תשובון למבחן לדוגמה - היסטוריה ב'

תשובון מבחן מתכונת בהיסטוריה – קיץ 2014

תשובון – פרק ראשון

1. שאלת מקור- המעבר של גרמניה מדמוקרטיה לנאציזם

1א. במערכות הבחירות בגרמניה ממאי 1928 עד מרס 1933 נבחרו לרייכסטאג מפלגות רבות.

לפניך טבלה, ובה תוצאות הבחירות הנוגעות לשלוש מאותן המפלגות.

מועד הבחירות מפלגה	מאי 1928	ספטמבר 1930	יולי 1932	נובמבר 1932	מארס 1933
סוציאל-דמוקרטים*	29.8%	24.5%	21.6%	20.4%	18.2%
המפלגה הנאצית	2.6%	18.3%	37.3%	33.1%	43.7%
המפלגה הקומוניסטית	10.6%	13.1%	14.3%	16.8%	12.2%
*סוציאל דמוקרטים- המפלגה הגדולה בגרמניה ברוב שנות רפובליקת ויימאר. (הנתונים ע"פ י' ארד, י' גוטמן וא' מרגליות (עורכים), השואה בתיעוד, יד ושם, 1978, עמ' 37)

על פי הטבלה שלפניך, הצג את השינויים ברייכסטאג הגרמני בשנים 1933-1928.

על פי מה שלמדת, הסבר שניים מהגורמים שהובילו לשינויים אלה. (13 נקודות)

ע"פ הטבלה, השינויים שהתחוללו ברייכסטאג בתקופה זו (1933-1928) הם:

• עליית הגורמים הקיצוניים: המפלגה הנאצית והמפלגה הקיצונית, משני הקצוות של המפה הפוליטית מימין ומשמאל הלכו וצמחו. המפלגה הנאצית שהייתה מפלגה שולית במאי 1928 הפכה ביולי 1932 למפלגה הגדולה ביותר בגרמניה. בבחירות אלה, זכו יחדיו השוליים הקיצוניים: הקומוניסטים והנאצים לרוב מוחלט בייצוג ברייכסטאג.
• בבחירות בין נובמבר 1932 למארס 1933, מונה אדולף היטלר לקאנצלר גרמניה בידי הנשיא הינדנבורג. בבחירות שהחליט מיד עם מינויו על עריכתן, הצליח להביא את המפלגה הנאצית לקרוב ל-44% תוך החלשה משמעותית של הקומוניסטית והמשך מגמת ההיחלשות של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שהיא עקבית ונמשכה במהלך מספר מערכות בחירות (מקרוב ל-30% ב-1928 – המפלגה הגדולה ביותר ל-18.2% במרץ 1933).

ע"פ הנלמד שניים מהגורמים לשינויים אלה:

• עליית הקומוניסטית והנאצים ממעמד של מפלגות שוליים לשתי מפלגות שזכו יחד לרוב הקולות ביולי 1932 (ובעצם גם בנובמבר 1932), משקפת את אכזבת הציבור מאופן ניהול המשבר הכלכלי, שפרץ ב-1929 בידי השלטון. מערכות הבחירות שנערכו לאחר מועד זה מבטאות בבהירות מגמת אכזבה זאת, כשקולות רבים של הציבור הגרמני מתועלים לפתרונות האידיאולוגיים שהציגו מפלגות הקצה. בעניין זה, ניתן גם להתייחס לנתוני האבטלה הגבוהים, שגרמו לייאוש בשכבות מסוימות בציבור שחיפשו אחר הפתרון היצירתי שייחלץ את גרמניה ממצבה העגום.
• עליית הנאצים ל-44% בחירות מרץ 1933 והירידה של הקומוניסטים ל-12.2% התרחשה לאחר ניצול שריפת הרייכסטאג ע"י הנאצים. בעקבות האירוע, היטלר שכנע את הנשיא להפעיל צווי חירום, שהופנו נגד נציגי המפלגה הקומוניסטית והגבילו את יכולתה לפעול בזמן מערכת בחירות. בנוסף, האירוע נוצל לתעמולה פרו-נאצית ואנטי-קומוניסטית, שסחפה מצביעים. כמובן, גם השליטה של הנאצים על מספר משרדי ממשלה בשלב זה, הקלה עליהם את העבודה.

מחוון - על הצגת השינויים: 6 נק', על הסבר הגורמים לשינויים: 7 נק' (3+4)

1ב. הצג שניים מהצעדים הבאים: ליל הסכינים הארוכות, חוק ההסמכה, ניצול שריפת הרייכסטאג, והסבר כיצד אחד מהם סייע לבניית המשטר הנאצי ולביסוס האידיאולוגיה הנאצית. (12 נקודות)

ניצול שריפת הרייכסטאג ותקנות החירום – ב-27/2/1933, הוצת בניין הרייכסטאג (הפרלמנט הגרמני), ככל הנראה ע"י הנאצים. הנאצים ניצלו את האירוע כדי לרדוף את יריבתם העיקרית, המפלגה הקומוניסטית. היטלר הצליח לשכנע את הנשיא הינדנבורג לפעול בתוקף תקנות חירום ("הצו להגנת העם והמדינה") שאפשרו לו לאסור את מנהיגי הקומוניסטים ולשלוח אותם למחנות ריכוז ולבטל זכויות אזרח רבות כמו: ביטול הזכות להתארגנות והתאגדות, היתר להאזין לכל מי שנחשד כגורם עוין, הטלת צנזורה כללית, היתר לערוך חיפושים ומאסרים ללא צווי בית המשפט, ביטול חסינות של חברי רייכסטאג וסגירת עיתונים.

כיצד סייע הצעד לבניית המשטר :

באמצעות צעד זה, בוטלו  זכויות האדם והאזרח שהיו חלק מחוקת ויימאר ושיתקו את מוסדות השלטון הדמוקרטי, הצווים האלה גזלו מהחוקה שניים מתפקידיה החשובים: הגנה על הפרט מפני שרירותו של השלטון ושמירה על הסדר הדמוקרטי: פגיעה בחופש ההתאגדות, פגיעה בחופש הביטוי. כלומר, פגיעה בזכויות האדם והאזרח, פגיעה בחוקה וכן פגיעה בעקרון הגבלת השלטון כמו כן הצליח היטלר לפגוע אנושות במפלגה הקומוניסטית  תוך נקיטת אמצעי טרור ולהשליט בכך את האידיאולוגיה הנאצית. ששללה הן את הקומוניזם והן את הדמוקרטיה ולסלול את דרכה של המפלגה הנאצית לבלעדיות בגרמניה. 

כיצד סייע הצעד לביסוס האידיאולוגיה: הפעולה ביססה כמה עקרונות של האידיאולוגיה הנאצית:

 שלילת הקומוניזם

שלילת הדמוקרטיה

ביסוס שלטון של מפלגה אחת. 

חוק ההסמכה/"החוק לסילוק מצוקת האומה והרייך"  ב-23 במרס נחקק "חוק ההסמכה" חוק זה העניק לממשלה בראשותו של היטלר, סמכות לחוקק חוקים בלא שיתוף הרייכסטאג ואף, לחוקק חוקים המנוגדים לחוקה בנימוק שמדובר בשעת חירום. רק המפלגה הסוציאל דמוקרטית התנגדה לחוק (הקומוניסטים לא הורשו להשתתף בהצבעה) ובכך ביטל הרייכסטאג "באופן דמוקרטי" את כוחו.

כיצד סייע הצעד לבניית המשטר:

  צעד זה הביא לריכוז סמכויות של הממשלה המונהגת בידי הנאצים, צמצום סמכויות בתי המחוקקים (הפרלמנטים) של המדינות וביטולם בהמשך, יחד עם "חוק ההסמכה" הותיר את גרמניה ללא כל גוף מחוקק. כלומר, פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות. צעד זה הציב את היטלר וממשלתו מעל החוק והחוקה בכך הצליח היטלר לפגוע בעקרונות הדמוקרטיה בגרמניה שהיו מנוגדים לאידיאולוגיה הנאצית מהלך חשוב בבניית המשטר הנאצי.

כיצד סייע הצעד לביסוס האידיאולוגיה: 

פגיעה בדמוקרטיה.

חיזוק מעמדו של היטלר לפי ה"פיהרר פרינציפ"

ליל הסכינים הארוכות - כינוי לפעולת החיסול האכזרית שבוצעה ב-30/6/34. הייתה זו התקפה של אנשי הס"ס בפקודתו של היטלר על אנשי הס"א, וחיסול צמרת ארגון זה בראשות ארנסט רהם. 

היטלר הצדיק את המהלך בכך שטען שהס"א תכנן מרד ולפיכך הוא היה חייב לקבל את החלטה מתוך אחריותו לגורל העם הגרמני ולשם כך טען שהיה צריך לקחת על עצמו את תפקיד השופט של העם הגרמני .

הס"א שתרם רבות לעלייתו לשלטון של היטלר, חש מקופח ובא בדרישות שונות (חיזוק הפן הסוציאליסטי של המפלגה, שילוב יחידות ה-ס.א בצבא במטרה להשתלט על הצבא) ולפיכך היטלר ראה בהם לא רק ארגון מאיים אלא ארגון שעלול להפריע בקידום המטרות הלאומיות של היטלר ובראשן חיזוק הצבא והמשק. בפעולה עצמה טבחו אנשי הס"ס בס"א. במהלך הטיהור חוסל רהם ואויבים אחרים (בימין הגרמני). הטיהור בוצע כאמור על ידי הס"ס שמצא הזדמנות לקדם את ארגונו ולדחוק את הארגון המתחרה הס"א.  והוא שנתן את ההוראה לחסל את ראשי הקנוניה. 

כיצד סייע הצעד לבניית המשטר:

הצעד גרם ליצירת אווירה של פחד וטרור בגרמניה.  לא זו בלבד, אלא שהפעולה סייעה להיטלר להשליט קו אחיד במפלגתו ולחזק את תמיכת הצבא והתעשיינים בעליונות מנהיגותו, כיוון שגם הם חששו מהתחזקותו של רהם. היטלר גם שאף לרשת את תפקידי הנשיא, שימיו היו ספורים. ואכן כעבור כחודש מת הנשיא ותמיכת הצבא הבטיחה את העברת סמכויות הנשיא (שהיה באופן רשמי המפקד העליון של הצבא) להיטלר ואנשי הצבא נשבעו אמונים באופן אישי להיטלר, הפיהרר של גרמניה. 

כיצד סייע הצעד לביסוס האידיאולוגיה: 

המהלך הבטיח את ריכוז הכוח בידיו של היטלר – בדרך להגשמה מקסימאלית של הפיהרר-פרינציפ/עיקרון המנהיג.

היטלר קיבל על עצמו החלטה בלתי דמוקרטית בעליל, לחסל קבוצה גדולה של בני אדם ללא משפט צדק – ובכך הראה שהוא אינו כפוף לשום חוק או חוקה.

מחוון - הצגת האירועים: 7 נק' (3+4) כיצד תורם אחד מאירועים לביסוס המשטר ביסוס האידיאולוגיה: 5נק' (2+3)

2. המדיניות האנטי יהודית בגרמניה בשנים 1935-1938

2א. הצג את חוקי נירנברג, והסבר כיצד חוקים אלה מבטאים את תורת הגזע. (13 נקודות)

הצגת חוקי נירנברג:

ב-15/9/35 התקבלו בוועידת המפלגה הנאצית בעיר נירנברג חוקים, שהתייחסו למעמד היהודים בגרמניה. 

1. חוק אזרחות הרייך: החוק הגדיר מיהו אזרח גרמני. 

*אזרח גרמני הוא בן הגזע הארי, המוכיח ע"י התנהגותו שהוא נאמן לעם הגרמני ולרייך הגרמני.  

* רק לאזרח גרמני יש זכויות פוליטיות מלאות זכות לבחור ולהיבחר.

2. החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני:

* החוק אסר על קשרי נישואין בין יהודים לבין ארים.

* החוק אסר על קיום יחסים מחוץ לנישואין בין יהודים לבין ארים.

* החוק אסר על יהודים להעסיק בבתיהם עוזרות בית אריות מתחת לגיל 45.

* החוק אסר על יהודים להניף את דגל הרייך.

תקנה ראשונה לחוק אזרחות הרייך:

*יהודי אינו יכול להיות אזרח הרייך.

*יהודי הוא מי שיש לו לפחות 3 סבים יהודים .

*כיהודי נחשב גם בן תערובת, שמוצאו משני סבים יהודים, אם הוא נשוי ליהודי/ה או משתייך לקהילייה היהודית.

כיצד חוקים אלה מבטאים את תורת הגזע:

לפי "חוק אזרחות הרייך": המדינה מחוקקת חוקים המפלים את היהודים על פי עקרונות תורת הגזע. המדינה מפסיקה להתייחס ליהודים כאזרחים, כבני אדם בעלי זכויות והיא רואה אותם כתת אדם שראוי ליחס מפלה, וכקבוצה שיש להרחיקה ולהפרידה מהחברה ושיש להרחיק את הגרמנים, " בני הגזע הארי" ממגע איתם.  

האמנציפציה מבוטלת והיהודים אינם זכאים ע"פ גזעם לקחת חלק במנהגים של אזרחי הרייך.

יותר מכך, לפי חוק "ההגנה על הדם והכבוד הגרמני",  בהתאם לתפיסה האנטישמית הנאצית רוצים ליצור מצב חוקי שבו יאסרו יחסי מין בין יהודים לארים, וכך יישמר טוהר הגזע (ימנע ערוב הדם הארי בדם יהודי)ולא יינתן ליהודים מבוקשם (לפי התפיסה האנטישמית) להחליש את החברה ולנצל אותה על ידי קלקול הגזע. חשוב לזכור שלפי תורת הגזע והאנטישמיות הגזע הארי נחלש עם הוא מערב את הגנים שלו עם גנים של גזעים נחותים, ובמיוחד של גזעים הורסי תרבות כמו זה של הגזע היהודי. 

"התקנה הראשונה לחוק האזרחות" מתימרת לסווג את היהודים ולקבוע בדיוק (למרות שהיא מוכיחה בדיוק ההפך) מי הוא יהודי ובכך לתת לרשויות השונות כלים לקבוע בוודאות מי הוא יהודי, ולאפשר את קיומה של תורת הגזע והאנטישמיות באופן אחיד, חד משמעי ויעיל ובכך להבטיח במהרה את ניקיון הגזע.

מחוון - הצגת החוקים – שלושה 3 פריטים: 4+2+1 החרפה: שני פריטים 4+3

2ב. הסבר כיצד שני האירועים הבאים: גירוש זבונשין וליל הבדולח מהווים החרפה ביחס המשטר הנאצי כלפי יהודי הרייך הגרמני. (12 נקודות)

1. ליל הבדולח:

בעקבות רציחתו של דיפלומט גרמני בפריס על ידי צעיר יהודי שהוריו היו ממגורשי זבונשיין חל ברחבי גרמניה פוגרום מתוכנן המכונה "ליל הבדולח". בליל ה-10-9 התנפל המון נאצי על בתי יהודים, הכו, פצעו, הרגו, הרסו. 91 יהודים נהרגו. מאות בתי כנסת הועלו באש. למעלה מ-7,000 בתי עסק יהודיים נשדדו ונהרסו. פוגרום זה זכה לכינוי "ליל הבדולח" בגלל ריבוי הזכוכיות השבורות ברחובות. . שלושים אלף יהודים נשלחו למחנות ריכוז. הייתה זו הפעם הראשונה שיהודים נשלחו למחנות ריכוז בשל היותם יהודים. רובם הצליחו לצאת מהם אחרי שהצליחו להשיג אשרות כניסה למדינות אחרות.

מספר ימים אחרי הפוגרום הוחלט בישיבה של הצמרת הנאצית על שורה של גזירות חדשות: על הציבור היהודי הוטל קנס בסך מיליארד מארק כפיצוי על רצח הדיפלומט הגרמני , הוטל עליהם לשאת בהוצאות הנזקים שנגרמו בזמן הפוגרום, ודמי הביטוח הוחרמו. בנוסף לכך פורסמו פקודות שהוציאו סופית את היהודים מחיי הכלכלה בגרמניה. כל היהודים נצטוו לחסל את עסקיהם, ולמסור את רכושם הקרקעי לידיים אריות. כל התלמידים היהודים הוצאו ממערכת החינוך ונאסרה הופעת עיתונים יהודיים. מטרת הצעדים הללו הייתה להחיש את מנוסתם של היהודים מגרמניה כך שהיא תהיה "יודנריין" - ריקה מיהודים. בזה הושלם למעשה תהליך האריזציה של גרמניה, והיהודים הורחקו סופית מחיי הכלכלה והחברה הגרמנים.  

"ליל הבדולח" מהווה החרפה במדיניות הנאצית משום שבפעם הראשונה מאורגן בכל רחבי הרייך פוגרום ביהודים. הנאצים משתמשים באלימות פיזית קשה הורגים ופוצעים מאות בכוונה תחילה באישור השלטון, בארגונו ובהשתתפותו הפעילה.

2. גרוש זבונשיין:

ב-27 באוקטובר 1938 החלו הנאצים בגירוש כפוי של כ-17,000 יהודים בעלי אזרחות פולנית, שחיו שנים רבות בגרמניה. היהודים הובלו לגבול הפולני, ליד העיר זבונשיין. שומרי הגבול הפולנים עיכבו את כניסתם לפולין, וכך הפכו היהודים הפקר, מיואשים וחסרי כל. רק אחרי מספר חודשים התירה הממשלה הפולנית לחלק מהם להיכנס לפולין.

עד לגרוש זבונשיין פעלו הנאצים על ידי תקנות וחוקים שנועדו להצר את צעדיהם של היהודים ולהגביל את יכולתם להתפרנס מתוך רצון שזה יזרז את הגירתם של היהודית מגרמניה. 

גרוש זבונשיין נחשב החמרה במדיניות הנאצית משום שבפעם הראשונה כופים הנאצים על היהודים הגירה כפויה כדרך ליציאתם מגרמניה, ומנסים לקבוע בפעולה אלימה את גורלם של יהודי גרמניה.

מחוון - ליל הבדולח: תיאור האירוע: 3 נק', מדוע הוא מהווה החרפה 4 נק', גרוש זבונשיין תיאור האירוע: 2 נק', מדוע הוא מהווה החרפה 3 נק'

3. יהודי פולין בין השנים 1941-1939 (תחילת הפתרון הסופי)

הצג שתיים מהמטרות של הנאצים בהקמת הגטאות בפולין, והסבר שניים מהקשיים של היהודים הכרוכים בתהליך המעבר לגטאות. (13 נקודות)

מטרות הנאצים בהקמת הגטאות:

1. ההסברים המוצהרים של הנאצים – הנאצים תירצו את הקמת הגטאות וריכוז היהודים בהן מסיבות לא הגיוניות כמו: כדי למנוע מהיהודים לעסוק בספסרות במצרכי מזון, כדי למנוע הפצת מחלות מדבקות שמקורן ביהודים, כדי למנוע מהיהודים הפצת שמועות תבוסתניות על מהלכי המלחמה.

סיבות מוצהרות אלה של הנאצים נועדו להצדיק את בידודם והפרדתם של היהודים מהחברה הסובבת בגלל השפעתם המזיקה.  

הנאצים העלו טענה נוספת – הקמת הגטאות כאמצעי להגן על היהודים מפני עוינות האוכלוסייה המקומית

אולם ההסברים ההיסטוריים המקובלים הם:

מטרות הקמת הגטאות: ריכוז ובידוד: הגרמנים היו מעוניינים לרכז את היהודים ולבודד אותם מהאוכלוסייה הפולנית ולמנוע מגע של היהודים עם הגרמנים. בידוד היהודים נועד מצד אחד לנתק את היהודים מהעולם, ובכך להפוך אותם לתת אדם - ליצור דמוניזציה (הפיכת היהודים למפלצות) של היהודים, ומצד שני לפגוע בדימוי של היהודים בעיני עצמם. ריכוז היהודים אפשר לגרמנים לפקח על הנעשה בקהילה היהודית.

שבירת הנפש היהודית: הכליאה בגטאות הייתה אמורה לדכא את היהודים ולשבור אותם פיזית ורוחנית. הגטאות הסגורים יביאו בסופו של דבר, לדעת הגרמנים, להפיכת היהודי לתת אדם ולכך שהיהודים ישנאו זה את זה ויפגעו זה בזה. הגרמנים היו מעוניינים להשפיל את היהודים ולשבור את רוח התקווה. הם רצו לזרוע ייאוש בלב היהודים.

ניצול כוח העבודה: הגרמנים ניצלו את היהודים לצורך עבודות כפייה. הגרמנים לקחו יהודים למחנות עבודה, או לעבודה במפעלים גרמניים שהוקמו ליד הגטו.

השמטת הבסיס הכלכלי: הנאצים החרימו את רכושם של היהודים, כאשר הועברו לגטאות. כשכבר היו בגטאות  דרשו מהם לשלם מיסים מרכושם.

המתה טבעית: הגרמנים האמינו שאם היהודים יכנסו לשכונות סגורות ללא מזון, בתנאי הגינה גרועים ובצפיפות הם ימותו בהמוניהם. יש חוקרים הרואים בשלב הגטאות שלב מקדים לקראת הפתרון הסופי. העדות לכך היא שהנאצים קראו לגטאות "תיבות המוות".

הסבר שניים מהקשיים של היהודים הכרוכים בתהליך המעבר לגטאות

המעבר לגטו: הגירוש לגטו היה חד, מהיר ופתאומי, ולא הותיר ליהודים זמן להתארגן. היהודים הורשו לקחת עימם רק את הרכוש שיכלו לשאת, וחויבו למסור לגרמנים את כלי הכסף והזהב. הגירוש לוּוה לעיתים קרובות בהתעללויות, אלימות ושוד של רכוש. כך הפכו היהודים תוך יום לחסרי רכוש וחסרי בית התלויים לחלוטין בחסדי הגרמנים.

בנוסף המעבר לגטו התנהל תוך תנועה מתמדת במצב של חוסר וודאות. היהודים נעקרו מחייהם באכזריות ונאלצו למצוא לעצמם מקום מגורים חדש ברובע הדחוס של הגטו שבו צופפו הנאצים, בשטח קטן, בדרך כלל בשכונות העוני של העיר אוכלוסייה ענקית של יהודים. 

מחוון - מטרות רשמיות:שתי מטרות 5+3 שני קשיים: (2+3)

הצג שניים מקשיי היהודים בגטאות, והסבר כיצד התמודדו איתם תושבי הגטו. בתשובתך התייחס למושג "קידוש החיים". (12 נקודות)

הצג שניים מקשיי היהודים בגטאות.

1.צפיפות. בכל הגטאות היו תנאי צפיפות, רעב, מחסור ומחלות. אל הגטו נדחסו אלפי אנשים מחלקי העיר השונים ואף מעיירות קטנות הסמוכות לעיר. למרות שהפולנים עזבו את הרובע, הצפיפות הייתה גדולה. הצפיפות בגטו ורשה היתה בולטת במיוחד. שטח הגטו היה כ - 2.4% מכלל שטחה של העיר, ומספר היהודים שהצטופפו בגטו היה יותר מ 30% מאוכלוסיית העיר כולה. הרחובות היו מלאים בבני אדם ששוטטו בהם בחוסר מעש בלית ברירה, והמשטרה עסקה בכיוון תנועת האנשים בגטו. בבתים לא היה מקום. כל משפחה נאלצה להתחלק עם עוד מספר משפחות באותו בית. הצפיפות הגיעה לכמות של 15 – 18 אנשים בחדר. (מקור עמוד 175)

כתוצאה מהתנאים התת אנושיים הללו נוצרו בגטאות בעיות קשות של בריאות, תברואה והגיינה. רוב הגטאות הוקמו באזורים שבהם התשתית התברואתית הייתה ירודה. שרר מחסור בחומרי ניקוי בסבון ובמים, באמצעי הסקה לחימום ועוד. כל אלה הקשו על שמירת הניקיון האישי. כתוצאה מכך פרצו מחלות מדבקות ומגפות כמו מחלת הטיפוס, שהייתה מהחמורות שבהן. בנוסף הקור העז ששרר בגטאות היה גם הוא מקור למחלות רבות ולתמותה. אלפי יהודים מתו מדי חודש בגטו ורשה. בהיעדר תרופות נאלצו הרופאים להסתפק בטיפול חיצוני. 

2. רעב. הגרמנים הקציבו מעט מזון לתושבי הגטו. המונים מתו מרעב, ומאות גוויות היו מוטלות ברחובות. לעיתים אנשים שניזונו מאוכל מזוהם שגרם להתפרצותן  של מחלות. 

מידת המחסור ומספר הרעבים והתשושים היה שונה מגטו לגטו והושפע במידה רבה מאופיו של הגטו, עד כמה הוא היה סגור, עד כמה הצליחו היהודים בגטו ליצור קשרים עם החוץ וכו'. (מקור עמוד 176)

3. חוסר במקורות תעסוקה. לרוב תושבי הגטאות לא הייתה עבודה כלל, והם התפרנסו בעיקר ממכירת חפצים, לכן מצבם הלך והתדרדר עם הזמן. הפרנסה המעטה הייתה בעבודה במפעלים גרמניים או פולנים בתוך הגטו או מחוצה לו ובפעילויות לא חוקיות כגון הברחה. (מקור עמוד 180)

היו יהודים שנחטפו ונלקחו לעבודות כפייה קשות ומשפילות. עבודות הכפייה היו בתוך הגטו ובמחנות עבודה מחוצה לו. במחנות אלה עבדו עד כלות הכוחות. משפחות רבות בגטו נשארו ללא מפרנס ופרנסת המשפחה נפלה על ילדים ונשים. 

בגטו לודז' שכנע ראש היודנראט, רומקובסקי, את הציבור שהדרך היחידה לשרוד היא בהפיכת הגטו לאמצעי יצרני, אולם השכר שקיבלו היהודים לא הספיק והרעב נמשך. בגטאות מסוימים היודנראט לא התערב, אך משהחמיר המצב פנו אל היהודים כדי שיעסקו במלאכה, אך מעטים נרתמו לעבודה בגלל השכר הזעום. 

4. התפוררות התא המשפחתי. המעבר ותנאי החיים בגטאות הביאו להתפוררותו של התא המשפחתי. (הציבור היהודי היה בחלקו הגדול דתי ובעל תפיסות עולם שמרניות). 

משפחות נאלצו לעקור ממקומן אל הגטו ולחיות באותו בית עם משפחות נוספות בצפיפות רבה. רוב הגברים בגיל העבודה נלקחו לעבודות כפיה ולמחנות העבודה ובגטו חיו זקנים, נשים וילדים.

פעמים רבות יצאו ההורים (בעיקר הנשים) לעבודה והילדים נשארו לבד בשל העדרן של מסגרות חינוך. זאת משום שבדצמבר 1939 נסגרות בהוראת השלטונות הנאצים כל בתי הספר היהודים. 

הילדים שנשארו לבדם היו צריכים לסייע זה לזה ולעיתים ילדים בני 5 - 6 דאגו לאחיהם הקטנים. היו ילדים שמצאו פינה חמה במסגרת תנועות הנוער או וועדי בתים, אך היו ילדים שמזלם לא שיחק להם והם מתו ברעב או במחלות. 

פעמים רבות ילדים הפכו להיות המפרנסים של הוריהם ועסקו בהברחה או בקיבוץ נדבות, תוך שהם מסכנים את חייהם במעבר לחלק הארי (תמונה בעמוד 180).

הסבר כיצד התמודדו איתם ( עם הקשיים שכתבת למעלה) תושבי הגטו. בתשובתך התייחס למושג "קידוש החיים".

מציאות החיים הבלתי אפשרית בגטאות, נוכחותו הקבועה של הרעב והמוות לא איפשרה ליושבי הגטאות חיים נורמאליים. על מנת להישרד ולהתמודד עם הקשיים אימצו היהודים תפיסה הנקראת "קידוש החיים".

קידוש החיים משמעו השאיפה העזה להמשיך ולחיות בכל מחיר. זו התנגדות סמויה ושקטה המתקיימת יום יום, נגד המציאות הקשה בגטו ונגד חוקי הגטו הנוקשים. אם הנאצים מעוניינים להרוג את היהודים, הרי שהיהודים יעשו הכל כדי לחיות. אם הנאצים רוצים לשבור את הרוח היהודית ואת צלם האנוש, היהודים ישמרו על רוחם ועל צלם האנוש שבהם. למרות הכאבים הפיסיים וההשפלות היהודים המשיכו לחיות כבני אדם. עצם החיים הוא, בעצם, עבודת האלוהים.

(המושג "קידוש החיים" מתכתב עם המושג "קידוש השם" שמשמעו נכונות למות על אמונותייך, נכונות להקריב את חייך על מזבח האמונה)

דרכי ההתמודדות היו: 

1. שמירה על הקיום הפיזי. על ידי הברחת מזון לתוך הגטו לעתים תוך שיתוף פעולה עם הפולנים. בגטו ורשה כ – 80% מצריכת המזון היומית בגטו הוברחה. קבוצות מבריחים משני צדי החומה העבירו מדי יום ביומו טונות של מזון ומצרכים חיוניים. 

ייצור מזון בגטו, מכירת הרכוש שנותר על מנת להשיג מזון, הקמת ארגונים שהקימו מטבחים ציבוריים, הקמה ופעילות של מרפאות ובתי חולים. התנדבות לעבודות הכפייה כדי לזכות בהקצבת מזון נוספת. במטרה להתמודד עם הקור חיפשו חומרי הסקה בכל מקום אפשרי. פרקו שרידי בתים הרוסים, רהיטים, לוחות של רצפת עץ, דלתות פנימיות ומשקופי בתים כדי לחמם את ביתם. 

2. חינוך. השלטונות הגרמנים אסרו על פעילותם של מוסדות חינוך ולמרות זאת הוקמו בגטאות בחשאי, גני ילדים ובתי ספר בהם למדו לימודי קודש ולימודי חול כמו גיאוגרפיה והיסטוריה של א"י, התקיים חינוך לציונות והכנה לקראת עלייה לארץ. בגטאות אלה פעלו גם בתי ספר מקצועיים – על פי המקצועות הנדרשים בגטו (נגרות, מסגרות ועוד). הוקמו "חדרים" וישיבות. בוורשה בוילנה פעלו גם מוסדות להשכלה גבוהה בהם למדו רפואה מתמטיקה, שפות זרות ומקצועות טכנולוגיים. כל הלימודים התנהלו בסתר. קבוצות תלמידים נפגשו בחשאי בבתיהם או בבית המורה. 

3. קיום של חיי תרבות. בגטאות הוקמו תזמורות, תיאטראות והתקיימו קונצרטים, אופרות והצגות, ביניהן הצגות ילדים בחנוכה ובפורים. בגטו לודז' הופקו הצגות רחוב ושירי רחוב. בערבי שבת קרו שירה וספרות יפה. בכל הגטאות נכתבה ספרות עשירה – יומנים אישיים, קטעי תיעוד לדורות הבאים, שירה וסיפורת שמטרתן להרים את המורל. בגטו ורשה הוקם ארכיון לתיעוד החיים בגטו בשם "עונג שבת".

4. שמירת המצוות וקיום חיי דת למרות האיסור על קיומן. חלק גדול מהציבור היהודי היה ציבור דתי. בגטו נשמרו, עד כמה שניתן, השבתות – התכנסו בערב שבת  ל"עונג שבת" ובמוצאי שבת קיימו "הבדלה". נשמרו החגים היהודיים, תפילות בציבור התקיימו במחתרת, היו פניות אל הרבנים בנוגע לשאלות הלכתיות.

5. נסיון לשמירה על צלם אנוש ושמירה על התנהגות מוסרית. החיים בגטו זימנו דילמות קשות והעמידו רבים בפני בחירות בלתי אפשריות. בחלק גדול מהמקרים הצליח הציבור היהודי בגטו  בהן תוך שמירה על רמה מוסרית גבוהה.  

6. אחת מדרכי ההתמודדות של הציבור היהודי במסגרת מאבק ההישרדות ו"קידוש החיים" התנהל במסגרות של ארגונים לעזרה הדדית שפעלו בגטאות וביניהם:

היודנראטים. לצד מחויבותם של היודנראטים למלא את הפקודות הגרמניות, ניסו מועצות אלה גם לסייע לתושבי הגטאות בנסיון לפתור את בעיות היום יום בגטו. ארגון חלוקת המזון, מציאת קורת גג לאלפי יהודים, מציאת עבודה והקמת מפעלים בגטאות, דאגה לתנאי תברואה, בתי חולים, מרפאות, תרופות, קיום פעילות תרבותית וחינוכית.

וועדי בתים – בבניינים שונים ומשותפים הוקמו ועדי בתים אשר דאגו לדיירים הנזקקים ביותר בבניין. בבניינים בגטו היו כאלה שבשלב מסוים עדיין יכלו לנדב מזון, כסף, בגדים וועדי הבתים העבירו תרומות אלה למשפחות הנזקקות ביותר באותו בניין. לעתים חברו כמה בניינים יחד לבית משותף. הם הקימו מטבחים וגם פינות להעסיק את הילדים. ועדי הבתים לא התקיימו לאורך זמן מכיוון שלרבים אזל הכסף והרכוש. בגטו ורשה פעלו וועדי הבתים באישורו ובהסכמתו של היודנראט.

ארגון צנטוס – בגטו הוקם ארגון זה שדאג בעיקר לילדים בגטו. הארגון נתמך על ידי הג'וינט האמריקאי. ארגון הצנטוס הקים מוסדות חינוך, מועדוני נוער ובתי יתומים,  סיפק מזון, בגדים ודאג לחינוך הילדים. יש לציין כי הארגון פעל עד כניסתה של ארצות הברית למלחמה (דצמבר 1941).

ארגון הג'וינט – ארגון התמיכה של יהודי ארצות הברית, הגדול בעולם. עוד לפני הכיבוש הנאצי היו לג'וינט קופות מלווה מסוגים שונים שסייעו רבות ליהודי פולין. לאחר הכיבוש הנאצי הגיש הארגון עזרה רבה ליהודים ברחבי פולין בכלל ובוורשה בפרט. הג'וינט תמך ביתומים ומימן שירותי בריאות. כמו כן סייע להקים בגטו וורשה מטבחים ציבוריים, בתי חולים ובתי ילדים.

מוסדות רפואה – בגטאות הוקמו מרפאות באישור השלטונות הגרמניים. בגטו וילנה למשל קמו בתי חולים ובהם מחלקות שונות. רופאים יהודים שהועסקו בהם הצליחו להציל למעלה מ – 50 אלף חולי טיפוס. יחד עם זאת במרפאות ובבתי החולים היה מחסור גדול בתרופות ובציוד רפואי.

עונג שבת – ההיסטוריון עמנואל רינגנבלום הקים ארכיון בגטו ורשה, ובו נעזר באנשי ציבור, היסטוריונים ומורים שאספו חומרים לתיעוד הגטו מתוך מטרה להעביר מידע זה למערב. בארכיון נאספו עיתוני המחתרת של הגטו, פרוטוקולים של ישיבות ותיעוד החיים היומיומיים בגטו.

7. פעילות בתנועות הנוער. בגטאות, הפך קן התנועה הפך למפלט ולעזרה בהישרדות. החיים בגטו ערערו את המסגרות החברתיות הקיימות כמו גם את חיי הקהילה והמשפחה. בעוד שההנהגה היהודית המבוגרת התקשתה מאד להסתגל אל המצב החדש, וההורים התקשו לתפקד במסגרת המשפחתית, חברי תנועות הנוער הצליחו להסתגל למצב החדש ביתר קלות. 

תנועות הנוער מילאו תפקיד חשוב של מתן מענה לילדים ולנוער במשבר הקשה בו היו שרויים בגטו. הקשר הקבוע של הצעירים בגטו עם תנועת הנוער והפעילויות השוטפות הפכו את התנועה למסגרת תומכת המעניקה ביטחון מסיים לצעירים, בעולם שהיה מעורער לחלוטין. כך למשל בוורשה היה מניין החברים המאורגנים במסגרת תנועות הנוער דומה למספר החברים שהיו בהן בתקופה שלפני המלחמה. ההזדהות עם הקבוצה ועם החברים בתנועה הייתה גבוהה, וברגעי המבחן כשהיו צריכים לבחור בין המשפחה לבין הקבוצה היו רבים שבחרו לדבוק בחבריהם לתנועה.

פעילות תנועות הנוער התמקדה במספר תחומים:

פעילות חינוכית ועזרה לתושבי הגטו – התנועות הקימו מרכזים ובהם חדרי עיון וספריות חשאיות. בתקופה הראשונה בחיי הגטו התקיימה הפעילות בורשה במימון הג'וינט. הם ארגנו מסגרות חינוך מחתרתיות לילדי הגטו בשיתוף וועדי בתים, קיימו חוגי לימוד, מועדונים ובתי ספר חשאיים, תנועות הנוער בוורשה קיימו מטבחים כלליים בהם חילקו מזון ליתומי הגטו. בגטו לודז' שם היה הרעב כבד במיוחד החלו חברי תנועות הנוער לעבד חלקות של גני ירק בתוך הגטו וניסו להקל בדרך זו על הרעב. 

פרסום עיתונות מחתרתית – על אף האיסור על היהודי לקבל כל מידע מן החוץ (עיתונות, רדיו) החלה להופיע עיתונות מחתרתית בגטו ורשה, במרץ 1940, וכמעט כל התנועות הוציאו עיתונות מסוג זה. העיתונים הופצו בקרב אוכלוסיית הגטו בזהירות.  בעיתונות זו הופיע מידע על המרחש בפולין ובעולם, דיווח על מצב היהודים בגטאות, הועלו נושאים שונים הקשורים לחיי היהודים בגטו. הופץ גם חומר הסברה לגבי הפעילות הציונית וכן מידע מארץ ישראל. 

קיום קשר עם גטאות אחרים –  הקשרים עם גטאות אחרים התנהלו באמצעות קשרים וקשריות אשר יצאו מהגטו תוך סיכון עצמי ולעיתים באמצעות זהות נוצרית שאולה. מחוץ לגטו היו צפויים לסכנת מוות עקב האיסור המוחלט על  היהודים לשהות מחוץ לגטאות. הקשרים שימשו מקור מידע והכוונה לפעילות. 

מחוון - קשיים: 5 נק' (2+3), מושג קידוש החיים 3 נק', דרכי התמודדות 4 נק' (2+2)

פרק שני:

4. שאלת מקור - הדילמות של היודנרטים לאחר תחילת ביצוע "הפתרון הסופי"

4א. הסבר ע"פ הקטע שלוש דילמות שעימן התמודד אפרים ברש, ראש היודנרט של גטו ביאליסטוק. (13 נקודות)

אפרים ברש ראש היודנרט של גטו ביאליסטוק התמודד עם דילמות קשות ומורכבות, שעניינן חיים או מוות.

ברש בחר להפוך את הגטו לגטו יצרני. בחירה זו הייתה מלווה בדילמה – האם להפוך את הגטו ליצרני (הקמת מפעלים) ובכך להציל חלק מתושבי הגטו עד לניצחון בעלות הברית, או שמא מדובר כאן רק בדחיית הקץ ולכן אין שום טעם בהוכחה בדבר היותו יצרני. מעבר לכך, דילמה זו מעלה התלבטות נוספת, משום שגטו יצרני מספק את צרכיהם של הנאצים, שמטרתם השמדת היהודים. נוצר מצב פרדוקסלי, בו הקורבנות משתפים פעולה עם הרוצחים. ברש, "סבר כי העבודה והתעשייה שהתפתחה בגטו תציל את יהודי הגטו... ואם לא ניתן להציל את כולם – יש להציל בדרך זו לפחות חלק מהיהודים" לשם כך השקיע מאמץ רב כדי לרתום את תושבי הגטו למאמץ העבודה.

ההתייחסות למחתרת הייתה אף היא דילמה קשה האם להגיש עזרה לארגוני מחתרת יהודים ובכך לסכן את כל תושבי הגטו או להמשיך לשתף פעולה עם הגרמנים בניסיון להציל לפחות חלק מתושבי הגטו? דילמה זו מוצגת בחריפותה במקור זה. מצד אחד ברש משתף פעולה עם המחתרת בגטו. הוא מקיים קשר הדוק עימה. "העמיד לרשות המחרת מעבדות ומומחים לייצור נשק ומסר כספים שנועדו ל'ארגון היהודי הלוחם' בורשה". ומצד שני, " סמוך לפרוץ המרד בגטו החריפו היחסים בין ברש למחתרת והגיעו לידי קרע גמור". זאת משום שברש האמין כי באמצעות גטו יצרני וקשריו עם הגרמנים יצליח להציל חלק מתושבי הגטו, ולא בזכות מרד בגרמנים, שמסכן את כל תושבי הגטו.

דילמה מרכזית נוספת הייתה האם לשתף פעולה עם הנאצים בשילוח ובגירוש היהודים מן הגטו מתוך ידיעה ברורה כי היהודים מושמדים. על פי הכתוב, ברש "נטל חלק בגירוש החלקי מהגטו בפברואר 1943, שבמהלכו נעקרו ונרצחו במקום כ-10,000-9,000 נפש". אין ספק כי הדילמות עימן התמודד אפרים ברש, ראש היודנרט של גטו ביאליסטוק היו קשות מנשוא. ההחלטות שקיבל היו קשות והתקבלו לאחר התלבטויות רבות.

אחת הדילמות עמן התמודד הייתה האם לשתף את תושבי הגטו ולספר להם כי הגירושים והשילוחים למזרח הם למעשה לצורך השמדה. כפי שכתוב בקטע, אפרים ברש "ידע על רציחת המוני יהודים בידי האיינזצגרופן, על הגירושים ועל השמדת יישובי היהודים..." ברש יכול היה לספר על כך לתושבי הגטו, אך בחר שלא לעשות זאת

מחוון – שלוש דילמות: 7 + 4 + 2

4ב. ציין את מטרות המרידות בגטאות והסבר שלושה קשיים ו/או לבטים של המורדים בגטאות. (12 נקודות)

הצעירים חברי תנועות הנוער היו הכוח שעמד מאחורי ההתארגנות למרידות בגטאות.

מטרותיהם היו:

1. נקמה בגרמנים.
2. גאולת כבוד העם היהודי שנרמס, למות בכבוד.
3. "למען שלוש שורות בהיסטוריה".
4. הצלה.

בפני המורדים עמדו קשיים והתלבטויות רבים:

1. לחימה חסרת סיכוי – המורדים ידעו כי אין להם סיכוי לנצח את הגרמנים ושהצבא הגרמני יהרוג אותם בסופו של דבר אך תמיד היה קיים סיכוי קלוש שהמלחמה תסתיים מוקדם מהצפוי והיהודים יינצלו.

2. חוסר שיתוף פעולה מהסביבה – המורדים לא קיבלו עזרה מארגונים ומגופים לא יהודיים מחוץ לתחומי הגטו. המחתרת הפולנית הייתה עוינת ואנטישמית וכך גם האזרחים.

3. מחסור בנשק ובאמצעים – הבידוד בגטו ועוינות הפולנים יצרו קשיים בהשגת נשק ואמצעי לחימה. המורדים נאלצו להבריח לגטאות נשק תוך סיכון רב. ליהודים לא רק שלא היו האמצעים, לא היה להם הניסיון שנדרש לבנייתו של גוף לוחם. נוסף על כך מעטים עברו אימון צבאי.

4. חוסר מקום לאימונים – הגטו הוא אזור עירוני תחום וצפוף. אין בו מקומות מסתור להתאמן. הגטו נישמר על ידי הנאצים ו/או על ידי משתפי פעולה.

5. חוסר שיתוף פעולה עם תושבי הגטו –חלק גדול מתושבי הגטו האמינו שההצלה תגיע, שסוף המלחמה קרב והם ינצלו וישוחררו ועל כן התנגדו למעשה המרידה.

6. האחריות הקולקטיבית והדאגה לתא המשפחתי – המורדים הצעירים ידעו כי במעשה המרידה הם חורצים את גורל בני משפחתם וגורל הגטו כולו משום שהנאצים נוהגים להעניש בענישה קולקטיבית ומשום שלאחר השתלטות הגרמנים על הגטו הם יוציאו את כל יושביו להורג.

7. עמדת היודנראט – במקומות רבים ראשי היודנראט הביעו התנגדות נחרצת נגד כל ניסיון למרד ואף שיתפו פעולה עם הנאצים כדי לדכא כל ניסיון שכזה. הם האמינו כי ניסיון למרד יוביל לחיסולו הפיזי של הגטו ע"י הגרמנים. היו יודנראטים שנטו לשתף פעולה בארגון המרד או הצטרפו אליו ואף סייעו לתושבים לברוח מתחומי הגטו.

8. פחד מפני הלשנות והסגרות – אחד הכוחות המניעים להתנהגות האנושית בגטו, לטוב ולרע, היה הפחד מפני הלשנות. בתוך מציאות זו נדרשה המחתרת לפעול, כמעט בכל גטו. החשש היה שמא אחד השכנים ישמע/יראה דבר מה חשוד, ילשין על כך או ידבר על כך עם מישהו, כאשר בעשותו כך הא מאמין כי הוא מרוויח עוד יום של חיים או נגרע מהרשימה לאקציה הבאה.

9 . מרידה בגטו או הצטרפות לפרטיזנים ביערות - האם להילחם בגטו או מחוצה לו - לחימה בגטו תהווה יתרון יותר בגלל היכרות עם המקום, אך הסיכוי לשרוד הוא קלוש מאחר שזהו מקום סגור ומוכר. מצד שני, הסיכוי לשרוד כפרטיזנים הוא גדול יותר. גם הסיכוי לפגוע בנאצים ביערות הוא גדול יותר.

10. סביבה עוינת שאין לה ענין לסייע ליהודים - האנטישמיות במזרח אירופה היתה חזקה מאד. הסביבה הנוכרית לא רק שלא סייעה ליהודים, אלא גם הסגירה יהודים. יש גם לזכור שעל המסייע ליהודים הוטל עונש מוות וכן על משפחתו, דבר שהוסיף לרתיעה.

מחוון: ציון המטרות: 3 נק' (1 + 1 + 1), הסבר קשיים / לבטים: 9 נק' ( 4 + 3 + 2)

5. הרחבת המלחמה לחזיתות נוספות ותחילת ביצוע "הפתרון הסופי"

5א. הסבר מדוע עם פלישת גרמניה לברית המועצות (יוני 1941) חלה החרפה ביחס של הנאצים אל יהודים. (11 נקודות)

הקשר בין תחילת ההשמדה למלחמה בבריה"מ:

מיד עם הפלישה של הצבא הגרמני לברית המועצות ב"מבצע ברברוסה" (יוני 1941), החלה השמדת יהודי ברית המועצות בידי יחידות האיינזצגרופן של הס.ס בבורות ירי. הסיבות לתחילת הרצח ההמוני עם הפלישה לברה"מ היו:

1. סיבה אידיאולוגית: הנאצים ראו ביהודים את יוצרי הקומוניזם ויצרו זהות מוחלטת בין היהודים לבין משטר הקומוניסטי. הקומוניזם הרוסי דוגל בשוויון ומנוגד לתורת הגזע, ולכן יש להשמידו ואת יוצריו. דבר זה התאים לעקרונות האידיאולוגיה הנאצית, האנטישמיות ושלילת הקומוניזם. המלחמה בקומוניזם היא מלחמה אידיאולוגית על השליטה בעולם, בין שתי תפיסות עולם מנוגדות, ולכן מבחינת הגרמנים קיימת החובה להרוג את כל היהודים.
2. כמות היהודים: בהתאם לנאצים, בברה"מ כ-5 מיליון יהודים ולכן התחייב פתרון שונה וקיצוני מהגטאות שהיו פתרון חלקי ובלתי מספק מבחינת הנאצים לחיסול היהודים בדרך איטית. בשלב זה התבקש פתרון מהיר ויעיל יותר, הוא השמדה.
3. הריחוק הגיאוגרפי של החזית המזרחית מהמולדת הגרמנית והזלזול בדעת הקהל הסלבית, התירו כל רסן באכזריות החיילים הגרמניים. לכך תרמו המרחק מדעת הקהל המערבית וסערת המלחמה האכזרית. התוצאה תחילת ההשמדה.
4. פעילות האיינזצגרופן: במסגרת ההכנות לכיבושה של ברית המועצות הוקם מערך מיוחד ל"טיהור" השטחים שנכבשו, אשר כלל ארבע יחידות איינזצגרופן של הס.ס. קיומן של יחידות אלה, אשר נעו בעקבות הצבא הגרמני, ותפקידן "לטפל" בכל גורם המהווה איום ואויב כלפי המשטר הנאצי, אפשר להפוך את רעיון השמדת היהודים למעשי ודרבן את הנאצים לממש תכנית זו. יחידות אלה החלו ברצח שיטתי של יהודי ברית המועצות.

מחוון - 6 + 3 + 2

5ב. מי היו המשתתפים בוועידת ואנזה, מה אפשר ללמוד מהרכב המשתתפים בועידה (20.1.1942)? הסבר כיצד פרוטוקול הוועידה מעיד על הטוטאליות והגלובליות של "הפתרון הסופי". (14 נקודות)

ועידת ואנזה התכנסה ב-20 בינואר 1942 בוילה ואנזה בברלין, שם שכנו משרדי שירותי הביטחון. היידריך, ראש משטרת הביטחון, הוא שזימן את הועידה בעקבות הנחיות שקיבל מהימלר, ראש האס.אס. לוועידה הוזמנו 15 משתתפים, שהיו אנשי מינהל בכירים במשרדי הממשלה השונים כמו משרד החוץ, משרד המשפטים, המשרד לענייני גזע ויישוב ואנשי אס.אס באזורי הכיבוש במזרח אירופה.

מתוך רשימת המוזמנים ניתן ללמוד כי: ועידת ואנזה הייתה שלב הכרחי בביצוע הפתרון הסופי. הועידה בואנזה לא כונסה כדי להחליט על הפתרון הסופי, שכן ההחלטה כבר התקבלה. היא הייתה הכרחית כדי להוציא לפועל את ההחלטה. השמדת יהודי אירופה כולה, הייתה מבצע בקנה מידה נרחב, שחייב גיוס גופים שונים כמו: גיוס יחידות משטרה שונות לאיסוף הקורבנות, שילוחם למזרח וביצוע הרצח עצמו. היה צורך במפעלי תעשייה שבנו משרפות ותאי גזים, רכבות, שיובילו את המגורשים, פקידי ממשלה שונים, שיתאמו את הגירושים ואת ניצול רכוש הקורבנות, רופאים ששירתו במחנות ועוד רבים אחרים. למעשה, לביצוע הפתרון הסופי נדרשו כמעט כל המערכות הצבאיות והאזרחיות בגרמניה הנאצית ובאירופה הכבושה. בוועידת ואנזה הושגה הסכמת כל הגופים והמערכות, הובטח שיתוף הפעולה, ההירתמות והתיאום ביניהם. ללא הסכמה זו לא ניתן היה להוציא לפועל מבצע כלל אירופי רחב היקף כמו הפתרון הסופי, ועוד בימי מלחמה. ועידת ואנזה מבחינת מתכנני ההשמדה הייתה הצלחה. משתתפיה גילו נכונות רבה להירתם ולשתף פעולה. ואמנם זמן קצר לאחר כינוס הועידה מלאה אירופה רכבות, שהובילו את היהודים מזרחה להשמדה.

בפרוטוקול הועידה מופיעה טבלה ובה מספרי היהודים בארצות אירופה השונות עליהם יחול הפיתרון הסופי – הפתרון הסופי, שהחל כבר להתבצע במזרח, עתיד לכלול את כל יהודי אירופה.

מתוך הטבלה ניתן ללמוד על הגלובליות (=ההיקף הכלל-אירופאי) ועל הטוטליות (=ההשמדה המוחלטת של כל היהודים, עד האחרון שבהם) של הפתרון הסופי.

הגלובליות והטוטליות של הפתרון הסופי, כפי שבאים לידי ביטוי בטבלת ועידת ואנזה:

1. 11 מיליון יהודים – אלה הנתונים המספריים שאספו הרשויות הנאציות. סך הכל יש 11 מיליון יהודים בארצות אירופה השונות וכולם יכללו במסגרת הפתרון הסופי.
2. מדינות שלא בשליטת/חסות גרמניה – הפתרון הסופי אמור לכלול את כל יהודי אירופה והוא חל עפ"י הטבלה גם על יהודים החיים במדינות ניטראליות כמו שבדיה או שוויץ וגם על מדינות, שכלל לא נכבשו ע"י גרמניה כמו בריטניה.
3. 200 יהודי אלבניה – הנאצים לא פסחו אפילו על מספרם הקטן של היהודים באלבניה וגם 200 יהודי אלבניה נכללו בפתרון הסופי.
4. יהודי צרפת – מספרם הגדול של יהודי צרפת מעיד על הכוונה לכלול בפתרון הסופי גם את היהודים שחיו במושבות הצרפתיות בצפון אפריקה: יהודי מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה (שהיו בשליטת ממשלת וישי)

הסבר דרך ביצוע הפתרון הסופי – "אירופה תיסרק ממערב למזרח" כלומר, יש לאתר את כל היהודים . כל היהודים מהווה אף הוא ביטוי נוסף לגלובליות ולטוטליות.

היהודים ישלחו למזרח ושם ינוצלו לעבודות כפייה, תוך הפרדה בין נשים לבין גברים. רוב היהודים ימותו בעבודות אלה. החזקים שישרדו יקבלו 'טיפול מתאים'. בטרייזנשטאט יוקם גטו מיוחד ליהודים זקנים ומכובדים, וזאת כדי למנוע התערבויות והתנגדויות.

הסבר דרך הביצוע מעידה אף היא על טוטליות ההשמדה. כל יהודי באשר הוא יקבל את הטיפול המתאים לו, כשמטרה הסופית היא השמדתם המוחלטת של יהודי אירופה.

מחוון - מי היו המשתתפים: 2 נק', מה אפשר ללמוד מהרכב המשתתפים: 6 נק' (2+4) טוטליות וגלובליות: 6נק (3 + 2 + 1)

6. יחס האוכלוסייה בארצות הכיבוש הנאצי

א. הצג שניים מהמניעים של "חסידי אומות העולם" להצלת יהודים, והסבר שתי דילמות עימן התמודדו חסידי העולם (12 נקודות)

חסידי אומות העולם הם אותם מצילים לא-יהודים שסיכנו את נפשם בתקופת השואה, בארצות שבשליטת הנאצים ובארצות משתפות פעולה, כדי להציל יהודים נרדפים. קשה לשרטט דמות רווחת של חסיד אומות העולם. הם היו משכבות אוכלוסיה וגיל שונות. אנשים אמידים ואנשים פשוטים וקשי יום, אנשי דת ואנשים הרחוקים מן הדת.

בין המצילים ניתן למצוא אנשים שפעלו ממניעים שונים.

היו כאלה שפעלו ממניעים הומאניים מוסריים. היו מבניהם בעלי השקפות ליברליות. אוהבי אדם שהתקשו לעמוד מן הצד בראותם וביודעם את הצפוי ליהודים. החינוך שקיבלו בתנועה, המבוסס על שוויון האדם, עמד במבחן.

היו כאלה שפעלו ממניעים דתיים - הכמרים, הנזירים והנזירות, אשר מניעיהם היו דתיים בעיקר ורגש הרחמים היה נר לרגליהם. . הודות לארגוניהם ולתקשורת טובה וליחס הכבוד שרחש להם הציבור הרחב נהנו מחופש תנועה יחסי. מנזרים רבים נתנו מחסה ליהודים.

היו שפעלו מתוך היכרות מוקדמת עם היהודי הנרדף ומתוך היחלצות לעזרתו הצילו אותו או את ילדיו.

היו כאלה שפעלו ממניעים אידיאולוגיים אנטי נאציים - היו כאלה שהי חברים במפלגות סוציאליסטיות, ומאחר שגם הם נרדפו בידי הגסטפו הבינו לנפשם של היהודים הנרדפים.

הדילמות עימן התמודדו חסידי אומות העולם:

חסידי אומות העולם – מצילי היהודים היו חשופים לסכנות רבות וקשות. במזרח אירופה, לא היססו הגרמנים לפרסם ברבים (במיוחד בפולין) אזהרות לאוכלוסייה המקומית לבל יושיטו עזרה ליהודים נרדפים, תוך איום בהטלת גזר-דין מוות לכל מי שיעז להפר הוראה זו. ואכן, היו לא מעט מקרים של הוצאות להורג במקום, או לאחר משפט, או של עונש שילוח למחנה ריכוז, וגם עונשים כאלה פרסמו ברבים, למען יראו וייראו! בדרך כלל הוצא להורג המציל ובני משפחתו. במערב אירופה, לא איימו הנאצים בעונש מוות מידי. לא-מעט מצילים שולחו למחנות, ושם ניספו, כתוצאה של גילוי יהודים בביתם או מעורבות אחרת של המצילים בעזרה ליהודים.

הדילמה הייתה סיכון חיי המציל וסיכון חיי בני משפחתו על מנת להציל את חייו של היהודי או היהודים אותם הציל.

הדילמה הורחבה והוחרפה כאשר העונש אותו הטילו הגרמנים היה קולקטיבי, הנאצים הענישו את הכפר כולו.

דילמה נוספת הייתה חלוקת המזון המצומצם ממילא עם עוד אנשים. תחת הכיבוש הנאצי החיים היו חיי מחסור. המצילים בדרך כלל סבלו אף הם ממחסור במוצרי יסוד להם ולמשפחתם. הצלת היהודים כללה דאגה למחסורם, כשהקושי המרכזי היה הדאגה למזונם.

מחוון - שני מניעים: 7 נק' (4 + 3), שתי דילמות: 5 נק' (3 + 2)

ב. הצג שני דפוסי פעולה נוספים (פרט להצלה) ביחס האוכלוסייה ליהודים בארצות הכיבוש הנאצי. הסבר את המניעים לאחד משני דפוסי הפעולה הללו. (13 נקודות)

שני דפוסי פעולה, פרט להצלה, מאפיינים את יחס האוכלוסייה בארצות הכיבוש הנאצי כלפי היהודים:

• דפוס פעולה אחד הוא שיתוף פעולה עם הנאצים - אותם אלה ששיתפו פעולה עם הנאצים, הלשינו על יהודים הסגירו אותם ואף השתתפו ברצח פעיל של היהודים. שיתוף הפעולה עם הנאצים נגד היהודים נבע מכמה סיבות. סיבות אידיאולוגיות של אמונה באידיאולוגיה הנאצית ומתוך אנטישמיות מושרשת ומסורתית כלפי היהודים. האנטישמים הללו לא רצו להחמיץ הזדמנות להיפטר מהיהודים שחיים בקרבתם. היו כאלה שפעלו בתמורה לתגמול חומרי. סתם סחטנים, ללא שייכות פוליטית ואידאולוגית, שניצלו את המצב וחיפשו להטיב עם עצמם ע"י גילוי יהודים. הם הלשינו עליהם לשלטונות כדי לזכות בתמורה, ואפילו מזערית, כגון סכום כסף קטן, קילו סוכר, ובקבוק יי"ש.
• הרוב הדומם – דפוס פעולה זה אפיין את רוב האוכלוסייה שהפגינה אדישות והתעלמות מהפעולות של הנאצים ומשתפי הפעולה שלהם כלפי היהודים. העלימו עיין ממצבם של היהודים בגטאות ובמחנות. היו לכך מספר הסיבות: רוב האוכלוסייה הייתה עסוקה בעצמה ועשתה הכל כדי לשרוד בתקופת המלחמה. תנאי החיים היום יומיים היו קשים לכולם. במדינות הסלאביות רבים מן התושבים נלקחו אף הם לעבודות במחנות עבודה והיחס אליהם היה קשה מאד. נוסף על כך, בכל מקום בו שלטו הגרמנים האוכלוסייה הכללית חיה בפחד מפניהם. חוסר אכפתיות מאפיין חלק גדול מהחברה, העסוק בדאגה לצרכיו בלבד. וכמובן, חוסר אהדה כלפי היהודים – אנטישמיות.

מחוון - הצגת הדפוס: 6 נק' (4 + 2), מניעים: 7 נק' (1+3+3)

תשובון – פרק שלישי

7. שאלת מקור - הצבעת האו"ם בכ"ט בנובמבר ושלב א של מלחמת העצמאות

7א. הסבר שלושה נימוקים לתמיכת המעצמות: ארה"ב ובריה"מ בתוכנית החלוקה. (12 נקודות)

הנימוקים לתמיכת המעצמות – ארה"ב ובריה"מ

חלק מהותי משיקולי המעצמות הגדולות בעניין א"י נבעו מהעיסוק במלחמה הקרה.

א. שיקולי המלחמה הקרה – סילוק בריטניה ומשמעותה: הסובייטים היו מעוניינים להחליש את ההשפעה הבריטית במזרח התיכון. הייתה זו חלק מהאסטרטגיה במסגרת "המלחמה הקרה", שנועדה לפגוע בבריטניה, שייצגה קו אנטי סובייטי חריף. בנוסף, בריה"מ קיוותה שתמיכתה בתכנית החלוקה תגביר את המתח בין בעלות הברית ארה"ב ובריטניה שהיו חלוקות בעניין זה, דבר שהיה עשוי להחליש מבחינת בריה"מ את המערב. התמיכה של בריה"מ בהקמת מדינה יהודית הפתיעה את ארה"ב, ועל כן לא יכלה שלא להביע את תמיכתה בתוכנית החלוקה, לאור "המלחמה הקרה". האמריקאים חשו שאסור להשאיר לברה"מ להניח את ידה על החלל שייווצר עם צאת בריטניה.

ב. שיקולי המלחמה הקרה – גיוס בעלת ברית: ברית המועצות הייתה משוכנעת שהקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל תזכה אותה בבעלת ברית באזור. זאת לאור העובדה שהנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל (ובראשה מפא"י) החזיקה באידיאולוגיה סוציאליסטית, ונראה היה שבארץ יוכל לקום משטר פּרוֹ סובייטי. לעומת זאת, האמינו האמריקאים כי המדינה היהודית בא"י תהיה דמוקרטית ובכך תשרת את האינטרסים שלה באזור במאבקה מול ברה"מ הקומוניסטית, דבר שיבטיח את שמירת האינטרסים האמריקניים במזרח התיכון, מבלי להיכנס למעורבות ישירה. עם זאת היו גורמים, בממשל האמריקני, שחששו בשל אותה סיבה, המלחמה הקרה, שהתמיכה ביהודים, תגרום לתמיכה ערבית בברית המועצות.

ג. שיקולים הומניטאריים (או שיקולים "הומניטאריים"): דימוי - ברית המועצות שאפה להציג את עצמה כמדינה אשר תומכת בעמים המדוכאים, ולכן ניסתה להראות כי היא מזדהים עם הסבל שעבר על העם היהודי בשואה, וזאת לאור הסבל הנורא שחוו גם הסובייטים במלחמה מול הגרמנים. לעומת זאת, בארה"ב התעוררו זעזוע ציבורי תחושת אשמה בנוגע לעמדת ארה"ב בשאלת העזרה ליהודי אירופה בזמן השואה. יתרה מזאת, נוצר צורך מעשי לפתור את בעיית הפליטים והעקורים היהודים, שהצטופפו בהמוניהם במחנות שהיו בשטחי כיבוש אמריקניים (ובריטים) על אדמת גרמניה ואוסטריה. המראות ממחנות העקורים והידיעות באמצעי התקשורת אודות רצח העם היהודי, עוררו תגובה קשה בציבור האמריקני. בעקבות זעזוע זה הפעילה דעת הקהל בארצות הברית לחץ כבד על הנשיא האמריקני, הארי טרומן, לפעול למען הקמת מדינה ליהודים. מה עוד שכבר הושמעה קודם לכן ביקורת על כך שבעלות הברית בכלל וארצות הברית בפרט, לא עשו די לטובת היהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה. ניתן גם לטעון שביסוס אופציה של קליטת יהודים בא"י, יכלה לצמצם הגירה אפשרית של פליטים לארה"ב.

ד. לחצים ושיקולים פנימיים: בארה"ב, הופעל לחץ של יהודי ארה"ב והמנהיגים הציונים על הממשל האמריקאי לתמוך בתוכנית החלוקה. יש לזכור שזו הייתה גם שנת בחירות בארה"ב. הדיון באו"ם בשאלת ארץ ישראל התקיים כשנה לפני הבחירות בארצות הברית, והארי טרומן, נשיא שעדיין לא נבחר בזכות עצמו, רצה לזכות בתמיכתם של יהודי ארצות הברית.

מחוון - על הסבר השיקולים: 12 נק': 3+4+5

7ב. עיין במפה שלפניך וענה על השאלה שאחריה.

הצג את עיקרי תכנית החלטת כ"ט בנובמבר- תכנית החלוקה, והסבר בעזרת המפה (וע"פ מה שלמדת) כיצד שניים מהקשיים הנובעים מתוכנית החלוקה באו לידי ביטוי בשלב הראשון של מלחמת העצמאות. (13 נקודות)

הצגת עיקרי תכנית החלוקה:

א. המנדט הבריטי יגיע לסיומו. ממשלת בריטניה נדרשה לסיים את שהותה בארץ-ישראל ולפנות את כוחותיה לא יאוחר מ-1 באוגוסט 1948. (הבריטים הודיעו שיקדימו לעזוב ויפנו את כוחותיהם עד ל-15 במאי 1948).

ב. הבריטים נדרשו לפנות שטח המכיל נמל ימי עד ל-1 בפברואר 1948 כדי לאפשר עלייה יהודית ניכרת.

ג. חודשיים לאחר פינוי הכוחות הבריטים, יוקמו המדינות העצמאיות, היהודית והערבית. ועדת ביצוע של האו"ם, בת חמישה חברים, תקבל מידי בריטניה את הממשל האזרחי ותעבירו בהדרגה לשתי המדינות החדשות.

ד. ירושלים תוכרז כאזור בין לאומי ותנוהל ע"י האו"ם.

ה. בהתאם להחלטת החלוקה תשתרע המדינה היהודית (55% משטח א"י) על שטח הגליל המזרחי, רצועת החוף מחיפה בצפון עד באר-טוביה בדרום ובאזור הנגב, למעֵט רצועת עזה. בשאר שטחה של א"י המערבית תקום המדינה הערבית (45% משטח א"י).

ו. שתי המדינות והאזור הבינלאומי יקפידו על שיתוף כלכלי ביניהם כולל ענייני מים, תחבורה, נמלים, ביטול גבולות מכס, מטבע משותף וכו'.

הסבר בעזרת המפה כיצד שניים מהקשיים הנובעים מתוכנית החלוקה באו לידי ביטוי בשלב הראשון של מלחמת העצמאות:

ע"פ המפה, ניתן לראות שגבולות תכנית החלוקה מבתרים את א"י באופן בלתי טבעי, תוך השארת מובלעות בשני הצדדים – בצד היהודי – יפו ובצד הערבי – ירושלים הבינ"ל, המוקפת ישובים ערבים. בנוסף, בכל אחת מהמדינות העתידיות נותרו ישובים של בני הלאום השני – כך למשל נהריה נכללה במדינה הערבית וביסאן (בית שאן) נכללה במדינה היהודית. בנוסף, במדינה היהודית נכללו גם מספר ערים מעורבות כמו חיפה, טבריה וצפת.

כלומר, התכנית הייתה מורכבת, בעיתית ויצרה מובלעות, וקושי ביצירת שליטה על רצף טריטוריאלי. כמו כן, מבחינה דמוגרפית, נותר בשטח "המדינה היהודית" מיעוט ערבי גדול ובשטח "המדינה הערבית", נותר מיעוט יהודי. כלומר, היישוב היהודי, החל את המלחמה בנקודת המוצא שיש לשמור ולהגן על השטחים שנמסרו לטובת המדינה היהודית ועל אוכלוסייה יהודית.

קשיים אלה באו לידי ביטוי בשלב הראשון של המלחמה באופן הבא:

כך למשל המאבק בערים מעורבות: המדינה היהודית כללה ערים מעורבות, בהן אוכלוסייה הגדולה המתנגדת באופן נחרץ לתכנית החלוקה ולהקמת המדינה היהודית ובגלל המפגש הדמוגרפי בין שתי הקבוצות נוצר מיד חוסר הביטחון בערים שבא לידי ביטוי בצליפות כשהפלסטינים נהגו לירות אש חיה לעבר האוכלוסייה היהודית, הפעלת מכוניות תופת (רחוב בן יהודה בירושלים) והתקפת שכונות יהודיות בערים המעורבות (למשל שכונת התקווה בת"א). כלומר, באותם מקומות, של אוכלוסייה מעורבת בתוך שטח יהודי נוצר פוטנציאל נפיץ שכמובן התממש.

המאבק בדרכים: תכנית החלוקה יצרה מובלעות בשני הצדדים, בהן "נכלאה" האוכלוסייה האחרת. חוסר ההסכמה הפלסטיני על תכנית החלוקה, יצר מאבק על השליטה בדרכים לאותם יישובים יהודים מבודדים, שהיו אמורים להיכלל במדינה היהודית או למקומות בעלי ריכוז יהודי גדול (ירושלים). יש לזכור, שאותה חלוקה, השאירה גם בידי הערבים גם יתרונות טופוגרפיים שמומשו היטב כנגד היהודים בתחום מאבק זה – הדרך ההררית לירושלים, שעליה שלטו ישובים ערבים.

עיתוי התכנית: העובדה שתכנית החלוקה הייתה עדיין עתידית, יצרה מעין תוהו ובוהו בשליטה בארץ, כשהבריטים נסוגים ולא מתערבים, אלא אם כן שרת הדבר את האינטרסים שלהם. לפיכך, היישוב היהודי היה מוגבל מבחינת אפשרויות הפעלת הכוח וניסיון לשלוט באזורים בעיתיים כמו ירושלים.

מחוון - על הצגת עיקרי התכנית: 7 נק', על ההסבר הקשיים הנובעים ממפת החלוקה באו לידי ביטוי בשלב הראשון במלחמה: 6 נק' (2+4)

8. מאבק הישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי 1947-1946

8א. הסבר את הסיבות להקמת תנועת המרי. הצג שתי פעולות שנעשו במסגרת תנועה זו. (13 נקודות)

הסיבות להקמת תנועת המרי:

• התנגדות למדיניות האנטי-ציונית של בריטניה והרצון לשנות מדיניות זו: ההנהגה הציונית התאכזבה, כאשר ממשלת הלייבור החדשה שקמה בבריטניה לאחר המלחמה, הצהירה דרך נאום בווין על המשך מדיניות "הספר הלבן" מ-1939. ע"פ מדיניות זו, הוגבלה מכסת העלייה לארץ ל-1,500 איש לחודש, בשעה שישבו במחנות העקורים כ-200,000 עקורים, כאשר בריטניה סירבה בתוקף להגמיש מכסות אלה דבר שניכר בתגובתה לגבי מסקנות ועדות הריסון והלחץ האמריקני. כמו כן, הוטלו הגבלות קשות על רכישת קרקעות.
• האפקטיביות של פעולה משותפת: פעולות מחתרת בהיקף גדול, של שלוש המחתרות יחד תהיינה בעלות עוצמה רבה יותר ובעלות השפעה רבה יותר. התפיסה הייתה שהצלחה של פעולות כאלה תגרום להד תקשורתי נרחב יותר בארץ ובעולם, ותעלה על סדר היום את מצוקת היישוב היהודי בא"י ואת מצוקת העקורים במחנות באירופה.
• ביטוי לאחדות היישוב היהודי במאבקו נגד הבריטים: תנועת המרי ביטאה את אחדות היישוב היהודי מול מדיניותו של בווין. בפעם הראשונה התאחדו כל הכוחות הלוחמים והסכימו על מדיניות פעולה אחת כנגד השלטון הבריטי, דבר שביטא את עוצמת המחאה של היישוב, בעיקר כשארגון ההגנה (הארגון הגדול והחשוב מבין שלוש המחתרות) שעד אז נקט בקו צבאי מתון מול הבריטים ואף שיתף עימם פעולה, גילה נכונות לבצע פעולות צבאיות כנגד הבריטים.

הצגת פעולות:

• "ליל הרכבות" (1-2/11/1945). פעולת חבלה במסילות ברזל והטבעת ספינות משמר בריטיות שנאבקו בהעפלה. פעולה זו נועדה לקרוא תיגר על השליטה הבריטית בארץ ולהצביע, לכאורה, ל שבריריותה.
• 25/11/1945 – התקפה על תחנות משטרה בגבעת אולגה וסידני-עלי, שהיו במוקד המאבק נגד המעפילים. פעולה זו בוצעה במסגרת סימון מטרות נבחרות, המסייעות לביצוע המדיניות האנטי-יהודית, בדגש על המאבק בתחום ההעפלה.
• 10/6/1946 – מתקפה של האצ"ל על תנועת הרכבות. במהלך פעולה זו, עצרו לוחמי אצ"ל רכבות בשלוש נקודות, הורו לנוסעים לרדת והבעירו את הרכבות. גם פעולה זו באה לערער על השלטון הבריטי.
• "ליל הגשרים" (16/6/1946). יחידות של הפלמ"ח פוצצו את כל הגשרים בגבולות שמחברים את א"י עם המדינות השכנות. פעולה זו חשפה שוב את הרצון לערער על השליטה הבריטית באזור המנדט. המבצע הצליח, אולם בפיצוץ אחד הגשרים נהרגו 14 לוחמים והוביל לנקיטת צעדים קשים נגד היישוב ("השבת השחורה").

מחוון - על הסבר הסיבות: 8 נק' (2+3+3), על הצגת שתי פעולות: 4 נק' (2+2)

8ב. הצג את סיפורה של אניית המעפילים "אקסודוס". כיצד תרמו הפעולות בתחום ההעפלה למאבק על הקמת המדינה. (12 נקודות)

הצגת סיפור אקסודוס:

מקור שמה של ספינת המעפילים "אקסודוס 1947" או בשמה העברי "יציאת אירופה תש"ז" נגזר מהשם הלועזי שניתן לספר שמות (אקסודוס. מיוונית – "יציאה"). השם נועד ליצור זיקה רגשית והיסטורית בין סיפור ההעפלה מאירופה לסיפור יציאת מצרים בימי משה רבנו.

על סיפון הספינה היו 4515 נפש, ניצולי שואה ממחנות העקורים מגרמניה, שהועברו בשיירת משאיות מגרמניה לצרפת וכן צוות הספינה, אנשי ארגון ההגנה. על המבצע מטעם ההגנה פיקד יוסי הראל ועל הספינה - אייק אהרנוביץ'.

הספינה יצאה ב-11 ביולי מצרפת לכיוון א"י, בניגוד למדיניות הבריטית שהטילה הגבלות מחמירות על הגירת יהודים לא"י. מיד עם יציאת הספינה מתחום המים הטריטוריאליים של צרפת, הוקפה משחתות וסיירת של הצי הצבאי הבריטי ומעליה חג גם מפציץ. כעבור ששה ימי מסע, עוד בטרם נכנסה לתחום המים הטריטוריאליים של א"י, עצרו הבריטים את הספינה, בניגוד לכללי החוק הימי והשתלטו עליה. במהלך ההתגוננות מההשתלטות נהרגו שני מעפילים ואיש צוות יהודי אמריקני וכן, נפצעו עוד עשרות.

הספינה הובאה לנמל חיפה. הבריטים החליטו לנקוט בצעד קיצוני ולא כלאו את המעפילים במחנה בא"י או גירשו אותם לקפריסין הסמוכה, אלא החליטו על גירושם חזרה לאירופה. וכך, המעפילים הועלו על אניות גירוש חזרה לצרפת. בצרפת, סרבו המעפילים לרדת לחוף בעוד הצרפתים סרבו לסייע לבריטים. לאחר שלושה שבועות, הופנו ספינות הגירוש עם המעפילים לנמל המבורג בגרמניה, באזור השליטה הבריטי, ושם הורדו המעפילים בכוח, לעיני מאות עיתונאים מרחבי העולם, והוחזרו למחנות העקורים. עם זאת, המעפילים לא נזנחו ותוך כשנה הגיעו ארצה.

כיצד תרמו הפעולות בתחום ההעפלה למאבק על הקמת המדינה:

מעבר לשאיפה הציונית להעלות יהודים לארץ ישראל ולשפר את המאזן הדמוגרפי מול האוכלוסייה הערבית ובכך לבסס את הלגיטימיות של הדרישה למדינה יהודית, שרת המאבק על ההעפלה גם את המאבק הכללי בשלטון הבריטי ובמדיניות "הספר הלבן" ולנסות בכך להפעיל לחץ על בריטניה לשנות את מדיניותה.

המאבק שימש אמצעי לגיוס דעת הקהל העולמית למען היהודים ונגד בריטניה. כפי שניסח זאת אליעזר קפלן, מראשי היישוב: "זו הדרך היכולה, ברגע זה, לכבוש את דעת הקהל, יכולה לכבוש לנו ידידים ויכולה לבצר את הבעיה שלנו כבעיה בינלאומית." במאבק על ההעפלה הפסידו הבריטים את המאבק על דעת הקהל העולמית. כפי שראינו בסיפור האנייה אקסודוס, נראו הבריטים כמי שרודפים אחרי פליטים וניצולי שואה, שמונעים עתה, להעלות לחוף מבטחים. בנוסף, שניים מהחברים ממשלחת אונסקו"פ ששהתה בא"י באותם ימים היו עדים להורדת הפליטים בנמל חיפה, דבר שחיזק את עמדתם לטובת הפסקת המנדט הבריטי בא"י.

מחוון - על הצגת סיפורה של אקסודוס: 6 נק', על הסבר תרומת הפעולות למאבק על הקמת המדינה: 6נק' (3+3)

9. ההכרזה על הקמת המדינה ופירוק המחתרות

9א. הסבר שני שיקולים בעד ההכרזה על הקמת המדינה בה' באייר תש"ח (1948), ושני שיקולים לדחיית הכרזה זו למועד מאוחר יותר. (13 נקודות)

שני שיקולים בעד ההכרזה על הקמת המדינה בה' באייר תש"ח:

"עכשיו או לעולם לא"  - התחושה כי דחיית ההכרזה על המדינה תפעל לרעת היישוב ותהיה החמצה לדורות. עזיבת הבריטים, תמיכת הסובייטים ונסיגתה של ארה"ב מתמיכתה המלאה בתוכנית החלוקה גרמו לתחושת הבהילות בהכרזה על הקמת המדינה. היה חשש שמשטר הנאמנות הזמני בו תמכה ארה"ב יהפוך לקבוע, כאשר בתרחיש הגרוע לא תקום בכלל מדינה והשטח ייכבש ע"י ארצות ערב. לא זו בלבד, אלא שהיה קיים גם חשש שאי מימוש הציפייה של העם להקמת מדינה יהודית, יגרום לאכזבה ויביא לשחיקה קשה בכוח העמידה של היישוב.

מענה לחלל המדיני-משפטי עם עזיבת הבריטים: נוצר צורך למלא את החלל שנוצר עם סיום המנדט הבריטי – מרגע עזיבת הבריטים הייתה נותרת ארץ ישראל ללא שלטון מוכר כל שהוא, והיה נוצר חלל שלטוני (אנרכיה). במצב כזה אין לדעת מה עלול היה לקרות והתגבר החשש שהחלטת האו"ם לא תצא לפועל. לכן ברגע שתוכרז מידית המדינה היהודית העצמאית, ייקבעו עובדות משפטיות בשטח.

הריבונות ככלי לביסוס מרות: הקמת מדינה ריבונית תאפשר מלחמה יעילה יותר מול צבאות ערב הצפויים לפלוש לארץ ישראל עם הפינוי הבריטי – כמדינה ריבונית יתאפשר למדינת ישראל להפעיל גיוס חובה, לפתוח את שערי הארץ לעלייה חופשית (בעיקר ניצולי השואה ששהו בקפריסין) ובכך להבטיח עוד כוח צבאי פוטנציאלי. כמו כן תאפשר הקמת המדינה אפשרות מסודרת לרכוש נשק ואף לגייס תמיכה בינלאומית אם יהיה בכך צורך (כלומר מותקפת מדינה ריבונית).

שני שיקולים לדחיית ההכרזה למועד מאוחר יותר:

עמדת ארה"ב: ארה"ב הפעילה לחצים כבדים על הנהגת היישוב שלא להכריז על הקמת המדינה. לחצים אלה כללו איום בהקפאת כספי הסיוע של יהודי ארה"ב והטלת אמברגו על נשק. הכרזת המדינה, על רקע הצעת מרשל, עלולה גם היא להיתפס ע"י האמריקנים בעין רעה וכפעולה בלתי לגיטימית שגם מנוגדת להצעת האו"ם עצמה (שכן המדינה הייתה אמורה לקום רק באוקטובר 1948). בנוסף, על רקע זה, נוצר גם חשש שבגלל עמדת ארה"ב לא יכיר האו"ם במדינה החדשה. לפיכך, המתנגדים סברו שדחייה של שלושה חודשים היא הגיונית, בייחוד ביחס למטען ההיסטוריה של העם היהודי הנמשכת אלפי שנים.

החשש מפלישת מדינות ערב: היה חשש כבד שהמדינה לא תוכל לעמוד בהתקפה משולבת של צבאות ערב שאיימו לפלוש עם סיום המנדט הבריטי. הצבאות הסדירים של מדינות ערב היו לא רק רעננים אלא מצוידים ומאומנים בידי מומחים בריטים וצרפתים ועמד לרשותם כוח אווירי. לעומת זאת, כוחות היישוב היו מותשים ולא היו מצוידים באותה מידה. היה קיים גם הממד הפסיכולוגי של איום הפלישה מכל הגבולות לשטח של מדינה קטנה, ללא עומק אסטרטגי.

חשש מהתנהגות האצ"ל והלח"י: ארגונים אלה, שדחו את תכנית החלוקה, היו חמושים ועדיין נחשבו לפורשים, ולא קיבלו מרותם של מנהלת העם ודוד בן גוריון. לפיכך לא היה ברור להנהגה, אם ישתלבו במדינה החדשה או ימשכו בקיום עצמאי שעלול להוביל למלחמת אחים. ניתן לטעון שנבואה זו התממשה באופן חלקי בפרשת אלטלנה.

מחוון - על הסבר השיקולים לטובת ההכרזה: 7 נק' (3+4), על הסבר השיקולים לדחיית ההכרזה: 6 נק' (3+3)

9ב. יש הטוענים שפרשת אלטלנה מבטאת שמירה על הממלכתיות והריבונות של המדינה החדשה. חווה דעתך על טענה זו.

אפשרות א': לדעתי, פרשת אלטלנה מבטאת שמירה על הממלכתיות והריבונות של המדינה החדשה. את דעתי אבסס על הטיעונים הבאים:

1. האצ"ל פעל באופן חתרני ומיתמם: יש לזכור שהפרשה התרחשה לאחר הקמת צה"ל וחתימה על הסכם לפירוק האצ"ל ושילובו בכוחות צה"ל. העובדה שהאצ"ל בחר להמשיך להתקיים כמסגרת ובכלל היה בעמדה של ניהול מאבק לגבי אלטלנה מעיד שהארגון עוד לא חדל מלהתקיים, מה עוד שהחליט להמשיך ולהתקיים בירושלים הבינלאומית, וע"י כך להמשיך להתקיים כארגון חמוש, נתפס ע"י בן גוריון ובצדק, כניסיון להמשיך ולהתקיים כאופוזיציה חמושה. לפיכך, פעולותיו של בן גוריון בפרשה זו לגיטימיות ומוצדקות – כי בעצם לתפיסתו, האצ"ל לא באמת התכוון להתפרק.
2. ממלכתיות, ממלכתיות, ממלכתיות: פרשת אלטלנה התרחשה כחודש לאחר הקמת המדינה, וכשבועיים לאחר הקמת צה"ל. כלומר, היישוב היהודי כבר אינו פועל באופן לא לגיטימי או לגיטימי למחצה אלא הוא כבר מדינה. לפיכך, אני סבור, שבן גוריון צדק בגישתו הממלכתית של להקים צבא יחיד אחיד ומאוחד, נטול אופי פוליטי, העומד ללא ויכוח לרשותה של ממשלה חוקית ומציית להוראותיה. כלומר, לא יתכן מצב, שמדינה שזה עתה קמה, עם צבא שזה עתה קם, ייאלץ להתעסק עם גורמים מחתרתיים הפוגעים במונופול של המדינה הריבונות על הביטחון של אזרחיה.
3. מרד בזמן מלחמה: פרשת אלטלנה התרחשה בזמן ההפוגה הראשונה של המלחמה. כלומר, מבחינת בן גוריון, עצם הניסיון של האצ"ל להתעקש, גם אם נניח שהיה צדק לחלק מטענותיו, הוא בלתי סביר בזמן שהמדינה צריכה לגייס את כל כוחותיה מול האויב האמיתי. לפיכך, מבחינת בן גוריון, ואני סבור שצדק, גם אם תגובתו הייתה קשה מאוד, שכן, אם המדינה לא הייתה מוכיחה את שליטתה וחוסנה, הרי הדבר היה משדר חולשה גם לצבאות ערב וגם לאזרחי המדינה החדשה.

אפשרות ב': לדעתי, הטענה שפרשת אלטלנה מבטאת שמירה על הממלכתיות והריבונות של המדינה החדשה בעייתית ופוליטית. את דעתי אבסס על הטיעונים הבאים:

1. אין להפקיר את ירושלים: אני תומך בהחלטה של האצ"ל לא להתפרק לחלוטין. על רקע העובדה שירושלים נמסרה לשטח בינ"ל, שבכלל לא ברור אם יבוצע, הרי שיש מקום לפעולת הארגון בעיר. בנוסף, אני מקבל את טענת מנהיגי הארגון שטענו, שההסכם עליו חתמו תקף רק לגבי שטחה של מדינת ישראל ואינו חל על ירושלים, שעל פי החלטת האו"ם הייתה אמורה להיות עיר בינלאומית. זאת אומרת, ההחלטה של בן גוריון לא לאפשר העברת נשק, שהובאה ע"י אנשי אצל למען אנשי אצ"ל, ללוחמי האצ"ל בירושלים, שלחמו לטובת המטרה הכוללת, אינה החלטה המסמנת ממלכתיות אלא רצון של בן גוריון לגמד את האצ"ל ולהחליש את מנהיגיהם מבחינה פוליטית במקום לאפשר פעולות המסייעות במאמץ המלחמתי.
2. אפליה על רקע ארגוני/פוליטי: בן גוריון לא היה סובלני וקשוב לדרישות הלגיטימיות והמתפשרות של האצ"ל. יש לזכור, שהבאת האלטלנה לארץ בוצעה ע"י אנשי האצ"ל ורוב המאמצים לגביה נעשו לפני קום המדינה. לא זו בלבד, האצ"ל דאג לדווח לממשלה על הגעת האנייה והיה נכון להתפשר על חלוקת הנשק ולהסתפק ב-20% ממנו, מה עוד שחיילי אצ"ל רבים הופלו ולא חומשו כמו אנשי הגנה ופלמ"ח. לפיכך, העקשנות של בן גוריון מעידה על כך שלא הממלכתיות והריבונות הייתה לנגד עיניו אלא רצון פוליטי לפגוע באופוזיציה אפשרית.

מחוון - על ציון העמדה: 2 נק', על הסבר שני טיעונים המנמקים את העמדה: 10 נק' (4+6)

תשובון – פרק רביעי

10. שאלת מקור- מלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973)

1. ציין והסבר על פי הקטע שניים מהגורמים לפרוץ מלחמת יום הכיפורים. הסבר גורם נוסף על פי מה שלמדת.

שנים מהגורמים לפרוץ המלחמה המופיעים בקטע:

1. הקונספציה: עיקר ההפתעה במלחמת יום הכיפורים נעוצה בקונספציה השגויה שראשי המערכת הביטחונית היו שבויים בה. הקונספציה הייתה שהצבא המצרי טרם השלים את בניית כוחו ובעיקר את חיל האוויר ומצרים לא תצא למלחמה עד שתוכל לפגוע בעומק ישראל. ההערכה הייתה שמצרים לא תהייה מוכנה למלחמה לפני שנת 1975, ואילו סוריה לא תצא למלחמה ללא מצרים. תפיסה שגוי זו לא אפשרה לנתח נכון את הידיעות המודיעיניות שזרמו על הכנות מצרים וסוריה. ידיעות אלו נתפסו כתרגילים צבאיים של האויב. ראשי מערכת הביטחון המשיכו לטעון כי הסבירות שתפרוץ מלחמה נמוכה, ואם אכן תפרוץ, כוחותיו הסדירים של צה"ל יוכלו לבלום את המתקפה הראשונית. בקטע המקור בסוף הפסקה השנייה מודגש נושא הקונספציה על פי התפיסה שרווחה לא התקבל על הדעת שלמצרים תהיה כוונה רצינית ליזום מלחמה רצינית.
2. הסרת חרפת מלחמת ששת הימים: הרצון של מצרים וסוריה לצאת למלחמה נגד ישראל היה גם כדי להשיב לעצמן את השטחים שאיבדו במלחמת ששת הימים ולהשיב לעצמן את כבודן האבוד בעקבות התבוסה שספגו במלחמת ששת הימים. בקטע המקור בפסקה הראשונה נכתב כי מצרים וסוריה היו מעוניינות להכריח את הישראלים לסגת לגבולות יוני 1967.

גורם נוסף:

1. מלחמה כאמצעי לשבור את הקיפאון המדיני ולהגיע להסדר בין מצרים לישראל: ישנם חוקרים הטוענים כי נשיא מצרים, אנואר סאדאת, ראה בפתיחת המלחמה מהלך שיביא לפתיחת מו"מ מדיני בין ישראל למצרים, שבעקבותיו תיאלץ ישראל לסגת מחצי האי סיני. סאדאת היו נחוש להחזיר את חצי האי סיני לידי מצרים, והעביר מסרים לישראל. בישראל לא הייתה נכונות לפתוח במו"מ עם סאדאת. סאדאת אם כן פתח במלחמה, לא כי חשב שיוכל לנצח את ישראל, אלא:

• כדי לאלץ את ישראל לאחר המלחמה לפתוח עימו במו"מ ולהגיע להסדר מדיני
• להנחית על ישראל מכה צבאית ראשונית, בזכות גורם ההפתעה, כדי שמצרים לא תגיע למו"מ בעמדת כניעה והשפלה.

מחוון - שני גורמים על פי הקטע: 9 נק' (4+5), גורם נוסף: 4 נק'.

2. הסבר שתי השפעות של המלחמה על מדינת ישראל והשפעה אחת על אחת ממדינות ערב.

בתחום הפוליטי:

א. הקמת ועדת אגרנט לבדיקת 'המחדל' - מלחמת יום הכיפורים הסתיימה לאחר 17 ימים של לחימה קשה. למרות ניצחונות צה"ל בשלב השני של המלחמה הרי שהתחושות בישראל היו של כישלון, הלם, אובדן ואבל על מספר החללים הרב, הפצועים, הנעדרים והשבויים. בציבור הישראלי נמתחה ביקורת קשה ודובר על "מחדל" של הדרגים המדיניים והצבאיים על כישלון המודיעין, אי מוכנות צה"ל למלחמה וגיוס המילואים הלקוי. ממשלת ישראל, בראשות גולדה מאיר, החליטה על הקמת "ועדת חקירה" לבדיקת האירועים שקדמו למלחמה ואת היערכות צה"ל למלחמה. ועדה זו, הידועה בשם "ועדת אגרנט", ע"ש יושב הראש שלה, החלה בדיוניה בנובמבר 1973. באפריל 1974 פרסמה הועדה דו"ח ביניים והטילה את האחריות למחדלים על הדרגים הצבאיים ובראשם הרמטכ"ל דוד אלעזר וראש אמ"ן (אגף מודיעין) אלי זעירא, שנאלצו להגיש את התפטרותם.

ב. שינויים פוליטיים בעקבות הופעת תנועות מחאה – בציבור הופיעו תנועות מחאה, שהובילו אותם קצינים וחיילים שחזרו מהמלחמה. הידוע בין יוזמי תנועות המחאה היה מוטי אשכנזי, שהיה מפקד מעוז "בודפשט", המעוז היחיד שלא נפל במלחמה. תנועות המחאה דרשו את התפטרות הדרג המדיני בעקבות 'המחדל' המלחמה ובעיקר את התפטרותו של שר הביטחון משה דיין. תנועות המחאה לא היו מוכנות להשלים עם המלצות ועדת אגרנט, שפטרו את הדרג המדיני מאחריותו למחדל והטילו את האחריות רק על הדרג הצבאי. בעקבות הלחץ הציבורי התפטרה ראש הממשלה גולדה מאיר ומשה דיין נאלץ לסיים את תפקידו כשר ביטחון. ג. המהפך – אחת ההשפעות של מלחמת יום הכיפורים הייתה 'המהפך' הפוליטי. בבחירות שנערכו בשנת 1977, זכתה מפלגת "הליכוד" בראשות מנחם בגין, ברוב והקימה ממשלה. הייתה זו פעם ראשונה, שבישראל הוקמה ממשלת ימין, אחרי 50 שנות שלטון של מפלגות הפועלים. לתחושת הכאב והכעס על מלחמת יום הכיפורים, היה תפקיד חשוב במהפך זה.

בתחום הצבאי: צה"ל עבר טלטלה עזה במלחמת יום הכיפורים, לאחר שוועדת אגרנט, גרמה להתפטרות הרמטכ"ל ומפקדים בכירים אחרים, מונה רמטכ"ל חדש, רב אלוף מוטה גור ומפקדים בכירים חדשים. הרמטכ"ל החדש הורה על רכישת מספר רב של טנקים ועל הגדלת מספר היחידות הלוחמות. המטרה הייתה החזרת עוצמתו של צה"ל וחיזוק כושר ההרתעה שלו. שינוי מהותי עבר צה"ל בהדגשת יכולות ההגנה שלו וכן בשיפור מערכות המודיעין.

בתחום החברתי:

א. ערעור האמונה במנהיגו המדינית והצבאית - האמון המוחלט בשלטון והערצת צה"ל ומפקדיו, שאפיינה את התקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, התערער בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

ב. התמודדות עם השכול - האובדן והשכול הביאו רבים למחות נגד המלחמה, נגד המדינה ונגד הערכים שבשמם נשלחים חיילים אל מותם. הדבר בא לידי ביטוי בשירה, בספרות, בתיאטרון ובאמנות.

ג. העמקת הקיטוב הפוליטי-חברתי - .פעילותן של תנועות פוליטיות חוץ-פרלמנטריות התחזקה. מימין קמה תנועת "גוש אמונים", שביקשה להקים ישובים רבים בשטחי יהודה ושומרון, 'התנחלויות', ולהעמיק את האחיזה היהודית בשטחי "ארץ ישראל השלמה" ואילו משמאל קמה תנועת "שלום עכשיו", שקראה לויתורים טריטוריאליים משמעותיים תמורת שלום. שתי התנועות ביטאו את הקיטוב הפוליטי-חברתי בחברה הישראלית, שנמשך עד היום.

בתחום הבינלאומי:

א. הגברת תלותה של ישראל בארה"ב – עקב המחיר הכבד של המלחמה בנשק והנזק הכלכלי הכבד, גברה תלותה של ישראל בסיוע צבאי, כלכלי ומדיני מצד ארה"ב ב. חרם נפט של מדינות ערב – יצואניות הנפט הערביות הכריזו על קיצוץ באספקת נפט לשוק העולמי, העלו מחירים ועל מדינות מסוימות אפילו הטילו חרם נפט. תנאי להפסקת החרם היה, שישראל תפנה את השטחים שכבשה ותחזיר לפלשתינאים את זכויותיהם. החרם בוטל שנה לאחר מכן, אך מעמדה של ישראל התערער בתקופה זו. רבים באירופה סרבו לשלם את מחיר המלחמה במזרח התיכון.

ג. סלילת הדרך להסכם השלום עם מצרים – דווקא מלחמת יום הכיפורים היא שסללה את הדרך לקראת משא ומתן והסכם שלום עם מצרים. התבוסה בצד הערבי במלחמת ששת הימים גרמה להשפלה ורצון לנקמה ואילו ישראל נגררה לתחושות של שיכרון כוח. במצב זה לא היה מקום למשא ומתן לשלום. מלחמת יום הכיפורים שינתה את עמדותיהם של שני הצדדים. בקרב הערבים נתפסה המלחמה כניצחון והושב הכבוד הערבי, אם כי טרם הוחזרו השטחים. מן הצד הישראלי, מלחמת יום הכיפורים החלישה את הביטחון העצמי המופרז. במצב זה הייתה אפשרות לפתוח במשא ומתן. היוזמה הייתה בידי הנשיא המצרי סאדאת, שהודיע על נכונותו להגיע לירושלים, כצעד ראשון לקראת שלום. ראש הממשלה החדש, מנחם בגין, שמח להזמינו. הביקור ההיסטורי של הנשיא המצרי ב 1977 סלל את הדרך להסכם השלום עם מצרים, תמורת נסיגה ישראלית מסיני (הסכם קמפ-דייוויד, מרץ 1979).

השפעת המלחמה על מדינות ערב מלחמת יום הכיפורים מחקה לגבי מצרים את ההשפלה של מלחמת ששת הימים והחזירה למצרים את כבודם האבוד ומעמדה זו, יכול היה נשיא מצרים לפתוח במשא ומתן על שלום - "שלום של מנצחים".

מחוון: 2 השפעות על ישראל, אחת בכל תחום: 3+5 נק', השפעה על אחת ממדינות ערב: 4 נק'.

11. תהליך הדה- קולוניזציה והשפעת גורמים שונים על גורל היהודים בארצות האיסלאם

11א. הצג שני גורמים שסייעו לתהליך הדה- קולוניזציה בצפון אפריקה ובמזה"ת. הסבר כיצד באו לידי ביטוי שניים ממאפייני הדה- קולוניזציה בארץ שעליה למדת.

1. גורם אידיאולוגי: התפתחות רעיון הלאומיות בקרב עמי אפריקה ואסיה – העמים שחיו תחת השלטון הקולוניאלי נחשפו לתרבות ולרעיונות האירופאים ובהשפעתם החלו לפתח רגשות לאומיים. משכילים, בני המושבות, שרכשו השכלה גבוהה באוניברסיטאות של המדינות הקולוניאליות, הובילו את העמקת התודעה הלאומית, את החדרת רגשות הניצול והקיפוח שנוהגים כלפיהם האירופאים ואת התביעה לעצמאות.

2. גורם כלכלי: המשבר הכלכלי לאחר מלחמת העולם השנייה – קשייהן הכלכליים של מדינות אירופה הקולוניאליות לאחר מלחמת העולם השנייה והצורך שלהן לשקם את מדינותיהן לאחר המלחמה, היקשו עליהן כלכלית, להמשיך ולשלוט בקולוניות, להחזיק בהן אנשי צבא ומינהל ולדאוג לפיתוח הקולוניות. יתרה מכך, ארה"ב דרשה מדינות אירופה, כתנאי לסיוע כלכלי שלה לשיקומן, שיוותרו על שליטתן בקולוניות.

3. גורם פוליטי: שינוי יחסי הכוחות בעולם והשפעת "המלחמה הקרה" – מעצמות אירופה ובעיקר שתי המעצמות הקולוניאליות המרכזיות – בריטניה וצרפת, איבדו מאוד מעוצמתן בעקבות מלחמת העולם השנייה.

בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה קמו שתי מעצמות חדשות – ארה"ב ובריה"מ. שתי מעצמות העל – ארה"ב ובריה"מ- התנגדו לקולוניאליזם, תמכו בדה קולוניזציה ועודדו את עמי אפריקה ואסיה במאבקן לעצמאות. תמיכתן של המעצמות בתהליך הדה קולוניזציה נבעה ממניעים אידיאולוגים וממניעים פוליטיים. אבל היו אלה מניעים אידיאולוגיים מנוגדים ומניעים פוליטיים מנוגדים, שהושפעו מהמאבק הבינגושי ומהיריבות והתחרות ביניהן על אזורי השפעה בעולם, כפי שהיה בימי ה"המלחמה הקרה".

בריה"מ, בעלת המשטר הקומוניסטי, התנגדה לקולוניאליזם כי ראתה בו ניצול כלכלי קפיטליסטי של עמי אפריקה ואסיה

ע"י מדינות מערב אירופה אך התנגדותה נבעה גם מסיבות פוליטיות: ויתור מדינות אירופה על הקולוניות שלהן יוביל להחלשתן ובימי "המלחמה הקרה" שאפה בריה"מ להחליש את המערב, כלומר את אותן מדינות אירופה הקולוניאליות, שהיו חלק מהגוש המערבי, שבראשו עמדה ארה"ב. במקביל, קיוותה בריה"מ, שהמדינות החדשות שתקומנה באסיה ובאפריקה תהיינה קומוניסטיות, תצטרפנה למחנה שלה ועל ידי כך היא תוכל להגדיל את אזורי השפעתה.

בהתאם למדיניותה הפיצה בריה"מ בקרב עמי אפריקה ואסיה תעמולה אנטי-מערבית, עודדה אותן להשתחרר משלטון הניצול המערבי קפיטליסטי והפיצה את האידיאולוגיה הקומוניסטית.

ארה"ב התנגדה לקולוניאליזם ועודדה את מתן העצמאות לעמי אפריקה ואסיה בגלל האידיאולוגיה הדמוקרטית-הליברלית שלה והכרתה בזכות ההגדרה העצמית של העמים השואפים לחירות מדינית.

תמיכתה של ארה"ב בעמי אפריקה ואסיה לעצמאות נבעה גם מסיבות פוליטיות: רצונה להבטיח את השפעתה במדינות החדשות שתקומנה, הצטרפותן למחנה שלה ובלימת ההשפעה הקומוניסטית של בריה"מ באסיה ובאפריקה.

כיצד באו לידי ביטוי שניים ממאפייני הדה קולוניזציה בעיראק:

1. עצמאות במזה"ת לפני צפון אפריקה- עיראק נמצאת במזה"ת והיא זכתה לעצמאות בפעם הראשונה ב-1930 ובפעם השנייה ב-1947. היא זכתה בעצמאות לפני מדינות מצפון אפריקה.
2. בתהליך זה בריטניה ניסתה לשמור על האינטרסים שלה: ב-1930 נחתם חוזה נוסף בין בריטניה לבין עיראק. חוזה זה קבע את סיום המנדט הבריטי על עיראק והיא הוכרזה כמדינה עצמאית. בתמורה התחייבה עיראק להעמיד בשטחה לרשות בריטניה: בסיסי צבא, נמלי תעופה, נמלים ודרכי תחבורה.

מחוון: 2 גורמים: 9 נק' (4+5), 2 מאפיינים: 4 נק' (2+2)

11ב. הסבר כיצד תהליך הקמת מדינות ערב ותהליך הקמת מדינת ישראל השפיעו על גורל יהודי ארצות האסלאם. הסבא דוגמא אחת המבטאת את השינוי בגורלם בארץ עליה למדת.

1. המאבק לעצמאות מדינית היו מלווה בהתגברות הרגשות הלאומיים, שהדגישו את המשותף לבני הלאום ודחו את היהודים בארצות האסלאם כבעלי לאום זר, שאין לו מהמשותף עם הלאום החדש שמתגבש. היהודית החלו להיתפס כזרים ומיותרים.

תהליך זה הביא לדחיקת היהודים וערעור מעמדם וביטחונם.

2.השפעת הקמת מדינת ישראל: הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות הביאה לשיא את השפעת הסכסוך הישראלי- ערבי על מצבם של היהודים בארצות האסלאם. ההחמרה באה לידי ביטוי במדיניות השלטונות כלפי היהודים וביחס החברה הערבית- מוסלמית ליהודים.

ניתן לחלק את המדינות לשתי קבוצות עיקריות ביחס ליהודים בעקבות הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות:

מדינות המעגל הראשון- המדינות שלחמו בישראל שקרובות אליה ג"ג (מצרים, סוריה וכו'). במדינות אלה מצב היהודים היה קשה במיוחד.

מדינות המעגל השני- מדינות המרוחקות ג"ג מישראל ולא לחמו בישראל, גם שם הייתה עוינות רבה ליהודים בעקבות מלחמת העצמאות והקמת המדינה, אך בעוצמה פחותה.

אם כן הקמת מדינת ישראל איחדה את מדינות ערב ואת האוכלוסייה נגד ישראל וגרמה להגברת האיבה ובעקבותיהן להגברת הפגיעות ביהודים בארצות ערב. הקמת המדינה העמידה בסימן שאלה את נאמנות היהודים למדינה בה חיו.

דוגמא המבטאת את השינוי בגורל היהודים בעיראק:

ב-1948 אירעו אירועים קשים נגד יהודי עיראק

• הציונות הוכרזה כבלתי חוקית, והעונש עליה היה מאסר ואף מוות.
• פליטים מערביי א"י החלו להגיע לעיראק וכדי לשכנם החרימו השלטונות רכוש של יהודים ויהודים עשירים נדרשו לתרום כספים עבור המאבק הפלשתיני.
• הוצאתו להורג של שפיק עדס, יהודי עשיר, בעל קשרים בחברה הגבוהה בעיראק. הוא נשפט ונידון למוות באשמת רכישת נשק עבור הציונים בישראל.

מחוון: 2 גורמים: 9 נק' (4+5), דוגמא: 3 נק'.

12. עלייה וקליטה

12א. הסבר מדוע הנהיגה ישראל מדיניות של "כור היתוך". הצג שני ביטויים למדיניות זו.

1. הצורך בתרבות מאחדת: המדינה הצעירה קלטה מספר רב מאוד של עולים שהגיעו מכל רחבי העולם, בעלי שפות ותרבויות שונות, והיה צורך בתרבות אחת מאחדת כדי ליצור חברה אחת מלוכדת בעלת ערכים משותפים.

2. שלילת הגולה: התנועה הציונית שללה את הגולה ואל ערכיה ושאפה ליצור בישראל דמות חדשה של יהודי. בהתאם לכך, נדרשו העולים לוותר על זהותם היהודית הגלותית, שנתפסה כפגומה ולהפוך לישראלים גאים.

3. צורכי המדינה: הצרכים הדחופים של המדינה היו בתחום הביטחון, ביישוב הארץ ובעיקר אזורי הגבול, בפיתוח החקלאות והתעשייה ובהתאם, הדמות האידיאלית של "הצבר" אליו כיוונו היה הלוחם, החלוץ, או הפועל.

שני ביטויים:

• העולים נדרשו לאמץ לבוש ושמות צבריים.
• מבצע " הנחלת הלשון העברית"- הוראת העברית לעולים החדשים.

מחוון: 3 גורמים: 9 נק' (2+3+4), 2 ביטויים: 4 נק' (2+2)

12ב. הסבר מדוע עברה מדינת ישראל בעשורים האחרונים למדיניות של חברה רב תרבותית. הצג שני ביטויים המבטאים רב תרבותיות זו.

1. ביקורת ומחאה חריפה נגד גישת "כור ההיתוך"- גישה זו התנכרה לתרבויות של העולים ובמיוחד לזו ש/הביאו העולים מארצות האסלאם. הערכים התרבותיים הישראלים, שנדרשו העולים לאמץ, היו קרובים יותר לעולים מארצות אירופה "האשכנזים" ולכן לאלה היה ל יותר להשתלב בחברה ובתרבות הישראלית החדשה שנוצרה. לעומת זאת, לעולים מארצות האסלאם היה קשה לאמץ תרבות זו, שהייתה רחוקה מהם וכמו כן הם נתקלו בזלזול בתרבות המזרחית שלהם. כתוצאה קשיי העולים מארצות האסלאם וילדיהם להשתלב בחברה הישראלית, הועמקו הפערים בין אשכנזים לבין מזרחיים. המזרחיים חשו שמדינת ישראל מפה אותם ומקפחת אותם. תחושות אלה התפרצו עם הקמת תנועת "הפנתרים השחורים" ע"י עדות המזרח בשנות ה-70.

2. שינויים שחלו בחברה ובמדינה בישראל: בשנות ה-50 וה-60 , כשנוצרה מדיניות " כור ההיתוך", היה מצבה של החברה הישראלית ושל מדינת ישראל שונה לחלוטין מאשר בשנות ה-70. בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה הגיעו לישראל כמיליון וחצי עולים חדשים, אך מספרם של הקולטים הוותיקים היה כ-600,000. כלומר המדינה קלטה אוכלוסייה הגדולה כמעט פי שלושה ממספר הוותיקים. כמו כן, העולים הגיעו מגוון ארצות והביאו עימם תרבויות, לשונות, מנהגים ומסורות שונים מאד זה מזה. גישת "כור ההיתוך" נתפסה ע"י הממסד הישראלי כגישה שבאמצעותה יוכלו להפוך את המהגרים הרבים לחברה אחידה במדינה החדשה. כמו כן, בשנים אלה המצב הביטחוני היה קשה והיה איום קיומי למדינה, לכן היה צורך רב בקיום חברה מלוכדת עם חוסן לאומי. בעליות בשלושים השנים האחרונות של המאה ועשרים, הגיעו כמיליון וחצי עולים, אבל מספר הקולטים היה כחמישה מיליון. כלומר, העולים החדשים הגיעו לחברה רוב, שהספיקה לגבש ערכים מלכדים. החברה הישראלית הפכה לבטוחה בעצמה והבינה שהיא יכולה להיות מורכבת ממגוון תרבויות ומסוגלת להכיל את השוני. כמו כן, המצב הביטחוני השתפר, דבר שהקל על הכלתך הפלורליזם התרבותי.

שני ביטויים לרב תרבותיות:

• בתחום הפוליטי: הקמת מפלגות רבות המייצגות מגזרים שונים במדינה, המיוצגות בכנסת ובממשלות ישראל. ישנן מפלגות מזרחיות כמו ש"ס, מפלגות המייצגות את עולי בריה"מ: " ישראל ביתינו"..
• בתחום התרבותי: המוזיקה המזרחית הפכה לפופולרים , נוצרו "סרטי בורקס", שבהם הוצגו המפגשים בין העדות השונות. קמו להקות אתניות, לחגיגות " המימונה" של יוצאי מרוקו ניתן מעמד רשמי, נוצר תיאטרון רוסי "גשר" ועוד.

מחוון: 2 הסברים: 8 נק' (3+5), 2 ביטויים: 4 נק' (2+2)