והיו נתונים להשפעת גורמים ימניים בישוב ולא נשמעו להוראות מוסדות הישוב הנבחרים. הפלמ"ח היה נתון להשפעת השמאל- מפ"ם- ממנו באו רוב מפקדיו. חשוב היה להפוך את צה"ל לגורם א-פוליטי. הקמת המדינה הייתה הזדמנות לנטרל את כוחות האופוזיציה של בן גוריון .

3.      גורם מקצועי- בימי המלחמה הקשה נגד צבאות ערב הפולשים היה צורך לנהל את המלחמה ע"פ קו מוסכם ואחיד, אותו יקבע המטכ"ל של צה"ל. בן גוריון רצה בהקמת צבא מאורגן וממלכתי (דרגות, היררכיה, מטכ"ל) כראוי למדינה שקמה ולא "פרטיזנקה" כלשונו.

4.      אי אמון אובייקטיבי במחתרות ובפלמ"ח: יש כאן עניין אישי חשוב. הייתה פעילות של המחתרות שגרמה לבן גוריון חששות של חוסר ציות. לדוגמא, מספר ימים לפני הכרזת המדינה, הורה מטה הפלמ"ח לאנשיו לקיים רק פעולות שאושרו על ידו. ההוראה בוטלה מיד ע"י בן גוריון.  

שניים מהקשיים בפירוק המחתרות והפלמ"ח

1.      האצ"ל והלח"י, למרות  שפורקו בהסכמה, התקשו לקבל עליהם את ההחלטה. 2 הארגונים המשיכו לפעול בירושלים בנימוק שהעיר היא בינ"ל, באופן רשמי, ולכן אינה בתחום אחריותה של מדינת ישראל וממשלת ישראל.

פרשת אלטלנה:  כחודש לאחר הקמת המדינה ארגנו חברי האצ"ל בצרפת משלוח נשק גדול, שהובל לישראל בספינה "אלטלנה" (כינויו הספרותי של זאב ז'בוטינסקי). הוסכם כי חלק מהנשק יהיה מיועד ללוחמי האצ"ל, שעדיין פעלו באופן עצמאי בירושלים. עם הגעת הנשק לארץ, דרשה הממשלה כי כולו יועבר למחסני צה"ל, ורק לאחר מכן יחולק לאצ"ל. מפקד האצ"ל לשעבר, מנחם בגין, דרש כי חלק מהנשק יובל ישירות ע"י גדודי האצ"ל שבתוך הצבא לטובת יחידות האצ"ל העצמאיות בירושלים. חילוקי הדעות הובילו למתן אולטימטום ע"י הממשלה, שתבעה מסירה מידית של הנשק. לאחר שהאצ"ל סירבה לקבל את האולטימטום, נפתח עימות מזוין בין גדודי האצ"ל שבתוך צה"ל ואנשי האצ"ל שעל האנייה לבין יחידות צה"ל, שצייתו להוראת הממשלה. במהלך העימות הגיעה "אלטלנה" ועליה מנחם בגין לחוף תל אביב. בחוף היו אנשי אצ"ל רבים. הממשלה חששה מניסיון מרד של האצ"ל ולאחר שמפקדי האנייה סירבו להיכנע, הופגזה האנייה ועלתה באש, עם חלק מהתחמושת שבה. במהלך העימותים נהרגו 16 אנשי אצ"ל ו-4 חיילי צה"ל.  במצב זה שבו הייתה עלולה לפרוץ מלחמת אזרחים, הורה מנחם בגין לחברי האצ"ל לנצור את נשקם ולהיכנע: " בל ירים איש יד על אחיו, מלחמת אחים לעולם לא". מאוחר יותר הכריז בן גוריון כי התותח שירה באלטלנה הוא "תותח קדוש" שמנע פילוג בעם והוכיח לכול כי הצבא אינו גוף פוליטי. בעקבות האירוע נעצרו רבים ממפקדי האצ"ל, גדודי האצ"ל שבתוך צה"ל פורקו, ואנשיהם שולבו בצה"ל כחיילים בחטיבות. הדבר עורר מתיחות ביישוב, הוויכוח נמשך עד היום.

פרשת אלטלנה היא מהאירועים החמורים שידעה מדינת ישראל עד היום. היא מהווה תמרור דרך חשוב להתבססות הדמוקרטיה בישראל ולשבריריותה, אבל לא רק זאת. היא מבטאת את הקשיים של איחוד הכוחות והשבת האמון ההדדי בין הכוחות השונים בישוב ואת אישיותם של שני מנהיגים מתחרים ביישוב: דוד בן גוריון ומנחם בגין.

2.      פירוק הפלמ"ח:  כמה חודשים מאוחר יותר הורה בן גוריון גם על פירוק הפלמ"ח (ספטמבר 1948). החלטה זו עוררה ויכוח קשה. מצד אחד נטען כי בן גוריון פוגע בכוח הלחימה המובחר ובכושר ההרתעה של צה"ל, רק כי רבים מחברי הפלמ"ח היו מזוהים עם מפ"ם, שהתחרתה עם מפא"י (מפלגתו של בן גוריון) על הנהגת מחנה הפועלים. מצד אחר, טען בן גוריון, כי בשם הריבונות (עצמאות של המדינה בענייני פנים וחוץ)  והממלכתיות (המדינה מפקחת על הכול) אין לאפשר שום מסגרת ייחודית בתוך הצבא. כמה ממפקדי הפלמ"ח פרשו מצה"ל לאות מחאה, חלק חזרו מאוחר יותר. בן גוריון רצה בפירוק הפלמ"ח. מפקד הפלמ"ח , יגאל אלון, רצה שהפלמ"ח ימשיך להתקיים. הוא טען, שהפלמ"ח עיצב את רוח הקרב של צה"ל וניתן לקיימו גם בתוך צה"ל. וטענתו, טעות לבטל את מורשת הפלמ"ח, המתקיימת בין הלוחמים והמפקדים. בן גוריון לא אהב את רוח האחווה המיוחד בפלמ"ח, את היחס הכמעט שוויוני בין חייל ומפקד. הוא ראה בפלמ"ח עירוב של ערכי תנועת נוער וצבא, וטען שזה לא יצלח עם פלישת צבאות ערב. בן גוריון רצה באחדות השורות. הוא רצה למנוע אפשרות קיום של זרוע שתפעל באופן מובדל משאר חטיבות הצבא, שמפקדיו באו מהשמאל. חשש מקיום מטה נפרד לפלמ"ח, שעלול להיות נאמן למפלגה.

מחוון: חשיבות הקמת צה"ל- 2 הסברים- 4+2, 2 קשיים:-4+2

פרק רביעי

10. א. הסבר עפ"י דו"ח ועדת אגרנט מדוע הופתעה מדינת ישראל במלחמת יום הכיפורים:

הסבר עפ"י דו"ח ועדת אגרנט מדוע הופתעה מדינת ישראל במלחמת יום הכיפורים:

האחריות להפתעת ישראל במלחמה מוטלת על ראשי אגף המודיעין בצה"ל.

הדו"ח מונה שלוש סיבות שגרמו לשיקולים המוטעים של ראשי המודיעין:

*הקונספציה - 'הקונספציה' הייתה שלא תפרוץ מלחמה בעתיד הקרוב. עפ"י הקונספציה, הצבא המצרי, טרם השלים את בניית כוחו ובעיקר את חיל האוויר ומצרים לא תצא למלחמה עד שתוכל לפגוע בעומק ישראל. כך שמצרים לא תהייה מוכנה למלחמה לפני שנת 1975, ואילו סוריה לא תצא למלחמה ללא מצרים

הקונספציה זו לא נבחנה כראוי מחדש.

** הקונספציה השגויה, לא אפשרה לקרוא נכון את הידיעות המודיעיניות שזרמו על הכוונות של סוריה ומצרים למלחמה, למרות שידיעות אלה הגיעו ממקורות אמינים. ההכנות הצבאיות של המצרים והסורים, נתפסו כתרגילים צבאיים של האויב. אזהרותיו של המלך הירדני חוסיין, שדיווח אישית לראש הממשלה גולדה מאיר על כוונות המלחמה של מצרים וסוריה, מספר ימים לפני פרוץ המלחמה, לא זכו להתייחסות הראויה ואפילו לא הובנה המשמעות של הפינוי המהיר של משפחות היועצים הרוסים מסוריה.                                                                                                            ראשי המודיעין והמערכת הביטחונית, היו 'נעולים' בקונספציה, סירבו לראות את המציאות הנוצרת לנגד עיניהם, ודבקו בעמדתם ש"הסבירות למלחמה נמוכה ביותר".

*** ההבטחה למתן התראה לצה"ל שתספיק לגייס את כוחות המילואים ניתנה ללא בסיס מוצדק.                              ישראל החלה בגיוס כוחות המילואים שלה ביום המלחמה והכוחות הסדירים של צה"ל לא הספיקו כדי לבלום את המתקפה הראשונית.

קושי נוסף\ שלא עפ"י המקור: הניצחון הישראלי המזהיר במלחמת ששת הימים הביא את ישראל לתחושה של ביטחון עצמי מופרז, זלזול בכוחות של צבאות ערב ואמונה, שהערבים למדו את הלקח במלחמת ששת הימים ולא

יעיזו לצאת ל'סיבוב' מלחמה נוסף נגד ישראל. ישראל נכנסה לשאננות, שהרדימה את ערנותה.  

                                                                                           

מחוון: הסבר עפ"י המקור – 9 נק'. קושי שלא עפ"י המקור – 4 נק'. 

  

10. ב. השפעת הלחמה בשני תחומים:

החברה בישראל:

בעקבות המלחמה חוותה החברה בישראל משבר עמוק. 

*ערעור האמונה במנהיגות המדינה - האמון המוחלט בשלטון והערצת צה"ל ומפקדיו, שאפיינה את הציבור הישראלי, בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, התערער בעקבות מלחמת יום הכיפורים   הזעם על התנהלות הכושלת של ההנהגה המדינית והצבאית היה רב. התחושות היו שהנהגת המדינה נהגה בחוסר אחריות בתחום החשוב ביותר-התחום הביטחוני ולמעשה הפקירה את חייליה.  מאז מלחמת יום הכיפורים ועד היום,  אין עוד הציבור בישראל מוכן לסמוך בעיניים עצומות על מנהיגיו.                                                                        

** התמודדות עם השכול – תחושות קשות של אובדן, אבל ושכול בתחום הפרטי ובתחום הלאומי.                               החלו להישמע מחאות נגד מלחמות ונגד המדינה והערכים שבשמם נשלחים חיילים אל מותם. הדבר בא לידי ביטוי בשירה, בספרות, בתיאטרון ובאמנות.                                                                                                    

***העמקת הקיטוב הפוליטי-חברתי – קמו תנועות פוליטיות, שביקשו להשפיע על מדיניות הממשלה.  מימין קמה תנועת "גוש אמונים", שביקשה להקים ישובים רבים – 'התנחלויות' -  בשטחי יהודה ושומרון, עזה ורמת הגולן ולהעמיק את האחיזה היהודית בשטחי "ארץ ישראל השלמה". התנועה ביקשה לקבוע עובדות ע"י הקמת ישובים כדי למנוע את החזרת השטחים לערבים.  משמאל קמה תנועת "שלום עכשיו", שקראה לוויתורים טריטוריאליים משמעותיים תמורת שלום.  שתי התנועות ביטאו את הקיטוב הפוליטי-חברתי בחברה הישראלית, שנמשך עד היום.   

יחסי ישראל – ארה"ב

תלותה הצבאית והכלכלית של מדינת ישראל בארה"ב גברה מאוד. בימי המלחמה הפעילה ארה"ב 'רכבת אווירית' של נשק לישראל ובכך סייעה לה מאוד.   ארה"ב סייעה לישראל גם בתחום הכלכלי בעקבות נזקיה החומריים של המלחמה.

תלותה של ישראל בארה"ב גרמה לה להפעיל לחצים מדיניים על ישראל בחתימה על הסכמים עם מדינות ערב.                                                                                                   

יחסי ישראל מצרים:

מלחמת יום הכיפורים סללה את הדרך לקראת משא ומתן והסכם שלום עם מצרים. התבוסה בצד הערבי במלחמת ששת הימים גרמה להשפלה ורצון לנקמה. מלחמת יום הכיפורים מחקה לגבי מצרים את ההשפלה של מלחמת ששת הימים והחזירה למצרים את כבודם האבוד ומעמדה זו, יכול היה נשיא מצרים לפתוח במשא ומתן על שלום וכפי שהתבטא "שלום של מנצחים". מטרתו העיקרית של סאדאת הייתה להחזיר למצרים את אדמת סיני הכבושה תמורת הסכם שלום עם ישראל.                                                                                                                          גם ישראל הייתה בשלה לתהליך. הביטחון העצמי המופרז והאמונה שישראל היא בלתי מנוצחת התערער במלחמת יום הכיפורים. ממשלת הליכוד החדשה בראשותו של מנחם בגין הייתה מוכנה לבצע את התהליך.                                                                                                                                   היוזמה הייתה בידי הנשיא המצרי סאדאת, שהודיע על נכונותו להגיע לירושלים, כצעד ראשון לקראת שלום. ראש הממשלה החדש, מנחם בגין, שמח להזמינו. הביקור ההיסטורי של הנשיא המצרי ב- 1977 סלל את הדרך להסכם השלום עם מצרים, תמורת נסיגה ישראלית מסיני בשנת 1979. 

מחוון: השפעה אחת בשני תחומים שונים- 6+6 נק'.   

11.א. שלושה מאפייני תהליך הדה-קולוניזציה וביטויים בעיראק:

תהליך הדה קולוניזציה התרחש בכל ארץ בדרך שונה אך ניתן להבחין במספר מאפיינים משותפים:

*המזרח התיכון הקדים את צפון אפריקה – עמי המזרח התיכון החלו את תהליך הדה קולוניזציה בין שתי מלחמות העולם וחלקם אף השיגו עצמאות לפני מלחמת העולם השנייה. בצפון אפריקה החל התהליך לאחר מלחמת העולם השנייה ועל כן עמים אלה זכו לעצמאות רק בשנות החמישים והשישים. בין הסיבות לכך הייתה שיטת המנדטים, שהייתה נהוגה במזרח התיכון, ונועדה להכין את הארץ ותושביה לעצמאות וזאת לעומת שיטות הסיפוח והחסות שהיו נהוגות בצפון אפריקה.    

**תהליך מורכב והדרגתי – במרבית המדינות מדובר בתהליך שחרור מתמשך, הדרגתי ולא במלחמת שחרור חד פעמית.

***ניסיון המעצמות לשמור על האינטרסים שלהן – מדינות אירופה ניסו לשמור על האינטרסים הצבאיים והכלכליים שלהן במושבות באמצעות חתימה על חוזים והסכמים עם התנועות הלאומיות הערביות. הסכמים אלה העניקו מידה זו או אחרת של עצמאות בתמורה להעמדת בסיסים צבאיים, נמלים ימיים, שדות תעופה, דרכי תחבורה, החזקת כוחות צבא במקומות אסטרטגיים לטובת, המדינה הקולוניאלית. 

****השוני בין עמים שחיו תחת שלטון בריטי לבין עמים שחיו תחת שלטון צרפתי – תהליך השחרור הלאומי של העמים, שחיו תחת שלטון בריטי, היה בד"כ קל ומהיר יותר מאשר של העמים שחיו תחת שלטון צרפתי. הגורם לכך הוא השוני באופן תפיסתן את שלטונן בקולוניות. בריטניה העניקה לעמים הנשלטים סמכויות לניהול ענייניהם הפנימיים ודאגה בעיקר לשמירת האינטרסים הצבאיים והכלכליים שלה ולכן, היה לה קל יותר להתפנות, תוך חתימת הסכמים, שיבטיחו שמירה על אינטרסים אלה. צרפת לעומת זאת, ראתה בשלטונה בקולוניות שליחות תרבותית, התערבה בחיי האוכלוסייה בקולוניות ואף שלחה מתיישבים צרפתים. הדבר בלט בעיקר בשלטונה בצפון אפריקה.לכן התקשתה יותר צרפת לוותר על שלטונה בקולוניות שלה ותהליך השחרור היה ממושך יותר ואלים יותר                                                                                                                  ***** מאבק לאומי קלאסי – במאבקם של עמי המזרח התיכון וצפון אפריקה ניתן להבחין באותם שלבים שאפיינו את מאבקיהם הלאומיים של עמי אירופה: גיבוש הרעיון הלאומי ויצירת תודעה לאומית ע"י השכבה המשכילה, שנחשפה לרעיונות האירופאים המודרניים, הקמת תנועות לאומיות, הסתייעות בגורמים חיצוניים והתגבשות הזהות הלאומית במקביל למאבק הלאומי.

תהליך הדה קולוניזציה בעיראק – המאבק לעצמאות של עיראק:

נקודת המוצא – עיראק  נכבשה ע"י בריטניה,  בימי מלחמת העולם הראשונה ועפ"י הסדרי השלום, שנקבעו לאחר המלחמה היא הפכה לשטח מנדט בריטי. בכתב המנדט על עיראק נקבע, כי בריטניה תסייע להתפתחות ההדרגתית של עיראק עד לעצמאות.

האינטרסים הבריטיים בעיראק היו קשורים בעיקר לשדות הנפט בעיראק.

שלבים מרכזיים בקבלת העצמאות:

- בתחילת שלטונם בעיראק מינו הבריטים מלך ערבי-מוסלמי (פייסל ה-1) ופרלמנט בנוסח בריטי ובכך סייעו לעיראק בהקמת מוסדות ממשל מקומיים.

- שלטון הבריטים בעיראק עורר התנגדות מצד התנועה הלאומית בעיראק כבר מההתחלה. התנגדות זו הובילה לחוזה שנחתם ב-1930 בין בריטניה לבין עיראק. חוזה זה קבע את סיום המנדט הבריטי על עיראק והיא הוכרזה כמדינה עצמאית. בתמורה התחייבה עיראק להעמיד בשטחה לרשות בריטניה: בסיסי צבא, נמלי תעופה, נמלים ודרכי תחבורה ובדרך זו דאגה בריטניה לשמור על האינטרסים הצבאיים והכלכליים שלה בעיראק.

זמן קצר לאחר מכן, התקבלה עיראק לחבר הלאומים והייתה המדינה הערבית הראשונה החברה בארגון זה.

- למרות העצמאות, התנגדה התנועה הלאומית בעיראק למעמדה המועדף של בריטניה והדרישה הייתה לשנות את ההסכם                     מ-1930 ולסיים את הנוכחות הבריטית בעיראק. התנגדות לבריטים השתלבה עם התעמולה האנטי בריטית והפעילות הרבה של גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית בעיראק, בשנות ה-30'. התעמולה של גרמניה ואיטליה נועדה להחליש את בריטניה ולעורר מרד אנטי בריטי בעיראק.

- בעיצומה של מלחמת העולם השנייה (1941), התחולל בעיראק מרד פרו נאצי ואנטי בריטי, בראשות                                             ראשיד עלי אל-כילאני, שתפס את השלטון בעיראק, כשהוא נשען על ראשי הצבא והחוגים הלאומיים בעיראק. 

- הבריטים, שחששו מהצטרפותה של עיראק לגרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית במלחמה ודאגו להמשך אספקת הנפט העיראקי, כבשו שוב את עיראק והחזירו את השלטון הפרו-בריטי. בכך הסתיים בעיראק השלטון הפרו-נאצי הקצר, שנמשך מספר חודשים.

- לאחר מלחמת העולם השנייה חודש המאבק למען עצמאותה המלאה של עיראק מבריטניה. בשנת 1947 נחתם חוזה חדש, שהעניק לעיראק עצמאות מלאה. בריטניה פינתה את בסיסיה הצבאיים מעיראק וצמצמה מאוד את נוכחותה בעיראק.

ניתן לראות שהתהליך בעיראק היה מורכב והדרגתי.

מחוון: שלושה מאפיינים- 3+2+2 נק'. שלושה ביטוים 3+2+1 נק'.

11. ב. הגורמים שהביאו לסיום הקיום היהודי בארצות האסלאם וביטויים בעיראק:

הגורמים:

1. תהליכי הדה קולוניזציה והקמת המדינות העצמאיות:

*זיהוי היהודים כבעלי ברית של השלטון הקולוניאלי -  היהודים קשרו את גורלם עם השלטונות הקולוניאליים במדינות בהן הם חיו. השלטון הקולוניאלי העניק להם זכויות, ביטחון, תעסוקה ואפשרויות קידום. הם אימצו את התרבות האירופאית ואת המודרניזציה, שהביא עימו השלטון הקולוניאלי. ככל שהיהודים התקרבו יותר לשלטון הקולוניאלי הזר, כך הם התרחקו מהאוכלוסייה המוסלמית המקומית. לכן במאבק כנגד השלטונות הקולוניאליים, זוהו היהודים כמשתפי פעולה עם השלטון הקולוניאליסטי השנוא, דבר שהחריף את היחס השלילי כלפיהם.

**התגברות הרגשות הלאומיים – תהליך הדה קולוניזציה והמאבק לעצמאות מדינית לווה בהתגברות הרגשות הלאומיים, שהדגישו את המשותף לבני הלאום ודחו את היהודים בארצות האסלאם כבעלי לאום זר, שאין לו מהמשותף ללאום החדש המתגבש. היהודים החלו להיתפס כזרים וכמיותרים.

*** ההזדהות עם התרבות האירופאית והקושי לאמץ את התרבות הערבית - היהודים התקשו להיטמע בזהות הלאומית הערבית שקמה במדינות החדשות. מבחינתם, תהליך הערביזציה היווה נסיגה תרבותית מהמסלול האירופאי-מודרני אותו אימצו ולפיו חיו ולכן לא רצו לחיות במדינות הערביות החדשות שקמו.

תהליכי הדה קולוניזציה והקמת המדינות הערביות העצמאיות הביאו לדחיקת היהודים וערעור מעמדם וביטחונם.

2. השפעת הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות

המתיחות הגוברת בין יהודים לערבים בא"י הביאה להחמרה ביחס האוכלוסייה הערבית כלפי שכניהם היהודים בארצות ערב השונות, מתוך הזדהות עם ערביי א"י. רגשות האיבה האנטי יהודיים החלו להתפתח בשנות ה-30' עם החרפת הסכסוך בא"י, אבל הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות ב- 1948, הביאה לשיא את השפעתו של הסכסוך הישראלי-ערבי על מצבם של היהודים בארצות האסלאם.                                                                                                 ההחמרה באה לידי ביטוי במדיניות השלטונות כלפי היהודים וביחס החברה הערבית-מוסלמית ליהודים.

ניתן לחלק את המדינות לשתי קבוצות עיקריות ביחס ליהודים בעקבות הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות:

מדינות שלחמו בישראל, מדינות המעגל הראשון, אלה הן המדינות הקרובות גיאוגראפית לישראל, מדינות שלחמו ופלשו לישראל כמו: מצרים סוריה לבנון ועיראק, בהן מצב היהודים היה קשה במיוחד. בולטת לרעה היא מצרים, שעם הפלישה לישראל, אסרו השלטונות אלפי יהודים, החרימו את רכושם וההמונים פרעו ביהודים, הרגו, בזזו ושרפו בתי כנסת ואת בתיהם ועסקיהם של היהודים.

מדינות המעגל השני, אלה הן המדינות המרוחקות גיאוגרפית מישראל והן לא לחמו בישראל - גם שם הייתה עוינות רבה ליהודים בעקבות הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות, אך בעוצמה פחותה.

גורם שתרם לאיבה כלפי היהודים היה הליגה הערבית. הליגה הערבית עודדה את הפאן-ערביות – השאיפה לאחדות בין מדינות ערב ושיתוף הפעולה ביניהן ואת הפאן אסלאמיות – אחדות המאמינים המוסלמים. החלטותיה ופעולותיה עודדו את התנגדות מדינות ערב ותושביהן נגד הציונות, נגד מדינת ישראל ונגד העם היהודי.

מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל איחדה את מדינות ערב ואת האוכלוסייה כנגד ישראל וגרמה להגברת האיבה ובעקבותיהן להגברת הפגיעות ביהודים בארצות ערב. 

הקמתה של מדינת ישראל גם העמידה בסימן שאלה את נאמנותם של היהודים למדינה בה הם חיו.

3. הזיקה של יהודי ארצות האסלאם לא"י והכרת האחריות של מדינת ישראל לגורל היהודים בתפוצות

הזיקה הדתית וההיסטורית של יהודי ארצות האסלאם לא"י, הפעילות הציונית בארצות האסלאם והשמחה וההתלהבות בה התקבלה הבשורה על הקמת מדינת ישראל, עוררה בקרב רבים מהם את הרצון לעלות למדינת ישראל. רצונם לעלות לא"י השתלב עם ההכרה של מדינת ישראל, שבשל תהליך הדה קולוניזציה והקמת המדינות הערביות החדשות, ובעיקר בשל הקמתה של מדינת ישראל, חיי היהודים בארצות האסלאם נתונים בסכנה. ריבוי הפגיעות הפיסיות בהם והחשש לגורלם, הביאו את מנהיגי מדינת ישראל להכרה, שיש להעלותם ארצה.

יהודי עיראק

בעיראק התגוררו כ-125,000 יהודים. יהודי עיראק היו ברובם עירוניים, בעלי מעמד מבוסס, שנהנו תחת שלטון המנדט הבריטי משוויון זכויות זהה לזה של המוסלמים. בשנות ה-30', לאחר קבלת עצמאות עיראק, הורע מצבם של היהודים וזאת בעקבות התעמולה והסתה האנטישמית של גרמניה הנאצית בעיראק וההסתה האנטי-ציונית בעקבות הסכסוך היהודי-ערבי בא"י.

ב-1941, בימי שלטונו הקצר של ראשיד עלי אל-כילאני הפרו-נאצי, התחוללו פרעות קשות ביהודי בגדד. פרעות אלה נודעו בשם "אל-פר'הוד". במשך יומיים, פרעו המוסלמים ביהודים: רבים נהרגו, אחרים נפצעו ורכוש רב נשדד. הייתה זו הפעם הראשונה, שיהודי עיראק חוו פרעות, לאחר מאות שנים של קיום בצוותא עם המוסלמים.

הכיבוש הבריטי של עיראק בימי מלחמת העולם השנייה הביא להתאוששות מסוימת.

בעקבות מלחמת העצמאות חלה החמרה קשה במצבם של יהודי עיראק. עיראק הייתה ממדינות "המעגל הראשון", שאמנם אין לה גבול משותף עם ישראל, אך היא שלחה למלחמה חיל משלוח שלחם בא"י.                                        ב-1948 אירעו אירועים קשים נגד יהודי עיראק: *הציונות הוכרזה כבלתי חוקית, שהעונש עליה הוא מאסר ואף מוות. רבים נאסרו והמתינו למשפטם. *פליטים מערביי א"י החלו להגיע לעיראק וכדי לשכנם החרימו השלטונות רכוש של יהודים ויהודים עשירים נדרשו לתרום כספים עבור המאבק הפלשתיני. *הרב ששון כדורי, נשיא הקהילה היהודית בעיראק נדרש, עפ"י בקשת השלטונות, להצהיר כי פלשתין שייכת לערבים וכי יהודי עיראק נאמנים למולדתם עיראק. *הכישלונות של הצבאות הערביים במלחמה עוררו שוב גלים של אלימות כלפי היהודים בבגדד ובמקומות נוספים. *המקרה שזעזע את יהודי עיראק היה הוצאתו להורג של שפיק עדס, יהודי עשיר, בעל קשרים בחברה הגבוהה בעיראק. הוא נשפט ונידון למוות באשמת רכישת נשק עבור הציונים בישראל. עדס עצמו היה רחוק מפעילות ציונית. המונים באו לחזות בתלייתו הפומבית.

ההחמרה במצבם של יהודי עיראק, שנמשכה גם במהלך 1949-1950, כשיהודים רבים נאסרו ופורסמו חוקים כלכליים אנטי יהודים, הביאה להגברת בריחתם החשאית של יהודי עיראק. הם הוברחו לישראל דרך איראן.

בשנת 1950 חוקקה ממשלת עיראק חוק, שהתיר את יציאתם של היהודים, בתנאי שיוותרו על אזרחותם ועל רכושם.

היה זה האות ליציאתם ההמונית של יהודי עיראק. במבצע "עזרא ונחמיה" הועלו רוב יהודי עיראק למדינת ישראל. בשנים 1950-1951, בטיסות דרך קפריסין ואח"כ בטיסות ישירות בגדד-לוד, הגיעו כ-120,000 יהודים בעלייה המונית, שנחשבה לעליית הצלה, ושחיסלה כמעט לחלוטין את קיומה של  הקהילה היהודית העתיקה בעיראק .                  בעיראק נותרו כ-6,000 יהודים, שבמהלך השנים יצאו בדרכים שונות. כיום חיים בעיראק כ-500 יהודים.

מחוון: שני גורמים 5+4נק'. ביטוי בעיראק –4נק'.

12. א. גישת כור היתוך וגישה רב תרבותית.

הסבר גישת "כור ההיתוך":

בשני העשורים הראשונים לעצמאות מדינת ישראל בשנות ה 50' וה 60', שנות העליות הגדולות, פעלו ממשלות ישראל בגישת "כור ההיתוך" ("כור היתוך" הוא מתקן שמתיכים בו מתכות והופכים אותן לנוזל ע"י חימום בטמפרטורות גבוהות. המושג הפך למטאפורה המתארת חברה הטרוגנית, שבה אנשים שבאו מרקעים תרבותיים שונים, נפרדים מאפייניהם הייחודיים ונוצקים מחדש, יחד, בדמות אחת, במטרה  ליצור חברה בעלת זהות אחידה). גישה זו דרשה מהעולים לישראל, שהגיעו מארצות ומתרבויות רבות ושונות, לוותר על תרבויותיהם הייחודיות ומנהגיהם העדתיים, שנחשבו לגלותיים ומיושנים, ולאמץ תרבות וזהות ישראלית חדשה, המבוססת על הערכים החלוציים שלפני הקמת המדינה ועל ערכי הדמוקרטיה המערבית. דמות הישראלי החדש אותו ניסו ליצור ואליו כיוונו הייתה  'הצבר' – ישראלי דובר עברית, אוהב את הארץ ואת נופיה, חלוץ המוכן להתיישב באזורים חדשים, עוסק בחקלאות או פועל, לוחם המוכן להגן על הארץ ומכבד את ערכי הדמוקרטיה.                                              גישת "כור ההיתוך" הייתה מדיניות קליטת העולים שבאמצעותן קיוו ממשלות ישראל ליצור במדינה החדשה עם אחד ומאוחד מהמוני העולים שהגיעו ממגוון גלויות.                                                                          

הסבר הגישה ה"רב-תרבותית":

החל משנות ה 70' ובעיקר בשנות ה-80' וה-90' נזנחה גישת "כור ההיתוך" לטובת גישת "החברה הרב תרבותית". הגישה 'הרב תרבותית' מכירה בשונות של הקבוצות והעדות השונות המאפיינות את החברה הישראלית ובעובדה שישראל היא מדינת מהגרים ולכן היא מאפשרת לקבוצות השונות לשמר את תרבותם, מנהגיהם ומסורותיהם הייחודיות והמדינה אף מעניקה מימון לצורך זה הגישה 'הרב תרבותית' מאופיינת בפלורליזם, מגוון ועושר תרבותי.                                                             בגישה זו קיימת ההכרה בצורך בחברה מגוונות, כשכל תרבות תורמת לחברה.                                           בגישה 'הרב תרבותית' הקבוצות השונות בחברה שומרות על ייחודן וזהותן אך, במקביל הן נדרשות להיות מאוחדות בנאמנותן הלאומית.  הגישה 'הרב תרבותית' אומצה כלפי העולים הוותיקים וכלפי המוני העולים החדשים, שהגיעו החל משנות ה 70' ובעיקר בשנות ה-80' וה-90' , בעיקר מברית המועצות וגם מאתיופיה.

בגישת "הרב תרבותית" ניכרת הסובלנות וההדרגתיות בתהליך קליטתם התרבותי של העולים. 

מחוון: הסבר שתי הגישות – 6+6 נק'.

12. ב. הגורמים למעבר מכור ההיתוך לרב תרבותית:

1. ביקורת ומחאה חריפה נגד גישת "כור ההיתוך" - גישת "כור ההיתוך" התנכרה לתרבויות של העולים ובמיוחד לזו שהביאו עימם העולים מארצות האסלאם. הערכים התרבותיים הישראליים, שנדרשו העולים לאמץ, היו קרובים יותר לעולים מארצות אירופה 'האשכנזים' ולכן, היה להם קל יותר להשתלב בחברה ובתרבות הישראלית החדשה שנוצרה. לעומת זאת, העולים מארצות האסלאם 'המזרחיים' התקשו מאוד לאמץ את התרבות החדשה, שהייתה רחוקה מהם ובמקביל נתקלו בזלזול רב בתרבותם 'המזרחית'. כתוצאה מהקשיים של העולים מארצות האסלאם וילדיהם להשתלב בחברה הישראלית, הועמקו הפערים בין 'אשכנזים' לבין מזרחיים'. 'המזרחיים' חשו שמדינת ישראל והחברה הישראלית מפלים אותם ומקפחים אותם. תחושות אלה של מרירות וכעס התפרצו בשנות ה 70' כשקמה תנועת "הפנתרים השחורים" ע"י צעירים בני עדות המזרח, שיצאו להפגנות סוערות נגד הממסד הישראלי, שמדכא את תרבותם המזרחית ומפלה אותם במכוון. (התנועה נקראה כך בהשפעת ארגון שפעל בארה"ב כנגד האפליה של האפרו-אמריקנים. חברי "הפנתרים השחורים" הצהירו:"אנחנו נהייה כמו הפנתרים השחורים בארצות הברית, כי אנחנו שחורים ודפוקים"). מחאת "הפנתרים השחורים" הולידה בהמשך תנועות ומפלגות 'מזרחיות' שמחו נגד הקיפוח העדתי (אחת מהן, ש"ס, קיימת עד היום). מחאות אלה גרמו למודעות לגבי המחירים הקשים ששילמו בני עדות המזרח ולקרע העמוק שנוצר בחברה הישראלית כתוצאה ממדיניות "כור ההיתוך" והיוו שיקול משמעותי בזניחת מדיניות זו ובאימוץ המדיניות "הרב תרבותית"                                                                  2. השינויים שחלו בחברה ובמדינה בישראל – בשנות ה 50' וה 60', כשנוצרה מדיניות "כור ההיתוך",  היה מצבה של החברה הישראלית ושל מדינת ישראל שונה לחלוטין מאשר בשנות ה 70' ואילך. מכאן גם ניתן להבין את המעבר מהסגירות התרבותית של גישת "כור ההיתוך" לפתיחות ולסובלנות, שמציעה הגישה "הרב תרבותית".                                                                                                                                              בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה הגיעו לישראל כמיליון וחצי עולים חדשים אך, מספרם של 'הקולטים' הוותיקים היה כ 600,000. כלומר, המדינה קלטה אוכלוסייה חדשה בממדים של פי שלושה גדולים יותר מהאוכלוסייה שהייתה קיימת בה. בנוסף, העולים הגיעו ממגוון גדול מאוד של ארצות והביאו עימם תרבויות, לשונות, מנהגים ומסורות שונים מאוד זה מזה. גישת "כור ההיתוך" נתפסה ע"י הממסד הישראלי כגישה, שבאמצעותה יצליחו להפוך את המוני המהגרים לחברה אחידה במדינה החדשה שנוצרה.                                               יש גם לזכור, ששנים אלה היו שנים שבהם גם המצב הביטחוני היה קשה והיה איום לגבי עצם קיומה של המדינה, לכן גבר הצורך ליצור חברה מלוכדת בעלת חוסן לאומי, כשהערכים המנחים אותה הם טובת הכלל והאומה.                                                                                                                                      בעליות של שלושים השנים האחרונות של המאה העשרים. אמנם גם הגיעו כמיליון וחצי עולים, אך מספר 'הקולטים', הישראלים הוותיקים, היה כחמישה מיליון. כלומר, העולים החדשים הגיעו לחברת רוב, שכבר הספיקה לגבש ערכים מלכדים. החברה הישראלית הפכה להיות בטוחה יותר בעצמה ובוגרת יותר, המבינה שהיא מורכבת ממגוון תרבויות, עדות, מדתיים, חילונים, עולים ותיקים, עולים חדשים והיא מסוגלת להכיל את השוני ולאפשר את ההיבדלות לצד ערכים בסיסיים לאומיים מלכדים.                                                                                   לגישה 'רב תרבותית' זו תרם גם השיפור במצב הביטחוני, בעקבות הגבולות הנוחים שהעניק הניצחון במלחמת ששת הימים ומאוחר יותר בעקבות הסכמי השלום עם מצרים ועם ירדן, שסייעו להכיל את השוני ולעודד את הפלורליזם התרבותי.                                                                                                                                     3. שינויים בערכים החברתיים – החל משנות ה 70' התחזקו מגמות האמריקניזציה בכלכלה, בחברה ובתרבות הישראלית. ישראל אימצה ערכים ליברלים-קפיטליסטים מערביים, שהעמידו במרכז את הפרט, חירויות האדם, ההתקדמות האישית והמימוש העצמי, ופחות את טובת החברה והמדינה.                                                             ה'קולקטיביזם' של העשורים הראשונים הוחלף ב'אינדיבידואליזם'.                                                                     מגמות אלה חיזקו את הפלורליזם (=הריבוי) התרבותי ואת הגישה 'הרב תרבותיות', שבה הפרט יכול לבחור את השתייכותו התרבותית.  

ביטויי הגישה הרב-תרבותית:                                                                                                                                                      1. בתחום הפוליטי - הקמתן של מפלגות רבות המייצגות מגזרים שונים במדינה, המיוצגות בכנסת ואף בממשלות ישראל. מפלגות מזרחיות כמו "ש"ס"(ספרדים שומרי תורה"), מפלגות המייצגות את עולי בריה"מ כמו "ישראל ביתנו", מפלגות המייצגות את החרדים כמו "יהדות התורה", מפלגות המייצגות את הדתיים-הלאומיים, הערבים, החילוניים.                                                                                                                                                  2. בתחום התרבותי - המוזיקה המזרחית קיבלה במה והפכה לפופולארית, נוצרו "סרטי בורקס", שבהם הוצגו המפגשים בין העדות השונות, קמו להקות אתניות, לחגיגות "המימונה", של יוצאי מרוקו, ניתן מעמד רשמי במדינה וכן לחגיגות "הסהרנה" של יוצאי כורדיסטן, נוצר תיאטרון רוסי "גשר", ספריות ומועדונים למען דוברי השפה הרוסית, מסעדות וחנויות אתניות ועוד.                                                                                                      3. בתחום החינוך - הכנת תוכניות לימוד לבתי הספר על "מורשת עדות ישראל", עידוד עבודות "שורשים" ע"י התלמידים, הקמת בתי הספר מופ"ת (מתמטיקה, פיזיקה ותרבות), שנועדו להעשרת ילדי העולים מבריה"מ והלימודים אף מתנהלים לעיתים בשפה הרוסית, הרחבת מוסדות החינוך של ש"ס.   

מחוון: שלושה גורמים – 4+3+1 נק'. שני ביטויים -  3+2 נק'.