תשובון למבחן לדוגמה - היסטוריה א'

תשובון למבחן המתכונת בהיסטוריה א' – קיץ תשע"ד

הגימנסיה העברית הרצליה

למבחן זה קיימות תשובות אפשריות נוספות.

1. קטע מקור 1 – הצהרת בלפור
א. הסבר השימוש במושג "בית לאומי" עפ"י הקטע:
בהצהרת בלפור השתמשו במושג המעורפל "בית לאומי", למרות שהציונים והבריטים התכוונו למדינה יהודית. עפ"י הקטע כוונתו של בלפור, שר החוץ הבריטי, הייתה למדינה וההצהרה הייתה שלב בדרך למדינה יהודית בא"י.
השימוש במושג "בית לאומי" היה, כי באותה תקופה היהודים בא"י היוו מיעוט. הם היוו רק עשרה אחוז מתושבי א"י, שרובה הייתה מיושבת בערבים.לכן, במצב הדמוגרפי שהיה קיים אז, לא ניתן היה לדבר ולתבוע מדינה יהודית בא"י וזאת ידע וייצמן היטב.
עיקרי תוכנה של הצהרת בלפור:
הצהרת בלפור היא הצהרת אהדה לציונות של ממשלת בריטניה ולפיה, ממשלת בריטניה רואה בעין יפה את ייסודו של בית לאומי לעם היהודי בא"י.
קיומה של ההצהרה מותנה בשני תנאים:
התנאי הראשון - שלא יפגעו זכויותיהם האזרחיות והדתיות של העדות הלא יהודיות בא"י. (הכוונה לערבים).
התנאי השני - שלא יפגעו זכויותיהם ומעמדם המדיני של היהודים במדינות השונות

שני קשיים נוספים העולים מניסוח ההצהרה:
*"בא"י" – בהצהרה נאמר שהבית הלאומי היהודי יוקם ב א"י כלומר, באיזה חלק של א"י ? מה יהיו גבולותיו הטריטוריאליים של הבית הלאומי היהודי?                                                                                                          הציונים רצו שהבית הלאומי היהודי יקום בכל שטח א"י אבל עפ"י נוסח ההצהרה יוכל הבית הלאומי היהודי לקום רק בחלק משטחה של א"י. הניסוח בהצהרה מעורפל, לא ברור ופחות מחייב את בריטניה.
*"רואה בעין יפה", "תעשה מיטב מאמציה להקל על הגשמת מטרה זו" - משפטים אלה מעוררים שאלות לגבי המוכנות של בריטניה להתחייב לציונים.
*פגיעה בזכויותיהם האזרחיות והדתיות של העדות הלא יהודיות בא"י (הערבים) - בהצהרה קיימים שני תנאים. התנאי הראשון, למרות שכתוב "העדות הלא-יהודיות בא"י", הרי ברור, שהכוונה לערבים בא"י והוא הוכנס בלחצם של גורמים פרו- ערבים בבריטניה. תנאי זה מעמיד את ההצהרה בספק גדול. התנאי מאפשר לבריטניה לסגת מהתחייבויותיה כלפי הציונים, אם היא תרצה לקדם את האינטרסים שלה אצל הערבים. תמיד היא תוכל לטעון, שהבית הלאומי היהודי פוגע בזכויות הערבים.
*פגיעה במעמדם המדיני של היהודים של היהודים בארצותיהם – התנאי השני בהצהרה הוכנס בלחץ יהודים אנטי ציונים בבריטניה שחששו, שבעקבות הקמת הבית הלאומי היהודי בא"י, תבוטל האמנסיפציה, מהם נהנו היהודים בבריטניה ובשאר ארצות אירופה.
שני התנאים מאפשרים לבריטניה לבטל את התחייבויותיה לציונים, כפי שניתנו בהצהרה.
מחוון: הסבר בית לאומי עפ"י הקטע – 7 נק', תוכן ההצהרה – 6 נק', שני קשיים – 3+2 נק'.

ב.  האינטרסים שביקשה בריטניה לקדם באמצעות ההצהרה:
 1.חשיבותה של א"י לבריטניה והאינטרס הבריטי להבטיח את שליטתה עליה.
 הבריטים שאפו, שבהסדרי השלום שיקבעו לאחר המלחמה, תהיה א"י בשליטתם וזאת בשל מיקומה של א"י הסמוך לנתיב התחבורה היבשתי והימי להודו (תעלת סואץ). באותם הימים הייתה הודו מושבה בריטית חשובה.                                     כשנה לפני פרסום הצהרת בלפור, חתמה בריטניה על הסכם סודי עם צרפת – "הסכם סייקס-פיקו", שבו חילקו ביניהן שתי המעצמות את המזרח התיכון עם סיומה של המלחמה, מתוך הנחה שהאימפריה העות'מאנית תפורק. עפ"י הסכם זה, א"י נועדה להיות בינלאומית בחסות צרפתית-בריטית. אבל בריטניה רצתה להבטיח שא"י תהייה בשליטתה המלאה ולכן בריטניה האמינה, שתמיכה בשאיפות הלאומיות הציוניות תבטיח את העברת א"י לידיה, עם תום המלחמה וחתימת הסדרי השלום ולא לידי הצרפתים.
הבריטים החליטו לתמוך בשאיפות הלאומיות הציוניות ולא בשאיפות הלאומיות של הערבים מתוך אמונה, שהיהודים כמיעוט באזור, יהיו נאמנים יותר לבריטניה.
כך שההצהרה ניתנה מתוך אינטרס בריטי לתקופה שלאחר המלחמה.

2. החשש שהגרמנים יפרסמו הצהרת אהדה לציונות.
ממשלת בריטניה חששה, שגרמניה תפרסם הצהרת אהדה לשאיפות הציוניות בא"י כדי לרכוש את אהדת היהודים בעולם, שיפעילו את השפעתם לטובת גרמניה במלחמה. כדי שלא יוצר מצב כזה, הזדרזה בריטניה לפרסם הצהרת אהדה לציונות ובכך, לנצח "בתחרות" בינה לבין גרמניה.

3. רכישת אהדת יהודי ארה"ב.
באפריל 1917 הכריזה ארה"ב על הצטרפותה למלחמת העולם הראשונה לצד מדינות ההסכמה. אבל היו רבים בארה"ב שהתנגדו להצטרפותה למלחמה וההחלטה לוותה בהיסוסים רבים.
בריטניה האמינה, שליהודי ארה"ב יש השפעה על הממשל בארה"ב ולכן ההנחה הייתה, שאם בריטניה תפרסם הצהרה אוהדת לציונות, יהודי ארה"ב, ילחצו על הממשל האמריקני להתחייב יותר למלחמה, להגביר את המעורבות הצבאית של ארה"ב לצד מדינות ההסכמה ולזרז את משלוחי החיילים האמריקנים לאירופה.

מחוון: הסבר שלוש סיבות – 5+4+3 נק'.



2. קטע מקור 2 - פעולותיהם של הציונים בארץ ישראל עד מלחמת העולם הראשונה
א. ציון הישגי העולים עפ"י השיר:
עלייה לא"י כחלוצים, עבודה חקלאית , שמירה עברית, שפה ותרבות עברית, הקמת התיישבויות קבוצתיות.
תרומת שניים מההישגים לקידום מטרתה של התנועה הציונית:
מטרתה של התנועה הציונית - השגת בית-מולדת לעם היהודי בא"י בהסכמת הכלל, כפי שנקבע בתוכנית באזל.
פעולותיהם של הציונים בא"י מכונות 'הציונות המעשית' והם נועדו לקדם את השגת המטרה ותואמות את אחד האמצעים, שנקבעו בתוכנית באזל,  להשגתה - פיתוח של א"י ע"י יישובה ביהודים עובדי אדמה, בעלי מלאכה ועוסקים במשלח יד.
*העלייה לא"י כחלוצים – המניעים לגלי העלייה עד מלחמת העולם הראשונה – העלייה הראשונה והעלייה השנייה, היו ממניעם לאומיים. העולים לא"י בחרו שלא להגר לארצות אחרות כמו למשל, לארה"ב או ארגנטינה, אלא להגיע לא"י השוממה, כדי להיות החלוצים-הראשונים, שיכשירו את הארץ להתיישבות יהודית לאומית.                                מספרם הגדול יחסית של העולים בגלי העליות שעד 1914 הגדילו את הנוכחות הדמוגראפית היהודית בא"י.                            הרצון להקים את א"י כמולדת ליהודים חייב בראש ובראשונה נוכחות יהודית מספרית בא"י.
*עבודה חקלאית – חלק מהעולים רצו לעסוק בעבודת אדמה, להיות בא"י איכרים או פועלים חקלאיים, עבודת האדמה הייתה עבורם אמצעי לחזק את הקשר לאדמת א"י ורצון ליצור בא"י דמות חדשה של יהודי – יהודי יצרני, עובד עבודת כפיים, בניגוד לדמותו של היהודי בגולה. קשיי העולים והתחרות לעבודת אדמה עם הפועלים הערבים יצרו את המושגים 'עבודה עברית' ו'כיבוש העבודה', בהשראת א.ד.גורדון.
העולים שעסקו בחקלאות רכשו קרקעות בא"י, ייבשו את ביצות א"י, הפריחו את השממה, גידלו גידולים חקלאיים ועל ידי כך החלו לרכוש בעלות על א"י, כשלב להפיכתה מולדת לעם היהודי.
*שמירה עברית – הקמת ארגון שמירה יהודי - "השומר", שנועד להגן על היישובים היהודים מפני גניבות. השומרים עבריים 'כבשו' את השמירה העברית ביישובים היהודים מידי השומרים הערבים.
ארגון "השומר" הנחיל את רעיון השמירה היהודית וההגנה היהודית בא"י. היהודים הם אלה, שצריכים להגן על עצמם ועל רכושם במולדתם. ארגון השומר הצליח לשנות את הדימוי היהודי – לא עוד יהודי פחדן, התלוי באחרים לצורך הגנתו, אלא יהודי אמיץ, היודע לשאת נשק ולהגן על עצמו, ביתו ורכושו.
*שפה עברית ותרבות עברית – פעולותיו של אליעזר בן יהודה לחידוש השפה העברית והפיכתה לשפה מודרנית ומדוברת, נכונותם של העולים לדבר רק בעברית, להקים גני ילדים, בתי ספר, גימנסיות ומוסדות להשכלה גבוהה, הוצאת עיתונים בעברית, ספרים ושירים בעברית, כל אלה הביאו לכך, ששפה ותרבות עברית יהיו אחד מסימני ההיכר של העם היהודי שמחדש את חייו הלאומיים במולדתו.
הקמת התיישבויות קבוצתיות – העולים הקימו צורות התיישבות חדשות וביניהן – הקבוצה. הקבוצה הייתה צורת התיישבות שיתופית, על אדמת הלאום, שתאמה את עקרונות העולים- עבודה עברית וסוציאליזם והייתה מענה לקשייהם.                                                                                                                                           ההתיישבות הקבוצתית תרמה להרחבת הבעלות והנוכחות היהודית בא"י.
מחוון – ציון הישגי העולים עפ"י השיר – 2+2+1+1+1 נק'. המטרה הציונית – 3 נק'.
הסבר תרומת ההישגים לקידום המטרה הציונית – 5+3 נק'.


ב. הסיבות לעליות לא"י עד 1914:                                              
1. הפרעות ברוסיה.
גלי העלייה הגדולים בתקופת העלייה הראשונה והעלייה השנייה היו קשורים לאירועים האנטישמים ברוסיה ולפגיעות הפיסיות ביהודים. הּפרעות גרמו ליהודים להבין, כי הם נמצאים בסכנת חיים ולכן עליהם לעזוב את רוסיה ולמצוא פתרון למצוקה שלהם.  
בעלייה ראשונה היו אלה בעיקר הפרעות שהתרחשו בדרום רוסיה וכונו ה"סופות בנגב" (1881-1883)ובעלייה השנייה היה זה הפוגרום בקישינייב (1903). באותם השנים, רוב היהודים הנמלטים מרוסיה, היגרו לארה"ב. מיעוטם הגיעו לא"י ממניעים לאומיים-ציוניים וכדי ליצור לעצמם חיים חדשים במולדתם העתיקה.
2. הרצון לממש את השאיפות הציוניות לאחר ויכוח אוגנדה ומותו של הרצל. הוויכוח סביב הצעת אוגנדה הוביל לכך, שהציונים שהתנגדו להצעה, ראו בה בגידה ב"תוכנית באזל" וברעיון ארץ ישראל כמולדת היהודית. הם ביקשו להראות במעשים את הקשר ההדוק בין היהודים לבין ארץ ישראל , ולכן הזדרזו לעלות. העלייה הייתה פעולת מחאה נגד תוכנית אוגנדה. כמו כן, הזעזוע שפקד את התנועה הציונית עם מותו של הרצל והחשש שהרעיון הציוני יגווע עם מות המנהיג הנערץ, השפיע גם הוא על ההחלטה לעלות לא"י.

3. הקול הקורא של ויתקין.
יוסף ויתקין, ממתיישבי העלייה הראשונה, מורה בא"י, פנה  לנוער היהודי בגולה בקריאה נרגשת לעלות לא"י.  הוא קרא לצעירים היהודים, המוכנים לעבודה קשה ולהקרבה, לעלות לארץ, כי זו הדרך להגשמת הרעיון הציוני.                           "הקול הקורא" של ויתקין התפרסם ברחבי רוסיה. קריאתו של ויתקין "עורו, עורו, צעירי ישראל, קומו לעזרת העם!", השפיעה על צעירים רבים לעלות לא"י בעלייה השנייה.  
מחוון: הסבר שלוש סיבות – 5+4+3 נק'.


3. הרצל, הויכוח בין הציונים
א. הסבר את מטרותיו של הרצל במגעיו הדיפלומטיים עם מנהיגי העולם
עיקר פעילות הדיפלומטית/המדינית של הרצל מול המדינות השונות התמקדה בהשגת צ'רטר  =זיכיון להתיישבות בארץ ישראל או סמוך לה (במגעיו עם בריטניה). באותם שנים שולטת בארץ ישראל האימפריה העות'מאנית,שהייתה אז אימפריה חלשה ומתפוררת. הרצל האמין כי הדיפלומטיה תסייע בהשגת תמיכת המעצמות במתן הצ'רטר  שישמש ביטוי להכרה של אומות עולם ביהודים כלאום . הרצל ביקש את הכרת  המעצמות במפעל הציוני כמפעל לגאלי. הוא התנגד לפעילות המעשית בא"י וכינה אותן "הסתננויות". השגת הצ'רטר על א"י הייתה בהתאם לתוכנית באזל שביקשה בית מולדת לעם היהודי בא"י בהסכמת אומות העולם.
הצג את המגעים הדיפלומטיים שניהל הרצל עם שניים ממנהיגי העולם
בתחילה פונה הרצל לגרמנים, שהיו בקשרים הדוקים עם האימפריה העות'מאנית,לאחר מיכן פונה לתורכים ישירות ולבסוף לבריטים.
מגעים עם גרמניה (1898): הרצל רצה לנצל את ההשפעה של גרמניה על האימפריה העות'מאנית, בשל ההשקעות הכספיות הגרמניות והסיוע הצבאי שהעניקה להם, כדי ללחוץ על הסולטאן להעניק צ'רטר ליהודים בארך ישראל. נפגש ב- 1898 עם קיסר גרמניה וילהלם ה-2.
הרצל חשב כי לגרמניה אינטרס לעזור לתנועה הציונית ממספר סיבות
היווצרות מרכז יהודי בארץ ישראל הנאמן לגרמניה יסיע לחיזוק ההשפעה הגרמנית באימפריה העות'מאנית ובמזרח התיכון.
העמקת קשרי  המסחר- פתח להחדרת מוצרים גרמניים ולהעמקת קשרי המסחר עם האזור.
פתרון בעיית האנטישמיות-  היהודים החיים בגרמניה יעברו לארץ ישראל וכך תיפתר בעיית האנטישמיות בגרמניה.
החלשת האופוזיציה בגרמניה-  היהודים תומכי התנועות הסוציאליסטיות והליבראליות ,שנחשבו למתנגדי המשטר . יציאת היהודים מגרמניה תחליש תנועות אלו.
מדוע נכשל המשא ומתן עם הגרמנים
התנגדות של גורמים בתוך גרמניה.
הקיסר הגרמני דחה את פנייתו של הרצל עקב התנגדות התורכים.

מגעים מול תורכיה (1901):
לאחר כישלון המגעים מול הגרמנים החליט הרצל לפנות ישירות אל הסולטאן התורכי עבד אל חמיד ב- 1901.
הרצל חשב כי לתורכיה אינטרס לעזור לתנועה הציונית ממספר סיבות:
שיפור המצב הכלכלי של האימפריה העות'מאנית באמצעות הון יהודי,וסיוע בפירעון חובותיה של האימפריה.
יישוב ארץ ישראל יגרום לפריחת הארץ והאזור כולו.
ישוב נאמן בארץ ישראל התומך בסולטאן התורכי.

מהלך המשא ומתן עם הסולטאן:
הרצל נפגש כמה פעמים עם מנהיגי האימפריה העות'מאנית (הווזיר והסולטאן).
הרצל ביקש צ'רטר בעבור התיישבות של יהודים בארץ ישראל בחסות תורכית.  
נאמר להרצל שתמורת הסיוע הכספי,הסולטאן מוכן ליישב יהודים במפוזר בכל מקום מלבד בארץ ישראל - ללא רציפות טריטוריאלית.
התברר כי לסולטאן הוצעה תמיכה כספית ממקורות אחרים (צרפת) והמשא ומתן הופסק.

מדוע נכשל המשא ומתן עם התורכים:
הסולטאן דחה את ההצעה כי חשש שהתיישבות מרוכזת של יהודים בארץ ישראל תגביר את התסיסה בקרב  המיעוטים הלאומיים והדתיים באימפריה.
הסולטאן חשש שהענקת צ'רטר להרצל תביא להגברת המעורבות של מעצמות אירופה באימפריה,שיתנו את חסותם להתיישבות היהודית .
הסולטאן לא התכוון להיענות מלכתחילה ,ומגעיו עם הרצל היו תכסיס להשגת תנאים טובים יותר מצרפת שעמה ניהל  באותם חודשים משא ומתן למחיקת חובות.
מעמדו של הסולטאן כחליף המוסלמים- לא יכול  היה להסכים להתיישבות ליהודים  על אדמת  ארץ ישראל הקדושה לאסלאם.
לסולטאן  נודע כי הרצל לא הצליח לגייס סכומי כסף למימון תוכניתו.
הרצל לא יכול היה להסכים להצעת הסולטאן  שעמדה בסתירה לרעיון הציוני.
מחוון: הסבר המטרות – 4+2 נק'. הצגת המגעים הדיפלומטיים – 6+5 נק'.

ב. הצג את דמות חברת המופת שתקום בא"י עפ"י שתי גישות בציונות
חברת מופת על פי גישתו של הרצל בספריו "מדינת היהודים" ו "אלטנוילנד"
"חברת המופת" העתידה  : מדינת היהודים שתקום תהייה מדינה חילונית ,מודרנית, ליברלית ודמוקרטית. המדינה תהיה מושתת על עקרונות הסובלנות כלפי המיעוטים, חופש הדת והפולחן ,ותהיה הפרדה בין דת למדינה.  במדינה היהודית התקיים צדק סוציאלי – מדינת סעד ורווחה,התרבות והשפה הגרמנית היו המרכזיות כמעט ללא התרבות היהודית. ישררו יחסי שלום עם המדינות השכנות ויהיה צבא אך למטרות הגנה בלבד.
חברת מופת סוציאליסטית: המנהיגים /אישים בולטים: נחמן סירקין ודב בורוכוב.
הציונות הסוציאליסטית ביקשה לאחד בין שתי אידיאולוגיות של העולם המודרני – הלאומיות והסוציאליזם – בגולה היהודים נמצאים בסכנה בשל האנטישמיות ובשל המבנה החברתי-כלכלי המעוות: היהודים בגולה לא יצרניים ,עוסקים במקצעות שלא תורמים לכלכה של המדינה ,לכן אינם יכולים להשתלב במהפכה הסוציאליסטית בגולה. אופייה של חברת המופת הסוציאליסטית שתקום בארץ ישראל: חברה יצרנית ועצמאית השונה ממאפייני החיים בגולה , חברה יהודית מסוג חדש תקום ע"י עלייה לארץ ישראל ,הקמת קבוצות שיתופיות ,טיפוח וקידוש רעיון העבודה העברית ,גיבוש של מעמד הפועלים ועובדי אדמה יהודים. הציונות תתקן את העיוות הקיים בעם היהודי ,שהוא עם של סוחרים ותהפוך אותו לעם נורמאלי, אז יוכלו היהודים להקים לעצמם מדינה המושתת על ערכי  הסוציאליזם  -  חברת מופת בה מתממש שוויון החברתי –כלכלי הנשענת על מעמד הפועלים שיבנה את המולדת היהודית.
מחוון: הצגת שתי הגישות – 7+6 נק'.

4. התנועות הלאומיות באירופה והתנועה הציונית.
א. גורם אחד שסייע גם לצמיחת התנועות הלאומיות באירופה וגם לצמיחת התנועה הציונית.
תופעת החילון: מסגרות העולם הישן, הכפרי והקהילתי, היו לדת ולטקסיה היה חלק מרכזי בבנית הזהות וההזדהות של בני הקהילה. המוסדות הדתים מילאו פונקציות דתיות וחילוניות (בתי ספר שירותי רפואה ) מיום הולדתו  של האדם ועד יום מותו. כל זאת נשבר עם המהפכה התעשיתית והעיור. תחושת הניכור בעיר הגדולה גרמה למשבר עמוק בכוחה ובהשפעתה של הדת ושל המוסדות הדתיים. חלה צניחה במספר האנשים שפקדו את הכנסיות בערים. החילון הביא רבים לחפש להם סמלי הזדהות חדשים שיחליפו את אלו הדתיים. רבים ניסו לבנות להם עולם משמעויות חדש. הלאומיות החלה מחליפה את הדת כסמל לזדהות ולהשתייכות. מעתה היו כולם שייכים לקהילה אחת, הלאום. במאה ה-19, בהשפעת תנועת ההשכלה הכללית והיהודית, עברו יהודים רבים תהליך של חילון כלומר, התרחקות מן הדת. תהליך זה החל בקרב יהודי מערב ומרכז אירופה ומאוחר יותר גם במזרח אירופה (רוסיה). תהליך זה התרחש גם החברה הכללית.                                             כתוצאה מתהליך זה יהודים הבינו, שהם יכולים להגשים את חלום השיבה של העם היהודי לארץ ישראל גם ללא הציפייה הדתית למשיח. הם יכולים להגשים את חלום השיבה למולדתם הישנה בכוחות עצמם, תוך כדי עשייה אקטיבית, במקום ציפייה פסיבית לבואו של המשיח.
גורם אחד שהביא לצמיחת התנועה הציונית בלבד.
 האכזבה מהאמנציפציה.
יהודים רבים האמינו שבעקבות האמנציפציה תיפסק גם השנאה אליהם. אך, השנאה לא פסקה. להיפך, שילובם של היהודים הביא במקביל לדחייתם וצמחה אנטישמיות המודרנית, שביטאה את דחיית היהודים על רקע גזעי ולא על רקע דתי כבעבר. היהודים במערב ובמרכז אירופה סבלו מאפליה על רקע חברתי. באימפריה הרוסית, שבה לא הוענקה אמנציפציה ליהודים  היו הגבלות חוקיות נגד היהודים ופרעות. היהודים רבים במערב ובמרכז אירופה הבינו, שהאמנציפציה לא תפסיק את השנאה אליהם ולא תאפשר את שילובם המלא בחברה הכללית, שתמיד תדחה אותם. יהודי רוסיה הבינו, שגם אם תוענק להם אמנציפציה, דחייתם תימשך.לכן, יש לחפש פיתרון אחר לבעיית היהודים – פיתרון לאומי.
מחוון: הסבר שני גורמים – 8+5 נק'.

ב. הצג גורם אחד שסייע לתנועה הלאומית עליה למדת 
הלאומיות היוונית – מלחמת העצמאות של יוון
למן המאה ה -15 שלטו התורכים ביוון והיא נכללה בתחומי האימפריה העות'מנית הגדולה.
האימפריה העות'מנית הייתה אימפריה מוסלמית ובראשה עמד סולטן. היוונים היו נוצרים אורתודוקסים ושפתם הייתה יוונית
הלאומיות היוונית  החלה להתפתח בקרב הקהילות היווניות באירופה. הם הקימו אגודות, שנועדו לטפח את הלאומיות היוונית וקראו לשחרור יוון מעול השלטון העות'מני. הלאומיות היוונית חדרה גם ליוון עצמה כי בני הקהילות היווניות באירופה שמרו על קשר הדוק עם מולדתם-יוון.
מטרת המורדים הייתה:
לשחרר את יוון מהשלטון העות'מני הזר ולהקים מדינה יוונית עצמאית.להחיות את תרבות יוון העתיקה.
הגורמים המסייעים:
סוחרים יוונים עשירים שהיגרו מיוון שלחו כספים להקמת בי"ס, במטרה שתצמח מהם אוכלוסייה יוונית צעירה ומשכילה שתילחם על חירותה ואף הצטרפו ולחמו.
עמי אירופה שראו ביוונים את יורשי העם היווני העתיק ומייצגי תרבות יוון, תרבות שנחשבה בעיניהם למקור התרבות האירופית. לכן, תמכו במאבקם.
האפיפיור ורבים משליטי מדינות אירופה ראו במאבק היוונים באימפריה העות'מנית את המשכו של המאבק בין העולם המוסלמי לבין העולם הנוצרי. מסיבה זו, הם שלחו תרומות ללוחמים לעצמאות ביוון.
מאבקם של היוונים על חירותם גרם למתנדבים רבים ברחבי אירופה להגיע ליוון ולהצטרף למורדים  מתנדבים אלה הושפעו מעקרונות הליברליזם והלאומיות ובאו להילחם למען עצמאות יוון.  בקרב המתנדבים היה מספר רב של אנשי מדע ורוח, שהעריצו את התרבות היוונית העתיקה וראו ביוונים המתקוממים את יורשי היוונים הקדמונים. הידוע מביניהם היה המשורר האנגלי ביירון, שמת ממחלת הקדחת ביוון, עוד בטרם הספיק להילחם.
בשנת 1827 נראה היה שהעות'מנים הצליחו לדכא את המרד היווני. אך, אז התערבו
* מעצמות אירופה :רוסיה, אנגליה וצרפת ובאו לעזרת היוונים. בקרב נברינו (מפרץ בדרום יוון) הצליח צי משותף של רוסיה, אנגליה וצרפת לחסל את הצי העות'מני. זאת בגלל לחץ דעת הקהל במדינות אלה, הקרבה הדתית בין הרוסים ליוונים, שאיפות ההתפשטות של הרוסים לאזור הים התיכון ומנגד רצונן של בריטניה וצרפת למנוע את ההתפשטות הרוסית ולאיבוד השליטה הבלעדית בים התיכון.

גורם אחד (אישיות או ארגון) שסייע ליישוב הציוני בא"י עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הסבר את המניעים של כל אחד מהגורמים שהצגת להושטת הסיוע.

אישיות וארגונים שסייעו לבניין הבית הלאומי בתקופת העלייה הראשונה ועלייה השנייה.
האישיות המרכזית שסייעה לבניין הבית הלאומי, בתקופת העלייה הראשונה, כאשר נקלעו מושבות העלייה הראשונה למשבר, היה הברון אדמונד דה-רוטשילד..הסיוע שהגיש רוטשילד למושבות כלל:
הדרכה חקלאית לאיכרים.תמיכה כספית חודשית.פיתוח ענפי כלכלה שונים, נטיעת כרמים והקמת יקבים בהם ייצרו יין והקים מושבות חדשות.
שיטת הסיוע של הברון: שיטת הסיוע של הברון רוטשילד נקראה גם שיטת האַפּוֹטְרוֹפְּסוּת = הענקת חסות למושבות בעזרת פקידים  ששלח מצרפת לארץ ישראל כדי לנהל את המושבות .פקידי הברון היו יהודים צרפתים אשר נבחרו על ידי רוטשילד.
הפקידים ניהלו את חיי המושבה ואת חיי המתיישבים:
הם קבעו את שכרם של האיכרים. ( לעתים מסיבות של ידידות ובלי קשר לטיב העבודה והיו בהם שהענישו איכרים בהפחתת שכרם). הם החליטו אילו גידולים חקלאיים יהיו ומה תהיה כמּותם. הם סיפקו את כלי העבודה החקלאיים והחיים במושבה התנהלו על פי החלטות פקידי הברון ( הם לא התייעצו במתיישבים ולא הקשיבו לדעותיהם).
שיטת ניהול זו יצרה קשיים רבים: בעיקר מתיחות בין המתיישבים לפקידים מכיוון שדרשה מהמתיישבים צייתנות מלאה להוראות הפקידים ומנע החלטות עצמאיות של האיכרים. שיטה זו יצרה תחושה מסוימת של התנשאות ועליונות, ותסכול והרגשת אפליה אצל חלק מהאיכרים. במקביל היו יתרונות לשיטה זו: שיטה זו הביאה, להקמת שרותי קהילה מפותחים ומתן הכשרה חקלאית שהיו רחוקים מהישג ידם של המתיישבים.למרות הקשיים, הודות לתמיכת הברון והפקידים התבססו המושבות מבחינה כלכלית וללא תמיכתו הן לא היו שורדות.
הסבר מניעי הברון רוטשילד: הברון רוטשילד נולד בצרפת וקיבל חינוך יהודי. הוא היה מעורב בנעשה בארץ ישראל מאז אמצע המאה ה-19. רוטשילד פחד מהתבוללותם של יהודי צרפת ומהתפוררות הקהילה היהודית בה, וראה בארץ ישראל את המקום שבו תוכל היהדות להישמר. כמו כן, הברון רוטשילד, היה איש עסקים, ולכן הודרך גם על ידי שיקול כלכלי. אם כן הברון רוטשילד פעל ממניעים פילנתרופים להציל את המושבות מקריסה כלכלית.
המשרד הארצישאלי בהנהלת ארתור רופין
המשרד הארץ-ישראלי" הוקם ביפו על ידי הקונגרס הציוני ב-1907
 בראש "המשרד הארץ-ישראלי" עמד ד"ר ארתור רופין, ד"ר לסוציולוגיה,יהודי גרמני.המשרד הארצישראלי היה ממונה על פעולות ההסתדרות הציונית בארץ ישראל ,ועל תכנון ההתיישבות לסוגיה.המשרד הקים את החוות החקלאיות שהכשירו צעירים לעבודה חקלאית ואנשיו פתחו חקלאות מודרנית בבן שמן , כנרת וחולדה.
המשרד הארץ-ישראלי עסק בתחומיים הבאים:
רכישת קרקעות ובהכשרתן להתיישבות.בניית צורות התיישבות חדשות כמו הקבוצה הקטנה בסיס להתיישבות השיתופית.  המשרד סייע בפיתוח העיר תל-אביב, הכשיר מתיישבים לקראת עלייתם על הקרקע. עודד עלייה, עסק במשיכת הון פרטי-כסף לארץ. בין השאר, עד שנת 1914 עלו מתימן כ-2,000 יהודים ביוזמתו של ארתור רופין ובסיועו של המשרד.
הסבר המניעים: לייצג את ההסתדרות הציונית בארץ. לקדם את העבודה המעשית עם דגש על עשייה לאומית. לסייע בארגון תכניות ההתיישבות ובביצוען. המנעים לפעולתו של ארתור רופין נבעו מתוך הבנת צורכי הפועלים אותם עודד לצורת התיישבות חדשה – ההתיישבות השיתופית שתיתן מענה להקמת תשתית חקלאית וכן פיתוח התיישבות עירונית על ידי סיוע להקמת העיר העברית הראשונה תל אביב .
מחוון: הצגת גורם מסייע ליוון – 4 נק'. לתנועה הציונית – 5 נק'. מניעי הסיוע – 5+3 נק'.

5. הכרזת כורש, בית המקדש בימי בית שני
 א. הצג את עיקרי התוכן של הצהרת כורש והסבר שתי סיבות למתן ההצהרה. (10 נק')
עיקרי תוכן הצהרת כורש: הענקת אוטונומיה דתית, היתר ליהודים לעלות לירושלים, לבנות את בית המקדש. הנשארים בבבל צריכים לשלוח תרומות כסף, זהב ורכוש לבית המקדש בירושלים.
הסיבות למתן ההצהרה:
1. שיקול פוליטי: מטרתה של הצהרת כורש להשיג את נאמנות היהודים, ארץ ישראל היא ארץ מעבר למצרים.
2. שיקול פוליטי: המלך כורש משיג את הערצת העמים ונאמנותם, בהוכיחו את ההבדל בינו לבין המלכים הקודמים: המלכים הקודמים הרסו את פולחניהם  של העמים שכבשו, ואילו הוא נותן אוטונומיה דתית. בהשגת הנאמנות, המלך כורש משיג מניעת מרידות עתידיות.
3. מניע דתי: כורש מאמין באלים רבים ולכן מעוניין שכל העמים יתפללו למענו אצל האלים שלהם. כמה שיותר אלים יתמכו בו כך שלטונו יאריך ימים.
4.
מחוון: עיקרי הכרזת כורש – 5 נק'. הסיבות למתן ההכרזה – 3+2 נק'.

ב. הצג את הפעילות בבית המקדש ובסביבתו בתחום הדתי והסבר את ההשלכות הדתיות של אובדן המקדש לאחר המרד הגדול. (10 נק') 
בית המקדש כמרכז דתי –
חיזוק מעמדה של הכהונה בכלל ושל הכוהן הגדול בפרט נבע גם מהחשיבות והמרכזיות הדתית-פולחנית שהיה לבית המקדש בחיי העם. העבודה הפולחנית בבית המקדש ביטאה את נאמנות העם לאלוהיו, מקום שסימל את משכנו של אלוהי ישראל האוניברסאלי, מרכז היקום. באמצעות הקרבת הקורבנות, קורבנות הציבור וקורבנות היחיד, ניתן היה לכפר על חטאים. העבודה הפולחנית נעשתה ע"י הכוהנים ותפקידו המקודש של הכוהן הגדול בא לידי ביטוי בכך, שרק הוא רשאי היה להיכנס לקודש הקודשים.
בית המקדש הפך למקום המוני ושוקק בימי שלושת הרגלים: סוכות, פסח ושבועות. המוני יהודים מרחבי יהודה וגם מהתפוצות עלו לירושלים ולמקדש כדי לקיים את מצוות העלייה לרגל.

ההשלכות הדתיות של אובדן המקדש לאחר המרד הגדול:
א. העם היהודי נשאר ללא בית מקדש, ללא מרכז דתי ולאומי.
ב. מצוות התלויות במקדש- בטלו: נפסקה העלייה לרגל בשלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות) - פגיעה בקשר עם יהודי התפוצות. אי אפשר לזבוח לאל ולהקריב קורבנות. כלי המקדש שניצלו מן החורבן הובלו לרומא כשלל מלחמה.
ג. בוטלה הכהונה הגדולה: משרת הכוהן הגדול התבטלה וכן משרות הכוהנים והלווים העובדים במקדש.
ד. .ביטול הסנהדרין: עם חורבן המקדש בטלה הסנהדרין שכוחה נבע ממקום מושבה במקדש.
(הסנהדרין, המוסד הדתי העליון בתקופת בית שני ולאחריו. בה 71 חברים, שהיו חכמי התורה הגדולים בדורם. הם דנו בעניינים עקרוניים בתחומי ההלכה, המשפט והמדינה, שמושבה היה בירושלים – בטלה אף היא בפקודת הרומאים.)
בעקבות חורבן ירושלים ובית המקדש שבתוכה. נוצר משבר קשה בקרב העם ביהודה ובתפוצות. תחושות של הלם ואבל כבד שררו בעם. תחושות אלה החריפו נוכח הציפיות ששררו בזמן המרד, כשרבים האמינו שירושלים ובית המקדש הם נצחיים ויעמדו לעד. האמונה הייתה שאלוהים יגן על עירו ועל מקדשו וכי הגאולה קרובה מאוד. כל זה לא קרה. ההיפך, הייתה זו דווקא רומא האלילית שניצחה.
המשבר היה מלווה בחששות עמוקים להמשך קיומה של הדת היהודית ושל העם היהודי. הסכנות היו קיומיות ממשיות - בעקבות החורבן נוצרו חללים ריקים:
אבדה ירושלים שנתפסה כעיר הבירה הקדושה של כל העם היהודי בארץ ובתפוצות.
אבד המקדש שבו התקיים עיקר הפולחן היהודי.
אבדה הכהונה הגדולה שהייתה המנהיגה הדתית והמדינית של העם.
התבטלה הסנהדרין, שהייתה מוסד הנהגה מרכזי של העם. הסמכות המשפטית והדתית העליונה. מקום מושבה של הסנהדרין היה בבית המקדש, מקום שבו שורה השכינה ועפ"י האמונה היא שכיוונה את עבודת הסנהדרין.
למעשה אבדו ארבעת היסודות שליכדו את העם היהודי מבחינה דתית ולאומית.
מחוון: הצגת שתי פעילויות – 3+2 נק'. הסבר שתי השלכות – 3+2 נק'.

שאלה 6  
א. הסבר את עמדתה של הגישה הבדלנית ואת עמדתה של הגישה האוניברסאלית ביחס לנוכרים. 

שבי ציון הקימו בארץ מרכז חשוב, שגולת הכותרת שלו הייתה בית המקדש השני. לצד מרכז זה המשיך להתקיים המרכז היהודי בבבל. במהלך התקופה בה אנו דנים התפתחה מחלוקת בין גולי בבל לבין שבי ציון בשאלת היחס לנוכרים.


הגישה הבדלנית של יהדות בבל ועמדתה ביחס לנוכרים.
בבבל הפך המונותיאיזם הפך לגורם מרכזי באמונה היהודית. היהודים אמנם השתלבו בחברה הבבלית, אך הם התבדלו ושמרו בקנאות על ייחודם הדתי. הם הקפידו יותר ויותר על קיום המצוות המופיעות בתורה, (התורה הפכה לחוק), ונמנעו מנישואי תערובת. לטענתם יש למנוע התבוללות ויש לשמור על זהות יהודית נבדלת מהנוכרים.
תפיסתם הייתה שיהודי הוא רק זה שמוצאו יהודי. יהודי הוא רק מי ששייך ל ”זרע הקודש“. לפיכך, על עם ישראל לשמור על ייחודו ולהימנע מלקבל אליו אנשים מבחוץ. יש להמנע מנישואי תערובת עם נוכרים. הנוכרים אינם יהודים ואינם יכולים להיות חלק מ "זרע הקודש".
עירוב של עם ישראל בעמים אחרים יביא את זעמו של האל ואיתו עונשים כבדים על העם. לטענתם,  חורבן בית ראשון היה עונש על אי שמירת מצוות התורה, ונישואי תערובת.
לפיכח דרש עזרא את גרוש הנשים הנוכריות, נחמיה סרב לשתף את השומרונים בבניית החומה וכו'.
דחיית המתייהדים: תומכי הגישה הבדלנית היו בעד דחיית השומרונים, כלומר דחיית המתייהדים. יש להפרד גם מאלה שהפכו יהודים אך מוצאם אינו יהודי.
יש להקפיד על הפרדה בין היהודים לבין השומרונים שהתייהדו. הם האמינו כי בית המקדש נועד רק לפולחנם של היהודים שמוצאם יהודי וכי בלתי אפשרי היה להם להסכים לשיתופם של כאלה שיש ספק באשר למוצאם היהודי.
הגישה האוניברסלית בקרב שבי ציון ויחסם לנוכרים.
בקרב שבי ציון נפוצה גישה פתוחה ואוניברסאלית, והיתה להם תפיסה אחרת ביחס לנוכרים.
לפי גישה זו העם היהודי הוא עם סגולה ועליו לשמש אור לגויים. לכן עליו להיות פתוח לקבל אליו את אלה הרוצים להצטרף אליו, ולייהֵד אותם. אין הכוונה לקבלתם של פוליתאיסטים הרוצים לצרֵף את האמונה בְּה' אלוהי ישראל לאמונתם, אלא לאלה הרוצים להפוך ליהודים ולקיים את מצוות התורה, ללא קשר למוצאם.
לגישה שמטרתה לשאוף לקרֵב את הנכרים ליהדות ולשתפם באמונה באל אחד – האל האוניברסלי ולא להתבדל מהם היו סימוכין במקרא ובעיקר מספר ישעיהו: ג וְאַל-יֹאמַר בֶּן-הַנֵּכָר, הַנִּלְוָה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי יְהוָה, מֵעַל עַמּוֹ;.....
וּבְנֵי הַנֵּכָר, הַנִּלְוִים עַל-יְהוָה לְשָׁרְתוֹ, וּלְאַהֲבָה אֶת-שֵׁם יְהוָה, לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים.... ז וַהֲבִיאוֹתִים אֶל-הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי--עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן, עַל-מִזְבְּחִי:   כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים. ישעיהו נ"ו.
לפי תפיסה זו ראוי שהמקדש ישמֵש כמקום התכנסות לכל אלה הרוצים להפוך ליהודים.
לגישה האוניברסלית היה גם פן חשוב מבחינה חברתית וכלכלית. גישה סובלנית זו סייעה ביצירת קשרים חברתיים, כלכלים ופוליטים בין שבי ציון היהודים, לבין האוכלוסיה המקומית בארץ ישראל. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בנשיאת נשים מקרב האוכלוסיה המקומית (וייהודן).
המחשבה שעמדה מאחורי גישה זו שאם תתחזק השפעת היהדות מעבר לתחום יהודה על ידי נישואי התערובת יווצרו קשרים חברתיים, כלכליים ופוליטיים שיאפשרו את התבססותו של הישוב היהודי.
מחוון: כל גישה 5 נקודות 5+5

ב. הצג שתיים מהפעולות הבאות של עזרא ו/או נחמיה ביהודה: שיקום חומות ירושלים, קריאת התורה בציבור ושמיטת החובות.הסבר את מטרות הפעולות שהצגת.(10 נק')
הצגת הפעולות:
קריאת התורה בפומבי:
פעולתו של עזרא נפתחת במעמד מרגש של קריאת התורה. העם נרגש לשמוע את התורה.
מעמד קריאת התורה. נחמיה פרק ח'
עזרא אוסף את העם בירושלים, "  מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה, וְכֹל, מֵבִין לִשְׁמֹעַ--בְּיוֹם אֶחָד" ובטקס גדול הוא  מברך את העם, והוא כשהוא עומד על מגדל עץ. עזרא קם ומברך את אלוהים וכל העם עונים אמן ומשתחווים בפני ספקר התורה.
עזרא קורא בפניהם את התורה. רוב שבי ציון לא מבינים עברית ועזרא דואג לאנשים שיפרשו לעם את דברי התורה שעזרא קורא. עזרא לא מסתפק בקריאת התורה אלא מפרש לעם את כוונת הדברים.
המעמד כל כך מרגש שרבים בוכים כשהם שומעים את דברי האלוהים:  כִּי בוֹכִים כָּל-הָעָם, כְּשָׁמְעָם אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה.
 החל מרגע זה תיקרא התורה בפומבי באופן קבוע. עם קריאתה מקבלות מצוותיה של התורה וחוקיה תוקף מחייב.
מטרת הפעולה: גיבושו של העם היהודי כפי שהיה מקובל על תומכי הגישה הבדלנית.
מעתה לכל היהודים ישנו נוסח אחד ואחיד של ספרי קודש מהם הוא שואב את חוקיו ומצוותיו. התורה שהייתה מקובלת בבבל מקובלת עכשיו גם על שבי ציון. נוסף לכך, התורה הפכה מספר הידוע למתי מעט (כהנים בעיקר) ביהודה לנחלת הכלל. מעתה ישמשו חוקי התורה ומצוותיה כבסיס לפתרון בעיות חדשות בחיי היום יום. כל חוק שיקבע יצטרך להיות תואם את דעתה של התורה. לשם כך דרושים סופרים, כמו עזרא. אנשים הבקיאים בתורה.

שיקום חומות ירושלים:
 שיקום חומות ירושלים וביצורן:
הצגת הפעולה: עוד בהיותו בפרס שומע נחמיה על מצבה הקשה של ירושליים ושל חומותיה: ג וַיֹּאמְרוּ, לִי--הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר-נִשְׁאֲרוּ מִן-הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה, בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה; וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת, וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ. "
כאשר נחמיה מגיע לירושלים הוא יוצא ומסייר מסביב לחומות העיר. המטרה — ליצור תוכנית לשיקום החומות. לצורך כך נזקק נחמיה לפועלים שחלקם הגיעו בהתנדבות ואחרים בכפייה. נחמיה קבע בתוקף סמכותו כפחה מכסת עבודה לכל ישוב. החומה נועדה להיות מפעל משותף, שסביבו יכולים להתאחד שבי ציון. שיתוף הפעולה נועד להביא לקירבה בין האנשים, ולהעניק להם תחושה שהם אדונים לגורלם, ובכך לחזק את תחושת השליחות שלהם. תוך 52 יום הושלמה בניית החומה. בסיומה נערכה תהלוכת הודיה.
פעולת השיקום של החומות נעשתה תוך מאבק עם השכנים הנוכריים: סנבלט החורוני, טוביה העמוני וגשם הערבי, שלא היו מרוצים מהתחזקותה של יהודה ומהתחזקות מעמדו של נחמיה.
נחמיה גם סרב לשתף את השומרונים בשיקום החומות, מכיוון שאינם מ"זרע הקודש", ושיתופם פגע בהפרדה שרצה בין עם ישראל לעמים אחרים. על כן ניסו השומרונים לחבל במלאכה.
לכך נוספה גם התנגדות מקרב המעמד היהודי הגבוה ובראשה הכהן הגדול, שחששו מחיזוק מעמדו של נחמיה, שפגע במעמדם ובקשרים הכלכליים שלהם עם העמים הנוכריים.
מטרת הפעולה:
א. חיזוק את מעמדה של ירושלים כעיר ראשית ביהודה. החומה העניקה ביטחון, הגנה על ירושלים, תוך אפשרות לשלוט על הגישה לירושלים ולמקדש.
ב. שמירה על האופי היהודי של העיר. שערי העיר נסגרו לקראת שבת, ובשבת הוצבו שומרים שתפקידם היה למנוע מסוחרים נוכרים להיכנס לירושלים החומה נועדה ליצור תחום ברור (ירושלים והמקדש שבתוכה), שהוא מקומם של יהודים בלבד. מקום שלא תהיה בו דריסת רגל לשומרונים ולמתייהדים אחרים. בכך תתחזק התפיסה הבדלנית, וכתוצאה מכך התנתקות מן השומרונים.
שמיטת החובות:
בשני הדורות שקדמו לעליית נחמיה הוחרפו הפערים החברתיים ביהודה. מעמד העשירים והכוהנים התחזק ומעמד האיכרים נחלש. עול המיסים ברובו היה מונח על כתפי מעמד האיכרים. הם אלו אשר נאלצו לשלם מיסים. מצבם הכלכלי גרם להם למשכֵּן את שדותיהם כדי לשלם מיסים. אם לא היה להם מספיק כסף לשלם את המיסים, הם נאלצו למכור את בניהם, ואת בנותיהם ואף להפוך בעצמם לעבדים.
על פי חוק — מעשיהם של העשירים היו מותרים, אבל נחמיה ניסה לעצב את החברה על פי ערכי התורה, וטען כי קיימים חוקים בתורה אשר מדבר על שמיטת (שמט =עזב) כספים / חובות אחרי שבע שנים, כדי למנוע מצב בו יהודי הופך לעבד משום שאין ביכולתו להחזיר חוב. נחמיה כפה על בעלי החוב לשחרר את עבדיהם והורה להשיב להם את שדותיהם.
הרפורמה הכלכלית שביצע נחמיה היא חשובה ביותר. היא איפשרה את המשך קיומו של הישוב היהודי והביאה ליציבות כלכלית וחברתית בישוב היהודי והבטיחה את עתידם של המוני האיכרים היהודיים. נוצרה ביהודה חברה יהודית הנוהגת על פי הערכים המוסריים בתורה.
רפורמה זו נעשתה על ידי נחמיה, למרות התנגדותם של חלק מעשירי היהודים, שנחמיה פגע בהכנסתם ובכוחם.
מטרת הפעולה:
א. שיפור מצבם הכלכלי של האיכרים שהיוו רוב באוכלוסיה, וסבלו חרפת רעב.
ב. צִמצוּם הפערים החברתיים וע"י כך — הפחתת המתח החברתי והשנאה בתוך החברה היהודית.
ג. מניעת תופעת הפיכת האיכרים ואחרים לעבדים, בשל חובות כספיים והענקת תחושת יציבות לעם. האדמה תשאר של בעליה ואי אפשר יהיה לקחת אותה ממנו בשל חוב כספי מִקרי.                                     ד. ביסוּס כוחו של נחמיה, וחיזוק תמיכת העם בו. מתנגדיו של נחמיה באו מן האצולה. הרפורמות של נחמיה פגעו בכוחה הכלכלי ובהשפעתה. ביסוס כוחו של נחמיה החליש את המשפחות המבוססות שהיו מקורבות לנוכרים, וחיזק וביסס את תמיכת פשוטי העם את אהדתם.

 מחוון: הצגת הפעולה 3 המטרה 2 סה"כ 2+3+3+2


שאלה 7
א. הסבר שתי סיבות לפרוץ המרד הגדול: סיבה אחת דתית וסיבה אחת חברתית-כלכלית. הצג שניים מנימוקי המתונים נגד היציאה למרד ברומאים. (10 נק')  

הסיבות לפרוץ המרד הגדול:
הסיבות לפרוץ המרד הגדול היו שונות ומגוונות ואין לתלות בסיבה אחת את הגורם הראשי לפרוץ המרד. היתה כאן הצטברות של תסכולים, סכסוכים ובעיות שכולם יחד סחפו את חלקים מהעם למרוד.
סיבות דתיות:
1. הנציבים שנשלחו ליהודה, בחלקם הגדול היו מושחתים ואכזריים. חלקם גרמו לפגיעה ברגשות הדתיים של היהודים, לא התחשבו באופי הדתי והלאומי היהודי הייחודי. לשיא הגיעו הדברים בימי נציבותו של פלורוס (64-66 לספירה), שהיה אחרון הנציבים ונחשב לגרוע שבהם. פלורוס ציווה להוציא כמות גדולה של כיכרות זהב מאוצר בית המקדש. התנגדות היהודים לצעד הזה הובילה לדיכוי ביד קשה ע"י חייליו של פלורוס. הייתה זו אחת הסיבות הישירות לפרוץ המרד הגדול.
הנציבים גם מינו כוהנים שישתפו איתם פעולה, ומכרו את הכהונה הגדולה לכל המרבה במחיר. מכירת הכהונה הגדולה הייתה מקור הכנסה נאה לנציב, ולכן גרמה לבחירת אנשים לא ראויים למשרה, ולחילופים תכופים של נושאי המשרה. הדבר פגע ביוקרתה של המשרה וברגשותיהם של היהודים.

2. תסיסה משיחית והתגברות תופעות משיחיות בין היהודים. תקופות קשות של מצוקה יוצרות ציפייה לבואו של המשיח, שיגאל את עם ישראל ויביא את הגאולה. בתקופה קשה זו, כשרומא הכבידה את שעבודה והמצוקה הייתה קשה, גברה האמונה, שאלוהי ישראל יגאל את העם מייסוריו. הציפיות המשיחיות גרמו להופעתם של 'נביאיםָ' ו'משיחים' שונים, שסחפו את העם. אחד מהם, היה ישוע (ישו) מנצרת. בזכות הטפותיו ומעשי הניסים שלו רבו תומכיו מקרב המוני העם הפשוטים. גורלו היה כגורל שאר 'הנביאים' וה'משיחים'. הוא הוצא להורג (בצליבה, כמנהג הרומאים), מחשש למהומות ולמרידות.  הציפייה העממית לנס אלוהי משיחי יצרה מצב של תסיסה ונכונות למרד.

סיבה חברתית כלכלית:
1. המצב הכלכלי הקשה של חלקים נכבדים באוכלוסיה היהודית. השלטון הרומי הטיל על הפרובינקיה יהודה מיסים כבדים. הטלת המיסים ביטאה את אובדן החירות והכבידה את תחושת השעבוד. מעבר לכך — גרמה לנטל כלכלי קשה.
למיסים הכבדים נוספו מעשי עושק של הנציבים, שניצלו את שהותם בפרובינקיה כדי להתעשר. היו גם נציבים שחיפשו דרכים כיצד ניתן לסחוט את הפרובינקיה יהודה ולהתעשר במהירות טרם סיום תפקידם. הם כה הכבידו את המיסים עד שרבים הגיעו לידי חרפת רעב. רבים חשו שרק מרד והסרת העול של השלטון הרומי יוכל לשפר את מצבם.

ה”מתונים“ שהתנגדו למלחמה, הגיעו מחוגי האריסטוקרטיה וממחנה חכמי ההלכה, שהבינו שאי אפשר להביס את רומא באופן מוחלט, וקיוו שאפשר יהיה להשיג הישגים צבאיים שיביאו למשא ומתן שיאפשר ליהודים חיים לפי אמונתם.
נימוקי המתנגדים למלחמה היו:
1. רומא היא אימפריה חזקה עצומה, חזקה, עם צבא עצום ועם עתודות כח אדם גדולות. היא הביסה בעבר כוחות גדולים וחזקים מהכוחות היהודיים, והיא לא תכנע ליהודים גם אם תפסיד בכמה קרבות.
2. הסכסוך שיש ליהודים עם הנציבים הוא סכסוך אישי ומקומי, ולא סכסוך עם האימפריה הרומית בכללותה. יש לפנות אל הקיסר ולנסות לפתור את הבעיות בדרכי שלום.
3. רומא היא אימפריה גדולה וחשובה, והיא שולטת בעולם משום שאלוהים תומך בה. היא לא יכלה להגיע למעמדה ללא תמיכתו של אלוהים. על היהודים להמתין לגאולה מידי שמים (ע"י אלוהים, באחרית הימים) ולא ע"י מלחמה מעשי ידי אדם באימפריה שכוחה הוא מעשה ידי של אלוהים.
4. תבוסה יהודית במרד ביהודה עלולה לגרום לפגיעה קשה ביהודי התפוצות. אסור ליהודים ביהודה לסכן את חיהם של אחיהם במרד חסר סיכוי.
האיבה לשלטון הרומאי הייתה נפוצה ברוב שכבות העם. היא התגברה עקב מעשיהם של הנציבים האחרונים, אולם התומכים ביציאה למרד היו בעיקר מסיעת ה”קיצונים“ שטיעוניהם הדתיים ותפיסת עולמם הייתה שונה מאד מזו של המתנגדים לפתיחה במרד.

מחוון: שתי סיבות 4+2 שני נימוקים נגד 2+2


ב. הצג שתי פעולות של חכמי יבנה והסבר כיצד פעולות אלה תרמו לעיצוב מחדש של החיים היהודיים.  (10 נק')

א. כינון הסנהדרין, הנשיאות (ראש הסנהדרין) ובית הדין הגדול כמוסדות מרכזיים בעם היהודי.
חכמי יבנה, ריב"ז ורבן גמליאל הקימו ביבנה את הסנהדרין, הנשיאות ובית הדין הגדול (פוסק הלכות עליון).
לאחר חורבן המקדש נאספו סביב חכמי יבנה חכמים רבים מכל הארץ. למעשה, הם חידשו את פעולת הסנהדרין ביבנה, במקום בירושלים. כך הצליחו ריב"ז ורבן גמליאל ליצור ביבנה מרכז הנהגה רוחני ודתי חדש לעם היהודי. מרכז שהיווה מקור לפסיקה והוראה ושימש תחליף רוחני למרכז שהיה בבית המקדש. חכמי יבנה בהנהגת ריב"ז ורבן גמליאל, החלו מתקנים תקנות ופועלים למען המשך קיומה של הדת היהודית גם ללא המקדש והקרבת הקורבנות ולמען שמירת ליכודו ואחדותו של העם היהודי.

לצד הסנהדרין פעל בית הדין הגדול ובראשו נשיא הסנהדרין. בית הדין הגדול היה המוסד המשפטי העליון ופוסק אחרון בעיניני הלכה ושאלות משפטיות. הקמת בית הדין הגדול הייתה תחילתו של תהליך שיקומם של מוסדות המשפט של היהודים, המתבססים על ההלכה.

בכדי ליצור מנהיגות אחידה לעם היהודי ולבסס את כוחו של המרכז ביבנה, מונה רבן גמליאל לנשיא הסנהדרין (מוסד הנשיאות) והפך בכך למנהיג העם היהודי. מטעם הנשיא נשלחו שליחים לכל ערי הארץ ובהם הוראות, הלכות ופסיקות של הסנהדרין ביבנה. הנשיא וראשי הסנהדרין ביבנה ביקרו באזורים שונים בארץ, הקימו בתי דין, הסמיכו רבנים ודיינים וביססו את סמכותו והנהגתו הדתית של המרכז ביבנה.
רבן גמליאל דאג גם לחידוש הקשר עם יהודי התפוצות, שנפסק בעקבות החורבן. הוא שלח חכמים לתפוצות והוא עצמו ערך מספר מסעות לקהילות השונות. בביקורים אלה הביאו החכמים את ההלכות החדשות שהתגבשו ביבנה. לעיתים שלחו יהודי התפוצות  שאלות לסנהדרין ביבנה. כמו כן שלחו יהודי התפוצות תרומות למרכז ביבנה.

כיצד פעולות אלה תרמו לעיצוב מחדש של החיים היהודיים:
ביסוס המרכז ביבנה כמרכז תחליפי למרכז שהיה בירושלים ובבית המקדש.
היה ברור שלעם היהודי יש הנהגה אחת: זו שביבנה, והיא הסמכות העליונה והבלעדית. מרכז המהווה מקור לשיפוט, פסיקה והוראה, מרכז שישמש תחליף למרכזיותו של המקדש כמקום סמכות מלכד לכל היהודים.היה זה אמצעי נוסף שבאמצעותו המרכז ביבנה שמר על אחדותו ולכידותו של העם היהודי, למרות פיזורו הפיסי.
ביבנה החל להיווצר מרכז הנהגה חלופי לעם, במקום המרכז שהיה בירושלים. הסנהדרין החדשה איפשרה חקיקה ושיפוט של העם (מוסדות של שלטון פנימי שהם חלק אינטגרלי מהיהדות). הסנהדרין החדשה הייתה גורם מלכד, סמכות אחת שכולם קיבלו עליהם. העם היהודי הבין את חשיבות פעולותיהם של ריב"ז ורבן גמליאל והם התקבלו ע"י כל העם. היום ברור לכולם שהמרכז ביבנה היה אבן הפינה להתארגנותה ולהתאוששותה של היהדות בתקופה הקשה שלאחר החורבן.

ב. קביעת מקומו של בית הכנסת כמקום פולחן במקום בית המקדש.
עם חורבן המקדש וביטול עבודת הקורבנות נשאלה השאלה: כיצד יש לעבוד את האל וכיצד יקיים המאמין היהודי קשר עם אלוהיו.
הדרך החדשה שאותה היתוו ריב"ז ורבן גמליאל הייתה שבית הכנסת יהפוך למוקד פולחן חלופי לבית המקדש.
בתי הכנסת הוקמו בארץ ובתפוצות בימי בית שני, טרם החורבן, והיו מקום התכנסות ללימוד תורה, קריאת תורה בציבור, תפילה והתכנסויות ציבוריות. בהדרגה הפכה ההתכנסות בבתי הכנסת לדרך נוספת לעבודת האל. יחד עם זאת, בימי קיומו של בית המקדש, עבודת האל העיקרית הייתה הקרבת הקורבנות במקדש.
כיצד פעולות אלה תרמו לעיצוב מחדש של החיים היהודיים:
בעקבות החורבן הפך בית הכנסת למקום הפולחן העיקרי והוא זכה לכינוי "מקדש מעט". למעין תחליף בזעיר אנפין (בקטנה) למקדש ולעבודת הקורבנות, מקום שבו מתקיימת ”העבודה שבלב“ – התפילה וטקסים ומנהגים שהתקיימו בבית המקדש.
דרך נוספת לעבודת האל הייתה לימוד התורה בצוותא בבתי מדרש ובבתי כנסת, ע"י חכמים שהוכשרו לכך ביבנה וכונו בפי תלמידיהם "רבי".
התפילה הייתה נהוגה עוד טרם החורבן בבית המקדש ובבתי הכנסת, אך תקנותיו של רבן גמליאל הפכו את התפילה לתחליף העיקרי להקרבת הקורבנות בבית המקדש. אם נהוג היה לכנות את הקרבת הקורבנות במקדש"העבודה", הרי שהתפילה זכתה לאחר החורבן לכינוי "העבודה שבלב".

ג. קביעת דרכי כפרת עוונות ופולחן כחלופה להקרבת הקורבנות (התפילה, המצוות ומעשי החסד, הניתנים לביצוע ע"י כל אדם ולא רק ע"י הקרבת קורבנות של הכהנים בבית המקדש).
לפני חורבן המקדש היה בית המקדש המקום היחידי בו יכול היה המאמין לעבוד את האל ולכפר על עוונותיו (חטאיו) ולבקש מחילה. המאמין היה פונה אל הכהנים, מביא קורבן ובזה נסתיים תפקידו. עם חורבן בית המקדש התעוררה בעיה קשה כיצד יכול המאמין לעבוד את האל? כיצד יוכל לבקש מחילה על חטאיו?
חכמי יבנה מצאו לכך פתרונות:
1. ריב"ז ורבן גמליאל קבעו שהתפילה היא הדרך המרכזית לעבודת האל (הפולחן) ולכפרת עוונות. הם דאגו למיסוד התפילה וקבעו שיש להתפלל במועדים קבועים, שלוש פעמים ביום: שחרית, מנחה וערבית וזאת כנגד קורבנות התמיד שהיו נהוגים בבית המקדש.
בנוסף, נקבע נוסח קבוע אחיד ומחייב לתפילה (בניגוד לימי טרום החורבן, כשהתפילות נשאו אופי אישי). התפילות שחוברו התבססו על תפילות שהיו קיימות ונהוגות טרם החורבן, שנעשו בהם שינויים המתאימים אותן למצב החדש. התפילה המרכזית, שנאמרה שלוש פעמים ביום היא תפילת שמונה עשרה, שכללה תפילות ובקשות שהגאולה תגיע במהרה. קביעת התפילה כדרך מרכזית לעבודת האל (הפולחן) ולכפרת עוונות העלתה מאוד חשיבותו של בית הכנסת.

דרך נוספת וחשובה לא פחות לעבודת האל הייתה הקפדה על קיום מצוות התורה, כחלק מחיי היום יום, וגמילות חסדים (צדקה) כדרך לכפרת עוונות ולבקשת מחילה.

ד. קביעת הלכה אחידה המחייבת את כולם וביטול הפלגים והזרמים המנוגדים ביהדות.
ריב"ז ורבן גמליאל פעלו בתוקף למען שמירת האחדות הדתית והלאומית. ריבוי הקבוצות, הזרמים, הפרשנויות וחילוקי הדעות הדתיים שהיו נהוגים לפני החורבן, חוסלו על ידיהם בתקיפות. הם קבעו שהזרם הקובע יהיה הזרם הפרושי ההולך בדרכו של בית הלל. הלכות שיתקבלו ברוב קולות החכמים תהפוכנה לסופיות. הם הדפו בתקיפות רבה את התנגדויות החכמים לאחידות ההלכתית שכפו.
התנגדותו של רבן גמליאל לריבוי הכיתות והזרמים הביאה גם להתנגדותו לנצרות. בהנחייתו של רבן גמליאל צורפה לתפילת שמונה עשרה תפילה נוספת, (כך שלמעשה תפילת שמונה עשרה כוללת תשע עשרה תפילות). תפילה זו ידועה בשם "ברכת המינים". ברכה   זו אינה ברכה, כי אם קללה של המינים (=הכופרים). התפילה חוברה כנגד הנוצרים הראשונים, שראו עצמם כיהודים שהאמינו במשיחיותו של ישו, קיימו את מצוות היהדות והתפללו בבתי הכנסת. לא כך ראו אותם חכמי יבנה. הם ראו אותם כלא יהודים, ככופרים. הכוונה בברכת המינים הייתה לגרום להרחקתם מבתי הכנסת, כי הרי לא יוכלו לשאת תפילה המקללת את הכופרים- הסוטים מהיהדות ומכוונת נגדם. ברכת המינים ביטאה את תחושת חכמי יבנה, ורבן גמליאל בראשם, להביא לאחדות דתית בעם, כפי שיורו אותה חכמי יבנה. התקופה שלפני החורבן התאפיינה בפיצול דתי וריבוי כיתות ופלגים. בתקופה שלאחר החורבן, פיצול זה היה מסוכן ולכן נוצר הצורך ליצור איחוד וגיבוש דתי. ברכת המינים הביאה לניתוק המוחלט בין היהדות לבין הנצרות.

כיצד פעולות אלה תרמו לעיצוב מחדש של החיים היהודיים:
כדי לעצב מחדש את החיים היהודיים יש צורך בדרך אחת שתוביל לאחדות דתית ולאומית. יש להמנע מריבוי זרמים ופילוגים, בשעה קשה זו לשמור על האחדות תוך ציות להנהגה החדשה ולדרך החדשה לפסיקת הלכות. יש להפרד מכל אותן קבוצות שאינן מקבלות את מרות ההנהגה או שהן חורגות מהתפיסה המקובלת על חכמי יבנה.

ה. תקנות שסייעו לעצב מחדש את החיים היהודים בלי המקדש.
התקנות שתוקנו ע"י חכמי יבנה נועדו בראש ובראשונה לזכר המקדש שנחרב. כמו כן נועדו התקנות לסייע לעם ישראל להסתגל למציאות החדשה של חיים ללא מקדש.

1. תקנות העוסקות בחגים: (יש לזכור 2 בלבד)
בימי קיומו של בית המקדש הקרבת הקורבנות הייתה מרכיב עיקרי בדרך שבה נחגגו החגים היהודים. עם חורבן המקדש נוצר הצורך לתת תכנים חדשים לחגים. יום הכיפורים ופסח הם שתי דוגמאות לשינוי בתכני החגים.
יום הכיפורים
הקרבת הקורבנות היה עיקר הפולחן ביום הכיפורים בימי קיומו של המקדש. הקורבנות שהקריבו הכוהנים וכניסתו של הכוהן הגדול לקודש הקודשים נועדו לכפר על עוונות העם.
עם החורבן קבעו חכמי יבנה את התפילה, הצום, הווידוי והתשובה של כל פרט ופרט כדרך הפולחן העיקרית של יום הכיפורים כאמצעי לכפרה. היה זה פתרון לשמירה על המצוות בלא זיקה הכרחית למקדש, מה שאיפשר חיים יהודיים מלאים ללא המקדש ו תוך מציאת תחליף לעבודת הקורבנות בבית המקדש.

חג הפסח
בימים שבית המקדש היה קיים נהוג היה לעלות לרגל מרחבי יהודה ומהתפוצות לירושלים ולהקריב את קורבן חג הפסח (ע"י הכהנים). אחר כך נערכה סעודה משפחתית, שאכילת בשר הקורבנות הייתה העיקר בה ונלוו לה המצה והמרור.
לאחר החורבן קבע רבן גמליאל את ליל הסדר שבמרכזו אכילת המצות והמרור וקריאת ההגדה. כך נתנו לחג ביבנה אופי לאומי, שמבטא את שאיפת העם לחירות ולהודיה לאלוהי ישראל שהוציאנו ממצרים, בלווית תפילות לגאולתו המהירה של העם.
היה זה פתרון לשמירה על המצוות, בלא זיקה הכרחית למקדש, מה שאיפשר חיים יהודיים מלאים ללא המקדש ותחליף לעבודת הקורבנות בבית המקדש.
סוכות: נטילת לולב בכל מקום בשבעת ימי חג הסוכות – בימים שבית המקדש היה קיים נהגו ליטול את הלולב (ואת ההדס, הערבה והאתרוג — ארבעת המינים) בכל שבעת ימי החג רק במקדש. בכל מקום יישוב אחר — רק ביום הראשון של החג.
חכמי יבנה התקינו וקבעו שיש ליטול את ארבעת המינים בכל ישוב וישוב במשך שבעת ימי החג.
היה זה פתרון לשמירה על המצוות בלא זיקה הכרחית למקדש, שאיפשר חיים יהודיים מלאים ללא המקדש ותחליף לעבודת הקורבנות בבית המקדש.

2.ברכת כוהנים.
הכוהנים בבית המקדש נהגו לברך את העם בברכה מיוחדת שנקראה "ברכת כוהנים". הכוהנים נהגו לשרת במקדש יחפים וכך נהגו גם בזמן שבירכו את העם. לעומת זאת כשעלו הכוהנים לברך את העם מחוץ למקדש הם עלו בסנדליהם.
ריב"ז קבע שהכוהנים ימשיכו לברך את העם בבתי הכנסת ב"ברכת הכוהנים" והם יעשו זאת כשהם יחפים, כפי שהכוהנים היו יחפים כשנהגו לברך את העם בבית המקדש.
בכך קבע ריב"ז שברכת הכוהנים בבתי הכנסת, לאחר החורבן, שווה בערכה לזו שהייתה נהוגה במקדש.
תקנה זו נועדה לשמש זכרון למקדש ולעבודת הקודש שנעשתה בו.

כיצד פעולות אלה תרמו לעיצוב מחדש של החיים היהודיים:
התקנות שתוקנו ע"י חכמי יבנה נועדו בראש ובראשונה לזכר המקדש שנחרב. כמו כן נועדו התקנות לסייע לעם ישראל להסתגל למציאות החדשה של חיים ללא מקדש. (יש להוכיח קביעה זו בכל אחת מהתקנות)

מחוון: הצגת הפעולה 3 כיצד תרמה לעיצוב החיים 2 לכן 3+2+3+2

נספח לשאלון מותאם.
1. הצג שניים מהשינויים שיצרה תופעת הלאומיות המודרנית במפה המדינית של אירופה  והסבר אחד מהשינויים שהיא יצרה בחברה  האירופאית בתקופה זו.
עם הקמתן של התנועות הלאומיות ומטרתן לעצמאות מדינית, הן נאבקו למען השגת מטרה זו, המאבק היה נגד הכובש הזר, האימפריות הגדולות. וכך באירופה מתרחש תהליך של  פירוק האימפריות האירופיות שהחל בתנועות הלאומיות במאה ה-19, והגיע לסיומו במאה ה-20. במרכזה של אירופה קמו מדינות לאום חדשות, אשר מבוססות על הרצונות הלאומיים של יושביהן. בין המדינות העצמאיות או המאוחדות שקמו היו יוון, גרמניה ואיטליה.

2. הצג את שאלת היהודים ואת הפיתרון לשאלה זו על פי ספרו של הרצל "מדינת היהודים".
שאלת / בעיית היהודים באירופה לדעת הרצל
א.הרצל כתב בספרו שהאמנציפציה נכשלה והאנטישמיות היא ההוכחה לכך. הוא הבין שהיהודים אינם יכולים להמשיך ולחיות בגולה והאנטישמיות שממנה סובלים היהודים בכל מקום תלך ותחריף.
הבעיה: אנטישמיות, היהודים נרדפים בכל מקום. הגורם: היהודים זרים, מיעוט בכל מקום.
ב. הרצל טען שהיהודים הם לאום, עם עפ"י כל הקריטריונים המודרניים. היהודים הם לאום החי בתוך לאום אחר במדינה אחת ומצב זה אינו אפשרי כי שני לאומים אינם יכולים לגור במדינה אחת לאורך זמן.
הבעיה: לאומיות. העם היהודי הוא עם בלי מדינה.

הפתרון המוצע לבעיית היהודים
הפתרון: פתרון מדיני – לאומי, הקמת מדינה ליהודים. נורמליזציה של העם היהודי, זהו הפתרון היחידי.
הרצל שאף לפתרון לאומי – פתרון שמתאים לעם - מדינה. הרצל ביקש עבור העם היהודי טריטוריה כלשהי על פני האדמה (בתחילה לא היה חשוב לו היכן, רק עם הקמת התנועה הציונית דיבר על  ארץ ישראל)  שם יוכלו היהודים לחיות כעם. הרצל ביקש להשיג הכרה בינלאומית (של אומות העולם) לתביעתו המוצדקת של העם היהודי.

3. הצג את תוכנית אוגנדה. הסבר שניים מטיעוני המתנגדים לה.
תוכנית  אוגנדה - ב-1903 נכשלה פעולתו של הרצל להשגת חבל ארץ ליהודים באל עריש, בעקבות התנגדות הבריטים. באותה שנה התרחשו פרעות איומות ביהודי קישינוב שברוסיה, שלוו לאחר מכן גם ברדיפות ובהגבלות על התנועה הציונית.
לאחר הפרעות ברוסיה ביקר הרצל ברוסיה כדי להיפגש עם ראשי השלטון ועם הציבור היהודי. מצבם של היהודים ברוסיה השאיר בו רושם קשה והוא הגיע למסקנה שצריך למצוא פתרון מידי למצבם. מאחר שהבריטים הציעו לו בעבר אפשרות להתיישבות בחבל ארץ באפריקה המזרחית, החליט עתה הרצל להיענות להצעה זו, כפתרון זמני ומהיר למצבם.
 הרצל העלה לראשונה הצעה זו בנאומו בקונגרס ה-6 שהתקיים בבאזל. בתחילה התרשמו רוב הצירים (נציגים) מדבריו, אך אחר כך החלה לעלות ביקורת קשה על הצעתו. אולם בהצבעה שנערכה על ההצעה היא זכתה לרוב ונקבע כי תוקם וועדה שתבדוק את התנאים להתיישבות באותו חבל ארץ ("אוגנדה"). יחד עם זאת, גרמה הצעתו של הרצל לקרע בקונגרס ובתנועה בין המצדדים בהצעה לבין  "ציוני ציון" (שכללו בעיקר את הנציגים מרוסיה), אשר אף איימו בפרישה מן ההסתדרות הציונית.
טיעונים נגד ההצעה

1. ציון איננה בחירה מקרית. למעשה השאיפה במשך הדורות לציון היא שיצרה את הציונות. בקרב העם היהודי קימת ההכרה שאי אפשר להפריד בין א"י לבין תרבות ישראל. העלייה לא"י שונה במהותה ובמניעיה מהגירת היהודים למקומות אחרים (למשל, לארה"ב). העלייה לא"י איננה מתוך מניעים כלכליים אלא כרוכה בשינוי השקפת העולם וההרגלים הקודמים ותורמת להתחזקות הרגשות הלאומיים גם בקרב הנשארים ובקרב הדור הצעיר. רק א"י יכולה למשוך חלקים גדולים מן העם (צ'לנוב).
2. א"י היא המרכז של ההיסטוריה של עם ישראל. טריטוריה מחוץ לא"י עלולה לגרום למספר בעיות:
1.  מה יקרה אם לאחר כינון מדינה יהודית (למשל באוגנדה), יתאפשרו העלייה וההתיישבות בא"י? - יהיה צורך לזנוח את כל אשר נעשה במדינה הזו.
2. מה יקרה אם מדינות נוספות יציעו ליהודים טריטוריות במקומות אחרים שאולי נוחים יותר מאוגנדה? כלומר: בחירת הטריטוריה על פי תועלתה  היחסית היא בעייתית.
3. בחירת המולדת אסור לה שתעשה על פי נטיותיהם ורצונותיהם של מדינות ושל שליטים אחרים. העם היהודי חייב ליצור את ההיסטוריה שלו בעצמו על פי השאיפה שהנחתה אותו במשך דורות - השאיפה לא"י.

4. הצג שלושה קשיים של העולים לא"י עד מלחמת העולם הראשונה ותאר כיצד סייעו מפלגות הפועלים להתמודד עם שניים מהקשיים שהצגת.
קשיים אובייקטיבים:
-   התמודדות עם אקלים השונה מאירופה.
-   חוסר מיומנות העבודה חקלאית.
-   אדמות לא מתאימות לעיבוד חקלאי (ביצית, סלעית).
-   קשיים כספיים, כל הכסף הושקע באדמות ואין יכולת לאגודות לסייע להם.
קשיים סובייקטיבים :
-אכזבה ופער בין הציפיות למציאות.
- תחושת בדידות וניתוק.
- סכנת נטישה.
קשיים נוספים: מערכת היחסים הקשה בין אנשי העלייה הראשונה – האיכרים לבין אנשי העלייה השנייה-הפועלים על רקע השונות ביניהם. אנשי העלייה השנייה חיפשו עבודה במושבות האיכרים ואלו דחו אותם בשל היותם חילוניים, סוציאליסטים ובעיקר כי לא ידעו לעבוד את האדמה האיכרים חיפשו עובדים יעילים וזולים יותר- והעדיפו  פועלים  ערביים.
מפלגות הפועלים:
בתקופה זו הוקמו המפלגות הראשונות בא"י ע"י אנשי העלייה השנייה. פועלי העלייה השנייה היו בודדים, הגיעו ללא משפחה וזכו ליחס מנוכר מצד איכרי העלייה הראשונה. הרגשת הבדידות דחפה את הפועלים להתלכד עם פועלים אחרים כדי שיחד בכוחות משותפים יתגברו על הקשיים הרבים. המפלגה הייתה "ביתו" של הפועל: דאגה למקום עבודה, דירה, סיוע רפואי, הקימה מטבחי פועלים ודאגה לחינוך ותרבות.
המפלגות שקמו היו "הפועל הצעיר" ו"פועלי ציון" מפלגות אלו עסקו בעיקר בפעולות של עזרה הדדית רצו לשפר את מצבו של הפועל העברי ולייצג אותו. הם דאגו לפועלים במגוון רב של תחומים המפלגות הקימו לשכות עבודה ושירותי בריאות פתחו ספריות ציבוריות מכבסות קיימו ערבי תרבות.

5. הצג את הקשיים הייחודיים שעמדו בפני התנועה הציונית לעומת תנועות לאומיות אחרות באירופה במאה ה 19.

 האתגרים (הקשיים) הייחודיים שעמדו בפני התנועה הלאומית היהודית:                                                                    התנועה הציונית נאלצה להתמודד עם קשיים ייחודיים, שלא ניצבו בפני התנועות הלאומיות האחרות באירופה.
קשיים ייחודיים אלה גרמו לכך, שמאבקה של התנועה הלאומית היהודית למימוש יעדיה היה ממושך יותר, מאשר אצל שאר הלאומים באירופה.
הקשיים הייחודיים:
*פיזור גיאוגרפי - רוב הלאומים ישבו על אדמתם או קרוב לה. היהודים היו מפוזרים בארצות שונות, על פני יבשות שונות. התנועה הלאומית היהודית הייתה צריכה להביא את היהודים מארצות מושבם למולדתם. *הטריטוריה – רוב הלאומים ישבו בטריטוריה עליה הם לחמו להשיג את מדינתם הלאומית. ליהודים הייתה טריטוריה עליה הם חלמו להשיג את שאיפותיהם הלאומיות אך הם לא ישבו בה והיו רחוקים ממנה. יותר מכך, א"י באותה תקופה, הייתה מיושבת ברובה ע"י עם אחר.
*גיוון לשוני ותרבותי - בניגוד לעמים האחרים, ליהודים לא הייתה שפה לאומית מאחדת. שפת הדיבור של היהודים הייתה אידיש, או לאדינו או שפת הארץ בה הם חיו. העברית הייתה "שפת קודש" עתיקה. כך שליהודים היה חסר אמצעי חשוב כמו השפה, שישמש גורם מאחד.    
רק לקראת סוף המאה ה-19 החל מפעל חידושה של השפה העברית כשפה לאומית מדוברת.
קושי בולט נוסף שהיה לתנועה הציונית היה הגיוון התרבותי של היהודים, שהיו מפוזרים בארצות הגולה השונות.             הגיוון התרבותי היקשה על יצירת תרבות לאומית משותפת. קושי זה היה פחות משמעותית בשאר התנועות הלאומיות.          *יצירת מהפכה חברתית-כלכלית בקרב העם היהודי - התנועה הלאומית היהודית מרדה באורח החיים של היהודים בגולה ושאפה לעקור מהם את המקצועות בהם עסקו בגולה. המטרה הייתה ליצור דמות חדשה של יהודים: יהודים יצרנים, עובדי כפיים, עובדי עבודת אדמה, השאיפה הייתה ליצור בא"י חברה יהודית חדשה, עובדת, הנושאת את עצמה, ללא תלות בעם אחר. תנועות לאומיות אחרות דיברו על רפורמות (שינויים) חברתיות אבל לא על מהפכה בסדר גודל עליו דיברה התנועה הציונות.                                                                                                
*ההתנגדות לציונות בתוך החברה היהודית – התנועה הציונית נאלצה להתמודד עם מתנגדים רבים לרעיון הלאומי היהודי. גם לתנועות הלאומיות האחרות קמו מתנגדים, אך לא בהיקף כה רב כמו לתנועה הלאומית היהודית, שהקבוצות שהתנגדו לה היו רבות ומניעיהם היו מגוונים כמו למשל: היהודים החרדים, היהודים שהשתלבו בארצותיהם (חסידי האמנציפציה, המתבוללים) ותנועות פוליטיות-חברתיות לא ציוניות כמו "הבונד".
יש לזכור, שבאותה העת היו גם אפשרויות אחרות ליהודים ובעיקר, ההגירה. יהודים רבים ראו בהגירה פתרון למצוקותיהם ויעד ההגירה המועדף באותם השנים היה – ארה"ב, ששעריה היו פתוחים. ההגירה הקשתה מאוד על התנועה הציונית לגייס תומכים ברעיון הציוני.
*התלות בגורמים חיצוניים – רוב התנועות הלאומיות נזקקו לעזרת מדינות אחרות למען הצלחת מאבקן הלאומי, אם בעזרה מדינית ואם בעזרה צבאית. אבל התנועה הציונית הייתה תלויה כמעט באופן מוחלט בשליטים הזרים ששלטו בא"י - בתחילה היו אלה העות'מאנים ואח"כ הבריטים.
בנוסף לכך, פעילותה של התנועה הציונית הייתה תלויה בהסכמת השלטונות במדינות השונות. היו מדינות, כמו רוסיה לדוגמא, שאסרו בתחומן כל פעילות לאומית, כולל פעילות ציונית.