פתרון בחינת בגרות - היסטוריה ב' - מועד קיץ 2013

תשובון מבחן בגרות היסטוריה ב' – קיץ 2013

1א. העיקרון הבא לידי ביטוי בכרזה הוא עיקרון המנהיג. הפיהרר (המנהיג) הוא שיעמוד בראש העם הגרמני ויוביל את גרמניה לייעודה. הפיהרר הוא הדוגמא המושלמת של הגזע הארי והוא מייצג את כל מעלותיו, כוחו וצרכיו. הפיהרר הוא נציג ההשגחה העליונה. הוא אינו מוגבל ע"י שום חוק או חוקה. יש לציית לפיהרר ללא היסוס. החלטותיו של הפיהרר הן כמו צו הגורל והן מחייבות ציות מוחלט.

הכרזה מבטאת את העיקרון בעיצוב דמותו של היטלר כדמות אחת גדולה, כענק, לעומת ההמונים – מה שמבטא את היותו העומד בראש העם ומעל העם. בנוסף, נכתב בהכרזה "כן! פיהרר, אנחנו תומכים בכך" – כלומר, הפיהרר מבטא את צרכי העם.

1ב. שניים מהגורמים המבטאים את נכונות העם לתמוך במפלגה אנטי דמוקרטית:
 כישלונותיה של רפובליקת ויימאר: בין השנים 1918-1923 סבלה גרמניה מקשיים כלכליים גדולים לאחר מלחמת העולם הראשונה. בין השנים הללו השתוללה אינפלציה קיצונית שפגעה קשה במעמדות הביניים והחלישה את תמיכת הציבור המתון במשטר. אמנם בין השנים 1929-1923 הייתה התייצבות, אבל המשבר הכלכלי הגדול (1929), השני (!) בעשור אחד, הביא לקריסת המערך הפיננסי במדינה. חוסר היכולת של מערכת השלטון הדמוקרטית גרם לציבור הרחב, בעיקר למיליוני מובטלים וצעירים מיואשים, לאבד את אמונם בשלטון ולהעביר את תמיכתם למפלגות הקיצוניות ואנטי-דמוקרטיות.

 פעילות המפלגה הנאצית בימי רפובליקת ויימאר: יסודות הליברליים בחוקת ויימאר אפשרו צמיחתן של תנועות קיצוניות, כמו המפלגה הנאצית. כך למשל, למרות ניסיון המרד של הנאצים ב-1923, התאפשר לנאצים להתארגן מחדש כבר ב-1925, כשהיטלר צובר הון פוליטי ממאסרו. היטלר למד את הלקח מכישלון הפוּטש ב-1923, והבין שאם ברצונו לתפוס את השלטון עליו לנצל את היתרונות שמעניקה הדמוקרטיה ולתפוס את השלטון באמצעים חוקיים תוך הבלטת אישיותו הכריזמטית. אך בנוסף לפעילות החוקית, פעלה המפלגה גם באמצעים לא חוקיים תוך השלטת אווירת טרור. הנאצים היו מאורגנים באמצעות ארגונים צבאיים למחצה כמו אס-אה והאס.אס, תנועות נוער ומערכת שלמה של טקסים וסמלים מושכים. בשנים אלה יזמו הנאצים שורה של פעולות ראוותניות ויצירת פרובוקציות נגד המפלגות האחרות.

2. שניים מהצעדים לביסוס המשטר בגרמניה עד מלה"ע השנייה:

צעד אחד: ב-1937 הונהגה תכנית ארבע שנים (שנייה) שמטרתה הייתה להכין את הצבא הגרמני למלחמה תוך ארבע שנים, תוך העברת המשק הגרמני ממשק שלום למשק של מלחמה – פעולה שהגדילה באופן משמעותי ביותר את התעשייה הצבאית. הגדלת התעשייה הצבאית סייעה לביסוס המשטר בכך שהיא חיזקה את עצמאותה הכלכלית של גרמניה ושחררה אותה מתלות בארצות אחרות. כמו כן, התכנית סיפקה עבודה להמונים וצמצמה את ממדי האבטלה, אלמנט חיוני בביסוס המשטר הנאצי בגרמניה.

צעד שני: הגברת האריזציה ב-1938: במסגרת צעד זה, בוצעה העברה נרחבת של מפעלים בבעלות יהודית לידיים אריות. האריזציה אמנם החלה כבר בשנת 1933, אך רק באופן מתון וכלל רק עסקים קטנים. אז, עסקים שהוגדרו כחיוניים לכלכלה הגרמנית כלל לא נכללו בתהליך. אך ב-1938 התעצם התהליך באמצעות חקיקה שלוותה לעתים קרובות באלימות. העובדה שיהודים איבדו בשנה זו 80% מבתי העסק (שעוד נותרו בידיהם) מעידה על הסלמת המדיניות הנאצים נגדם  וכן מהווה דוגמה לביסוס המשטר הנאצי בהשתלטות נוספת על משאבים כלכליים ובחיזוק מימוש יסודות האידיאולוגיה הנאצית בחיי היום יום בגרמניה.

קיימות אפשרויות נוספות.

2ב. הצעדים שנקטו הנאצים במסגרת הסדר החדש

1. העברה בכפייה של אוכלוסיות שונות (ע"פ קריטריונים של גזע) כדי לאפשר יישוב של גרמנים במקומם. לדוגמה: פולין המערבית והפרוזדור הפולני סופחו לגרמניה ואילו הפולנים והיהודים גורשו מהאזור לטובת יישוב גרמנים. גם במערב, גורשו צרפתים משטחי אלזס ולורן, שסופחו מחדש לגרמניה ויושבו בהם גרמנים. הסדר החדש בא לידי ביטוי הצעד זה כך שיש כאן מימוש של מיון אוכלוסיות ע"פ מפתח תורת הגזע והפצת רעיונות האידיאולוגיה הנאצית גם אל מחוץ לגרמניה, אל אותן ארצות שנכבשו.

2. ניצול השטחים הכבושים, בעיקר על חשבון עמים שנחשבו לנחותים ע"פ מדרג הגזע. כך, הוחרמו באופן שיטתי מוצרי מזון, מוצרי תעשייה, חומרי גלם, דברי אמנות וקניין פרטי של תושבי אותן הארצות לטובת גרמניה. תושבי ארצות אלה אולצו לממן את שהות הצבא הגרמני על אדמתם. הסדר החדש בא לידי ביטוי במימוש הכלל המייצג את הסדר החדש שקבע היטלר: "ראשית: כבוש! שנית: שלוט! שלישית: נצל!" ומבטא כמובן את שוב את המיון ע"פ גזע – כלומר הכל מגיע לגרמנים.

3. ניצול כוח האדם של העמים הכבושים. מיליוני שבויי מלחמה ואזרחים אולצו לעבוד במחנות עבודה, מחנות ריכוז וגטאות כדי לספק את צרכי הצבא הגרמני. המוני עובדי כפייה הועברו מאזורי הכיבוש לגרמניה כדי לפתור בעיות כלכליות ותעסוקתיות שנוצרו עם הגיוסים הגדלים ולסייע בכך למאמץ המלחמתי של גרמניה. הסדר החדש בא לידי ביטוי במימוש הכלל המייצג את הסדר החדש שקבע היטלר: "ראשית: כבוש! שנית: שלוט! שלישית: נצל!" ומבטא כמובן את שוב את המיון ע"פ גזע – כלומר הכל מגיע לגרמנים ולגיטימי לנצל בני אדם "נחותים" או "לא נאמנים" לשם כך.

3א.  הקשיים בחיי היהודים בגטו:

צפיפות: שטח הגטו היה קטן מלהכיל את האוכלוסייה שנאלצה להצטופף בתחומיו. מספר משפחות נאלצו לחלק דירה אחת ומספר הנפשות בחדר אחד היה בין ששה לשמונה ובניינים ציבוריים הפכו לבתי מחסה. לגטו ורשה שהוקם על 2.4% משטח העיר הוכנסו קרוב לחצי מיליון יהודים (כלומר מספר השווה לכשליש מאוכלוסיית ורשה כולה!).

2. רעב: רעב כבד שרר במיוחד בגטאות הגדולים: ורשה ולודז'. הגרמנים הקציבו מנות מזון דלות ליהודים בגטאות (184 קלוריות בממוצע)  וכך רוב צריכת המזון (כ-80%) בגטו ורשה הגיעה בצינורות הברחה שונים (תעלות תת קרקעיות, פרצות בחומה, שומרים ששוחדו). הרעב החליש את היהודים ופורר משפחות. בגטאות קטנים הגישה למזון הייתה נוחה יותר.

3. מחלות, תברואה: מצב התברואה הקשה נבע מתשתיות שקרסו וממחסור במים, סבון וחומרי הסקה. וזאת כתוצאה מסגירת היהודים בגטאות. תנאים אלה יחד עם הרעב, הצפיפות והלחץ הנפשי היוו מצע לפריצתן של מגפות שונות שהפילו חללים רבים. בורשה ובלובלין התפרצה מגפת טיפוס הבהרות (מחלה שבה מופיעים כתמים על הגוף ומלווה בתופעות פיזיות של חום והקאות ועלולה להביא לדלקת ריאות, פגיעה בכליות ואף למוות. המחלה מועברת ע"י כינים) ובלודז' התפרצה מגפת שחפת (מחלת ריאות).

4. קור: החורף הפולני הקר יחד עם מחסור באמצעי הסקה השפיעו גם כן על התמותה. תושבי הגטו הבעירו כל חומר הסקה אפשרי ולצורך זה פירקו בתים הרוסים, רהיטים ולוחות של רצפות עץ ועוד.

5. עבודות הכפייה: עם תחילת הכיבוש, היהודים הצטוו לעסוק בעבודות כפייה. עבודות אלה היו קשות מבחינה פיזית, משפילות מבחינה נפשית ועם הטבות מועטות מאוד. יהודים רבים נשחקו במחנות אלה, ובעול פרנסת המשפחה עמדו הנשים והילדים. העבודות הללו החלו כבר בסוף 1939 ע"פ צו גרמני (26/10/1939).

הסבר כיצד קשיים אלה השפיעו על המשפחה היהודית בגטו:

תנאי החיים בגטו יצרו שבר קיומי בכל רמות החברה דרך הפרט והמשפחה. לאור העובדה שגברים רבים נלקחו למחנות העבודה – לטובת עבודות כפייה, איבד הגבר היהודי מעמדו בהיררכיה המשפחתית לטובת האישה, דבר שיצר מתחים, לאור אי היכולת של הגבר לקיים את משפחתו. נשים וילדים לקחו על עצמם את עול הקיום ויצאו להתמודדות היומיומית למציאת מזון. וכך התנאים הקשים של קור, צפיפות ומחלות שהביאו למוות גרמו לפירוקן של מסגרות משפחתיות. דבר זה חיזק, תופעות של אבדן ילדות בהיעדר מסגרת מחייבת ומגוננת, למרות המאמצים להכין מסגרות אלטרנטיביות. היו גם מקרים של חבורת ילדים שהתארגנו ועסקו בהברחות.

4א. המיוחד במניעי הלוחמים היהודים:

1.     בקטע נאמר שהמקור הראשון לגבורת היהודים בצבא האדום היה "נעוץ לא רק ברגשי נקמה כלפי גרמנים, אלא גם ברגשות פטריוטיים." כלומר, ניתן להצביע כאן שני גורמים – האחד אלמנט הנקמה ולסייע למיגור הנאציזם והשני, על רגשות פטריוטיים – כלומר היהודים חשו שעליהם למלא את חובתם האזרחית למדינה שלהם (ברית המועצות במקרה זה).

2.     יהודים התגייסו גם כדי להעניק דגש לבעיה היהודית שממנה ניסו ממשלות רבות להתעלם. לגורל היהודים היה מקום משני בלבד בהסברת מניעי המלחמה והצידוק האידיאולוגי שלה. עם זאת, יש לציין, בעלות הברית נרתעו מלהשתמש בנושא היהודי במערכת ההסברה שלהן . הם חששו שהדגשת הבעיה היהודית תצדיק את הטיעון הגרמני, כי היציאה למלחמה למען היהודים נעשתה לפי תכתיב יהודי.

יהודים הצטרפו לצבאות רבים של בעלות הברית – ביניהם בריטניה, ארה"ב, אוסטרליה ופולין.

4ב. מדוע בני תנועות הנוער הם שיזמו והובילו את המרידות ברוב הגטאות:

גילם הצעיר והלהט האידיאולוגי הכשירו את התנועות לנקוט צעדים נועזים ומרדניים. יש לזכור שרוב חברי התנועה היו צעירים המשוחררים מנטל הדאגה למשפחה. בין תנועות הנוער ניתן למנות את "השומר הצעיר", תנועת דרור (תנועה של ציונים סוציאליסטיים) ועקיבא.

מטרות המרד בגטאות:

1. מוות בכבוד: למות כבני חורין הנאמנים לדרכם ולמאבקם ולא להיות "כצאן לטבח", כדבריו של אבא קובנר בכרוז שפרסם בינואר 1942 בגטו וילנה. לפיכך נועדו המרידות לשמש כמעשה של התקוממות נגד האקציות (ריכוז היהודים לקראת גירושם ורציחתם).
2. לשמש אות ומופת לגבורה יהודית: המורדים שאפו להתקומם תוך הבעת מחאה ואות חיים אחרון, לעולם שמחוץ לחומות הגטו ולדורות הבאים שיגשימו את הרעיונות בהם מאמינים המורדים, שאחד מהם הוא בניין ארץ ישראל. כן, רצו להיזכר בהיסטוריה כמי שמרדו וכדברי אהרן ליבסקינד: "שלוש שורות בהיסטוריה".
3. נקמה בגרמנים על כל מעשיהם נגד היהודים: פגיעה פיזית בגרמנים תוך מהלך המרד. זו נקמה של ציבור שאמור להיות מושפל, מדוכא וחסר אונים והנה הוא מרים את ראשו כדי לפגוע בגרמנים.

5א. הגורמים שהשפיעו על יחס האוכלוסייה המקומית אל היהודים בזמן הכיבוש הנאצי:

הגורמים שהשפיעו על האוכלוסייה המקומית כלפי היהודים:

1. עוצמת השלטון הנאצי במדינה/מידת העצמאות של השלטון במדינה : ככל שהשלטון היה פחות עצמאי ותלוי יותר בנאצים, כך האוכלוסייה האזרחית שיתפה פעולה עם הנאצים בהסגרת יהודים ובביצוע גירוש היהודים לגטאות ולמחנות. ככל שהשלטון היה יותר עצמאי ופחות תלוי בנאצים, האוכלוסייה שיתפה פחות פעולה עם הנאצים.

2.היחס ליהודים לפני הכיבוש הנאצי : גורם ישיר בעל חשיבות רבה היה היקף האנטישמיות בקרב האוכלוסייה המקומית. קיים מתאם בין רמת האנטישמיות במקום מסוים לבין מידת הסיוע ליהודים. בחברות בעלות נטיות אנטישמיות חזקות סיכויי היהודי לשרוד היו נמוכים, ואילו במדינות בהן לא רווחה האנטישמיות לפני הכיבוש הנאצי גברו סיכויי היהודים להינצל. אך,  חשוב לציין, שהאנטי יהודיות אינה גורם בלעדי, שהכריע לגבי סיכויי היהודי לשרוד. למשל, צרפת נחשבה לארץ שבה האנטישמיות הייתה נפוצה הרבה יותר מאשר בהולנד, למרות זאת מספר הקורבנות  בקרב יהודי הולנד היה גבוה יותר.

3. מסורת דמוקרטית:  במדינות בהן הייתה מסורת דמוקרטית, הייתה הפגיעה ביהודית קטנה יותר.

4. התנגדות מחתרתית או גלויה לנאצים: ככל שפעולות ההתנגדות היו נרחבות יותר, כך ניצלו יהודים רבים יותר. לדוגמא: דנמרק.

5. ההרכב האנושי של המינהל הנאצי: אופיים של השליטים והמפקדים הגרמנים בכל מקום ומקום, ומאבקי הכוח בינם לבין עצמם, השפיעו במידה גדולה על יישומה של המדיניות האנטי יהודית. ככל שהמפקד המקומי הנאצי היה נחוש יותר לפעול נגד היהודים, שיתוף הפעולה של האוכלוסייה המקומית היה רחב יותר.

6. מספר היהודים במדינה הכבושה ופיזורם הגיאוגרפי: ככל שהיו פחות יהודים כל היה קל יותר להזדהות עימם ולהצילם. למשל, בפולין היו 3 מיליון יהודים, רובם מרוכזים בערים הגדולות (ורשה, קרקוב, לודז' ועוד) בדנמרק היו כ-7,600 בלבד.

7 מיקומה הגיאוגרפי של המדינה:  הייתה חשיבות למציאות הגיאוגרפית של כל ארץ וארץ. מארצות שהיו בקצה תחום השליטה הגרמני יכלו היהודים לברוח ביתר קלות. יהודים בדרום צרפת יכלו לברוח לספרד, יהודים בדנמרק יכלו להימלט לשוודיה, ליהודי הולנד היה קשה יותר להימלט.

עם כיבושן של מדינות מערב אירופה נפלו עוד יהודים רבים תחת שלטונם של הנאצים, על אף ההבדלים מארץ לארץ בדרך שבה יושמה המדיניות האנטי יהודית, הייתה מטרתם הכוללת של הגרמנים ביחס ליהודים אחידה.

5ב. מניעי חסידי אומות עולם:

1.      מניע הומניטארי – המצילים הזדעזעו ממעשי הגרמנים וסייעו לסייע לבני אדם באשר הם, בשעת מצוקה, מתוך מניע אנושי בסיסי.

2.      מניע מרדני – חלק מהמצילים ראו במעשי העזרה שלהם ליהודים, מעשה של מרד בשלטון הגרמני ונגד האידיאולוגיה הבלתי אנושית שלו.

3.      מניע חברתי – בין המצילים היו אנשים שהצילו חברים, שכנים ומכרים, שבגלל קשר אישי אליהם, היו מעוניינים לסייע להם לשרוד ולהישאר בחיים.

דילמות:

1.      אות חסיד אומות עולם ניתן לאדם שסיכן את חייו, כלומר הדילמה המשמעותית ביותר שהייתה בכל רקע נתון הייתה – שעצם העזרה ליהודי בהצלתו יכולה להוביל למוות מצד המסייע.

2.      יתרה מזאת, הסיוע ליהודים, היה יכול להוביל לענישה קולקטיבית, לא רק של הפרט שהציל את היהודים אלא גם למעגלים רחבים יותר כמו משפחתו, חבריו ושכניו.

6א. מדוע עם פלישת גרמניה לברית המועצות חלה החרפה ביחס הנאצים אל היהודים:

הסבר אידיאולוגי: היהודים נחשבו ליוצרי הקומוניזם והבולשביזם (כינוי לקומוניזם במתכונת הסובייטית). כזכור, האידיאולוגיה הנאצית ראתה בקומוניזם אויב אידיאולוגי שיש למגר, ולפיכך חיסול הקומוניזם בברית המועצות מהווה תנאי להגשמת עקרון מרחב המחייה וייסוד "הסדר החדש" והוא כרוך גם בחיסול יוצריו, היהודים.

"פקודת הקומיסרים" שהוציא הפיקוד העליון של הצבא הגרמני (6/6/1941) מעניק "אור ירוק" לחסל את הקומיסרים הפוליטיים (כלומר אנשי המפלגה הקומוניסטית) בברית המועצות וכן לחסל גם מי שרק חשודים כמתנגדים, כמחבלים או כמסיתים.

כלומר, אם היהודים מזוהים ע"י האידיאולוגיה הנאצית כקומוניסטים וקיימת הוראה ברורה לחסל קומיסרים, ניתן להבין לאיזו מסקנה הגיעו המפקדים בשטח.

הסבר נסיבתי (1): המרחק הגיאוגרפי של "המזרח" מהמולדת הגרמנית ומהמערב ויחס הבוז לעמים הסלאבים (רוסים, למשל) אשר בשטחם החל הרצח השיטתי של היהודים, חיזקו את התחושה שאין עוד צורך להתחשב בשיקולים של דעת קהל מקומית או להיכנע לעכבות מוסרות כלשהן. לכך ניתן להוסיף שהלחימה הקשה בתחילת המלחמה עוררה דחפים אלימים ודרבנה חלק מהחיילים להשתתף ברצח ההמוני.

הסבר נסיבתי (2): נוצר צורך לטפל במספר רב של יהודים בעקבות הכיבושים החדשים והעתידיים. הגרמנים אמדו את מספר היהודים בבריה"מ בכ-5 מיליון. צורך זה יכול גם הוא להסביר מדוע הגרמנים חיפשו אחר פתרונות קיצוניים במקום הפתרונות המקובלים עד אותו שלב במלחמה.

הסבר פונקציונאלי: עצם קיומן של יחידות שטופות אידיאולוגיה בנוסח האיינזצגרופן הייתה עשויה לזרז יוזמה או ביצוע של פעולות הרצח בשטח.

כיצד באה החרפה זו לידי ביטוי:

ההחרפה באה לידי ביטוי, כאשר עם בד בבד עם התקדמות מבצע ברברוסה החלו הנאצים לחסל יהודים בגאיות הריגה, ולראשונה – יהודים הושמדו באופן קולקטיבי, יזום והמוני רק בגלל היותם יהודים.

6ב.  מה ניתן ללמוד מהרכב המשתתפים בועידת ואנזה (20/1/1942):

בועידה השתתפו נציגים בכירים של משרדי ממשלה שונים (משרד הקאנצלר, משרד הפנים, משרד המשפטים, משרד החוץ, המזכיר הממונה על תכנית ארבע השנים ועוד) ובעלי תפקידים בכירים באס.אס (SS) ובאס.דה (Sd) שעליהם הוטלה האחריות לביצוע. את הישיבה ניהל ריינהרד היידריך (ראש משטרת הביטחון, ה-Sd).

כלומר, מכאן ניתן ללמוד, שאין השתתפות של אף גורם בכיר במשטר הנאצי (כמו היטלר, הימלר וכו'), אלא שהישיבה מנוהלת ע"י סגן ראש ה-אס.אס ריינהרד היידריך, כלפי דרגים משניים. מכאן, ניתן להסיק שלא מדובר בישיבה שבה מתקבלות החלטות עקרוניות אלא החלטות ביצועיות – כלומר, ההחלטה על ביצוע "הפתרון הסופי" ניתן, ועל ההרכב שהוזמן, הרכב של אנשי ביצוע ממשרדי ממשלה שונים ובעלי תפקידים נוספים – יש משימה "לפתור" את הבעיה העקרונית ולתת לה מענה מעשי.

7א. הסבר הנימוקים של בגין ע"פ הקטע בעד מאבק רצוף:

·         מאבק גורם לבריטים לשנות את תפיסתם ולהרהר מחדש בנחיצות שלטונם ("בכל פעם שהבריטים נתקלים בהתקפות חזקות או תכופות מדי, הם מתחילים לחפש מוצא").

·         מאבק רצוף, הכולל פגיעה בבריטים, עשוי להביא לשבירת יוקרתם. ע"פ בגין, שבירת יוקרה, תביא לשבירת השלטון עצמו.

·         מאבק רצוף עשוי ליצור תהודה בינלאומית – ע"פ בגין, ההתקפות של המאבק הרצוף יצרו הד בעולם ובעיקר בארה"ב. כלומר, בגין מאמין שטרור מעורר עניין בינלאומי. לא זו בלבד, אלא שבגין סבר, שכיוון שהבריטים תלויים בארה"ב, הרי שהשפעה על דעת קהל האמריקנית תפעיל לחץ על בריטניה. ע"פ הקטע, בגין סבר שזו התוצאה הלוגית של המאבק הרצוף.

7ב. מה בדרך המאבק של בגין עורר את התנגדות בן גוריון:

·         בן גוריון סבר שדרך המאבק של בגין (מאבק רצוף/טרור) מזיק ליהודים ולמטרות התנועה הציונית יותר מאשר לבריטים. כלומר, האבדן הבריטי הכרוך בטרור המאבק הרצוף מתגמד ביחס למחיר שישלם היישוב היהודי בארץ, כאשר כל הנוער נדרש לבניין הארץ.

במה הסכימו השניים:

די ברור, לדעת בן גוריון, שהשניים הסכימו בעניין עלייה ב' (הגירה לא חוקית לא"י). כלומר, לדעת בן גוריון, אין יהודי שלא ירצה לעזור ליהודי נטול רישיון עלייה. בנוסף, ברור שגם בן גוריון וגם בגין מתנגדים בכל תוקף לפקודות הספר הלבן בעניין העלייה, ההתיישבות ובעניין מעמדה הפוליטי העתידי של א"י.

8א. יתרונות הכרזת הכ"ט בנובמבר מנקודת מבט של היישוב היהודי:

·         לגיטימציה בינלאומית. לראשונה, בפורום בינלאומי, יש הסכמה מפורשת להקמת מדינה יהודית בא"י.

·         חלוקת השטח – המדינה היהודית זכתה ל-55% משטח הארץ, על אף שבאותה עת, היו היהודים של שליש מאוכלוסיית א"י המנדטורית. בנוסף, גבולות המדינה כללו נכסים גיאוגרפיים כמו ים כנרת ואת רוב החוף של הים התיכון.

חסרונות ההכרזה מנקודת מבט של היישוב היהודי:

·         ירושלים הוכרזה כשטח בינלאומי. יש לזכור שחלק ניכר מהאוכלוסייה היהודית של א"י המנדטורית ישבה בירושלים. לא זו בלבד, אלא שלרבים היה קשה להשלים עם כך שירושלים לא תהיה תחת ריבונות המדינה היהודית.

·         גבולות המדינה אמנם העניקו את רוב השטח למדינה היהודית, אך חלוקת האזורים יצרה אזורים של חוסר רציפות והרבה נקודות חיכוך צפויות, אם התכנית תתבצע כלשונה.

8ב. שני שיקולים בעד ההכרזה על הקמת המדינה בה' באייר תש"ח

1.      הצורך למלא את החלל הריק שיוצר עם סיום המנדט הבריטי ב-14 במאי 1948. על פי החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הבריטים היו אמורים לסיים את המנדט בחודש אוגוסט 1948 ולאחר כחודשיים היו אמורות לקום שתי מדינות בא"י : המדינה היהודית והמדינה הערבית. עזיבתם המוקדמת של הבריטים  הייתה עלולה ליצור חלל ריק מבחינה משפטית ומדינית.

2.      תחושה, שדחיית ההכרזה על הקמת המדינה תהיה החמצה לדורות תחושה אותה ביטא משה שרת: "עכשיו או לעולם לא". אסור לוותר על ההזדמנות הבלתי חוזרת שניתנה ליהודים להקים מדינה אחרי אלפים שנות גלות.

3.      הידיעה, שקבלת הצעת האו"ם, שנתמכה ע"י ארה"ב, להפסקת אש כוללת, איסור הבאת נשק לא"י ותגבור לוחמים, תחול למעשה רק על הצד היהודי. ערביי א"י כבר התמוטטו ואינם חלק מהמלחמה. ההגבלות לא יחולו על מדינות ערב, שתוכלנה להמשיך להצטייד בנשק ולוחמים. לעומת זאת, אם תקום מדינה יהודית ריבונית, ניתן יהיה להקים צבא סדיר ולהרחיב את מעגל הגיוס, יוכלו להגיע עולים ופירושו לוחמים יהודים נוספים, יוכלו להגיע מתנדבים יהודים- לוחמים מחו"ל ונשק, שכבר נקנה, אמור להגיע מצ'כוסלובקיה.

4.      היישוב היהודי הגיע לשלב התפתחות, שבו היה יכול לנהל מדינה. היישוב התחזק מבחינה מספרית, כלכלית וצבאית ומוסדותיו היו בעלי ניסיון ויכולת לקבל לידיהם שלטון. המעבר ממנדט בריטי למדינה יהודית היה התפתחות טבעית ולכן אין טעם לדחיית  ההחלטה במיוחד, כשלא ברור אם ומתי תהייה הזדמנות נוספת.

 שיקולים לטובת דחיית הכרזת המדינה:

1.  החשש מפני פלישת צבאות מדינות ערב אם תוכרז הקמת המדינה, כפי שהן איימו. החשש שהמדינה הצעירה  לא תוכל לעמוד בפני התקפה  משולבת של צבאות מדינות ערב הסדירים: צבא מצרים, ירדן, סוריה, לבנון ועיראק והחשש שהאבדות עלולות להיות מאד כבדות.  גולדה מאיר (מנהלת המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית) , ששבה מפגישתה עם המלך הירדני עבדאללה מסרה, שהפלישה אכן תמומש והלגיון הירדני (צבא ירדן, שנחשב לצבא הסדיר החזק ביותר ) יצטרף לפלישה.

2.  לחצים כבדים הופעלו מצד ארה"ב להימנע מההכרזה. ארה"ב הזהירה את מנהיגי היישוב, שסיכוייו לעמוד בפני צבאות מדינות ערב הם קלושים. ארה"ב הציעה דחיית ההכרזה על המדינה היהודית והפסקת אש בין היישוב לבין ערביי א"י, כפי שהציע האו"ם. ארה"ב הזהירה, שתמנע כל עזרה מהיישוב אם תוכרז המדינה, כולל הקפאת הסיוע הכספי של יהודי ארה"ב.

3.  למרות הישגיה של תכנית ד', לא כול היעדים הושגו: ירושלים ובתוכה הרובע היהודי היו נצורים, גוש עציון היה על סף כיבוש (נפל ב-13/5/48) ויישובי הנגד היו מנותקים.

4.  חוות הדעת שהציגו ישראל גלילי ויגאל ידין (הרמטכ"ל בפועל), אמרה כי קיים סיכוי שווה לנצח או לנחול מפלה. שניהם גילו היסוס לגבי מידת יכולתו של היישוב לעמוד בפני פלישת מדינות ערב.

9א. הקשיים:

·         הקמת צבא וביסוס צבא אחיד – עד הקמת המדינה, לא יכול היה בן גוריון להכריז על גיוס חובה, בגלל היעדר ריבונות. יתרה מזאת, היה קושי ליצור פיקוד אחיד על רקע הפלגנות של המחתרות (כפי שבא לידי ביטוי בפרשת אלטלנה, גם לאחר הקמת צה"ל).

·         הקמת צבא "תחת אש" וחימושו למרות הקשיים, וחוסר רצון של מדינות רבות למכור נשק למדינת ישראל, בעיקר לפני הקמת המדינה. מדינת ישראל הייתה צריכה להקים צבא, פעולה מורכבת ומסובכת מבחינה ארגונית ולוגיסטית כאשר היא בעיצומה של מערכה מורכבת.

·         מדינת ישראל אך זה הוכרזה וכבר קיומה מוטל תחת איום כבד. כלומר הקמת מדינה חדשה, לאחר כיסופים כה ממושכים הועמדה לאתגר מורכב ביותר, כאשר עם הקמתה הותקפה בידי צבאות ערב מדרום, ממזרח ומצפון – כלומר, המלחמה היוותה איום חמור וקשה (בעיקר בתקופת הבלימה) על האם המדינה שזה עתה הוקמה בכלל תשרוד.

9ב. יעדי מדינות ערב: מטרתם העיקרית הייתה חיסול המדינה היהודית, שזה עתה קמה, ולאו דווקא לסייע בהקמת המדינה הפלסטינית וכן מאבקים פנימיים בין מדינות ערב (בעיקר בין ירדן ששאפה להישגים טריטוריאליים לבין סוריה ומצרים, שחששו מהתחזקותו). בנוסף, מדינות ערב ובעיקר ירדן, קיוו להשיג הישגים טריטוריאליים. ניתן לציין, שמדינות ערב קיוו ע"י המלחמה להסיח את דעת הקהל מבעיות פנים.

יעדי מדינת ישראל: לבלום את המתקפה הערבית מרובת החזיתות, ובהמשך להגיע להישגים טריטוריאליים נוספים, מעבר ל-55% שהוכרו בהכרזת האו"ם (דבר שהתבטא הן באי ציון גבולות בהכרזת העצמאות והן בהוספת של 23% נוספים משטח א"י המנדטורית).

10א. שלושה גורמים שסייעו לתהליך הדה-קולוניזציה:

-          היחשלותן של מעצמות קולוניאליות בולטות כמו בריטניה וצרפת (ואף איטליה) בעקבות תוצאות מלה"ע השנייה. לאור העובדה, ששתי מעצמות אלה שחלשו על רוב העולם הערבי במזרח התיכון ובצפון אפריקה – עודדה את התנועות הלאומיות שפעלו בארצות אלה. מדינות אלה חוו לא רק ירידה ביוקרה שלהן – דבר שעודד מרדנות, אלא גם נחלשו מאוד מבחינה כלכלית ולכן התקשו להחזיק בכוחות הדרושים להמשך קיום שלטונן.

-          התחזותן של מעצמות על כמו ברית המועצות וארצות הברית, שעל הנייר לא קיוו לשליטה קולוניאלית, בכל אופן ודאי לא לפי הדפוסים של צרפת ובריטניה, עודדה גם היא מגמות של אנטי קולוניאליזם.

-          התחזקותן של תנועות לאומיות באזורים אלה והשפעתן מתנועות לאומיות אחרות בעולם, שהצליחו בשלב זה להגיע למימוש רצונותיהם.

10ב. שני גורמים ע"פ הקטע לשינוי לרעה ביחס ליהודים:

·         עם מסירת השלטון לממשלות ערב, התחזקה הזהות והתרבות הערבית והיהודים הפכו בכך לנטע זר באומה הערבית המתחדשת.

·         עם זאת, לא היה בכך די. אם אפשר בכל זאת לקבל כלגיטימי את התחזקות האומה הערבית, הרי שחלו גם צעדים נגטיביים ברורים שהתאפשרו בזכות הדה-קולוניזציה שהעברה את הריבונות המלאה לידי שלטונות מקומיים הביאה לחקיקה אנטי-יהודית שכללה איסור על יהודים לעבוד במשרדי ממשלה בעיראק, גם בצפון אפריקה לא קיבלו יהודים בוגרי בתי ספר למשרות ממשלתיות.

אחת מדרכי ההתמודדות של היהודים עם שינוי זה הייתה הגירה של יהודי עיראק לארץ ישראל שנות ה-50. 

11א. מהי תפיסת כור ההיתוך:

בשני העשורים הראשונים לעצמאות מדינת ישראל בשנות ה-50 וה-60, שנות העליות הגדולות, פעלו ממשלות ישראל בגישת "כור ההיתוך" ("כור היתוך" הוא מתקן שמתיכים בו מתכות והופכים אותן לנוזל ע"י חימום בטמפרטורות גבוהות. המושג הפך למטאפורה המתארת חברה הטרוגנית, שבה אנשים שבאו מרקעים תרבותיים שונים, נפרדים מאפייניהם הייחודיים ונוצקים מחדש, יחד, בדמות אחת, במטרה  ליצור חברה בעלת זהות אחידה).

גישה זו דרשה מהעולים לישראל, שהגיעו מארצות ומתרבויות רבות ושונות, לוותר על תרבויותיהם הייחודיות ומנהגיהם העדתיים, שנחשבו לגלותיים ומיושנים, ולאמץ תרבות וזהות ישראלית חדשה, המבוססת על הערכים החלוציים שלפני הקמת המדינה ועל ערכי הדמוקרטיה המערבית. דמות הישראלי החדש אותו ניסו ליצור ואליו כיוונו הייתה  'הצבר' – ישראלי דובר עברית, אוהב את הארץ ואת נופיה, חלוץ המוכן להתיישב באזורים חדשים, עוסק בחקלאות או פועל, לוחם המוכן להגן על הארץ ומכבד את ערכי הדמוקרטיה.  

גישת "כור ההיתוך" הייתה מדיניות קליטת העולים שבאמצעותן קיוו ממשלות ישראל ליצור במדינה החדשה עם אחד ומאוחד מהמוני העולים שהגיעו ממגוון גלויות.

11ב. שניים מהגורמים למעבר מתפיסת כור ההיתוך לתפיסה ה"רב תרבותית":

א.      ביקורת ומחאה נגד שיטת "כור ההיתוך": לעולים רבים, במיוחד מארצות האסלאם נוצר קושי באימוץ תרבות שהייתה זרה להם יחד עם הזלזול שהופנה כלפי התרבות שאיצה באו. לפיכך מחאות חברתיות כמו בואדי סאליב או הפנתרים השחורים הביאו לשינוי במודעות החברה הישראלית לבעיתיות בניסיון ליצור חברה ע"פ תרבות אחידה.
ב. גורם /הסבר מורכב יותר נובע מההבדל בין שתי התקופות. בקום המדינה, החברה הקולטת הייתה קטנה מכמות העולים ונוצר צורך ליצור בסיס משותף לעולים שהגיעו עם שפות שונות ותרבויות שונות. לעומת זאת, עם המעבר לרב תרבותיות, כעבור מספר עשורים, הרי שהחברה הקולטת כבר הייתה הרבה יותר גדולה מהנקלטת, ועם הזמן שעבר, כבר הייתה בטוחה יותר בעצמה ולכן יכלה להרגיש חזקה מספיק כדי "לשחרר" ולאפשר את הביטוי הייחודי לקבוצות השונות.
ג. עם אימוץ ערכים ליברליים מארה"ב משנות ה-70 ואילך, שבו האדם ורצונותיו במרכז, חלה תמורה בעניין התחזקות ערכים כמו פלורליזם וסובלנות בחברה הישראלית (לפחות כלפי זהויות יהודיות-עדתיות) ועל בסיס זה - יכלה התפיסה הרב תרבותית לקרום עור וגידים. אפשר גם להתייחס למהפך של 1977, כשבגין והליכוד עלו לשלטון גם בגלל העניין העדתי.

השינוי בא לידי ביטוי בתרבות (לגיטימיות למוסיקה מזרחית, קולנוע, ערוצי שידור - למשל בשפה הרוסית), בקליטת עולים - למשל כבר לא דורשים מהעולה לשנות את שמו, פתיחות לחגים על בסיס עדתי (מימונה) ועוד.

12א. שניים מהמניעים של סוריה ומצרים לתקוף את ישראל באוקטובר 1973:

השבת כבודה של מצרים שנפגע קשות במלחמת ששת הימים (תבוסה בששה ימים ואבדן סיני) ושל סוריה (אבדן רמת הגולן) וזאת תוך, ניצול אלמנט ההפתעה -  הערכות המודיעין של מצרים חזו שישראל אינה מוכנה למלחמה כוללת ושהיא שאננה וזאת תוך ניצול אלמנט ההפתעה, של מתקפה ביום כיפור.

התוצאות של המלחמה באחת החזיתות: בדרום במצרים, הצליחו כוחות צה"ל לחצות את התעלה, ולשנות את מאזן הכוח של החזית, כאשר כיתרו את הארמיה השלישית המצרית וניתקו את כביש סואץ-קהיר, כאשר אין כוח משמעותי המפריד בין צה"ל לעיר הבירה המצרית. במקביל לכך, ישבו כוחות מצריים משמעותיים באזור סיני.

12ב. הסבר תוצאות המלחמה

בתחום היחסים הבינלאומיים:

יחסי ישראל – ארה"ב

תלותה הצבאית והכלכלית של מדינת ישראל בארה"ב גברה מאוד. בימי המלחמה הפעילה ארה"ב 'רכבת אווירית' של נשק לישראל ובכך סייעה לה מאוד.   ארה"ב סייעה לישראל גם בתחום הכלכלי בעקבות נזקיה החומריים של המלחמה.

תלותה של ישראל בארה"ב גרמה לה להפעיל לחצים מדיניים על ישראל בחתימה על הסכמים עם מדינות ערב.        

                                                                                           

יחסי ישראל מצרים:

מלחמת יום הכיפורים סללה את הדרך לקראת משא ומתן והסכם שלום עם מצרים. התבוסה בצד הערבי במלחמת ששת הימים גרמה להשפלה ורצון לנקמה. מלחמת יום הכיפורים מחקה לגבי מצרים את ההשפלה של מלחמת ששת הימים והחזירה למצרים את כבודם האבוד ומעמדה זו, יכול היה נשיא מצרים לפתוח במשא ומתן על שלום וכפי שהתבטא "שלום של מנצחים".

מטרתו העיקרית של סאדאת הייתה להחזיר למצרים את אדמת סיני הכבושה תמורת הסכם שלום עם ישראל.  גם ישראל הייתה בשלה לתהליך. הביטחון העצמי המופרז והאמונה שישראל היא בלתי מנוצחת התערער במלחמת יום הכיפורים. ממשלת הליכוד החדשה בראשותו של מנחם בגין הייתה מוכנה לבצע את התהליך.

היוזמה הייתה בידי הנשיא המצרי סאדאת, שהודיע על נכונותו להגיע לירושלים, כצעד ראשון לקראת שלום. ראש הממשלה החדש, מנחם בגין, שמח להזמינו. הביקור ההיסטורי של הנשיא המצרי ב- 1977 סלל את הדרך להסכם השלום עם מצרים, תמורת נסיגה ישראלית מסיני בשנת 1979. 

השפעות בתחום הפוליטי-חברתי

*ערעור האמונה במנהיגות המדינה - האמון המוחלט בשלטון והערצת צה"ל ומפקדיו, שאפיינה את הציבור הישראלי, בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, התערער בעקבות מלחמת יום הכיפורים   הזעם על התנהלות הכושלת של ההנהגה המדינית והצבאית היה רב. התחושות היו שהנהגת המדינה נהגה בחוסר אחריות בתחום החשוב ביותר-התחום הביטחוני ולמעשה הפקירה את חייליה.  מאז מלחמת יום הכיפורים ועד היום,  אין עוד הציבור בישראל מוכן לסמוך בעיניים עצומות על מנהיגיו.

** התמודדות עם השכול – תחושות קשות של אובדן, אבל ושכול בתחום הפרטי ובתחום הלאומי.  החלו להישמע מחאות נגד מלחמות ונגד המדינה והערכים שבשמם נשלחים חיילים אל מותם. הדבר בא לידי ביטוי בשירה, בספרות, בתיאטרון ובאמנות.

***העמקת הקיטוב הפוליטי-חברתי – קמו תנועות פוליטיות, שביקשו להשפיע על מדיניות הממשלה.  מימין קמה תנועת "גוש אמונים", שביקשה להקים ישובים רבים – 'התנחלויות' -  בשטחי יהודה ושומרון, עזה ורמת הגולן ולהעמיק את האחיזה היהודית בשטחי "ארץ ישראל השלמה". התנועה ביקשה לקבוע עובדות ע"י הקמת ישובים כדי למנוע את החזרת השטחים לערבים.  משמאל קמה תנועת "שלום עכשיו", שקראה לוויתורים טריטוריאליים משמעותיים תמורת שלום.  שתי התנועות ביטאו את הקיטוב הפוליטי-חברתי בחברה הישראלית, שנמשך עד היום.