תשובון למבחן בהיסטוריה מוגבר: תולדות ארה"ב ותולדות יפן ע"פ מיקוד קיץ 2013

מעבר לשאלון - לחץ כאן

מחוון + תשובון:

1א. מדוע חשש הדרום מעליית לינקולן:

 ציון: לינקולן יביא לביטול העבדות

בקטע נאמר: "בדרום האמינו כי מפלגתו הרפובליקנית של לינקולן הונהגה ע"י הלוחמים לביטול העבדות, שתמכו בג'ון בראון, שנאו בעלי עבדים, סירבו להחזיר עבדים בורחים לאדוניהם ומן הסתם לא יתייחסו בכובד ראש לפסיקת בית המשפט בעניין דרד סקוט..."

על פי פסקה, זו הדרום ראה בלינקולן, מי שיביא לחיסול העבדות, כיוון שלראייתם הוא ייצג את הלוחמים לביטול העבדות (האבולושיוניסטיים), שאף תמכו בג'ון בראון. כזכור, ג'ון בראון שיקף בעיני הדרום את האיום האלים, כאשר הוא תקף חוות וחיסל בעלי עבדים עד שנתפס והוצא להורג. על אף פשעיו, רבים בצפון ראו בו גיבור וסמל המאבק לחירות. בנוסף, הדרום חשש, שהצפון לא יקיים את חוק העבדים המשוחררים ש"הפשרה הגדולה" של 1850 – ויערער על פסיקת בית המשפט בעניין דרד סקוט.

כלומר, הדרום חשש שהצפון בראשות לינקולן יפעל בתקיפות להביא לביטול העבדות "המוסד המיוחד של הדרום." חששות אלה התממשו עם פרסום הצו לביטול העבדות בידי לינקולן בזמן המלחמה והתיקון ה-13 שהביא לביטול העבדות גם במישור החוקתי.

ציון: בחירתו של לינקולן מסמלת את אימוץ הדרך הרפובליקנית של הצפון:

"כאשר נבחר לינקולן, פחד הדרום מפני אימוץ השיטה הכלכלית שבמצע הרפובליקני, אשר כללה מכסי מגן גבוהים, מיסוי גבוה שנועד למימון שיפורים פנימיים כדרכים חוצות-יבשה, ביסוס התיישבות במערב ועידוד הגירה לארה"ב (...) שיפורים ושינויים שסייעו לכלכלת הצפון."

אחד מהגורמים ארוכי הטווח למתח בין הדרום לצפון נבע מהתחרות הכלכלית. הדרום חשש שבחירתו של לינקולן תביא למימוש מלא של מצע רפובליקני שכלל מכסי מגן גבוהים שנועדו בעיקר לחזק את תשתיות הצפון. הצפון פעל ליצור שיווק בלעדי למוצרי התעשייה ולכן ארה"ב החלה לחוקק מכסי מגן, שאמנם הגנו על התוצרת של הצפון אך באותה עת פגעו בחופש המסחר של הדרום, שהעדיפו מוצרים מאנגליה. לא זו בלבד, ניתן לראות כיצד בחירתו של לינקולן הפכה להיות נקודה סמלית המסכמת כמה תהליכים בחברה האמריקנית ובעיקר אלה של ההגירה וההתיישבות במערב – שני אלמנטים ששינו את מאזן הכוחות בארה"ב – אם דמוגרפית: בהתחזקות המספרית של הצפון כתוצאה מכך שהמהגרים מאירופה התרכזו במדינות אלה ואם מבחינת אופי הספר. הבחירה של לינקולן, בקולות הצפון בלבד, אותתה לדרום שאופייה של ארה"ב השתנה ולכן בחרה לפרוש מהברית ולהקים את הקונפדרציה.

מחוון -  על ציון והסבר כל גורם: 9 נק' (7+2)

1ב. הצגה בקצרה של שלושת התיקונים:

התיקון ה-13 – ביטול ואיסור העבדות בארה"ב (1865).

התיקון ה-14 – התיקון קבע שכל מי שנולד או התאזרח בארה"ב הוא אזרח ארה"ב ואזרח המדינה שבה הוא גר. כלומר, נעשתה כאן הכרה באזרחותם של השחורים. הכרה במעמד האזרחי של השחורים כרוכה בהתחייבות לקיום זכויותיו של כל אזרח (בצורה שווה). התיקון חיזק את כוחו של השלטון המרכזי על פני שלטון המדינות במערכת הפדראלית. בנוסף, התיקון הגביל אנשי דרום המעורבים במלחמה נגד הברית מלתפוס משרות אזרחיות או צבאיות (1868).

התיקון ה-15 – הגנה על זכויות השחורים לבחור ולהיבחר (1870). ניסוח התיקון מתייחס לזכותם של כל אזרחי ארה"ב להצביע בבחירות ללא הגבלה בגלל גזע, צבע או מצב עבדות בעבר.

* מידת מימוש התיקונים מסוף תקופת השיקום ב-1876 ועד 1950.

עמדת מדינות הדרום התעצבה עם סיום מלחמת האזרחים וביטול העבדות והחלה להתממש עם סוף תקופת השיקום, כאשר כוחות הברית (הצפון) נסוגו מהדרום ומדינות הדרום הצליחו מחדש לאכוף את סמכותן וליצור חברה בלתי שוויונית לעשורים רבים:

עמדה זו התבססה על יצירת מערכת הפרדה "חוקית" שמצאה את ביטוייה ב"חוקי ג'ים קראו" וקיבלה חיזוק מבית המשפט העליון שפסק במשפט "פלסי נגד פרגוסון" (1896), תוך התבססות צינית על התיקון ה-14, שמדיניות "נפרד, אבל שווה" היא לגיטימית. מדיניות זו יצרה הפרדה בין שחורים ללבנים בכל תחומי החיים, כשבאמצעות הפרדה זו הצליחו לשמור הלבנים על מעמדם החברתי ולשמר תפיסות גזעניות.

בנוסף, לאחר שחרור העבדים, הרי ששמחתם הייתה קצרה. הם השתחררו לא רכוש או הכשרה ועד מהרה נאלצו לעבוד, רבים אצל אדוניהם לשעבר, שבמקרים רבים הפכו אותם לבעלי חוב קבוע ובכך הצליחו לחתור כנגד התיקון ה-13, שביטל את העבדות.

בנוגע לתיקון ה-15, הקשו מדינות הדרום בדרכים שונות ומשונות על האזרחים האפרו-אמריקנים לממש את זכותם לבחור, תוך קביעת התניות שונות כמו מבחני קריאה, מסי קלפי, טענה של אי תשלום מסי קלפי בעבר (על אף שלא יכלו להצביע אז) ועוד.

 * מידת מימוש התיקונים בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20. 

עם פרוץ המאבק בשנות ה-50 וה-60, החלו הרשויות הפדראליות לנקוט צעדים של ממש למימוש מהותי של תיקוני החוקה:

כך למשל הרשות המחוקקת קבעה בין היתר את חוק הזכויות האזרחיות (1964), שעיגן את זכות הבחירה של האפרו-אמריקנים ובכך חיזק את המחויבות מחדש לתיקון ה-15. גם חוק זכויות ההצבעה (1965) פירט זכויות ההצבעה כך שלא יוותר מקום לשום "לולאה משפטית" שתאפשר לשלול את הזכות הזאת – כמו איסור תנאים מוקדמים או קביעת מבחני קריאה למיניהם.

בנוגע לתיקון ה-14, הרי שפסיקת "בראון נגד מערכת החינוך של טופקה" (1954) היא זו שהביאה למימוש מהותי של השוויון שהובטח בתיקון במשפט זה, פסק שופט ביהמ"ש העליון ארל וורן, שהתפיסה "נפרד אבל שווה" (כפי שנקבעה במשפט פלסי נגד פרגוסון) היא גזענית ומנוגדת לתיקון ה-14 בחוקה המחייב שוויון בפני החוק. ההנחה של ביהמ"ש התבססה על התפיסה שחינוך בתקופה המודרנית מהווה כלי עיקרי להכשרת אזרחים לקראת עתידם, ולפיכך הוא מהווה יעד מרכזי של השלטון. לכן, הפרדה של תלמידים על בסיס גזעי יוצרת רגשי נחיתות חברתיים הפוגעים ביעדי השלטון. פסיקה מהפכנית זו היוותה סדק ראשון ועמוק במערכת האפליה הממוסדת של מדינות הדרום, וגררה אחריה את הרשויות הפדראליות האחרות. היא פסלה את הפסיקה "נפרד אבל שווה", וטענה שההפרדה מבטלת את השוויון.

מחוון -  על הצגת שלושת התיקונים: 5 נק', על הסבר בנוגע לשנים עד 1950: 6 נק', על הסבר בנוגע לשנים אחרי 1950: 6 נק'

 מעבר לשאלון - לחץ כאן

2א. הצג את הגורמים למעבר מבדלנות לאימפריאליזם בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20

אינטרסים כלכליים: האימפריאליזם האמריקני החל בעצם לאחר סיום מלחמת האזרחים האמריקנית (1865) וניצחון הצפון שדחף לתיעוש. לפיכך, ארה"ב נזקקה עתה ליותר חומרי גלם, ליותר אזורים פוטנציאליים להשקעות הון וכן ליותר שווקים חדשים (גם בגלל רוויה מסוימת בשוק המקומי) תוך שאיפה ליצור מעמד פוליטי חזק באותם שווקים. למעשה, הכלכלה האמריקנית החלה לפתח תלות בשווקים אלה ובחומרי הגלם שייבאה וכך נוסחה המסקנה שאותם חומרי גלם רצוי שיהיו בשליטת ארה"ב או לפחות בידי ממשל האוהד את ארה"ב.

המודרניזציה המהירה והעברת חומרי הגלם לארצות שמעבר לים, דחפו את להתפתחות גם בתחום הצי האמריקני ונוצר צורך בתחנות תדלוק ובבסיסים שמעבר לים. תפיסה זו הביאה את ארה"ב לפתח צי מלחמתי, תוך התבססות על תורתו של מאהאן שהדגישה את השפעת הכוח הימי על היסטוריה ועל פי מסקנתו אימפריות גדולות בעבר הגיעו לשיא שגשוגן בזכות עליונות ימית.

כמו כן, בסוף המאה ה-19, עת השלימה ארה"ב את ייעודה הגלוי ונפרשה בין שני האוקיאנוסים, היא החלה לגלות עניין בשווקים של יפן וסין ולהתחיל להתחרות בבריטניה באזור זה ובעצם פרשה בכך מחדש את המושג "ייעוד גלוי". ארה"ב החלה לפעול בשני האוקיאנוסים לביסוס כוחה.

גם הרעיון שעל ארה"ב להפיץ את הדמוקרטיה ברחבי העולם קיבל חיזוק "גזעי" ואופי מיסיונרי שנועדו להצדיק את האימפריאליזם האמריקני. בנוסף, אפשר לציין גם את עליית "העיתונות הצהובה" ובמסגרת המאבק בין העיתונים להשיג כותרות הושם דגש על סיפורי מלחמה סנסציוניים, כפי שארע בעת מלחמת ספרד-ארה"ב.

הסבר ע"פ הקטע וע"פ מה שלמדת כיצד הגנה ארה"ב על האינטרסים החדשים שלה:

 ע"פ הקטע ניתן לראות שארה"ב החלה להפעיל מדיניות אימפריאליסטית ששילבה ציניות וכוחנות כפי שבאו לידי ביטוי במשפט המפורסם של הנשיא טדי רוזוולט: "דבר בלחש, אבל קח איתך מקל גדול".

בקטע, ניתן לראות שארה"ב פעולת על מנת לבצר את מעמדה בתעלת פנמה העתידית, וזאת כדי להבטיח את האינטרסים המסחריים שלה ומעבר מהיר של סחורות מחוף לחוף בארה"ב ובכלל קיצור של נתיבי שיט לטובת מטרות מסחריות.  

על פי, ההסכם עם הרפובליקה של פנמה, זוכה ארה"ב לצמיתות להחזקה ועל פיקוח האזור סביב התעלה, סעיף שיכול להתפרש גם לטובת נוכחות צבאית אמריקנית – וכך במקביל "למקל" ארה"ב גם פועלת במישור הכלכלי תוך כדי הבטחת תשלום חד פעמי לפנמה וכן תשלום שנתי נוסף. יש לזכור שעצם "הקמתה של פנמה" וקיום הסכם עימה כמה ימים לאחר הקמתה מבטאת את המעורבות האמריקנית בענייני דרום אמריקה, כאשר עודדה את הגורמים הלאומיים "הפנמיים" בצפון קולומביה לחתור לעצמאות, כיוון שקולומביה סירבה להעניק לאמריקנים תנאים דומים.

דוגמה נוספת להבטחת האינטרס האמריקני הוא במלחמת ספרד-ארה"ב: בשנת 1898, יצאה ארה"ב ל"מלחמה קטנה ונהדרת" נגד ספרד. מלחמה זו התפרצה לאחר רצף אירועים שהחל עם מרד קובני נגד השלטון הספרדי בשנת 1895. קובה, מושבה ספרדית נאבקה נגד השלטון הקולוניאלי, ואילו  אזרחי ארה"ב שהשקיעו מיליוני דולרים בקובה אהדו את המאבק הקובני ואף דרשו התערבות אמריקנית שתביא לסילוק ספרד מהאזור. רוח זו לובתה ע"י העיתונות האמריקנית ובעיקר ע"י איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט.

הצי האמריקני שהגיע מאזור הונג קונג השמיד את הצי הספרדי במנילה ובאיים הקריביים הכניעו האמריקנים את הספרדים תוך כיבוש פורטו ריקו. ספרד אולצה לפנות את קובה ואת פורטו ריקו ולמכור את לארה"ב את הפיליפינים. המלחמה סייעה לארה"ב לבסס את מעמדה באזור הים הקריבי וגם בזירת האוקיאנוס השקט, הבטיחה את שליטתה בשווקים מסוימים והיוותה הפגנת כוח של ארה"ב, לראשונה כמעצמה כובשת. כלומר, ארה"ב ביססה, ע"פ תורת מאהאן את שליטתה בים והבטיחה לעצמה מוקדים לניצול חומרי גלם ולקליטת סחורה אמריקנית.

 

מחוון -  על הגורמים למעבר מבדלנות לאימפריאליזם: 8 נק' (שלושה מרכיבים: 2+3+3), על הסבר שתי דוגמאות: 10 נק' (4+6)

ב. הסבר מדוע הצטרפה ארה"ב למלה"ע הראשונה:

 הגנה על אינטרסים כלכליים: במהלך המלחמה הטוטאלית באירופה שגבתה את שעבוד כלכלת המדינות לטובת ניהולה, הפכה ארה"ב למדינה מלווה. המדינות שלוו ממנה כספים ורכשו ממנה ציוד היו בעיקר ממדינות ההסכמה: בריטניה וצרפת. לפיכך, הפכה הכלכלה האמריקנית לבעלת עניין בהצלחת מדינות ההסכמה, וניתן להסביר את הכניסה למלחמה בלחץ בעלי ההון על השלטון להגן על האינטרסים האמריקניים. חשוב לציין שהעמדה הפרו-בריטית, נבעה גם מקשר היסטורי, תרבותי ופוליטי.

הגנה על חופש השייט והתדרדרות היחסים עם גרמניה: למרות אזהרות גרמניות שספינות אזרחיות עלולות להיפגע במלחמה, המשיכה הספינה לוזיטניה הבריטית במסעה המתוכנן מארה"ב לבריטניה, כשהיא נושאת קרוב לאלף מאתיים נוסעים, מתוכם קרוב למאתיים אמריקנים. במטענה נשאה הספינה גם מזון לבריטניה וכנראה גם חומרי נפץ שזירזו את טביעת הספינה, לאחר שנפגעה מטורפדו ששוגר אליה מצוללת גרמנית.

 הזעם בדעת הקהל הבינלאומית הביאה להפסקה זמנית של מלחמת הצוללות הגרמנית, אך החמירה את המתח בין ארה"ב לגרמניה. אך רק כעבור שנתיים כשגרמניה חזרה לטקטיקת מלחמת הצוללת הבלתי מרוסנת ובעקבות "מברק צימרמן", החליטה ארה"ב, בראשות הנשיא וודרו וילסון להצטרף למלחמת העולם הראשונה.

כשלון ניסיונות התיווך של וילסון ורצון לקדם אלמנטים אידיאולוגיים-מוסריים, שעל-פיהם, תפקידה של ארה"ב הוא לקדם את הדמוקרטיה בעולם ולהביא לקץ המלחמות ולסופם של המשטרים הרודניים.  למעשה, בעצם ניסיונות התיווך, כבר ניתן לראות סטייה מעקרון הבדלנות לטובת התערבות בענייניה של אירופה. וילסון הבין שרק עם ארה"ב תתערב במלחמה באופן פעיל – היא תוכל לקדם את מטרותיה האידיאליסטיות.

עיתוי: מהפכת פברואר 1917 ברוסיה (הדמוקרטית, לא הבולשביקית) סייעה לוילסון מבחינת התזמון (יחד עם מברק צימרמן) להציג את המלחמה כמאבק של המדינות הדמוקרטיות (מדינות ההסכמה) כנגד ממשלות מדינות המרכז בהן שלטו: קיסר (גרמניה), מלך (אוסטרו-הונגריה) וסולטאן (האימפריה העות'מאנית).

הצג את עיקרי חזון הסדר העולמי החדש של הנשיא וילסון:

ברוח רעיונות התנועה הפרוגרסיבית, שאף וילסון לקדם את האנושות ברוח דמוקרטית (אמריקנית). כלומר, לדעת וילסון, כשם שרעיונות התנועה תיקנו את ארה"ב – הן תוכלנה גם לקדם את אירופה ושאר העולם.

עוד לפני כניסת ארה"ב למלחמה, נשא וילסון נאום שעיקרו היה "שלום ללא ניצחון" ובו ביסס כמה מהרעיונות שליטש והופיעו מאוחר יותר במסמך 14 הנקודות. בנאום זה קבע, שחייב להתקיים שוויון בין האומות ואין להבדיל בין האינטרסים של האומות הגדולות לעומת אלה של האומות הקטנות. למעשה וילסון ראה את המעורבות האמריקנית כמהלך שיסייע לכך שזו תהיה "מלחמה שתשים קץ לכל המלחמות" ומהלך שיביא ל"הפיכת העולם לבטוח בשביל הדמוקרטיה".

 תכנית 14 הנקודות: תכנית זו המבוססת על נאום של וילסון בפני שני בתי הקונגרס בינואר 1918 מבטאת את חזונו העולמי:

בסיכומו של הנאום ניתן להבחין בעניינים ספציפיים (הבטחת ריבונות בלגיה, הקמת מדינה פולנית עצמאית וכו') וניסוח כללי התנהגות בינלאומיים מחייבים (הקמת חבר לאומים, הבטחת חופש השייט, הבטחת דיפלומטיה גלויה). מסמך זה מהווה כמובן ניתוק מוחלט מהצהרת מונרו ומציגה ארה"ב המתערבת לעומק בהצגת תכנית שלום, מתוך עמדה של מלחמה ולקראת ניצחון בה, בענייני אירופה.

 

מחוון -  על הסבר מדוע נכנסה ארה"ב למלחמה: 9 נק' (2+3+4), על הצגת עיקרי החזון של וילסון: 8 נק'.

מעבר לשאלון - לחץ כאן

3. הצג שתי דוגמאות לחקיקה ע"פ עקרונות התנועה הפרוגרסיבית משנות ה-80 של המאה ה-19 עד 1920. הסבר במה חוקים אלה מבטאים את עקרונות התנועה הפרוגרסיבית.

 שלושה תיקונים שהוכנסו ברוח תנועה זו לחוקה:

התיקון ה-16 (1913): הנהגת מס הכנסה פדראלי שיהפוך להיות גם פרוגרסיבי (כלומר הנהגת מדרגות מס). בכך ניתן לראות ביטוי לחיזוק מעורבותה של המדינה בכלכלה.

הסבר: החוק מבטא את עקרונות התנועה הפרוגרסיבי בהגדלת מעורבותה של המדינה בניהול ובפיקוח הכלכלה, תוך יצירת מנגנון כלכלי הדואג להעביר לידיה הון פרטי לטובת אינטרסים ציבוריים.

 התיקון ה-17 (1913): תיקון זה קבע בחירה ישירה של סנאטורים ע"י העם ולא כפי שהיה נהוג עד אז, דהיינו בחירה ע"י בתי המחוקקים של המדינה. תיקון זה חיזק את הדמוקרטיזציה של ארה"ב ותרם להגבלת כוחם של "הבוסים" של הסנאט.

הסבר: תיקון זה נועד להביא ליתר דמוקרטיזציה בחברה האמריקנית, דבר שהיה ללא ספק אחד מעיקרי התפיסה הפרוגרסיבית. לפיכך, ע"פ התפיסה יש לנהל מאבק בהשפעה המופרזת של בעלי ההון (מאבק בפלוטוקרטיה או "בבוסים" של הסנאט) ושאפו לפעול נגד השחיתות ולהביא ליתר דמוקרטיזציה של המערכת הפוליטית. הדרך לעשות זאת הייתה להחליש את השפעת "הבוסים" על ידי כך שהבחירות לסנאט הפכו לכלליות בידי העם ולא בידי בתי המחוקקים שנשלטו במידה רבה בידי אותם אילי הון.

 התיקון ה-18 לחוקה (1919): "חוק היובש". תיקון זה שיקף את הפן הכפייתי של האידיאולוגיה הפרוגרסיבית ששאפה להנהיג חברה מתקדמת ומוסרית יותר תוך ניסיון לשנות דפוסי התנהגות אנושית בדרך של החקיקה. תיקון זה בוטל בימי ה"הניו-דיל" ב-1933 ע"י התיקון ה-21 לחוקה.

הסבר: אחת ממטרות התנועה הייתה יצירת חברה מוסרית יותר. לפיכך, בתוך תנועה אקלקטית ופלורליסטית זו, פעלו גורמים רבים שסברו שהאלכוהול משחית ופוגע במשפחות החלשות ולכן מתוך האמונה של יצירת חברה מוסרית וטובה יותר הפעילו מערכת לחצים שהביאה למימוש בתיקון ה-18, קצר הימים.

התיקון ה-19 (1920): הענקת זכות הצבעה לנשים, תוך קביעת שהגבלת זכות ההצבעה מטעמי מין אסורה. התיקון הגביר את עקרון השוויון בחברה האמריקנית וביטא מענה לבעיה חברתית של אפליית נשים.

הסבר: תיקון זה מבטא את השילוב של יצירת חברה מוסרית ושוויונית יותר וכן מממשת את עיקרון ריבונות העם במובנו המלא, כלומר יתר דמוקרטיזציה ע"י מתן האפשרות ל-50 אחוז מהאוכלוסייה לבחור ולהיבחר.

אפשרויות נוספות: חקיקה סוציאלית במדינות, חקיקה המגבילה עבודת ילדים, חוק שרמן נגד הטראסטים ועוד.

מחוון -  על הצגת שתי דוגמאות: 8 נק' (4+4), על הסבר הקשר לרעיונות התנועה: 7 נק' (3+4)

4. כתוב הגדרה לתופעת המקרתיזם בחברה האמריקנית בשנות ה-50 של המאה ה-20. הצג את הסיבות להיווצרותה של התופעה והסבר מה הביא לסיומה.

הגדרה: מקארתיזם: כינוי למאבק של הסנטור הרפובליקני ג'וזף מקארתי (1957-1908) בקומוניזם ע"י הטחת האשמות של נטייה לקומוניזם ולחתרנות באנשי ציבור, צבא, סופרים, אמנים ועוד. מקארתי השתמש באמצעי של חקירה כדי להתנגח בנאשמים תוך פרסום האשמות בלתי מוכחות בשם "חופש הביטוי". מקארתי לא נעזר בזרוע מבצעת, כך שחרבו הייתה עצם הפומביות של הדיון וחשיפת השמות של החשודים בנטייה לקומוניזם. המושג אף הפך למונח המתאר באופן כללי רדיפה אחר יריבים אידיאולוגיים על בסיס מפוקפק. המאבק של מקארתי התנהל בין 1954-1950 והופסק בסופו של הדבר ע"י הסנאט האמריקני, אך התופעה הקרויה על שמו החלה למעשה עוד בשלהי שנות ה-40 ונמשכה עד ראשית שנות ה-60.

 הצגת הסיבות להיווצרות התופעה:

בסוף מלחמת העולם השנייה האמריקאים הרגישו "על גג העולם". המלחמה הסתיימה בניצחונה של ארה"ב ובעלות בריתה בחזית האירופית ובחזית האוקיינוס השקט/יפן. אולם, סוף מלחמת העולם בישר את תחילת המלחמה הקרה בין ארה"ב לברית המועצות (בריה"מ). בחמש השנים שלאחר סיום מלחמת העולם השנייה, התרחשו מספר אירועים שגרמו לאמריקנים לחשוש מהתחזקות האידיאולוגיה של המדינה שהסתמנה כאויבת החדשה של "העולם החופשי". בין האירועים הללו ניתן למנות:

ביסוס "הדמוקרטיות העממיות" במזרח אירופה (מזרח גרמניה, רומניה, בולגריה, פולין, הונגריה, צ'כוסלובקיה וכו') – משטרי בובות של בריה"מ.

"נפילת סין" לידי הקומוניסטים בראשות מאו צה דונג (1949).

הכרזת הסובייטים על יכולתם לייצר פצצת אטום (1949) – בריה"מ נטרלה את המונופול של ארה"ב כמעצמה הגרעינית היחידה. עניין זה הביא לחשדנות רבה ולחיפוש אחר אשמים (בני הזוג רוזנברג).

מלחמת קוריאה (1953-1950) – כוחות קומוניסטים בתמיכת בריה"מ בצפון מול כוחות האו"ם בהובלת ארה"ב בדרום. הייתה זו הזירה "החמה" הראשונה של המלחמה הקרה. היא העניקה לגיטימיות לפגוע במי שנתפשו כתומכים באויב.

מה הביא לסיום הפרשה:

o       עלייתם של הרפובליקנים לשלטון: אייזנהאואר נבחר לנשיאות ב-1952 והתחיל לכהן ב-1953. בעקבות זאת, דועך הלחץ הפוליטי הרפובליקני ופוחת הגיבוי שניתן למקארתי. מעבר לכך, הרפובליקנים חששו אולי כי אם יימשכו ההתקפות, הם ייתפשו בציבור כאשמים (במקום הדמוקרטים).

o       מקארתי "מאבד גובה" בשימועים שהופכים אבסורדיים (כמו זה של אני לי מוס שמקארתי עזב במהלכו את האולם).

o       הטעות הגדולה של מקארתי עצמו: הוא פנה נגד הצבא. בשלב זה התברר שאין בסיס להאשמותיו והוא עורר את זעמן של שתי המפלגות. כשגם הנשיא, גיבור מלחמת העולם השנייה (היה מפקד הכוחות המשולבים של בעלות הברית) הואשם בחיפוי על קומוניסטים, בא הקץ לפועלו של מקארתי.

o       השימועים של מקארתי עם הצבא שודרו גם הם בטלוויזיה (have you no sense of decency?") והפכו אותו לדמות מגוחכת בעיני חלק מהציבור.

o       אד מורו, עיתונאי ושדרן טלוויזיה נערץ ומגיש תכנית פופולארית ב-CBS, סיכם את דעתו על מקארתי ועל המקארתיזם ב-1954 בדברים קשים.

o       לבסוף, מתנגדיו של מקארתי בסנאט אזרו אומץ והתארגנו להפילו. הם הקימו ועדה לבדיקת החשד שהשתמש לרעה בסמכויותיו כסנטור ובהצבעת הסנאט הוא נמצא אשם.

מחוון -  על הגדרת התופעה: 3 נק', על הצגת הסיבות להופעתה: 6 נק', על ההסבר לסיומה: 6 נק'

 מעבר לשאלון - לחץ כאן

5א. הסבר את הייחודיות של מאפייני ממשל הכיבוש האמריקני ביפן

כיבוש לא ישיר: יפן לא נכבשה אלא נכנעה. עובדה זו היא מעין סוג מוגבל של "קלף מיקוח" בעבור המדינה המנוצחת. זאת בניגוד לגרמניה שלא יכלה להתמקח על שום דבר כשצבאות בעה"ב על אדמתה. ביפן עוד נותרה ריבונות. כיבוש הופך ישיר יותר כשמדינה נכבשת מעשית בידי צבא.

כובש אחד, מדיניות אחידה בכל שטחה הטריטוריאלי של יפן: יפן לא חולקה בין המעצמות המנצחות. ארה"ב לא רצתה להתחלק בשליטה ביפן כי למרות העזרה הבריטית והסובייטית היא נשאה ברוב הנטל בחזית זו. עם זאת, נציגים בריטיים כמו גם נציגים אוסטרליים וניו-זילנדיים, זכו לשיתוף סמלי בשלטון הכיבוש.

העובדה שיפן לא חולקה, וזאת בשונה מגרמניה, אוסטריה וקוריאה, השאירה את יפן תחת שלמות טריטוריאלית ופוליטית אחת.

היחס לקיסר (כנקודה המבטאת דרך פעולה אקטיבית של ממשל הכיבוש): יש לזכור שהקיסר היה סמל של מדינת אויב, והוא שעמד בראש יפן בזמן המלחמה. לזכותו של הירוהיטו החשיבו האמריקנים את העובדה שהוא תמך בכניעה, הטיף לשיתוף פעולה עם הכיבוש האמריקני ואת העובדה שמעמדו בקרב הציבור היפני נותר איתן

הצג את מדיניות ממשל הכיבוש האמריקני ביפן בשניים מהתחומים: חיסול המיליטריזם היפני, כינון הדמוקרטיה, חינוך וכלכלה:

חיסול המיליטריזם: ברמה הפרקטית, האמריקנים דאגו לפרק את הצבא והצי היפניים, תוך השמדת אמצעי לחימה והסברת מפעלי נשק לתעשייה אזרחית. בנוסף על מנת, לבער את הרעיונות האידיאולוגיים שהניעו את המיליטריזם דאגה ארה"ב להסב את משרדי הצבא והצי הממשלתיים לטובת שחרור חיילים, "לטהר" את משרדי הממשלה מגורמים אנושיים המעורבים בתהליכי קבלת ההחלטות בזמן המלחמה וכמובן עריכת משפטי טוקיו בהם הועמדו לדין פושעי מלחמה יפניים.

 כינון דמוקרטיה: במסגרת זו, פעלה ארה"ב לבטל את כל החוקים והתקנות שהגבילו את זכויות הפרט, שוחררו אסירים פוליטיים וכן הוענקה זכות הבחירה (וההיבחרות) לנשים. גולת הכותרת הייתה כינונה של חוקה חדשה "שהנחיתה" ארה"ב על יפן במקום חוקת מייג'י. החוקה הדמוקרטית והפציפיסטית כוללת את ביסוס זכויות האדם, קביעת העם כריבון (ולא הקיסר) וכמובן גם את סעיף 9 האוסר על יפן להקים צבא (ע"ע חיסול המיליטריזם).

 תחום החינוך: בתחום זה, פעלה ארה"ב לחסל את הרעיונות הלאומניים והמיליטריסטיים שהיו טמונים בה. מקצועות מסוימים בוטלו עד לחיבור של תכניות לימודים חדשות כמו היסטוריה, גיאוגרפיה ואזרחות. בין היתר, נאסר על עיסוק בענפי ספורט צבאיים או להניף בבתי הספר את הדגל, להשמיע את ההמנון או לתלות את תמונות הקיסר. פורק ארגון המורים הלאומני והוקם ארגון חדש אנטי-לאומני. בנוסף, בוצעו שינויים לא רק ברמה התכנית אלא גם ברמה המבנית – וזאת כדי ליצור מערכת חינוך אחידה וללא מסלולים אליטיסטיים.

תחום הכלכלה: בוצעה רפורמה אגרארית כדי לחזק את החקלאות היפנית ולעודד את ייצור המזון המקומי, תוך יישום מדיניות של העברת קרקעות רק לאיכרים. בתחום התעשייה, סייעה ארה"ב ליפן לשקם את תעשייתה ולשם כך ויתרה על הפיצויים שדרשה ממנה. כמו כן, פעלה ארה"ב לפירוק הזאיבצו, אך בהמשך גורם זה שיקם את עצמו.

 

מחוון -  על הסבר מאפייני הכיבוש הייחודיים: 10 נק' (2+3+5), על הצגת שני תחומים: 10 נק' (5+5)

5ב. הסבר כיצד השפיעה מלחמת קוריאה על יפן בשניים מהתחומים הבאים: כלכלי, צבאי ומדיני:

1.      מדיני: היא חיזקה את כוחות הימין ביפן ואת המאבק בגורמים קומוניסטיים במדינה: לאור העובדה שהמלחמה התנהלה בין גורמים דמוקרטיים-ליברליים-לאומיים (ארה"ב ודרום קוריאה) לבין גורמים קומוניסטיים (צפון קוריאה וסין), הרי שהיפניים שהיו תחת חסות אמריקנית מצאו את עצמם בצד אחד של המתרס, כאשר גורמים פנימיים קומוניסטיים, זוהו כמשתייכים או תומכים בצד האויב.

2.      צבאי: האמריקנים חששו שהעברת כוחות לכיוון קוריאה עלולה להשאיר את יפן ללא כוח מגן מפני ניסיון הפיכה קומוניסטי, ולפיכך יפן התבקשה להקים כוח צבאי (!) שיחליף את הצבא האמריקני ביפן. יפן טענה שחוקתה אוסרת עליה להקים צבא, כך שכשפשרה הוקם "כוח עתודה משטרתי" שמנה 75,000 איש המצויד בנשק אמריקני. העובדה שהאמריקנים עודדו מהלך זה, סימנה את תחילת שיבת הריבונות לידיים יפניות ואת החלשת הפיקוח האמריקני על יפן.

3.      כלכלי: חיזוק המשק היפני. קרבתה של יפן לזירת הלחימה יצרה ביקוש למזון, שמיכות, אוהלים וציוד אחר, ביקוש שהמפעלים היפנים נענו לו. בתי חולים ביפן קלטו פצועי מלחמה אמריקניים ואירחו חיילים בחופשה. המלחמה הזרימה הון אמריקני גדול ליפן והעניק תנופה משמעותית למשק היפני והפיח בו חיים חדשים לאחר ההרס שחוללה מלה"ע השנייה.

4.      מדיני: סיום הכיבוש האמריקני ביפן. האמריקנים הגיעו למסקנה שיש לסיים את הכיבוש היפני, להשיב את עצמאותה ולשלב אותה גוש מדינות המערב נגד הגוש הקומוניסטי.לפיכך נחתמו שני הסכמים

א.      הסכם שלום: הסכם זה נחתם בין יפן וארה"ב ועוד 47 מדינות שהיו במצב מלחמה פורמאלי עם יפן. בהסכם זה, ויתרה יפן על כל כיבושיה מאז 1895.

ב.       "חוזה ביטחון", עליו חתמו יפן וארה"ב. חוזה זה אפשר לאמריקנים להציב כוחות על אדמת יפן למען שמירת השלום והביטחון במזרח אסיה.

מחוון -  על הסבר שתי השפעות בשני תחומים: 7+8

6א. ציון והצגה של שלוש סיבות לשגשוג הכלכלי של יפן במחצית השנייה של המאה ה-20:

 מגבלות על התעשייה הצבאית: האיסור לשקם את התעשייה הצבאית אילץ את היפנים להתרכז בייצור מוצרים אזרחיים רבי ביקוש בעולם. לפיכך, היעדר הוצאות ביטחון אפשר רמת מיסוי נמוכה.

הסיוע מארה"ב: הויתור של ארה"ב על פיצויי מלחמה, הענקת הלוואות נוחות, מכירת חומרי גלם וטכנולוגיה מתקדמת, הזמנת סחורות ושירותים מיפן במהלך מלחמת קוריאה ופתיחת השוק האמריקאי בפני יפן. בנוסף, ארה"ב הסכימה שהשוק היפני יישאר סגור (מייבוא) עד שישתקם.

הכוונה ממשלתית: הקמת משרד המסחר והתעשייה העניקה לתעשייה היפנית תמריצים, מימנה הזמנת מומחים וחקר שווקים וסייעה למשק היפני לאמץ טכנולוגיות חדישות תוך יישום מערכת של בקרת איכות קפדנית.

"מימוש שלושת החיתים": "שלוש החיתים" החלו להניב פירות: חינוך, חיסכון וחריצות: בזכות שיעורי החיסכון הגבוהים, הופנו משאבים רבים להשקעות יצרניות במקום לצריכה, והחריצות של הפועלים והמנהלים, שנובעת הן מכבוד לעבודה והן מרצון להגיע במהירות להישגים כלכליים, הבטיחה פריון בעבודה והחינוך שקיבלו הצעירים בבתי הספר אפשר ליפנים לקלוט טכנולוגיות חדשות בקלות יחסית.

 כיצד השפיע השגשוג על היחסים עם ארה"ב:

תחום הרכב: ההצלחה היפנית בתעשיות כמו הפלדה וענף הרכב, פגעו בשני ענפים שהיו מזוהים עם ארה"ב וסמלו את הצלחתה הכלכלית ואת התפתחותה הטכנולוגית. אך בשנות ה-80, כאשר כל מכונית חמישית שנמכרה בארה"ב הייתה יפנית, ועשירית מהמכוניות בעולם היו של טויוטה. תחרות זו יצרה מתיחות, והאמריקנים ביקשו שהיפנים יקנו יותר מכוניות וחלקי חילוף אמריקניים בעוד היפניים טענו שהם פשוט יוצרים רכב יעיל המספק את דרישות השוק. אחת הדרכים להפשרת המתח הייתה הקמת מפעלים של חברות יפניות בארה"ב שהעסיקו פועלים אמריקניים.

 מתלויה לנושה: אם בסיום מלה"ע השנייה, הייתה יפן תלויה מבחינה כלכלית בארה"ב וחלק ניכר מהמזון של אזרחיה היה אספקה אמריקנית, הרי ש"הנס הכלכלי" של יפן הפך את ארה"ב בשלב מסוים לבעלת חוב של מיליארד דולר ליפן. יפן סייעה לארה"ב בכך שביטלה מכסים על ייבוא, אך עדיין הגורמים המסחריים האמריקניים התקשו לפרוץ את השוק היפני בגלל סרבול, תקנות ממשלתיות ואי הבנת השפה וקודים תרבותיים.

 פחד אמריקני מהשתלטות יפנית: בסוף שנות השמונים התעוררה בארה"ב חרדה מפני יפנים הרוכשים נכסים אמריקאים. חברות יפניות שמצאו עצמן עם עודפי דולרים השקיעו את הכספים האלו חזרה בארה"ב מתוך אמון במשק האמריקאי. שלוש מאגרות החוב של ממשלת ארה"ב באותה תקופה נרכשו ע"י קונים יפנים ובכך מימנה יפן את התקציב הגירעוני של ארה"ב. למרות שהרכישות היפניות הסתכמו באחוז אחד בלבד מכלל הנכסים האמריקאים התעוררה בהלה שהיפנים מנסים להשתלט על ארה"ב עם כל רכישה גדולה שלהם. חרדה זו הגיעה לשיאה כשחברת סוני רכשה את חברת הסרטים קולומביה וחברת מיצובישי את מרכז רוקפלר בניו יורק – שני סמלים לאורח החיים האמריקאי.

כתוצאה מזה קמה בארה"ב תופעה שנקראת הלקאת יפן: ביקורת חריפה על יפן וראיית כל צעד שלה כמזימה להשתלט על העולם. תופעה זו באה לידי ביטוי בהתבטאויות של אישי ציבור, עיתונאים וסופרים, וכל פעילות יפנית הוזכרה והושוותה לתקרית פרל-הרבור. האמריקאים ראו את היפנים כערמומיים, אכזריים וחסרי מעצורים.

בתגובה התפתחה ביפן תופעה של הלקאת אמריקה: ראיית ארה"ב כמדינה אלימה, שטופת סמים ומתפוררת וייחוס כל ביקורת מצידה למניעים גזעניים.

 

מחוון -  על ציון והצגת שלוש סיבות: 12 נק' (1 נק' לכל ציון, 3 נק' לכל הצג), על הסבר השפעת השגשוג על היחסים עם ארה"ב: 8 נק' (4+4)

 6ב. מה היו מאפייני השפל הכלכלי ביפן מסוף שנות ה-80 ובשנות ה-90 של המאה ה-20?

נפילת שערי שוק המניות: נפילת הבורסה ביפן והתמוטטות מדד ניקיי משיא בסוף 1989 לשפל עמוק באמצע 1992 – כשהמדד מאבד 60 אחוזים מערכו. מצב זה יצר נפילה גם בשוק הנדל"ן, ולווים רבים לא הצליחו לכסות הלוואות, וכך גם נפגעו בנקים שיוכלו לממש ביטחונות בגלל אבדן שווי של נכסים.

 ירידה בתל"ג: התוצר הלאומי נפל מגידול של 4.3% בשנת 1991 לחצי אחוז בלבד בשנת 1994.

קשיי ייצוא: קשיי יצוא של המשק היפני  - זאת משום שנוצר משבר פיננסי דומה במדינות דרום-מזרח אסיה, שהיו שוק גדול מאוד למוצרים יפניים.

 

כיצד השפיע השפל הכלכלי על כלכלה והחברה ביפן?

המיתון שם קץ לבזבוז הראוותני של שנות ה-80 והחזיר את היפנים לערכים של צניעות והסתפקות במועט.

מפעלים בלתי יעילים נאלצו להתייעל או להיסגר, וחברות שלא עמדו בתחרות עם חברות בארצות בהן כוח העבודה היה זול יותר נאלצו לייצר מוצרים מתוחכמים יותר, לעבור לחו"ל או להתחסל.

 המיתון מנע אינפלציה ושמר על יציבות המחירים.

המשק עבר לעבוד ע"פ שיטות חדישות ויעילות יותר: הוסר חלקית הפיקוח הממשלתי מענפים שונים, חברות גדולות החלו מחפשות אחרי הספקים הזולים ביותר במקום הספקים המסורתיים איתם עבדו, חברות נאלצו לפטר עובדים והנאמנות למפעל והקדשת מלוא הזמן למקום העבודה איבדו את קסמם וגרמו לצעירים לחפש עבודות שמשאירות זמן פנוי לתחביבים ובילויים, התמוטטה הרתיעה מהשקעות זרות ביפן (מה שגרם לפורד להשקיע מספיק במזדה כדי למנות פקיד בכיר שלהם לנשיא החברה).

למרות הצורך לפטר עובדים, רוב התאגידים נרתעו מלעשות זאת וככה שיעור האבטלה ביפן נשאר נמוך, אבל נוצרה אבטלה סמויה של "מאדו-זוקו", יושבי בטל על יד החלונות.

ארה"ב השתכנעה שיפן לא מנסה להשתלט על השוק שלה, בעיקר לאחר שמרכז רוקפלר נמכר חזרה לידיים אמריקאיות.

 

מחוון -  על הצגת מאפייני השפל: 7 נק' (3+4), על הסבר ההשפעות: 8 נק' (2+3+3)

מעבר לשאלון - לחץ כאן

7. מה היו עיקרי התוכן של חוקת מייג'י. הצג יתרון אחד וחיסרון אחד של החוקה, מנקודת מבט דמוקרטית.

עיקרי התוכן:

החוקה מתחלקת למבוא ושבעה פרקים העוסקים בהגדרת רשויות השלטון ומערכת היחסים בין השלטון לעם, דרך הגדרת זכויות וחובות האדם.

מבוא – הקיסר כמקור הסמכות החוקתית (החוקה נפתחת באופן סמלי במילה "אני", המתייחסת לקיסר המעניק אותה).

פרק ראשון – עוסק במעמד הקיסר ובהגדרת תפקידיו. הקיסר הוא הריבון, מעמדו קדוש, מפקד צבאי עליון, מכריז מלחמה, מכונן שלום – אך עם זאת האחריות הביצועית היא של השרים.

פרק שני – מתמקד בזכויות ובחובות של הנתינים: שוויון בפני החוק, זכות לקניין, זכות לפרטיות, חופש ביטוי, חופש דת. זאת כמובן במסגרת של חוק ומגבלות של עתות חירום). החובות: מיסים, שירות בצבא לגברים.

פרק שלישי - עוסק בפרלמנט הקיסרי. הפרלמנט יורכב משני בתים: בית נבחרים ["שוגי אין"] ובית לורדים ["קיזוקו אין"]. בית הלורדים מורכב מנציגים שמתמנים מתוך מעמד האצולה שנוצר מחדש לקראת כינון החוקה. יש באצולה זאת שילוב בין אליטות ישנות לאליטות חדשות. יש יצירה של תארי אצולה חדשים, הלקוחים מן המערב. בית הנבחרים נציגים שנבחרים ע"י העם. זכות הבחירה היא ע"פ קריטריונים של מין, מעמד וגיל (כלומר, רק גברים מעל גיל 25 המשלמים מס מעל 15 יין בשנה).

הפרלמנט מאשר חוקים ותקציבים, כשההחלטות צריכות להתקבל ברוב בשני הבתים. הפרלמנט יכול לשנות רק חוקים ומיסים עתידיים. כן, לא ניתן למנוע קביעת תקציב למדינה. אם אין אישור לתקציב חדש, ממשיכים עם התקציב של השנה הקודמת.

פרק רביעי עוסק בתפקידי השרים. תפקיד הרשות המבצעת הוא לנהל את המדינה באמצעות משרדי הממשל השונים. הממשלה גיבשה את החוקים, המסים והתקציבים שהיו אמורים להיות מאושרים על ידי הפרלמנט. תפקידים נוספים: שומר החותם, שתפקידו היה לייעץ לקיסר לפני שהוא חותם על מסמך כלשהו, ושר החצר, האחראי על משפחת הקיסר והניהול השוטף של הארמון. אף שנשאו בתואר שר, לא השתייכו שני בעלי תפקידים אלה לקבינט והיו כפופים ישירות לקיסר.

פרקים 7-5 מתמקדים ב-מערכת המשפט, ניהול כספים וקביעת נהלים לביצוע שינויים בחוקה.

 היתרונות והחסרונות בחוקת מייג'י מנקודת מבט דמוקרטית

חסרונות:

• ניתן לטעון שהחוקה מהווה אמצעי להרגעת קולות האופוזיציה ולא מהלך דמוקרטי אמיתי. לחוקה יש סממנים של מראית עין דמוקרטית בלבד. ההוכחה – המעמד המצומצם של הפרלמנט הקיסרי.
• הקיסר ובני משפחתו לא נכללו תחת פיקוח הפרלמנט – תקציב המשפחה הקיסרית הופרד מהתקציב השוטף ולא היה נתון תחת פיקוח.
• מגבלות על מידת ההשתתפות בדמוקרטיה – רק גברים אמידים מעל גיל 25 היו זכאים (לפחות בשלב הראשון) לבחור.
• היעדר פיקוח אזרחי על מערכת הביטחון. משרות שר הצבא והצי היו פתוחות רק לגנרלים ואדמירלים.

יתרונות:

• הפרלמנט היפני הוגדר כ"קיסרי" – בגלל מעמד זה לא הושעתה מעולם פעילותו.
• לפרלמנט בכל זאת ניתנו סמכויות המגבילות את הממשלה: אי אישור של חוקים ותקציבים.
• הפרלמנט יכול היה להעביר ביקורת פומבית נגד הממשלה ויכול היה להביע אי-אמון בממשלה.
• הוסדר מעמד זכויות האדם בחוקה היפנית.
• יתרון יחסי: יפן כדמוקרטיה עדיין מתקדמת יותר מארצות שכנות כמו סין ורוסיה. בנוסף, בתחומים כמו הגבלת מין הבוחרים, יפן אינה שונה ממדינות המערב.

מחוון -  על הצגת עיקרי התוכן של חוקת מייג'י: 7 נק', על הסבר יתרון אחד וחיסרון אחד: 8 נק' (4+4)

8. הסבר על אילו הנחות מוטעות התבססה יפן בהחלטה לתקוף את ארה"ב בפרל הרבור והצג את הישגיה של יפן במרחב האוקיאנוס השקט עד קיץ 1942.

·         יפן המעיטה בכוחה של ארה"ב גם מבחינה צבאית, גם מבחינה כלכלית-תעשייתית וגם מבחינת כוח הרצון או הלאומיות האמריקנית להשיב את הכבוד ולנקום על המתקפה. אך, בניגוד להנחת יפן, ארה"ב גייסה את מיטב משאביה האנושיים והחומריים לטובת המלחמה נגד יפן. המהלומה בפרל הרבור, במקום לרסק את ארה"ב, איחדה את האמריקנים וסימנה להם מטרה שצריך לבצע. כלומר, יפן לא הבינה שמתקפת פתע שנחשבה כפחדנית ולא לגיטימית תיצור תגובה כל כך קשה בארה"ב – יתכן שיפן סמכה על הבדלנות האמריקנית – אך גם אלמנט זה בשיקול התגלה כמוטעה. יפן גם זלזלה בכושר הקרבי של החייל האמריקני לעומת החייל היפני המנוסה. דבר שהיה רחוק מהמציאות ואף מופרך, ובא לידי ביטוי מוחשי בקרבות הקשים שהתנהלו בין שני הצבאות בים ובאיים.

·         ניצול חולשת המערב בגלל המלחמה באירופה. יפן סמכה על כוחה של גרמניה באירופה ושארה"ב תיכנס למלחמה באירופה ותתקשה להילחם בשתי חזיתות והשליטה הגרמנית באירופה תרתיע גם היא את ארה"ב. בפועל, גרמניה לא הייתה מספיק חזקה כדי להתמודד בצירוף הכוחות של ברית המועצות, ארה"ב ובריטניה.

·         יפן האמינה בעליונות האדם האסייתי-היפני על פני האמריקני. כלומר, היא הייתה שבויה בקונספציה אידיאולוגית שגויה ובגלל שתפיסה זו לכאורה פעלה לטובתה במלחמה נגד רוסיה, יפן האמינה שהדבר יפעל גם מול ארה"ב. יפן הפכה שבויה בעצמה בתפיסות הגזעניות שהופעלו נגדה. היא נפלה בקונספציה גזענית מוטעית, ומאחר שהביסה "אדם לבן" אחד (רוסיה), היא תביס גם "אדם לבן" אחר (ארה"ב).

הצגת הישגיה של יפן: במהלך התקופה שבין המתקפה בפרל הרבור (דצמבר 1941) ועד אביב 1942 – השלימה יפן מהלך צבאי מוצלח שמסתיים בשליטה על מרחב ימי אדיר מקמצ'טקה בצפון ועד איי שלמה בדרום ומהגבול עם הודו במערב ועד מרכז האוקיאנוס השקט במזרח. שטח זה כלל חצי מיליארד בני אדם וכלל את השטחים של יפן, מזרח סין, פיליפינים, הודו-סין, מלאיה, סינגפור, בורמה, אינדונזיה ואיים רבים נוספים.

 

מחוון -  על הסבר הנחות היסוד המוטעות: 10 נק' (3+3+4), על הצגת ההישגים: 5 נק'

 מעבר לשאלון - לחץ כאן