מבחן לדוגמה - היסטוריה ב': התשובון

תשובון מבחן מתכונת בהיסטוריה ב', קיץ תשע"ה

חזרה לשאלון - כאן

לשאלון זה קיימות תשובות אפשריות נוספות

1.א. הסבר דימוי היהודי כפי שבא לידי ביטוי בקריקטורה הנאצית:
היהודי מוצג בקריקטורה כתולעת וזוהי דוגמה לדימויים הנאצים הלא אנושיים של היהודים. ייחודה של האנטישמיות הנאצית היא הקצנת הדימויים היהודים ויצירת דמוניזציה ודה-הומניזציה של היהודים. הנאצים דימו את היהודים לחיידקים, עכברושים וכמו בקריקטורה זו לתולעים.
דימויים שמעוררים דחייה ופחד ומאיימים על בני האדם וכפי שכתוב בהסבר המצורף לקריקטורה שהיהודים הם הגורם "לריקבון" בכל מקום. הם מקור כל הרוע בעולם. הצגת הדימויים השטניים והלא אנושיים של היהודים ממחישה את הסכנה שנשקפת מהם ולכן יש להשמידם, כפי שמשמידים מזיקים. הדימויים הלא אנושיים של היהודים מביאה לכך שהשמדת היהודים אינה נתפסת כרצח בני אדם אלא כהשמדה מוצדקת של גורמים מזיקים ומאיימים.
הסכין שעליה מוטבע צלב הקרס מסמלת את הנאצים, וכפי שהם חושפים את התפוח הרקוב ואת התולעת היהודית האחראית לו, כך הם מגלים לעולם כולו מיהם באמת היהודים ואת הסכנות הנשקפות מהם והם אלה "שיטפלו" ביהודים ויעזרו לאנושות כולה להיפטר "מהריקבון" המתפשט של "מהתולעת" היהודית.
הצגת צעד שננקט כלפי יהודי גרמניה
 הצעד: יום חרם כלכלי על חנויות ובתי עסק של יהודים  
יום החרם היה פעולה אנטי יהודית ארצית מאורגנת ראשונה של המשטר הנאצי. החרם התקיים בכל רחבי גרמניה ב-1 באפריל ונמשך באופן רשמי רק יום אחד. אנשי אס.אה. נאציים הוצבו בפתחי חנויות שהיו בבעלות יהודית וקראו לציבור לא לקנות אצל יהודים. חלונות ראווה של עסקים יהודים נמרחו בסיסמאות אנטישמיות משפילות.  
 התירוץ לחרם הכלכלי היה ענישת יהודי גרמניה שנתפסו בעיני הנאצים כאחראים למחאות שהושמעו בעולם נגד המשטר הנאצי.  
הצעד: חוקי נירנברג
שני חוקי נירנברג המרכזיים הם:
*חוק אזרחות הרייך:
החוק שלל מהיהודים את אזרחותם הגרמנית וקבע כי רק מי שהוא בעל דם ארי יכול להיות אזרח הרייך, בעל זכויות פוליטיות מלאות.
**החוק להגנת הכבוד והדם הגרמני:
איסור נישואים בין ארים לבין יהודים.
         איסור קיום יחסי מין בין ארים לבין יהודים.
         איסור העסקת נשים אריות מתחת לגיל 45 במשק ביתם של יהודים.
         אסור ליהודים להניף את דגל הרייך והמדינה (בחוק זה הפך הדגל הנאצי לדגל גרמניה) ולהציג את צבעי הרייך.       
מותר להם לשאת את הצבעים היהודים.
תקנות לביצוע חוק אזרחות הרייך (מיהו יהודי על פי החקיקה הנאצית):
יהודי מוגדר כמי שמוצאו לפחות משלושה סבים יהודים או מי שמוצאו משני סבים יהודים והוא מקיים את הדת היהודית ו/או נשוי ליהודי(ה). 
הצעד: אריזציה= הפיכת רכוש יהודי לרכוש ארי. תהליך האריזציה, שבמהלכו השתלטו גרמנים-ארים על רכוש יהודי ועסקים יהודים, החל כבר ב-1933 בעקבות חוק שנחקק בנושא.                                             תהליך האריזציה התגבר ב-1938. רוב הרכוש והעסקים היהודים הועבר לאנשי המפלגה הנאצית והמקורבים לשלטון הנאצי. היה זה תהליך שהביא לנישולם הכלכלי של היהודים ולהתרוששותם.

 הצעד: גירוש ז'בונשיין
 השלטון הנאצי החליט לגרש לפולין  17,000 יהודים, שהיגרו מפולין וחיו בגרמניה. היה זה הגירה
המוני הגדול ביותר של יהודים בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה. ממשלת פולין סירבה לקבלם, בטענה ששללה את אזרחותם של יהודים אלה. היהודים 'נתקעו' בעיירת הגבול ז'בונשין, שבין פולין לגרמניה, חסרי כל, רעבים, נתונים לתנאי מזג אוויר קשים, כשהגרמנים חסמו את דרכם חזרה לגרמניה והפולנים מנעו את כניסתם לפולין. רק לאחר משא ומתן ממושך, הסכימה ממשלת פולין לקבלם.
הצעד: ליל הבדולח
בין המגורשים לזבונשין היו הוריו של הרשל גרינשפן, צעיר יהודי, שהתגורר בפריז. הוא קיבל מידע מהוריו על הסבל וההשפלה שעברו והחליט לנקום. גרינשפן הגיע לשגרירות גרמניה בפריז וניסה לירות בשגריר גרמניה. השגריר לא נפגע אבל איש שגרירות גרמני אחר נפגע, שמת למחרת הירי מפצעיו. 
         רצח הדיפלומט הגרמני (שמו היה פום ראט) ע"י יהודי, היה התירוץ של הנאצים לביצוע "ליל הבדולח", בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938, מיד לאחר מותו של הדיפלומט הגרמני.
ליל הבדולח היה פוגרום (=פרעות) יזום ע"י שלטונות גרמניה ובוצע ברחבי גרמניה כולה. הפוגרום היה יוזמה של שר התעמולה, גבלס ובאישורו של היטלר. ליל הבדולח היה הצעד החמור ביותר והאלים ביותר שננקט כלפי יהודי גרמניה. בלילה זה פשטו יחידות נאציות עם המון מוסת על מבנים יהודים, שרפו, שדדו והרסו חנויות ועסקים של יהודים, בתי מגורים, כ-1,000 בתי כנסת הוצתו. ניפוץ החלונות הרב של בתי הכנסת והחנויות נתנו לפוגרום זה את שמו "ליל הבדולח" (בדולח=קריסטל, זכוכית יקרה). 
91 יהודים נרצחו בליל הבדולח.
30,000 גברים יהודים נשלחו למחנות ריכוז. התנאי לשחרורם היה – מסמכים המעידים על עזיבתם את גרמניה. היהודים נאלצו לממן בכספם את תיקון נזקי הפוגרום בטענה, שהם אחראים לנזקים שנגרמו למדינה. בנוסף, הם נאלצו לשלם מס קיבוצי של מיליארד מארקים למדינה. כספי הביטוח, שכן רובו של הרכוש היהודי היה מבוטח, נלקח אף הוא ע"י השלטונות הנאצים.

מחוון: הסבר הדימוי היהודי עפ"י הקריקטורה 9 נק', הצגת הצעד 6 נק'.

1. ב הצגת צעד הקשור לעם הגרמני:
הצעד: חוק ההסמכה 
 הַסְמָכָה – להסמיך, לתת הרשאה, רשות או כוח (סמכות) למישהו.
היטלר ניצל את הרוב שהיה למפלגה הנאצית ברייכסטאג, כדי להעביר את חוק ההסמכה ולפיו, הרייכסטאג (הרשות המחוקקת) מסמיך את הממשלה (הרשות המבצעת) בראשותו של היטלר, לחוקק חוקים, ללא אישור הרייכסטאג. חקיקת החוקים יכולה להיות מנוגדת לחוקה.
 הנימוק לחוק זה היה: זוהי שעת חירום, המחייבת ריכוז סמכויות.  
 הצעד: ליל הסכינים הארוכות (30 ביוני 1934)
 בלילה זה נרצחו, בפקודתו של היטלר, כ-1000 אנשים, חלקם הגדול היו ממקורביו של היטלר, אנשים שעזרו לו בדרכו לשלטון ואנשי מפלגתו. בין הנרצחים היו ראשי האס. אה. וביניהם רהם, מפקד הס. אה., שהיה בן בריתו של היטלר. הרציחות נועדו למנוע כל אופוזיציה (התנגדות) פנימית למנהיגותו של היטלר או לערער את שלטונו הבלעדי. הרצח בוצע ע"י אנשי האס.אס.
ראשי האס. אה ובראשם רהם, שאפו להפוך את הס.אה לצבא גרמניה במקום הצבא הוותיק. הדבר עורר חששות כבדים הקרב ראשי הצבא וגם היטלר לא רצה בכך. היטלר העדיף את הצבא, כי ידע, שלמען ביצוע תוכניותיו הצבאיות לחימושה של גרמניה והתעצמותה הצבאית, הוא זקוק למומחיות ולניסיון של הצבא הוותיק ולא לאנשי האס. אה שנחשבו לאספסוף.
רהם שאף לא רק לתפוס עבור אנשי המפלגה הנאצית את מקומם של אנשי הצבא, אלא גם את מקומם של אנשי התעשייה ובעלי ההון. היטלר מצידו, היה זקוק לאנשי התעשייה והממון לביצוע תוכניותיו הכלכליות ולא היה מעוניין להעביר את רכושם וממונם לאנשי המפלגה הנאצית, חסרי הניסיון הכלכלי.
היטלר האשים את רהם וראשי האס. אה בניסיון הפיכה, שחייב את חיסולם.
 כתוצאה מה"טיהור" האס. אה. נחלש מאוד. במקומו עלה והתעצם כוחו של האס. אס.
הצעד: איחוד משרת הנשיא והקנצלר – הפיכת היטלר לפיהרר (2.8.1934)
 כחודש לאחר "ליל הסכינים הארוכות" נפטר הנשיא הנערץ בן ה-87 הינדנבורג. היטלר החליט לאחד בין משרת הקנצלר ובין משרת הנשיא ולרכז בידיו את סמכויות תפקידי הקנצלר והנשיא. הוא הפך למנהיג היחיד של גרמניה ונטל לעצמו את התואר פיהרר. אחת מסמכויות הנשיא, שהיטלר נטל לעצמו, הייתה הפיקוד העליון על הצבא.
        הצבא הגרמני ומפקדיו, שהיו מלאי הכרת תודה להיטלר, בעקבות ליל הסכינים הארוכות, הסכים לקבל מינוי     
זה ולהישבע אמונים אישית להיטלר, בזו הלשון: ""אני נשבע באלוהים שבועת קודש זו: אציית בכל תנאי לפיהרר של הרייך והאומה הגרמנית, אדולף היטלר, המפקד העליון של הכוחות המזוינים, ואהיה נכון ואמיץ לסכן את חיי למען שבועה זו".
עיקרון המנהיג כמבסס את האידיאולוגיה הנאצית בגרמניה
המנהיג (=פיהרר) הוא שעומד בראש העם הגרמני, השליט העליון והבלעדי (ביטוי בליל הסכינים הארוכות) והוא שיוביל את הגרמנים, בני הגזע הארי העליון, לייעודם כשליטי העולם. המנהיג הוא נציג ההשגחה העליונה, דמות נערצת, המייצג את כל מעלותיו של הגזע הארי והיודע את צרכיו. עליונות המנהיג מחייבת את כולם לציית לו ציות מוחלט ולהיות מוכנים להקריב למענו את החיים (ביטוי בהפיכת היטלר לפיהרר). המנהיג אינו מוגבל ע"י שום חוק או חוקה.
(ביטוי בחוק ההסמכה)

מחוון: הצגת הצעד 5 נק', הסבר ביטוי עקרון המנהיג 5 נק'.

2. א. הסבר רעיון "הסדר החדש" באירופה
1. הנאצים שאפו להקים באירופה סדר מדיני-חברתי-כלכלי חדש, שנועד להחליף את הסדר שהיה קיים באירופה. הסדר החדש – המציאות החדשה – שניסו הנאצים לעצב באירופה הכבושה נועד להבטיח את השליטה הנאצית לשנים ארוכות, כפי שהיטלר הבטיח "רייך גרמני בן אלף שנים".  
2. הבסיס ל"סדר החדש" היה:
 א. האידיאולוגיה הנאצית ובעיקר תורת הגזע ורעיון מרחב המחייה ב. ניצול משאביה הכלכליים והאנושיים של אירופה למאמץ המלחמתי הגרמני ולתועלתה של גרמניה.
3. עפ"י תורת הגזע נועד "הסדר החדש" לבסס את מעמדם של הגרמנים-הארים "גזע האדונים"  כשליטי אירופה. עמים ממוצא ארי כמו ההולנדים, הדנים והנורווגים אמורים להיות שותפים שווי זכויות באימפריה הנאצית. לעומת זאת, עמי מזרח אירופה, הסלבים, שסווגו כ"גזע העבדים", נחשבו לנחותים ונועדו לשרת את הגזע הארי. ליהודים ולצוענים אין מקום ב"סדר החדש" הנאצי ויש להשמידם.
4. השטחים הכבושים במזרח אירופה נתפסו כ"מרחב המחייה" של העם הגרמני.
כך, שהמיון הגזעי שיצרה האידיאולוגיה הנאצית וקביעת מרחב המחייה הגרמני במזרח אירופה, הביאו לשליטה נאצית מתונה יחסית במערב אירופה לעומת ביטויי שיעבוד ודיכוי קשים ביותר במזרח אירופה.
5. ניצולה של אירופה - הכלכלי והאנושי – למאמץ המלחמתי הגרמני ולרווחתה של גרמניה בא לידי ביטוי בכלל שקבע היטלר: "ראשית – כבוש! שנית – שלוט! שלישית – נצל!" כך, שבמסגרת "הסדר החדש" יש להכפיף את העמים הכבושים לצורכי הרייך ובעיקר את עמי מזרח אירופה.
6. בהקמת "הסדר החדש" הסתייעו הנאצים במשתפי פעולה. מהידועים שבהם היו פטן בצרפת וקויזלינג בנורווגיה.
2. ב. הצעדים שנקטו הנאצים כדי לקדם את הגשמת "הסדר החדש":
1. ניצול כלכלי – שבמסגרתו נלקחו מאזורי הכיבוש: מזון, חומרי גלם, כלי עבודה ותובלה, רכוש ופרטי אומנות שנשדדו מהתושבים הכבושים והועברו לגרמניה.
2. שיעבוד אנושי – בעיקר של עמי מזרח אירופה, "גזע העבדים". שיעבוד זה בא לידי ביטוי בהעסקת מיליוני עובדי כפייה בעבודות מפרכות במכרות, בסלילת כבישים, בהקמת מחנות עבודה, שהוקמו באזורי הכיבוש כדי לספק את צרכיה הכלכליים של גרמניה וצבאה ובהעברתם הכפויה של מיליוני עובדי כפייה מאזורי הכיבוש, בעיקר ממזרח אירופה, לגרמניה, כדי להתמודד עם בעיית מחסור כוח האדם שנוצר בגרמניה עקב המלחמה. עובדים אלה הועסקו בתעשייה ובשדות בגרמניה וכנגד רצונם תרמו למאמץ המלחמתי הגרמני. 
רבים מעובדי הכפייה מתו כתוצאה מהתנאים הקשים והיחס הגרמני אליהם.  
3. "יישוב מחדש" (טרנספר) – ההעברה בכפייה של אוכלוסיות שונות. לדוגמא, באזורים המערביים של פולין, שסופחו לרייך הגרמני, פונו באכזריות ובמהירות פולנים ויהודים (רובם גורשו לגנרל גוברנאמן) ובמקומם יושבו גרמנים בהתאם לרעיון "מרחב המחיה".
4. טרור ודיכוי אכזרי – אנשי הס.ס, שהיו אחראים להשלטת "הסדר החדש", נהגו בדיכוי ובאכזריות כדי להבטיח את ציות האוכלוסייה הכבושה. הם היו אחראים להנהגת שלטון טרור באירופה הכבושה, לחיסול האינטליגנציה (אנשי רוח ודת) במזרח אירופה ולהשמדתם של הגזעים הלא-ראויים – יהודים וצוענים (חצי מליון צוענים הושמדו ע"י הנאצים).

מחוון: שלושה מרכיבים בהסבר רעיון הסדר החדש: 6+4+3, שלושה צעדים: 6+4+2 נק' 

3. א. שני קשיים של היהודים בגטו
צפיפות – צפיפות קשה שררה בגטאות. שטחי הגטאות שנקבעו ע"י הנאצים היו צרים מלהכיל את האוכלוסייה היהודית. האוכלוסייה המקומית נצטוותה לעזוב את האזור שנקבע כאזור הגטו ובמקום עשרות אנשים שחיו באזור זה נדחסו אליו אלפי יהודים מכל חלקי העיר ומהעיירות הסמוכות. הצפיפות בגטו וארשה הייתה בולטת במיוחד. שטח הגטו היה 2.4% מכלל שטחה של העיר ומספר היהודים שהצטופפו בגטו היה יותר משליש מאוכלוסיית העיר כולה. המצב בגטו וארשה החמיר, כשאלפי פליטים יהודים, מהאזורים הסמוכים, נדחסו אף הם לגטו ובהיעדר דירות הם שוכנו במבני ציבור כמו בית הכנסת. גטו וארשה מנה בשיאו 450,000 איש.
המחסור החמור בדירות גרם להצטופפות של מספר משפחות בחדר אחד. ממוצע הנפשות שחי בחדר עלה על שמונה.
האנשים לא היו יכולים לשהות בביתם בשעות היום, מהיעדר מקום, ושוטטו חסרי מעש ברחובות. הרחובות היו מלאים בבני אדם והמשטרה היהודית עסקה בכיוון תנועת האנשים בגטו.
הצפיפות הקשה השפיעה קשות על הפרט ועל המשפחה וגרמה לאובדן הפרטיות ולאי היכולת לקיים מסגרת משפחתית נורמאלית.
רעב – הרעב ששרר בגטאות היה כבד מאוד. הקצבות המזון של הנאצים קבעו ליהודים תצרוכת יומית של 184 קלוריות בלבד, שהם כ- 10% מהתצרוכת שזקוק לה לאדם בוגר. המזון שסיפקו הנאצים לגטאות היה קלוקל: תפוחי אדמה רקובים, לחם יבש, קמח עם תולעים. 
הרעב גרם לחיכוכים במשפחה, לאובדן חיוניות הפרט ולתמותה גבוהה, בעיקר בקרב הילדים.
תברואה, היגיינה ובריאות – רוב הגטאות הוקמו בשכונות העוני, שבהם התשתית תברואתית (מים, ביוב) הייתה לקויה. המחסור במים, סבון ואמצעי הסקה הקשו את השמירה על הניקיון האישי והפרט סבל מהזנחה גופנית.
ההיגיינה הירודה גרמה להתפשטות מחלות מדבקות ולמגפות כמו טיפוס ושחפת, שהביאו לתמותה המונית. התמותה הוחמרה בחודשי החורף בשל הקור העז והמחסור בחומרי הסקה. בהיעדר תרופות, קצרה ידם של הרופאים מלהושיע.
תעסוקה – רבים מתושבי הגטו לא עבדו והסתובבו חסרי מעש ברחובות. היו שהתקיימו ממכירת שאריות רכושם, שאזלו במהירות. אחרים נלקחו לעבודות כפייה בגטו או במחנות העבודה שהקימו הנאצים מחוץ לגטאות. היו שהתנדבו לעבודות הכפייה בשל בגלל תוספת המזון המעטה שקיבלו. רבים מעובדי הכפייה מצאו את מותם עקב העבודה הקשה ובמשפחות רבות נותרו אלמנות ויתומים, ללא מפרנס.
התפוררות התא המשפחתי – התא המשפחתי בגטאות התערער. משפחות נאלצו לעקור ממקומן או לחלופין לקבל לביתן משפחות נוספות. גברים רבים נעדרו מהבתים בשל עבודות הכפייה ומספר הנספים בעבודות אלה הותיר אלמנות ויתומים. הנשים והילדים נאלצו להתמודד עם עול הקיום בכוחות עצמם. ילדים רבים עסקו בקיבוץ נדבות והתארגנו בחבורות לעסוק בהברחות כדי להביא מעט אוכל למשפחותיהם. במקרים רבים שכלו הילדים את שני הוריהם ואחים גדולים נאלצו לדאוג לאחיהם הקטנים. הגטו מנע מהילדים ילדות נורמאלית. הנאצים אסרו על קיומם של בתי ספר ובגטו לא היו גנים או גני שעשועים.
*החברה היהודית בגטו הייתה חברה שסבלה מעוני, מצוקה והזנחה. אנשים בלויי סחבות הסתובבו ברחובות וחיפשו מזון, רבים היו הקבצנים, גופות היו מוטלות ברחובות, הפחד מפני המחר ניכר בעיניו של כל אחד. ממדי התמותה הגדולים הובילו את החוקרים למסקנה, שאם לא היה "הפתרון הסופי" , הגטו לא היה מחזיק מעמד יותר מעשר שנים.

הסבר רעיון קידוש החיים
היהודים הכלואים בגטאות, בתנאים קשים, נאחזו בחיים וניהלו מאבק יומיומי להישרדות. 
מאבק ההישרדות בא לידי ביטוי במונח "קידוש החיים" שטבע הרב ניסנבוים שאמר:"זוהי שעה של קידוש החיים ולא של קידוש השם במוות. בעבר דרשו אויבים את הנשמה והיהודי הקריב את נשמתו על קידוש השם, עתה דורש הצורר את הגוף היהודי וחובה על היהודי להגן עליו ולשמור על חייו".
המונח "קידוש החיים" מבטא את דבקותם של היהודים בחיים ומאבקם להחזיק מעמד ולשרוד נוכח המציאות הקשה בגטו, שהביאה לתמותה גבוהה. "קידוש החיים" משלב מאבק להישרדות, כתגובה אנושית טבעית של יצר החיים, ובו זמנית גם את התפיסה הדתית של ראיית החיים היהודים כערך עליון למען המשך קיומו של העם היהודי.
היהודים האמינו בזמניות המצב - עליהם להחזיק מעמד ולשרוד עד לנפילת הצורר הנאצי ותלו תקוות לעתיד טוב יותר עם הבסת הנאצים במלחמה.
"קידוש החיים" (המאבק להישרדות) כלל סיפוק הצרכים הפיסיים-הקיומיים ההכרחיים וכן את סיפוק הצרכים הרוחניים-התרבותיים.

מחוון: שני קשיים - 4+2 נק'. הסבר רעיון קידוש החיים: 6 נק'.

3. ב. שני גופים שפעלו בגטו ועזרתם ליהודים
היודנראטים – המועצות היהודיות שפעלו בגטאות במזרח אירופה בפקודת הגרמנים והיה עליהם למלא את כל פקודות הגרמנים, תוך כדי איום של אחריות אישית ואחריות קולקטיבית. 
היודנראטים היו אחראים לניהול הגטו וסיפוק שירותים לתושביו כמו מציאת מקומות דיור, סיפוק שירותי בריאות, תברואה, קבורה וכן הסדרת אספקת המזון לתושבי הגטו.
היודנראטים ניסו להקל על חיי היהודים בגטאות בדרכים הבאות:
אספקת מזון: היודנראטים היו היחידים שיכלו לרכוש מזון מהנאצים עפ"י הקצבות. הקיצוב במזון, אספקתו הבלתי סדירה ואיכותו הירודה הביאו לרעב כבד. הפתרונות שמצאו היודנראטים היו מגוונים כמו: הקמת 'מפעלים' לייצור מזון משאריות. לדוגמא, ייצור קמח מקליפות תפוחי אדמה, עידוד הקמתם של מטבחים ציבוריים בהם ניתנו ארוחות לנזקקים ועידוד סמוי להברחות מזון.
הקמת מפעלים בגטאות: היודנראטים עודדו את הציבור היהודי לעבוד, הן מתוך רצון לקיים סדר יום ואורח חיים תקינים והן כאמצעי הכנסה נוסף ולו במעט.  בגטו לודז', שהיה סגור ומנותק מהסביבה החיצונית, דאג יו"ר היודנראט, רומקובסקי, להקמת מפעלים, שעבדו למען הצבא הגרמני. כך נהגו גם ראשי יודנראט נוספים. (בהמשך, נתפסה העבודה לא רק כאמצעי תעסוקה ופרנסה אלא גם כדרך הצלה, מתוך אמונה של ראשי יודנראטים, שגטאות יצרניים, שעובדים למען הצבא הגרמני ותורמים למאמץ המלחמתי הגרמני, ימשיכו לשרוד והעובדים לא יישלחו להשמדה). רוב תושבי גטו לודז' עבדו במפעלים הגרמנים, אבל השכר הדל לא מנע את הרעב. גם בגטו וארשה הוקמו מפעלים גרמנים אבל בגטו וארשה הוקמו גם בתי מלאכה חשאיים, לא לגאליים, שנעזרו בהברחות והיהודים העדיפו לעבוד בהם בגלל השכר הגבוה יותר. היו גם בעלי עסקים גרמנים, שהקימו מפעלים בגטו וסיפקו עבודה ליהודים. (הידוע שבהם הוא אוסקר שינדלר).
בריאות ותברואה: היודנראטים דאגו להקמת מרפאות ובתי חולים בגטאות, אם כי בהיעדר תרופות וציוד רפואי ולנוכח ריבוי המחלות והמגפות, קצרה ידם של הרופאים והאחיות מלהושיע.
היודנראטים גם דאגו לפינוי האשפה מהרחובות ולאיסוף גופות המתים ולקבורתם.
קיום רוחני - היודנראטים עודדו קיום פעילות חינוכית-תרבותית: הקמת מסגרות לימודיות לילדים, שחלקם פעלו במחתרת, הקמת בתי יתומים, קיום הצגות תאטרון, קונצרטים ועוד.
תנועות הנוער – בגטאות פעלו תנועות נוער ציוניות ולא ציוניות. תנועות הנוער הוקמו ע"י המדריכים הפעילים בגטאות כדי להמשיך בפעילותם בקרב בני הנוער, כפי שהייתה טרם המלחמה.
פעולותיהם סייעו לבני הנוער בגטאות, אבל הם תרמו גם לכלל תושבי הגטו. המדריכים הצעירים של תנועות הנוער האמינו, כרבים אחרים, שהקשיים בגטו הם זמניים ויחלפו עם תום המלחמה ולכן עליהם לפעול למען הקיום הפיסי והרוחני של בני הנוער, עד יעבור זעם. אבל, עם היוודע על ביצוע "הפתרון הסופי" הפכו פעילי תנועות הנוער למובילי המרידות בגטאות.  

 הפעולות כללו:
*הפעולות בקרב בני הנוער- כללו פעולות חינוכיות-תרבותיות כמו: הרצאות, טקסים, טיולים, פעולות צופיות, דיונים על אירועי המלחמה, ספריות לבני הנוער. בתנועות הנוער הציוניות לימדו עברית, שרו שירי א"י ודיברו על נושאים הקשורים לא"י ואף הצליחו בתקופה מסוימת להקים קיבוצי הכשרה להכנת בני הנוער לעלייה לא"י. 
פעילות תנועת הנוער הייתה משמעותית מאוד לנערים ולנערות וסייעו בעיקר בתחום הרוחני. הם מצאו בפעילויות מפלט מהמציאות הקשה בגטו ותקווה לעתיד טוב יותר. 
תנועות הנוער הציוניות אמרו "היינו שם אל לא חיינו שם" ובכך, ביטאו את עובדת היותם פיסית בגטו עם בני הנוער אך הם וחניכיהם, באמצעות פעולותיהם, חשו שרוחנית הם נמצאים בא"י.
**קשרים בין הגטאות - המדריכים הצעירים של תנועות הנוער תרמו תרומה חשובה גם לכל תושבי הגטו ולא רק לבני הנוער. הם היו אנשי הקשר בין הגטאות השונים. שליחים ובעיקר שליחות, סיכנו את עצמם ועברו בין הגטאות כדי ללקט מידע ולמסור מידע על הקורה בגטאות השונים. 
פעולה זו סייעה לשמור על הקשר בין היהודים המפוזרים בגטאות השונים.
***הפצת עיתונות מחתרתית – חברי תנועות הנוער גם הפיצו עיתונות מחתרתית, שהתבססה על המידע    
מהרדיו, בעיקר על התקדמות המלחמה ועל הנעשה בגטאות השונים וכן, ידיעות מא"י.פעולה זו סייעה לכלל תושבי הגטו. במציאות, שבה הגטאות היו סגורים ומנותקים וההאזנה לרדיו הייתה אסורה,     
 העיתונות המחתרתית הייתה עבור רבים, מקור המידע והקשר לעולם החיצון.
 הקמת ארכיונים -  במספר גטאות הוקמו ארכיונים מחתרתיים, שבהם תיעדו אנשי הגטו את החיים בגטאות,  מתוך ידיעה, שהתקופה והאירועים הם בעלי משמעות היסטורית וחובה לתעדם למען הדורות הבאים. 
הארכיון הידוע ביותר פעל בגטו וארשה והוא נקרא "עונג שבת". ארכיון זה נוהל ע"י ד"ר עמנואל רינגלבלום. העוסקים בו נחלקו לשתי קבוצות: אופי המידע ומטמיני המידע. בארכיון רוכזו פקודות של הנאצים, מודעות שנתלו בגטו, יומנים, ציורים ועוד. המסמכים והחומר התיעודי שנאסף נטמנו בכדי חלב מתחת לאדמה. ארכיון זה וארכיונים שהתגלו בגטאות אחרים לאחר המלחמה, מהווים מקור ידע חשוב על החיים בגטאות. תיעוד התקופה היה דרך נוספת להתמודד עם המציאות הקשה והמאיימת. הוא סיפק תעסוקה לעובדי הארכיונים בידיעה שהם עוסקים בדבר חשוב ומשמעותי לכל העם היהודי.
ועדי בתים - הציבור היהודי בגטו התגייס לעזור לנזקקים. לדוגמא, בגטו וארשה הוקמה רשת של ועדי בתים, שהייתה התארגנות של מספר אנשים המתגוררים בבניינים סמוכים והושיטה עזרה לדיירים נזקקים, הקימה מטבחים משותפים, גני ילדים והגישה עזרה רפואית. בעקבות גטו וארשה, הוקמה רשת דומה של וועדי בתים בגטאות נוספים. בכך באה לידי ביטוי העזרה ההדדית היהודית.

מחוון: הצגתם והסבר עזרתם של שני גופים – 8+5 נק'.

4 . שאלת מקור – דילמות היודנראטים בזמן ביצוע "הפיתרון הסופי" 
א. הדילמה עמה התמודד גנס דילמת השילוחים: האם וכיצד לשתף פעולה בשליחת יהודים למחנות ההשמדה. 
לאחר שנשלמה בניית מחנות ההשמדה הראשונים, הנאצים החלו בחיסול הגטאות באופן הדרגתי, על ידי שליחה של משלוחים (בהם אלפי יהודים), למחנה ההשמדה. ליהודים נאמר שמדובר ביישוב מחדש במזרח, לצורך עבודה, אך ראשי היודנראט ידעו כי מדובר בהשמדה. הנאצים דרשו מן היודנראט לקבוע מי מן היהודים יישלח. גנס ראש היודנראט לקח על עצמם את המשימה מתוך אמונה שהוא עוזר להציל חלק מהיהודים. 
השיקולים שהנחו אותו בהחלטתו היו: 
*לשלוח תחילה את הזקנים, שימיהם קצרים, כדי להציל את החזקים והצעירים שיכולים לחיות ולעבוד. מתוך תקווה כי השילוחים למחנות ההשמדה יפסקו בקרוב, כאשר גרמניה תפסיד במלחמה, וכך יצליחו להציל את החזקים שיש להם סיכוי לשרוד ויבטיחו את המשכיות העם היהודי. 
**להתמקח עם הגרמנים על מספר היהודים שיש למסור לידיהם. בקטע נאמר שהגרמנים ביקשו 1,500 איש והם מסרו "רק" 406.
הצגת דילמה נוספת:
דילמת תפיסת 'העבודה כדרך הצלה'
על פי תפיסת 'העבודה כדרך הצלה', יהודים שיעבדו במפעלים הגרמניים שהוקמו בגטו ינצלו מהשמדה. האם תפיסה זו נכונה? האם יהודים שיעבדו במפעלים הגרמנים בגטו באמת ינצלו מהשמדה או לפחות ניתן יהיה להציל את חלקם? האם היהודים צריכים לעבוד למען הגרמנים, כולל במפעלים שעבדו למען הצבא הגרמני, ועל ידי כך לסייע למאמץ המלחמתי הגרמני? 
דילמת שיתוף הפעולה עם המחתרות בגטאות
צעירי תנועות הנוער בגטאות רבים שאפו לפתוח במרידות יהודים בגטאות כאשר הבינו, שכוונת הנאצים היא השמדה טוטלית של העם היהודי. אם נגזר על היהודים למות, יש למות בכבוד, תוך כדי התנגדות ולחימה. צעירי תנועות הנוער קראו למרידות יהודים בגטאות והתארגנו לקראת המרידות ע"י הפיכתם לקבוצות מחתרתיות לוחמות. 
ברור היה, שאם הנאצים יתפסו, שיהודים מתארגנים למרד, תושבי הגטו ייענשו בענישה קולקטיבית וברור היה, שאם יפתח מרד בגטו, הדבר יוביל לחיסולו המוחלט של הגטו ורצח כל תושבי הגטו.
האם יש לתמוך במחתרות הלוחמות בגטאות, תוך הסתכנות במחיר הכבד שעלולים לשלם על כך כל תושבי הגטו? 
או האם יש לקוות לאפשריות הצלה ולא להסתכן באפשרות שאין ממנה חזרה?  

מחוון: הצגת הדילמה של גנס: 4 נק'. הסבר שני שיקולים : 4+3 נק'. הצגת דילמה נוספת: 4 נק'.

ב. הרצח ההמוני של היהודים בשטחי בריה"מ היה תחילת מימוש הרעיון של חיסול העם היהודי.            היו לכך מספר סיבות: 
הקשר האידאולוגי
טרם התחלת "מבצע ברברוסה", הוצג בפני הצבא הגרמני ההיבט האידאולוגי לפלישה. היטלר קבע כי המלחמה בבריה"מ נועדה לחסל את הקומיסרים הבולשביקים והאינטליגנציה היהודית הבולשביקית. (הכוונה בקומיסרים, שרים וקציני הצבא המפקחים על המשמעת הפוליטית). היטלר טען כי הם פושעים ומהווים סכנה לביטחון החיילים הגרמנים, ולכן חייבים לחסלם. היהודים נתפסו כיוצרי הבולשביזם (כינוי לקומוניזם במתכונת הסובייטית) ולכן חיסול הבולשביזם כרוך בחיסול היהודים. ביוני 1941, פורסמה "פקודת הקומיסרים", שהתירה לחסל את כל הקומיסרים ופעילי המפלגה הקומוניסטית. לכן היה זה טבעי בעיניהם להגיע למסקנה שתחילת חיסול הבולשוויזם כרוך בחיסול היהודים- המקור והסיבה הראשונית לבולשווזים.
סיבות נוספות:
• הפלישה לשטחי המזרח אפשרה הזדמנות ליישם את עקרונות האידאולוגיה הנאצית, של "מרחב מחיה" ותורת הגזע. כתוצאה מכיבוש בריה"מ אפשר היה לטהר את שטחי המזרח מן היהודים ולפעול להגשמת "הסדר החדש". 
• כתוצאה מהכיבוש נוספו לשליטת גרמניה קרוב לחמישה מיליון יהודים. נוצר הצורך לטפל בבעיה היהודית, באופן שונה מאשר ריכוזם בגטאות. הטיפול צריך להיות מהיר ואפקטיבי, שכן היהודים מנסים להשתלט על העולם באמצעות הקומוניזם.
• העמים הסלאבים נחשבו נחותים בעיני הנאצים ולכן לא יוחסה חשיבות רבה להתנגדות שעשויה לצמוח למעשי הרצח. בנוסף לכך חלק מהאוכלוסייה המקומית שיתפה פעולה והייתה אף מעורבת בפעולות החיסול וההרג של היהודים. 
• במסגרת הכנות למערכה הצבאית נגד ברית המועצות הוכנו הוכשרו יחידות מיוחדות, והוטל עליהן "לטהר" את השטחים שנכבשו מהאויבים האידיאולוגיים של הרייך. קיומן של מסגרות ארגוניות אלו עודד יוזמות שונות לרצח היהודים.

מחוון: הקשר האידאולוגי: 6 נקודות. סיבה נוספת: 4 נקודות. 

 5 . ועידת ואנזה (ינואר, 1942) וביצוע "הפיתרון הסופי" 
א.נימוק לביסוס הטענה שההחלטה על הפתרון הסופי התקבלה לפני ועידת ואנזה: 
1. בוועידה השתתפו נציגים בכירים, פקידים, ממשרדי הממשלה ומגופים וגורמים בולטים ברייך הגרמני- נציגי משרד המשפטים, התחבורה, הפנים והחוץ, לשכת הקאנצלר, ראשי הס"ס, המשטרה והגסטאפו ולשכת המפלגה. בכירי המפלגה הנאצית לא היו בוועידה זו, כגון היטלר. 
משתתפי ועידת ואנזה היו בדרג מוציאי ההחלטות לפועל. ההחלטה על הפתרון הסופי התקבלה 
כבר בדרג הגבוה של ההנהגה הנאצית ומשתתפי וועידת ואנזה כונסו כדי ליישם בפועל את ההחלטה.
2. רצח היהודים החל להתבצע כבר ביוני 1941 באזורי ברית המועצות וכבר החלו לקום מחנות השמדה עוד לפני כינוס הוועידה בינואר 1942. בהזמנה לוועידה ובפרוטוקול הוועידה נאמר במפורש שיהודים נשלחים כבר למזרח ברכבות תוך שימוש בקוד הסודי "הפתרון הסופי" וכי החלטה זו היא 
על דעת היטלר.        

סיבות לכינוס הועידה:
1.ליידע באופן רשמי את משתתפי הועידה ש"הפתרון הסופי" המתבצע מזה כחצי שנה במזרח אירופה עתיד להתרחב ולהקיף את כל יהודי אירופה. המטרה היא חיסול יהדות אירופה כולה. כלומר, "הפתרון הסופי" אינו אזורי אלא כלל אירופאי.

2. לתאם מבחינה ארגונית ומנהלית בין כל הגופים שייקחו חלק ב"פתרון הסופי".
האס. אס. הוא שאחראי לארגון ולביצוע של "הפתרון הסופי", זאת עפ"י הנחיותיו של היטלר, ולכן במקרים של אי הבנות או חילוקי דעות האס.אס. הוא שיכריע וכל הגופים חייבים לפעול עפ"י החלטותיו.

3. להשיג שיתוף פעולה של כל הגורמים, מתוך הבנה, ש"הפתרון הסופי" הוא משימה מרכזית של הרייך, וכולם חייבים להירתם ולתרום את חלקם להצלחתו של מבצע רחב היקף ובסדר גודל שכזה.  

מחוון: נימוק לטענה: 6 סיבות לכינוס: 5+4

ב. צעדות המוות 
לקראת סוף המלחמה כאשר ניתנה ההוראה לפנות את המחנות לא פסקו סבלם והכחדתם של היהודים. רוב האסירים שהיו במחנות הוצעדו בצעדות ארוכות של אלפי קילומטרים מערבה לכוון גרמניה ואוסטריה. בצעדות מתו מאות אלפי אסירים, רובם יהודים, ומכאן גם השם "צעדות המוות". הצעדות נמשכו עד הימים האחרונים של הרייך. 
 הטוטאליות של "הפתרון הסופי" – רצח היהודים עד האחרון שבהם, באה לידי ביטוי בצעדות המוות כיוון שהיו שיטה להמשך הרצח של היהודים מאחר שמצבם של הנאצים בחזית לא אפשר להמשיך להפעיל את המחנות.
בעיני השומרים המופקדים על האסירים, הימצאותם של היהודים בשלב זה של המלחמה הייתה "תקלה", והם לא היו ראויים להיות בין החיים. לפיכך גברה בהם המוטיבציה לרצח המוני בעת הצעדות. המשימה שהוטלה על מלווי הצעדות הייתה בעיניהם גורם המעכב את בריחתם מפני בעלות הברית אשר נשפו בעורפם, והאסירים היו לנטל בעיניהם. לכן הם ירו באסירים בדרכם או טרם הגעתם למחנות היעד.
מטרת הצעדות לא עוגנה בפקודה בכתב. כפי שהשלב הראשון של "הפתרון הסופי" התחיל והתנהל ללא פקודה מפורשת בכתב מהמטה בברלין, כך גם בשלב האחרון בלטו יוזמות מקומיות של שומרים תוך ניצול הנסיבות של השבועות האחרונים. דבר זה מסביר את דרך תהליך הפגיעה ביהודים בעת הצעדות.
מחוון: צעדות המוות – 6 נקודות,  הסבר הטוטאליות – 4 נקודות. 


6. לחימה יהודית 
            
א. מי היו המורדים בגטאות
     רוב חברי המחתרות היו צעירים שהיו חברים בתנועות הנוער הציוניות והלא ציוניות שפעלו בגטאות. בתנועות הנוער הם התחנכו על ערכים של נתינה והקרבה למען הכלל (תנועות הנוער שאפו לעלות לארץ ולהשתתף בבניית המולדת בארץ ישראל).
     בנוסף לכך עוד לפני תחילת ההשמדה לקחו חברי תנועות הנוער חלק פעיל בהתנגדות נגד הנאצים שבאה לידי ביטוי בהברחת מזון לגטו, הפצת ידיעות וכו' ולכן היה זה טבעי שהם יהיו אלה שיובילו את הרעיון של ההתנגדות בנשק. 
    גילם הצעיר והלהט האידאולוגי הכשירו את התנועות לנקוט צעדים נועזים ומרדניים. רוב חברי התנועה היו צעירים המשוחררים מנטל הדאגה למשפחה. 

שני נימוקים נגד היציאה למרידות בגטאות
• מחסור בנשק ואמצעי לחימה-  בידודם של היהודים בגטאות וחוסר רצון בולט של האוכלוסייה
המקומית לספק ליהודים את הדרוש למרד, הקשה על השגת נשק ואמצעי לחימה נוספים. כתוצאה מכך נאלצו היהודים לקנות נשק במחיר מופקע, תוך סיכון רב בעצם קנייתו, מגורמים שעלולים היו להסגירם לידי הגרמנים.  ללא נשק לא ניתן היה לצאת למרידה בגטו. 
• קושי להתארגן ולהתאמן במסגרת עירונית צפופה וסגורה תחת פיקוח גרמני. רק מעטים מחברי המחתרות ידעו לתפעל נשק או הייתה להם הכשרה כלשהי ללחימה.
• המורדים ידעו כי אין שוויון בין שני הצדדים הלוחמים, וכי סיכויי הצלחת המרד הם אפסיים.
תחושה והבנה זו גרמו לחשש ולעיתים אף לייאוש ולחוסר רצון לפעול. בנוסף לכך החשש מהלשנות והעדר העזרה מחוץ לכותלי הגטו, הגבירו את תחושת הייאוש.
• עמדת היודנראט ותושבי הגטו- פעילות המחתרות בגטו, נעשתה לרוב ללא תמיכת היודנראט
ותושבי הגטו. ראשי היודנראט סברו שהמרד יביא לחיסולו של הגטו. בגטו לודז' לדוגמא, הביעו ראשי היודנראט התנגדות להתארגנות למרידה ואף ניסו למנוע זאת, גם אם הדבר הצריך שיתוף פעולה עם הגרמנים. הם עשו זאת בהאמינם כי המרד יוביל לחיסול הגטו. דוגמא נוספת ניתן לראות בגטו וילנה שבה דרש ראש היודנראט גנס כי מנהיג המחתרת יעקב ויטנברג יוסגר לגרמנים, וזאת בכדי להציל את שאר תושבי הגטו.

מחוון: המורדים – 3 נקודות. שני נימוקים: 4+3

ב. מניעי הצטרפותם של לוחמים יהודים לצבאות השונים:
1. היהודים שלחמו בצבאות בעלות הברית היו אזרחים במדינותיהם וכאזרחים הם היו חייבי גיוס. הם נלחמו כאזרחים נאמנים במסירות נגד אויבי מדינותיהם.
2. חיילים יהודים רבים התנדבו להילחם בצבאות בעלות הברית וזאת מתוך רצון לתרום את תרומתם כדי למגר את האויב הגדול ביותר שקם לעם היהודי.
3. החיילים היהודים חיפשו בכל מקום אליו הגיעו יחידותיהם ניצולים יהודים כדי לסייע להם.

לוחם יהודי במלחמת העולם השנייה בצבאות בעלות הברית  
לוחמת, טייסת קרב ב"צבא האדום", צבא ברית המועצות – לידיה ליטבק.                                                             לידיה, יהודייה ילידת מוסקבה, התנדבה לשרת כטייסת בחיל האוויר. היא גילתה כישורי טיסה בולטים, שהביאו אותה להישגים מרשימים. לידיה הצליחה להפיל לפחות 12 מטוסים גרמניים בקרבות אוויריים ובשל כך זכתה בתואר "אלופת ההפלות". לידיה נטלה חלק בקרבות האוויריים על העיר סטלינגרד ואח"כ בחזיתות נוספות. הישגיה המרשימים, העיטורים שקיבלה ויופייה החיצוני הפכו אותה למפורסמת. היא
המרשימים, העיטורים שקיבלה ויופייה החיצוני הפכו אותה למפורסמת. היא קיבלה את הכינוי "הלילי של סטלינגרד" "לילי" (=חבצלת לבנה) בגלל חיבתה לפרח זה. אבל חיבתה לפרח זה הביא גם למותה. היא נהגה לצייר על צידי מטוסה חבצלות כמספר המטוסים הגרמניים שהפילה. שמה הגיע גם לאוזני הגרמנים והם היו נחושים להפיל את מטוסה. שמונה מטוסים גרמנים ארבו למטוסה וכשזיהו את המטוס המצויר בפרחים תקפו והביאו להפלת המטוס ולמותה של לידיה.  שרידי המטוס וגופתה של לידיה נמצאו רק כעבור עשרות שנים ואז גם הוענק לה העיטור הגבוה ביותר "גיבורת ברית המועצות".                                                                                                                     
מחוון: הסבר הגורמים: 5+3+2 , לוחם יהודי – 5 נקודות


7.א. ההבדלים בין המפות
עפ"י החלטת הכ"ט בנובמבר:
המדינה היהודית:
הגליל המזרחי כולל עמק הירדן, הכנרת, עמק בית שאן ועמק יזרעאל.
מישור החוף – מעכו בצפון ועד רחובות בדרום.
הנגב למעט שטחו הצפון מערבי.
המדינה הערבית:
*הגליל המרכזי והמערבי כולל מישור החוף הצפוני. 
*הרי שומרון ויהודה, כאשר ירושלים אזור בינלאומי. 
*רצועת עזה מרחובות עד רפיח, והחלק הצפון מערבי הנגב.

השינויים שחלו במפה 2 לעומת 1:
*כל הגליל בידי ישראל – כולל הגליל המרכזי ומישור החוף הצפוני שהיה בתכנית החלוקה שייך למדינה הערבית
*הרי יהודה ושומרון נשארו בידי הירדנים, אבל כל שפלת ההר של שומרון ויהודה נמצאים בשטח ישראל, מה שגרם להתרחבותו של עמק יזרעאל בצפון, והן של מישור החוף.
*רצועת עזה הצטמצמה וחלקה הצפוני הפך לשטח ישראל.
*פרוזדור של שטח ישראל לירושלים, כאשר ירושלים המערבית בשטח ישראל והיא נקבעה כבירת ישראל.

הגורם לשינויים:
*מלחמת העצמאות – במהלך המלחמה כבש צה"ל שטחים הן בצפון והן בדרום. שטחים אלה הרחיבו את העומק האסטרטגי של מדינת ישראל.
מבצע דני בחזית ירושלים הצליח לפתוח פרוזדור לירושלים בשטח הררי מדרום ללטרון.
מבצע יואב בחזית הדרומית, הצליח ליצור קשר בין אזורי השפלה שהיו בשליטה יהודית, לבין אזור הנגב באמצעות השתלטות על רצף של מאחזים שהקימו המצרים ובכך לפרוץ את המצור המצרי על הנגב.
מבצע חורב שנועד לסלק כליל מדרום הארץ את הצבא המצרי לכיוון סיני.
מבצע חירם בחזית הצפונית חיסל את פעילותו של קאוקג'י וצבא ההצלה בגליל המרכזי, וכך הוסר כל איום צבאי ערבי בגליל העליון, למעט אזורי משמר הירדן שבו שלטו הסורים.
מבצע עובדה המבצע האחרון של מלחמת העצמאות שמטרתו הייתה לכבוש את כל הנגב עד אום רשרש (אילת).

מחוון: שלושה שינויים: 3+3+2 נק'. הסבר הגורם – 4 נק'.

ב. מניעי מדינת ישראל ומדינות ערב לחתום על הסכמי שביתת הנשק
ישראל:
הייתה מותשת מהמלחמה, בה איבד היישוב כאחוז אחד מתושביו.*
*להתפנות להתמודדות עם המשימות הדוחקות של ביסוס המדינה החדשה: קליטת עלייה, ייצוב הכלכלה ושיקום ובניית צה"ל.

מדינות ערב:
*היו מותשות מהמלחמה וחששו שהתפשטות נוספת של ישראל עלולה לגרום לקריסת משטריהן.
*רצו להבטיח שליטתן בשטחים שהשיגו (בעיקר ירדן)
ההבדל באופן שבו תפס כל צד את ההסכמים:
ישראל: ראתה בהסכמים צעד לסיום המלחמה, שישמש כצעד ביניים בדרך להכרה במדינת ישראל ולחתימה על הסכמי שלום. מדינות ערב: לא הכירו בלגיטימיות של מדינת ישראל, וראו את ההסכמים כזמניים, אשר נחתמו מתוך אילוץ ויהיו תקפים עד למחמה שתבוא בעתיד.

מחוון: מניעי ישראל – 3+2 נק', מניעי מדינות ערב – 3+2 נק'.  ההבדל בתפיסת ההסכמים ע"י הצדדים –3 נק'

8. א. הגורמים להקמת תנועת המרי העברי
*ההבנה כי רק פעולה משותפת של שלוש המחתרות (הגנה, אצ"ל ולח"י) תביא להגברת כוחו של היישוב אל מול בריטניה על אדמתה של א"י, ותשפיע על דעת הקהל הבריטית.
*רצונה של הנהגת היישוב, ובעיקר של דוד בן גוריון, להכפיף את ארגוני הפורשים למרותו, ולהביא למצב בו פעולותיהן יבוצעו בתיאום עם המוסדות הנבחרים של היישוב.
*אכזבתה של הנהגת היישוב מהמדיניות הבריטית בשאלת א"י והעקורים, הביאה לשינוי בעמדת הנהגת היישוב, שהחלה לתמוך בהתנגדות לבריטים בצורות סבילות ופעילות כאחד: מאבק צבאי, עלייה בלתי חוקית והתיישבות.

מחוון: הסבר שלושה גורמים להקמת תנועת המרי – 5+3+2 נק'.


8. ב. הסבר מאבק "צמוד" ו"רצוף" ונימוקים בעד ונגד דרכי המאבק
ה"הגנה" והנהגת הישוב היהודי דגלו ב "מאבק צמוד" כלומר מאבק הצמוד למדיניות התנועה הציונית, שמתמקד. מאבק זה נועד לגייס דעת קהל בארץ ובעיקר בחו"ל..
הביטויים ל"מאבק צמוד"- המשך ההעפלה, הקמת נקודות התיישבות חדשות, מאבק בזירה המדינית (פעילות דיפלומטית)  של מנהיגי הישוב היהודי והתנועה הציונית. 
נימוקים להצדקת "המאבק הצמוד":
*הקמת מדינה יהודית תובטח רק על- ידי פעולות מתואמות בארץ ישראל ובזירה המדינית בהנחיית מוסדות התנועה הציונית.
*הקמת המדינה היהודית מותנה בהמשך העלייה ובהתיישבות. 
*המאבק הרצוף פוגע באופי המוסרי של המאבק להקמת המדינה ומביא למעשה לצמצום התמיכה בדעת הקהל במפעל הציוני.
*המאבק הרצוף עלול לגרום להסלמה בתגובת הבריטים ועלול להביא לעימות ישיר עם בריטניה שיסכן את כל המפעל הציוני.

התומכים ב"מאבק הרצוף", היו בעיקר אנשי התנועה הרוויזיוניסטית וחברי האצ"ל והלח"י, שסרבו לקבל את מרות הנהגת הישוב היהודי, שצידדה ב"מאבק צמוד". 
הם דגלו במאבק עיקש וחסר פשרות נגד כל אובייקט בריטי, צבאי, משטרתי או פקידותי, שנראה כמפריע למימוש מטרות התנועה הציונית בא"י. זהו מאבק שממשיך את הפעילות הצבאית שנעשתה בימי תנועת המרי העברי, כולל פגיעה ביעדים בריטיים כמו תחנות רדאר, גשרים, רכבות, תחנות משטרה ושדות תעופה ואף בחיילים ובאנשי ממשל בריטי. מאבק לא מוגבל ברצף של תחומים. 
נימוקים להצדקת "המאבק הרצוף"
*אין סיכוי להדברות עם בריטניה ורק מאבק בכל התחומים באופן רצוף וללא הפסקה יביא לסיום השלטון הבריטי בא"י.
*קיום מאבק רצוף יחייב את הבריטים להיערך מחדש בארץ-ישראל, עובדה שתצריך הגברת הכוחות בארץ ובכך הכבדה נוספת על תקציבה של בריטניה (שבלאו הכי נתון בקשיים חמורים כתוצאה מנזקי המלחמה וצרכי השיקום). ובעקבות כך תגבר הביקורת הקיימת בלאו הכי בקרב דעת הקהל הבריטי ויזרז את סיום המנדט.

מחוון: הסבר מאבק צמוד – 5 נק', הסבר מאבק רצוף – 5 נק', נימוקי התומכים – 2+3 נק'.

9. א. הדעות השונות באשר להעברת שאלת א"י מבריטניה לאו"ם בפברואר 1947
בריטניה רצתה להיפטר מהשליטה על א"י
לדעתי, בריטניה העבירה את שאלת א"י לאו"ם בפברואר 1947, מאחר ורצתה להיפטר מהשליטה עליה. ראשית, למרות שבריטניה הייתה בצד המנצח במלה"ע ה-2, השתתפותה בה עלתה לה במחיר כלכלי וצבאי כבד. לאחר המלחמה נאלצה בריטניה להשקיע משאבים לשיקום הכלכלה, לקלוט חיילים משוחררים בשוק העבודה  ולשקם אזורים שנפגעו במהלך הפצצות האוויר. במצב זה השליטה בא"י הכביד על קופת המדינה. בנוסף, השליטה על א"י הייתה חשובה לבריטניה כדי להבטיח את שליטתה בתעלת סואץ (הדרך להודו- המושבה שנחשבה לחשובה ביותר באימפריה הבריטית ) אבל לאחר שבריטניה סיימה את שליטתה בהודו ב-1947 ירדה חשיבותה של א"י בעיניהם.  יתרה מכך, דעת הקהל והעיתונות הבריטיות  דרשו להחזיר את החיילים הבריטים  הביתה ממלחמה חסרת תכלית בא"י- מלחמה לטענתם נהרגו חיילים בריטים במעשי טרור ונלחם בה הצי הבריטי נגד מעפילים פליטי מלחמה- ניצולי השואה. בשל  דרישה זו כמו גם שתי הסיבות שהזכרתי קודם לכן, בריטניה העבירה את שאלת א"י לאו"ם מאחר והייתה באמת ובתמים מעוניינת לסיים את שלטון המנדט הבריטי בה.
בריטניה רצתה לקבל מהאו"ם תוקף חדש לשלטונה בא"י
לדעתי, בריטניה העבירה את שאלת א"י לאו"ם בפברואר 1947 משום שהייתה מעוניינת לקבל מהאו"ם תוקף חדש לשלטונה בא"י. ראשית, לאחר מלה"ע ה-2 ניסתה בריטניה לחזק את קשריה עם המדינות הערביות במזה"ת. בריטניה הניחה שאם האו"ם כארגון בינלאומי יקבע מחדש  שבריטניה היא זו שתשלוט בא"י ולמעשה יכפה עליה את השליטה עליה, , זה לא יפגע בקשרים בין בריטניה לעולם הערבי. בנוסף, העובדה כי לא נמצאה נוסחת פשרה מקובלת על הבריטים ועל האמריקאים בשאלת א"י, עוררה מחלוקת ומתח בין נשיא ארה"ב, טרומן, לבין ממשלת בריטניה. כמו כן, לא נמצא פתרון מקובל על היהודים ועל הערבים. ממשלת בריטניה, ראתה באו"ם אמצעי שיתכן ויאפשר לה לצאת מהסבך שאליו נקלעה, בכך שיבקש מהממשלה הבריטית  להמשיך לשלוט בא"י ואולי אף יעניק לה סמכויות רחבות יותר, שיאפשרו לה לממש את מדיניותם בצורה קלה יותר מבעבר. לכן, בשל הנסיבות לדעתי בריטניה העבירה את שאלת א"י לאו"ם כדי שתוכל לקבל מהארגון תוקף חדש לשלטונה בה.

מחוון: משפט פתיחה ומשפט סיכום – 1+1 נק'. שני נימוקים – 5+4 נק'.

9. ב. ועדת אונסקו"פ, המלצותיה והתגובות שבאו בעקבותיה
ועדת אונסקו"פ הוקמה על-ידי האו"ם כדי להציע פתרון לשאלת א"י. חברי הוועדה ביקרו בא"י בחודשים יוני- יולי 1947. הועדה נקראה "ועדת אונסקו"פ" – ראשי תיבות באנגלית של: ועדה מיוחדת לשאלת א"י. הועדה כללה 11 חברים, נציגי מדינות שונות (מדינות ניטראליות, שאין להן קשר לא"י, ללא המדינות הערביות וללא המעצמות). 
בעוד מנהיגי הערבים בא"י החרימו את הועדה וסרבו להופיע בפני חבריה, חברי הועדה שמעו עדויות מפיהם של מנהיגי היישוב היהודי, וביקרו במחנות העקורים באירופה והתרשמו ממצבם הקשה. בעת ביקורה של הוועדה בא"י התנהל המאבק של מעפילי האוניה "אקסודוס"- יציאת אירופה תש"ז. שניים מחברי הוועדה הגיעו לנמל חיפה והיו עדים להעברת המעפילים לאוניית הגירוש. עיתונאים וצלמים שליוו את הוועדה פרסמו ידיעות וצילומים מן האירוע, וכך נחשף המאבק של המעפילים בכלי בעיתונות. 
בסוף אוגוסט 1947 פרסמה הוועדה את המלצותיה. המלצות הרוב היו:
*יש לסיים את המנדט הבריטי על א"י, ולהקים על שטחה שתי מדינות, ערבית ויהודית, אשר יקיימו ביניהן שיתוף פעולה כלכלי. 
*שטח המדינה העברית ישתרע על מישור החוף (מעכו ועד לבאר טוביה), הנגב, הגליל המזרחי, הגליל התחתון ועמק יזרעאל. 
המדינה הערבית תשתרע על פני הגליל המערבי, חלק מהגליל התחתון וחלק מעמק יזרעאל, יהודה ושומרון ואזור החוף מאשדוד לרפיח.
*ירושלים תהיה נתונה לפיקוח בינלאומי.

תגובת היישוב היהודי:                                                                                                                     ההחלטה ביטאה את הישג המאבק הציוני והיהודי לסיום המנדט הבריטי והקמת מדינה יהודית בת קיימא בחלק מא"י. השמחה הייתה רבה אך מלווה בחששות לנוכח התנגדות הערבים ומדינות ערב. 

תגובת הפלסטינים ומדינות ערב:                                                                                                       הפלסטינים ומדינות ערב שללו את רעיון חלוקת הארץ ולא הסכימו עם ההחלטה להקים מדינה יהודית בא"י. מדינות ערב איימו, שאם תתקיים החלטת האו"ם ותוקם מדינה יהודית בא"י, צבאותיהן יפלשו לא"י ויילחמו במדינה היהודית.

מחוון: הצגת וועדת אונסקופ – 3 נק', המלצותיה – 5 נק' הסבר תגובות היהודים והערבים – 3+3 נק'.


10א. שאלת מקור – תהליך הדה קולוניזציה ויהודי ארצות האסלאם                                                                            
במצבם של יהודי עיראק חלה הרעה בתחומי חיים שונים. ביטחונם של יהודי עיראק נפגע בעקבות מעצרים של בני הקהילה ופשיטות על בתי יהודים החשודים בפעילות ציונית. בתחום החינוך חל גם כן שינוי לרעה. בתי הספר הרשמיים, של המדינה, נסגרו בפני תלמידים יהודים וכן גם שערי האוניברסיטאות והיכולת ללמוד בחו"ל. הידרדרות חלה במצבם הכלכלי של היהודים.  פקידים יהודים פוטרו ממשרדי המדינה. סוחרים יהודים לא קיבלו סחורה, משום שזו עוכבה על ידי משרדי האספקה והייבוא, הסתה נגד הקהילה היהודית בעיתונות, שהממשלה כנראה מעודדת.
ההידרדרות במצבם של יהודי עיראק חלה כתוצאה מהשפעת הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות
המתיחות הגוברת בין יהודים לערבים בא"י הביאה להחמרה ביחס האוכלוסייה הערבית כלפי שכניהם היהודים בעיראק, מתוך הזדהות עם ערביי א"י. הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות ב- 1948, הביאה לשיא את השפעתו של הסכסוך הישראלי-ערבי על מצבם של היהודים בעיראק. ההחמרה באה לידי ביטוי בהסתה נגד הקהילה היהודית ובהשמצתה. בהאשמות שווא כלפי היהודים האשמות להן הייתה שותפה גם הממשלה בעיראק בין אם באופן פעיל ובין אם בהסכמה.
גורם נוסף להידרדרות במצבם של יהודי עיראק היה:
*זיהוי היהודים כבעלי ברית של השלטון הקולוניאלי -  היהודים קשרו את גורלם עם השלטונות הקולוניאליים במדינות בהן הם חיו. השלטון הקולוניאלי העניק להם זכויות, ביטחון, תעסוקה ואפשרויות קידום. הם אימצו את התרבות האירופאית ואת המודרניזציה, שהביא עימו השלטון הקולוניאלי. ככל שהיהודים התקרבו יותר לשלטון הקולוניאלי הזר, כך הם התרחקו מהאוכלוסייה המוסלמית המקומית. לכן במאבק כנגד השלטונות הקולוניאליים,
         זוהו היהודים כמשתפי פעולה עם השלטון הקולוניאליסטי השנוא, דבר שהחריף את היחס השלילי כלפיהם. *התגברות הרגשות הלאומיים – תהליך הדה קולוניזציה והמאבק לעצמאות מדינית לווה בהתגברות הרגשות הלאומיים, שהדגישו את המשותף לבני הלאום ודחו את היהודים בארצות האסלאם כבעלי לאום זר, שאין לו מהמשותף ללאום החדש המתגבש. היהודים החלו להיתפס כזרים וכמיותרים.
*ההזדהות עם התרבות האירופאית והקושי לאמץ את התרבות הערבית - היהודים התקשו להיטמע בזהות הלאומית הערבית שקמה במדינות החדשות. מבחינתם, תהליך הערביזציה היווה נסיגה תרבותית מהמסלול האירופאי-מודרני אותו אימצו ולפיו חיו ולכן לא רצו לחיות במדינות הערביות החדשות שקמו.

מחוון: הצגת מצבם של היהודים – 3+2+2+1 נק'. גורמים : גורם המופיע בקטע – 4 נק', גורם נוסף - 3


ב, גורמים אידאולוגיים
א. התנגדותן האידאולוגית של מעצמות העל ארה"ב ובריה"מ – שתי מעצמות העל תמכו בדה קולוניזציה ועודדו את עמי אפריקה ואסיה במאבקן לעצמאות. תמיכתן נבעה ממניעים אידאולוגיים, בהתאם לתפיסת עולמה של כל אחת מהן.
בריה"מ הקומוניסטית ראתה את הקולוניאליזם כניצול כלכלי של עמי אפריקה ואסיה ע"י מדינות מערב אירופה.
ניצול חומרי הגלם של המושבות וניצול האוכלוסייה ככוח עבודה זול נתפס על ידה כדיכוי כלכלי של בני המושבות ע"י האירופאים. ארה"ב התנגדה לקולוניאליזם ועודדה את מתן העצמאות לעמי אפריקה ואסיה בגלל האידאולוגיה הליברלית-הדמוקרטית שלה והכרתה בזכות ההגדרה העצמית של העמים השואפים לעצמאות. כבר בימי מלחמת העולם הראשונה פרסם נשיא ארה"ב וילסון את מסמך "14 הנקודות של וילסון" ואחת הנקודות קראה לעצמאותן של המדינות, שהיו תחת שלטון קולוניאלי. תמיכתן האידאולוגית של המעצמות בדה קולוניזציה נבעה גם ממניעים פוליטיים (ראה בהמשך).
ב. התפתחות רעיון הלאומיות בקרב עמי אפריקה ואסיה – העמים שחיו תחת השלטון הקולוניאלי נחשפו לתרבות ולרעיונות האירופאים ובהשפעתם החלו לפתח רגשות לאומיים. משכילים, בני המושבות, שרכשו השכלה גבוהה באוניברסיטאות של המדינות הקולוניאליות, הובילו את העמקת התודעה הלאומית, את החדרת רגשות הניצול והקיפוח שנוהגים כלפיהם האירופאים ואת התביעה לעצמאות.
ג. התנגדות לקולוניאליזם בדעת הקהל – מפלגות וקבוצות חברתיות יצאו נגד הקולוניאליזם וראו בו לא מוסרי, נוגד את שוויון הזכויות ואת ההגדרה העצמית. ההתנגדות לקולוניאליזם נפוצה גם בקרב המדינות הקולוניאליות עצמן ודעת הקהל בהן תבעה להסתלק מהקולוניות.

 גורמים כלכליים
א. המשבר הכלכלי לאחר מלחמת העולם השנייה – קשייהן הכלכליים של מדינות אירופה הקולוניאליות לאחר מלחמת העולם השנייה והצורך שלהן לשקם את מדינותיהן לאחר המלחמה, היקשו עליהן כלכלית, להמשיך ולשלוט בקולוניות, להחזיק בהן אנשי צבא ומנהל ולדאוג לפיתוח הקולוניות. יתרה מכך, ארה"ב דרשה מדינות אירופה, כתנאי לסיוע כלכלי שלה לשיקומן,  שיוותרו על שליטתן בקולוניות.
ב. ירידת רווחיות המושבות – היתרונות הכלכליים, שהפיקו מדינות אירופה מהשליטה בקולוניות שלהן, התבססו על הבלעדיות שהייתה להן בניצול המושבות ובמסחר עם המושבות. אבל בתקופה, שלאחר מלחמת העולם השנייה, לא ניתן היה למנוע שוק חופשי וסחר חופשי והמדינות הקולוניאליות איבדו את הבלעדיות הכלכלית שהייתה להן בקולוניות ובהתאם לכך, ירדה עבורן הרווחיות הכלכלית של הקולוניות.

 גורמים פוליטיים
א. השלכות מלחמת העולם השנייה – ההתמוטטות המהירה של צרפת, הולנד ובלגיה כנגד גרמניה במלחמת העולם השנייה, וקשייה של בריטניה בשלבים הראשונים של המלחמה, ערערו את מעמדן של מדינות אירופה והן איבדו מתדמיתן ויוקרתן כמעצמות חזקות. בני המושבות איבדו את רגשות הפחד והכבוד למדינות האירופאיות השליטות ולא היו מוכנים יותר להכיר בעליונות השליטים האירופאים ולהיכנע להם.
ב. שינוי יחסי הכוחות בעולם והשפעת "המלחמה הקרה" – מעצמות אירופה ובעיקר שתי המעצמות הקולוניאליות המרכזיות – בריטניה וצרפת, איבדו מאוד מעצמתן בעקבות מלחמת העולם השנייה. 
בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה קמו שתי מעצמות חדשות – ארה"ב ובריה"מ. שתי מעצמות העל – ארה"ב ובריה"מ- התנגדו לקולוניאליזם, תמכו בדה קולוניזציה ועודדו את עמי אפריקה ואסיה במאבקן לעצמאות. תמיכתן של המעצמות בתהליך הדה קולוניזציה נבעה ממניעים אידאולוגים אך גם ממניעים פוליטיים. המאבקים הפוליטיים הושפעו מהמאבק  והתחרות ביניהן על אזורי השפעה בעולם, כפי שהיה בימי ה"המלחמה הקרה".  
בהתאם לכך, האינטרס של בריה"מ וארה"ב היה מתן עצמאות לקולוניות, כשכל אחת מהן קיוותה, שהמדינות החדשות שתקומנה, תצטרפנה למחנה שלה ובכך יגבר כוחה ותגבר השפעתה בעולם ואילו יריבתה תיחלש. 
ג. התפתחות תנועות לאומיות במושבות והנהגה מקומית – בעבר טענו שליטי מדינות אירופה, שאין למי למסור את השלטון במושבות, כי אין מנהיגות מקומית ועזיבתם עלולה להביא לתוהו ובוהו. בינתיים, צמחה הנהגה מקומית. משכילים מבני במושבות, שקיבלו חינוך אירופאי מודרני, הקימו תנועות לאומיות ומפלגות פוליטיות, שנאבקו למען עצמאות מהשלטון הקולוניאלי. הם הוכיחו, שיש מי שישלוט בקולוניות לאחר הסתלקות המעצמות האירופאיות ותבעו למסור את השלטון בקולוניות לידיהם.
ד. הקמת הליגה הערבית – הליגה הערבית, שהוקמה ב-1945, ופעלה בשם הרעיון האחדות והסולידריות הערבית, תמכה במאבק העמים הערביים לעצמאותם מהשלטון הקולוניאלי.  
ה. פעילותו של האו"ם – פעילות פוליטית ענפה לסיום הקולוניאליזם ומתן עצמאות למדינות אסיה ואפריקה, באה לידי ביטוי   באו"ם, שהוקם לאחר מלחמת העולם השנייה. בריה"מ הובילה את הפעילות הפוליטית האנטי-קולוניאלית באו"ם. מדינות אירופה, התקשו להגן על הקולוניאליזם באו"ם, בעיקר כשעקרונות האו"ם התבססו על שוויון בין העמים, הזכות להגדרה עצמית, זכויות אדם ואזרח והתנגדות לשלטון דיכוי, ניצול וקיפוח. 
  
 תוצאות התהליך – בשנים 1945-1960 השתחררו 800 מיליון איש באסיה ובאפריקה משלטון קולוניאלי וכ- 40 מדינות חדשות קמו.                                                                                                                   הגבולות של המדינות החדשות נקבעו ע"י המעצמות הקולוניאליות בימי שלטונן בקולוניות והן לא תמיד תאמו את השוני האתני בין העמים ובין השבטים השונים שחיו במדינות החדשות. הדבר שגרם לסכסוכים מתמשכים בתוך המדינות החדשות ועם מדינות שכנות.

מחוון:  גורמים – 4+3 נק', תוצאות 3 נק'.


11. א עלייה וקליטה בשנות ה – 50
ניתן לדבר על שלושה דפוסי ארגון עליה למדינת ישראל מארצות האסלאם:
חיסול גלויות - עלית הצלה (עיראק, לוב, תימן, פולין)
מדובר בתפוצות, שהייתה סכנה להמשך קיומן בגולה, והיה קיים חשש שתיאסר האפשרות לעלייה לארץ. לכן  הוחלט להעלותם באופן מיידי, למרות הקשיים מהם סבלה החברה בישראל באותה עת. העלייה ממקומות אלו בוצעה במהירות רבה יחסית, ותוך כשנתיים או שלוש חוסלו הגלויות בתימן (מבצע "על כנפי נשרים"), עיראק (מבצע "עזרא ונחמיה"). מבצע חיסול גלויות הקיף כשני שליש מכלל העלייה מארצות האסלאם בשנים 1952-1948.
בלוב, תימן ועיראק, מדובר על דפוס של עלייה גלויה, בתיאום עם השלטונות, כאשר כל הקהילה עלתה לארץ ישראל.
העלייה המבוקרת (צפון אפריקה ובעיקר מרוקו)
דפוס עליה זה אפיין את ארגון העלייה מארצות בהן לא היו היהודים נתונים בסכנה קיומית. על פי דפוס זה, קבלה המדינה עולים שעמדו במספר תנאים כמו: גיל, מספר נפשות במשפחה, כושר עבודה ומקצוע נדרש וכשירות רפואית.
הסיבות לנקיטת דפוס זה היו, הקשיים בארץ לקלוט את העלייה הגדולה בבת אחת, גודלן של הקהילות, ומצב הבריאות של היהודים בארצות אלה. ברור ששאלת המיון לא עמדה כלל במקרה של תפוצות שנמצאו בסכנה מידית, אבל במקומות בהם הסכנה הייתה פחותה או רחוקה יותר, נקטו במדיניות של מיון.
היו למשל אוכלוסיות, כמו במרוקו, שם סבלה אוכלוסייה יהודית גדולה ממחלות קשות ומדבקות. על כן הוקם קודם מחנה מעבר שבו נקלטו העולים ועברו ריפוי. לאחר מכן הועברו העולים למחנות במארסי שבצרפת ורק אח"כ עלו לארץ.
תהליך זה, שכונה סלקציה,  גרר אחריו ביקורת. המבקרים טענו שהסלקציה מנוגדת לחוק השבות (המאפשר לכל יהודי לעלות לארץ), כי החלשים נשארו מאחור ללא מפרנס וכי התרחש עקב כך פיצול משפחות. מה גם, שמדיניות זו לא חלה באופן אחיד על כל התפוצות, אלא הופנתה בעיקר כלפי עולי צפון אפריקה. 
העלייה החשאית (סוריה, לבנון , מצרים, צפון אפריקה)
דפוס זה מתקשר גם לדפוס הראשון - עליית הצלה. מדובר בעלייה שנעשתה בעקבות הגבלות שהציבו השלטונות בארצות המוצא על פעילות ציונית או על יציאה המונית של יהודים. עליה זו אורגנה בחשאיות תוך הברחת גבולות וסיכון הנוגעים בדבר. עלייה זו נוהלה על ידי מחלקת העלייה של הסוכנות, ארגונים יהודיים עולמיים והמוסד. עלייה כזו התבצעה מסוריה, לבנון ומצרים, אך הברחת הגבולות מארצות אלה הייתה קשה ולכן אין מדובר ביהודים רבים. לעומת זאת במרוקו הייתה ההצלחה גדולה יותר. יהודים הוברחו בכל הדרכים האפשריות, בים באוויר וביבשה, ולעתים תוך תשלום שוחד לשליטים מקומיים. סיפור טרגי הקשור בעניין, הוא סיפור טביעתה של הספינה "אגוז" ועליה 44 מעפילים. בעקבות הטביעה הועלתה לכותרות עלייתם החשאית של יהודי מרוקו. הדבר יצר לחץ בינלאומי וכתוצאה ממנו הותרה עלייתם של יהודי מרוקו, ובשנים 1964-1962, עלו כ- 120,000 מיהודי מרוקו במבצע יכין.

מחוון : 7+5 נק'


ב. מקור האירועים בואדי סאליב שבחיפה התחתית, שכונת עוני בה רוב הדיירים היו עולים מארצות המזרח. ראשית האירועים בעקבות ירי המשטרה בעת ביצוע מעצר של שיכור באחד מבתי הקפה בשכונה. אז יצאו התושבים במחאה נגד המשטרה והממסד. שוטרים וניידות נרגמו באבנים, חלונות ראווה נופצו ובשכונה הושחתו מבנים המייצגים של שלטון מפלגת מפא"י – מועדון ההסתדרות וסניף המפלגה, עוד נפגעו בהפגנה זו מכוניות וחנויות, ונפצעו שוטרים ומפגינים. השוטרים צרו על דירה שבה התבצרו מנהיגי המרד בוואדי, ומן הדירה נורתה יריה על ידי ראש הקבוצה דוד בן-הרוש. מואדי סאליב התפשטו המהומות לשכונות נוספות בחיפה ולמקומות אחרים בארץ (באר-שבע, מגדל העמק). מנהיגי המרד נעצרו והועמדו למשפט.
בעקבות המהומות, הוקמה ועדת חקירה בראשות השופט משה עציוני. הבולט מן המופיעים בפני הועדה, היה דוד בן הרוש שסיפר את סיפורו האישי בו באה לידי ביטוי תחושת קיפוח ואפליה.

במאורעות ואדי סאליב באו לידי ביטוי רגשות התסכול והקיפוח של בני עדות המזרח, ובעיקר של עולי מרוקו, שרבים מהם סבלו ממצב קשה ביותר. רבים מהם התפרנסו מעבודות זמניות ובדוחק, גרו בשכונות עוני צפופות או בעיירות פיתוח מרוחקות. עולי מרוקו היו מרירים גם בגלל מדיניות הסלקציה (עלייה מבוקרת) שהונהגה כלפיהם במיוחד, והקרע שיצרה מדיניות זו ממשפחותיהם. הייתה לעולים המזרחיים, ובעיקר ממרוקו, תחושה שהעולים האשכנזים מסתדרים טוב יותר ומהר יותר מהם. הרשויות טענו שזה בשל כישוריהם השונים של העולים, אך עולי ארצות האסלאם סרבו לקבל הסבר זה, וייחסו את ההתקדמות הבלתי שווה לקרבה העדתית של העולים האשכנזים לעילית השלטת, בעוד הם עצמם נדחקים לא רק לשוליים הגאוגרפיים של המדינה אלא גם לדרגים הנמוכים ביותר. עולי ארצות האסלאם גיבשו תדמית סטריאוטיפית של האשכנזים הנמצאים מעליהם, מקפחים אותם, לוקים בגזענות ואשמים במידה רבה בבעיותיהם הכלכליות והחברתיות.

      מחוון: הצגת האירועים: 6 נק', הסבר: 3+2+2 נק'.


12. א.  מלחמת יום הכיפורים
שתי סיבות לפרוץ מלחמת יום הכיפורים: 
1. הסרת חרפת מלחמת ששת הימים - הרצון של מצרים וסוריה לצאת למלחמה נגד ישראל כדי להשיב לעצמן את השטחים שאיבדו במלחמת ששת הימים (סוריה רצתה להשיב לעצמה את רמת הגולן ומצרים את חצי האי סיני) ולהשיב להן את כבודן האבוד, בעקבות התבוסה שספגו במלחמת ששת הימים.
2. מלחמה כאמצעי לשבור את הקיפאון המדיני ולהגיע להסדר בין מצרים לישראל -  נשיאה החדש של מצרים, אנואר סאדאת, היה נחוש בדעתו להחזיר את חצי האי סיני למצרים ועם עלייתו לשלטון, כיורשו של נאצר המנוח, העביר לישראל מסרים של נכונות לשלום תמורת החזרת חצי האי סיני למצרים. אבל בישראל באותה העת לא הייתה נכונות לפתוח במשא ומתן עם סאדאת ולא רצון לוויתורים טריטוריאליים על שטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. המלחמה פרצה כאמצעי לשבור את הקיפאון המדיני שנוצר.  החוקרים טוענים, שסאדאת פתח במלחמה, לא כיוון שחשב שינצח את ישראל ויצליח לכבוש מחדש את סיני אלא,  א. כדי לאלץ את ישראל, לאחר המלחמה, לפתוח עימו במשא ומתן ולהגיע להסדר מדיני. ב. להנחית על ישראל מכה צבאית ראשונית, בזכות גורם ההפתעה, 
3. הערכות המודיעין המצרי והסורי שניתן להפתיע את ישראל - המצרים והסורים הבינו, שישראל לא קוראת נכון את הכנותיהם הצבאיות, ואינה ערוכה להתקפה צבאית משולבת של הכוחות הסורים מצפון ושל הכוחות המצרים מדרום. ישראל לא גייסה את כוחות המילואים שלה והסתפקה בכוחות הצבא הסדיר להגנה על גבולותיה. לכן ניתן לפתוח במלחמה יזומה על ידם, שתיתן להם את יתרון ההתקפה וההפתעה. גורם ההפתעה התעצם, כשמועד פתיחת המלחמה נקבע ליום כיפור, שבו למעשה ישראל כמעט משותקת, מה שיקשה עוד יותר על התארגנותה של ישראל למלחמה.  
הסיבות להפתעת ישראל במלחמת יום הכיפורים:                                                                            א. הניצחון הישראלי המזהיר במלחמת ששת הימים הביא את ישראל לתחושה של ביטחון עצמי מופרז, זלזול בכוחות של צבאות ערב ואמונה, שהערבים למדו את הלקח במלחמת ששת הימים ולא יעיזו לצאת ל'סיבוב' מלחמה נוסף נגד ישראל. ישראל נכנסה לשאננות, שהרדימה את ערנותה.                                                                                              
ב. השאננות הישראלית נבעה גם מהגבולות הנוחים שנוצרו בעקבות כיבושי מלחמת ששת הימים, שהעניקו לישראל עומק אסטרטגי והרחיקו את האויב מהישובים היהודיים.                                                              
ג. עיקר ההפתעה במלחמת יום הכיפורים נעוצה ב'קונספציה' (=התפיסה, שעל פיה פועלים) השגויה שראשי המודיעין והמערכת הביטחונית היו שבויים בה. 'הקונספציה' הייתה שלא תפרוץ מלחמה בעתיד הקרוב. עפ"י הקונספציה, הצבא המצרי, טרם השלים את בניית כוחו ובעיקר את חיל האוויר ומצרים לא תצא למלחמה עד שתוכל לפגוע בעומק ישראל. כך שמצרים לא תהייה מוכנה למלחמה לפני שנת 1975, ואילו סוריה לא תצא למלחמה ללא מצרים.                                                                                                            הקונספציה השגויה, לא אפשרה לקרוא נכון את הידיעות המודיעיניות שזרמו על הכוונות של סוריה ומצרים למלחמה, למרות שידיעות אלה הגיעו ממקורות אמינים. ראשי המודיעין והמערכת הביטחונית, היו 'נעולים' בקונספציה, סירבו לראות את המציאות הנוצרת לנגד עיניהם, ודבקו בעמדתם ש"הסבירות למלחמה נמוכה ביותר", ואם אכן תפרוץ מלחמה, הכוחות הסדירים של צה"ל מספיקים כדי לבלום את המתקפה הראשונית.                                                                                                          
     
מחוון: סיבות – 4+3 נק' סיבות להפתעת ישראל – 4+2 נק'

ב. השפעות של המלחמה על מדינת ישראל                                                                 
בתחום הפוליטי:  מלחמת יום הכיפורים הביאה לשינויים פוליטיים משמעותיים במדינת ישראל.
א. שינויים פוליטיים בעקבות הופעת תנועות מחאה - הזעם בציבור על הימים שקדמו למלחמה, על ההפתעה ועל אי מוכנותו של צה"ל למלחמה, שהוליד את המושג "מחדל" בהקשר זה, הוביל להקמת תנועות מחאה, שהובילו אותם קצינים וחיילים שחזרו מהמלחמה. הידוע מבין יוזמי תנועות המחאה היה מוטי אשכנזי, שהיה מפקד מעוז "בודפשט", המעוז היחיד שלא נפל במלחמה. המחאה הייתה מכוונת נגד הנהגת המדינה.                                                                                                                              
כאשר פרסמה "ועדת אגרנט" את דו"ח הביניים, היא הטילה את האחריות למחדלים במלחמה על הדרגים הצבאיים ובראשם הרמטכ"ל דוד אלעזר וראש אמ"ן (אגף מודיעין) אלי זעירא, שנאלצו להגיש את התפטרותם. תנועות המחאה לא היו מוכנות להשלים עם המלצות ועדת אגרנט, שפטרו את הדרג המדיני מאחריותו למחדל והטילו את האחריות רק על הדרג הצבאי בלבד וקראו להתפטרות הדרג המדיני ובעיקר להתפטרותו של שר הביטחון משה דיין.                                                                                         בעקבות הלחץ הציבורי התפטרה ראש הממשלה גולדה מאיר. קמה ממשלה חדשה, שממנה נעדרו מרבית השרים, שהיו מזוהים עם מחדל מלחמת יום הכיפורים וביניהם, משה דיין.                                                                    
ב. המהפך – אחת ההשפעות של מלחמת יום הכיפורים הייתה 'המהפך' הפוליטי של 77'.                       בבחירות שנערכו בשנת 1977 זכתה מפלגת "הליכוד" בראשות מנחם בגין, ברוב והקימה ממשלה.    הייתה זו פעם ראשונה, שבישראל הוקמה ממשלת ימין, אחרי 30 שנות שלטון של מפלגות הפועלים. לתחושת הכאב והכעס על מלחמת יום הכיפורים, ואובדן אמון הציבור בהנהגה הותיקה בנושא הביטחוני, היה תפקיד חשוב במהפך זה.   

בתחום החברתי: בעקבות המלחמה חוותה החברה בישראל משבר עמוק.                                               א.ערעור האמונה במנהיגות המדינה - האמון המוחלט בשלטון והערצת צה"ל ומפקדיו, שאפיינה את הציבור הישראלי, בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, התערער בעקבות מלחמת יום הכיפורים. הזעם על התנהלות הכושלת של ההנהגה המדינית והצבאית היה רב. התחושות היו שהנהגת המדינה נהגה בחוסר אחריות בתחום החשוב ביותר-התחום הביטחוני ולמעשה הפקירה את חייליה. מאז מלחמת יום הכיפורים ועד היום,  אין עוד הציבור בישראל מוכן לסמוך בעיניים עצומות על מנהיגיו.                                                                        
ב. התמודדות עם השכול – תחושות קשות של אובדן, אבל ושכול בתחום הפרטי ובתחום הלאומי.            החלו להישמע מחאות נגד מלחמות ונגד המדינה והערכים שבשמם נשלחים חיילים אל מותם. הדבר בא לידי ביטוי בשירה, בספרות, בתיאטרון ובאמנות.                                                                                                     
ג. העמקת הקיטוב הפוליטי-חברתי – קמו תנועות פוליטיות, שביקשו להשפיע על מדיניות הממשלה.  מימין קמה תנועת "גוש אמונים", שביקשה להקים ישובים רבים – 'התנחלויות' -  בשטחי יהודה ושומרון, עזה ורמת הגולן ולהעמיק את האחיזה היהודית בשטחי "ארץ ישראל השלמה". התנועה ביקשה לקבוע עובדות ע"י הקמת ישובים כדי למנוע את החזרת השטחים לערבים. משמאל קמה תנועת "שלום עכשיו", שקראה לויתורים טריטוריאליים משמעותיים תמורת שלום. שתי התנועות ביטאו את הקיטוב הפוליטי-חברתי בחברה הישראלית, שנמשך עד היום.                                                                                                       
בתחום הכלכלי: אחרי מלחמת יום הכיפורים החלה תקופת כיפורים בתחום הכלכלי. כך הגדירו את קשייה הכלכליים של מדינת ישראל בעקבות המלחמה.                                                                                 א. נזקיה החומריים של המלחמה – "מחירה הכלכלי" של המלחמה היה גבוה מאוד והוא נבע הן מהצורך לרכוש כלי נשק וציוד רב בימי הקרבות הממושכים והן בגלל הגיוס הממושך של חיילי המילואים שגרם לכך, שחלק ניכר מכוח העבודה במשק היה מושבת.                                                                                    בשנים שלאחר המלחמה תקציב הביטחון של המדינה היה גבוה מאוד. חובותיה של המדינה היו גדולים.  כתוצאה מכך גברה תלותה הכלכלית של ישראל בארה"ב.                                                                         
ב. קשיי הייצוא של ישראל – עוד לפני פרוץ המלחמה פרץ משבר אנרגיה עולמי, כשמחירי הנפט החלו לעלות. המשבר החמיר, בעקבות המלחמה, כשמדינות ערב, הכריזו על קיצוץ באספקת נפט לשוק העולמי, העלו מחירים ועל מדינות מסוימות אפילו הטילו חרם נפט. התנאי שלהן להפסקת החרם היה, שישראל תפנה את השטחים שכבשה ותחזיר לפלסטינים את זכויותיהם. החרם פגע מאוד במסחר הבינלאומי והיקשה על הייצוא הישראלי.                                                                                                                                                                                                               
מחוון: 7+5 נק'.