תשובון היסטוריה א - קיץ 2011

חלק 1- לאומיות

פרק ראשון - קטעי מקור

1. הלאומיות המודרנית:

א. הטיעונים שמעלה המורה כדי לשכנע את תלמידיו לשלב את התלמיד החדש בכיתה:

התלמיד נולד במחוז רב תהילה שממנו יצאו איטלקים מפורסמים ושממנו באים עובדים חורצים וחיילים אמיצים, המוכנים לשרת את המולדת. כלומר, המורה מציג את הפטריוטיות של המחוז, ומקשר זאת לסיבת קבלת התלמיד.

בגלל שקלבריה הייתה משועבדת במשך דורות לשליטים זרים, עתה במסגרת האיחוד, התלמידים צריכים להראות לו שהוא בעצם נמצא בין אחים/בין איטלקים. כלומר הוא מציב את הלאומיות המשותפת והמאוחדת מעל לזהויות המקומיות.

הקרבן ההיסטורי. בכלל כדי לאפשר מצב שבו תלמיד מקלבריה יוכל להרגיש בן בית בטורינו, הרי שהאיטלקים נאלצו להילחם מלחמות עקובות מדם במשך 50 שנה.

איום. המורה מאיים שמי שיפגע בנער או יעליב אותו, הרי שהוא לא ראוי להביט בדגל העתידי. כלומר, תלמיד שברמה האישית יעליב את הילד כאילו העליב את איטליה כולה.

ב. שלושה מאפייני לאומיות:

מטרת המאבק הלאומי: במאה ה-19 נאבקו העמים למען שחרור משלטון זר והשגת עצמאות כמו למשל היוונים, או למען איחוד לאומי: איחוד של כמה מדינות שבהן חי הלאום למדינה אחת גדולה, כמו גרמניה. מאבקים אלה כללו שימוש באמצעים צבאיים ובאמצעים מדיניים. המאפיין בא לידי ביטוי בקטע כאשר המורה מזכיר שבמשך דורות היה מחוז קלבריה משועבד לשליטים זרים, וגם את העובדה שבני איטליה נאלצו להילחם בקרובת רבים עקובים מדם במשך 50 שנה, שבהם נהרגו 50,000 איטלקים. כלומר, בטיעון זה, מציג המורה את מטרת המאבק הלאומי הן לשחרור משלטון זר והן לאיחוד לאומי.

פיתוח זהות לאומית ותודעה לאומית: מנהיגי התנועות הלאומיות הדגישו את המשותף לכל בני הלאום ואת הייחודי, שמבדיל את בני הלאום מלאומים אחרים. הדבר נעשה על מנת להגביר את תחושת השייכות ללאום ואת המסירות למולדת. על מנת לגבש את בני הלאום פותחה תרבות לאומית. המנהיגים טיפחו את הקשר למולדת ע"י טיולים, סיפורים ושירים. המנהיגים החיו סיפורי עם, החיו את עברו של העם, חגגו חגים מסורתיים וחגים לאומיים. ערכו טקסים ועוד. המאפיין בא לידי ביטוי בקטע כאשר המורה מזכיר את המשותף ואת תחושת השייכות לאומה של כל בני האומה – כך למשל במערכת החינוך הוא טוען שכל ילד איטלקי צריך להרגיש בין אחים כל עוד הוא לומד בבית ספר כלשהו באיטליה. המורה מתייחס לבית הספר ככלי שנועד לבסס את הרוח האחדות של המדינה.

הנהגה: מנהיגי התנועות הלאומיות היו בד"כ אנשים משכילים-עירונים-חילונים בני המעמד הבינוני ומעלה, שהושפעו מרעיונות תנועת ההשכלה והתנועה הרומנטית. היו אלה מנהיגים מודרניים וכריזמטיים. הם נשענו בעיקר על הבורגנות, שהייתה המעמד החברתי-כלכלי שהתחזק בעקבות המודרניזציה.

2.  הצהרת בלפור

א. תוכן ההכרזה: הצהרת בלפור מציגה את נכונותה של ממשלת בריטניה להכיר בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, כאשר בריטניה תשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת המטרה כל עוד לא יפגעו הזכויות האזרחיות והדתיות של העדות הלא יהודיות בא"י.

חשיבות ההצהרה ע"פ הקטע היא – למנוע מהמתנגדים בקרב היהודים לניסוח ההצהרה להביא לסיכול המשא ומתן ע"י סגירתו בפרסום המסמך. מסמך מסוג זה יאפשר גם לערוך את ההכנות הדרושות לקראת התקדמות הצבא הבריטי וכדי להציג משהו ברור, כלומר הישג משפטי-מדיני מוחשי ממעצמה בעלת יכולת ביצועית, ואותו תוכל התנועה הציונית להציג בפני העם היהודי, ולא רק דיבורים והבטחות סקר.

ב. ע"פ הקטע המתנגדים פעלו בדרך הבאה: הם פרסמו סדרה של חוברות ובהן נאומים של התומכים בהשתלבות שאותן הן הפיצו בתפוצה נרחבת. לא זו בלבד, אלא שהם גם התארגנו לקבוצה חזקה המפעילה את קשריה נגד הציונים.

החשש המרכזי של המתנגדים להצהרה היה מכך שליהודים עלולה להיווצר "נאמנות כפולה" הן לאזרחותם הבריטית והן כלפי התנועה הציונית. לאור העובדה שעדיין קיימת אנטישמיות, חששו אותם מתנגדים, שהם יזוהו כסוכנים של התנועה הציונית ולא פטריוטים הנאמנים לממשלת הוד מלכותו. לא זו בלבד, היו יהודים שסברו שההתחברות לתנועה הציונית עלולה גם להוביל לשלילת זכויותיהם השוות ברחבי העולם.

3.  התנועות הלאומיות באירופה והתנועה הציונית

א. הגורמים לצמיחת התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19:

השפעת רעיונות תנועות ההשכלה: רעיונות ההשכלה ובהם – המרכזיות של האדם, זכויות האדם וריבונות העם, הביאו להפצת רעיונות חדשים על מערכת היחסים בין עמים לבין שליטיהם, בעיקר אם מדובר בשליטים כובשים.
השפעות רעיונות המהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליאון: השפעות רעיונות המהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליאון: המהפכה הצרפתית התבססה על רעיונות ההשכלה – שבין היתר על-פיהם השלטון יכול להיות לגיטימי רק אם הוא מתקיים בהסכמת האזרחים ("אמנה חברתית"). העובדה שבימי נפוליאון, הצרפתים השתלטו על ארצות אחרות ויכלו להפיץ את האידיאולוגיה המהפכנית קידמה את התפתחות התנועות הלאומיות באירופה בכך שחשפה את עמי אירופה מצד אחד לרעיונות המהפכניים שהתבססו כאמור על ההשכלה ושהשלטון חייב להיות מוסכם על האזרחים. בנוסף, עצם העובדה שהצרפתים הופיעו ככובשים בעלי רעיונות של שלטון מוסכם היה בעל סתירה פנימית, וכך העמים אמנם אימצו את הרעיונות של ההשכלה אך גם בחרו ליישם אותם נגד צרפת הכובשת.
מגמות החילון שהלכו והתרחבו – תופעה זו גרמה בין היתר לבני האדם לחפש מסגרות חלופיות לביסוס דפוסים קהילתיים משותפים.
שינויים חברתיים וכלכליים שיצרו מציאות חדשה במדינות אירופה – בדגש על השלכות המהפכה התעשייתית ששינתה דפוסים דמוגרפיים, השפיעה על תהליכי עיור ומבנים חברתיים (מעבר מקהילה למשפחה גרעינית).

3ב.

פעילות התנועה הציונית בגולה ובא"י עד 1914

נקודות דמיון:
המטרות.
המטרה המרכזית של כל התנועות הלאומיות, כולל הציונית, הייתה להקים מדינה עצמאית משותפת לבני הלאום, בטריטוריה אליה הם מרגישים שייכים. במדינה העצמאית יוכלו בני הלאום לטפח את ייחודם הלאומי.
דפוסי הנהגה.
מנהיגי התנועות הלאומיות, כולל התנועה הלאומית היהודית, היו בדרך כלל אנשים משכילים-עירונים-חילונים-ממעמד הבורגנות. הם היו מנהיגים מודרניים, כריזמאטיים, שהאמינו שבכוחם לשנות את המציאות והצליחו לסחוף את ההמונים באמונה זו. הם נשענו ונעזרו בעיקר בבורגנות, שהייתה המעמד שהתחזק במאה ה-19 בעקבות השינויים והמודרניזציה באירופה. מנהיגים אלה הפכו במשך הזמן לגיבורים לאומיים.
הדרכים שננקטו לקידום התנועות לאומיות.
דרכי הפעולה של התנועות הלאומיות, כולל התנועה הלאומית היהודית היו: הפצת הרעיון הלאומי בקרב בני הלאום ופיתוח תרבות ותודעה לאומית, יצירת סמלים לאומיים, הקמת מוסדות וארגונים לקידום המטרות הלאומיות, קידות המטרות הלאומיות באמצעים דיפלומטיים וצבאיים.
נקודות שוני:
פיזור גיאוגרפי - רוב הלאומים ישבו על אדמתם. היהודים היו מפוזרים בארצות שונות. התנועה הלאומית היהודית הייתה צריכה להביא את היהודים מארצות מושבם למולדתם ההיסטורית. *הטריטוריה - המולדת ההיסטורית של העם היהודי הייתה מיושבת ברובה ע"י עם אחר. במאה ה-19 עדיין לא הייתה הסכמה בינלאומית על זכותם לשוב אליה. האימפריה העות'מאנית סירבה להעניק להם את הצ'רטר.
שפה - בניגוד לעמים האחרים, ליהודים לא הייתה שפה לאומית מאחדת. שפת הדיבור של היהודים הייתה אידיש, או לאדינו או שפת הארץ בה חיו. העברית הייתה "שפת קודש" עתיקה. כך שליהודים היה חסר אמצעי חשוב כמו השפה, שישמש גורם מאחד. רק לקראת סוף המאה ה-19 החל מפעל חידושה של השפה העברית.
יצירת מהפכה חברתית-כלכלית בקרב העם היהודי - התנועה הלאומית היהודית מרדה באורח החיים של היהודים בגולה ושאפה לעקור מהם את המקצועות בהם עסקו בגולה. המטרה הייתה ליצור דמות חדשה של יהודים: יהודים יצרנים, עובדי כפיים, עובדי עבודת אדמה. השאיפה הייתה ליצור בא"י חברה יהודית חדשה, עובדת, הנושאת את עצמה, ללא תלות בעם אחר. תנועות לאומיות אחרות דיברו על רפורמות סוציאליות אבל לא על מהפכה בסדר גודל עליו דיברה הציונות. ההתנגדות לציונות בתוך החברה היהודית – בעוד שרוב התנועות הלאומיות באירופה נהנו מתמיכה ציבורית רחבה הרי שהתנועה הציונית נאלצה להתמודד עם מתנגדים רבים לרעיון הציוני כגון: היהודים החרדים, היהודים שהשתלבו בארצותיהם (חסידי האמנציפציה, המתבוללים) תנועות פוליטיות-חברתיות כמו "הבונד".
יש לזכור, שבאותה העת היו גם אפשרויות אחרות ליהודים ובעיקר, ההגירה. יהודים רבים ראו בהגירה פתרון למצוקותיהם ויעד ההגירה המועדף באותם השנים היה – ארה"ב, ששעריה היו פתוחים. ההגירה הקשתה מאוד על התנועה הציונית לגייס תומכים ברעיון הציוני.

4א. דפוסי פעילות ציונית במדינות אירופה ו/או במזרח התיכון:

עבודת הווה: פעילות ציונית שנועדה לחזק את היהודים בגולה בהווה – בחיי היום-יום שלהם בגולה. פעילות זו כללה פעולות חינוכיות-תרבותיות-לאומיות לפיתוח תודעה לאומית ופעילות פוליטית והגשת סיוע כלכלי כדי לדאוג לזכויותיהם של היהודים ולשיפור מצבם במקומות מושבם בגולה. הפעילים הציונים החלו לפעול בתחומים אלה כשהבינו שהיעד המדיני שהציבה התנועה הציונית- השגת מדינה ליהודים בא"י, לא יושג במהרה. פעילות "עבודת ההווה" נועדה לחזק כלכלית ומדינית בקרב היהודים בגולה תחזק את כוחם של היהודים ותסייע בעתיד לפיתוח החיים הלאומיים בא"י.

פעולות דיפלומטיות: הרצל פעל ללא לאות לקדם את רעיון הצ'ארטר: הרצל נפגש עם מנהיגי מעצמות שונות כמו וילהלם השני, עבדול חמיד השני, צ'מברלין ופלאבה כדי לנסות לקדם את האפשרות להסכמה בינלאומית לרעיון מדינת היהודים. מבחינת הרצל, ההסכמה הבינלאומית הייתה המפתח לביסוס מדינה יהודית.

בארצות אגן הים התיכון ניתן להתייחס גם ליצירת תרבות ציונית וארגונית - הקמת אגודות מפלגות, תנועות נוער, כינוסים, מפגשים, שפה עברית, עיתונים, ספרים, פעילויות תרבותיות חברתיות, מסגרות הכשרה - יצירת שיח ציוני.

4ב. כיצד סייע אחד מהאישים או הארגונים להתיישבות בא"י עד מלה"ע ה-1:

כיצד סייע רוטשילד להתיישבות בא"י:

תרומות – רוטשילד העניק תרומה של 25 אלף פרנק למושבה ראשון לציון ורכישת קרקעות בהן נבנו מושבות חדשות. לא זו בלבד אלא שהוא נטל חסות על רוב מושבות העלייה הראשונה. אחריות זו באה לידי ביטוי בתחומים רבים כמו סיפוק צרכי האיכר, אחריות לחינוך ילדיו ואף בקביעת סוג הגידולים החקלאיים במושבה. רוטשילד לא הסתפק בזאת אלא גם ביסס מערכת פקידותית (מערכת אפוטרופסות) שייצגה אותו וטיפלה בכל ענייני המושבה, וזאת כדי לייעל את הטיפול. גם בתחומים חקלאיים פעל באופן ישיר כמו למשל בפיתוח ענף כרמי הגפן ותעשיית היין, כולל בניית היקבים בראשון לציון ובזכרון יעקב.

יתכנו כמובן תשובות – כמו למשל המשרד הארצישראלי בהנהלת ארתור רופין.

חלק 2 - ממדינת מקדש לעם הספר

5א. ביטויים לשילוב תרבות היוונית לבין תרבות המזרח דרך ההלניזם:

מיזוג יסודות מזרחיים ומערביים במסגרת מערכת דתית סינקרטיסטית המשלבת בין דתות ואמונות, תוך שילוב אוכלוסייה יוונית (חיילים ומהגרים) עם תושבים מקומיים.

נישואי תערובת - אחד המרכיבים שקידמו את ההתייוונות ואת התרבות ההלניסטית היה נישואי התערובת. גל המהגרים מיוון למזרח הורכב ברובו מגברים וממיעוט נשי, וכתוצאה מכך נוצרו באופן טבעי, ריבוי של נישואין תערובת בין גברים שנשאו את יסודות התרבות היוונית לבין הנשים שנשאו יסודות מתרבויות המזרח השונות, דבר שהביא לשילובי תרבות שונים בדורות הבאים.

5ב. השפעות ההלניזם על החברה היהודית:

השפעות בתחום השפה: חדירה של מושגים ומלים מהשפה היוונית ואף אימוץ של היוונית בכלל. הדבר בא לידי ביטוי בתרגום השבעים – תרגום התורה ליוונית וכן באימוץ שמות יווניים כמו יאסון ומנלאוס.
השפעות בתחום העירוני: הפיכת ירושלים לפוליס. יאסון קנה ופעל לבניית גמנסיון ואפביון, מוסדות יווניים עירוניים, בירושלים וביקש לרשום את אזרחי העיר כתושבי "אנטיוכיה". השתלבות של יהודים במנגנוני שלטון הלניסטיים: יוסף בן טוביה התמנה לחוכר המסים מטעם בית תלמי כבר המבטא שאיפות אישיות (מאפיין הלניסטי בפני עצמו). אפשר להזכיר גם שינוי אופי הכהונה והעובדה שהמשרה הפכה לראשונה למשרה שנקנית ולא עוברת בזכות.

מדוע עוררה השפעה זו את התנגדות "החסידים": החסידים היו מי שהקפידו על מילוי מצוותיה של התורה ועל כן התנגדו להתיוונות, לחדירתה של התרבות היוונית לחברה היהודית, שהביא לשינויים בכל תחומי החיים והיווה איום מוחשי על המשך הקיום היהודי המקובל.

6א. "ללכת אחרי חוקים של זרים לארץ“, כלומר, ביטול חוקי התורה ואיסור על קיום מצוותיה, איסור על שמירת השבת והחגים היהודים, איסור על ברית המילה (המסמלת את הברית בין אלוהים לעם ישראל) איסור על שמירת הכשרות וחובת אכילה של מזון לא כשר.
• בית המִקדש חולל והפך למקדש של זאוס האולימפי. לגזרה זו היו כמה ביטויים: נאסרה העלאת קורבנות בבית המִקדש, כלומר, ביטולה של עבודת המִקדש, העמדת פסלו של זאוס במִקדש, והקרבת קורבנות של חיות טמאות. המִקדש חדל להיות מִקדש יהודי.
• הקמת מזבחות לאֵלים שעליהם יוקרבו חזירים (החזיר הוא סמל הטומאה בעיני היהודים).
• העמדת פִסלי האלים במקומות מושבם של היהודים.
• על היהודים חלה חובה להשתתף בתהלוכות לכבוד האלים היוונים כדוגמת דיוניסוס (אל היין).

ההסברים למתן הגזרות:
• אנטיוכוס ראה ביהודים גורם זר מבחינה תרבותית, שאין לו מקום במרחב ההלניסטי. מדיניותו של אנטיוכוס הייתה לאחד את כל העמים בממלכתו תחת תרבות אחת: התרבות ההלניסטית. בדרך זו רצה המלך להשיג את נאמנותם של התושבים לשלטונו. היהודים, לפי הסבר זה, היו היחידים שהתנגדו לקבל על עצמם את התרבות המִקדש ההלניסטית, משום שאמונותיו ואורחות חייו היו מנוגדים להלניזם.
• המתייוונים הם אלו שהיו מעוניינים בהטלת הגזרות, על מנת לקדם את האינטרסים שלהם, ואנטיוכוס שמח לבוא לעזרתם עם הגזרות.
• אנטיוכוס ראה ביהודים גורם מרדני המסכן את השלום בממלכתו. לפי הסבר זה, אנטיוכוס ראה במהומות שפרצו בירושלים בשנת 168 לפנה"ס) ובגירושו של מנלאוס — מרד בשלטונו( סֵירובו של רוב מוחלט באוכלוסיה היהודית לקבל את ההנהגה המתייוונת ואת ההסדרים החדשים שהוכנסו בירושלים, נראו לו כסֵירוב לקבל את מרות השלטון. היהודים מעדיפים את הנאמנות לדתם על פני נאמנות לשלטון, דבר שלדעתו סיכן את שלטונו. המלך חשש שהמרידה הזאת תתפשט מיהודה למקומות אחרים ותשמש תקדים מסוכן, לכן פעל באמצעים קיצוניים על מנת לחסל את המרד.
• הסבר פסיכולוגי: לאנטיוכוס היו הפרעות נפשיות הוא היה ’משוגע‘ ובאחת מהתפרצויותיו הוא החליט להטיל את הגזרות על היהודים.

6ב. שלוש תגובות היהודים לגזרות אנטיוכוס:

קיום הגזרות אם מרצון ואם מחוסר ברירה (שני סוגים של תגובות, במובן מסוים). היהודי ניגש להקריב קורבן לאלים ובכך עבר על הדת היהודית, אם מתוך הזדהות או רצון להתיוון או אם מתוך חשש לחייו.

הסתתרות – קיום מצוות בסתר.

קידוש השם – נכונות למות מידי אנשיו של אנטיוכוס על קיום המצוות.
*התנגדות אקטיבית לגזרות. מתתיהו הרג את היהודי, את איש המלך, הרס את הבמה ובמעשה זה ביטא את תחילת המרד שיצא ממודיעין. מתתיהו קרא לעם להצטרף אליו ולבניו להרים כדי לפתוח במרד.
המניעים לתגובות:

7א. השפעת תוצאות המרד:

תחום דמוגרפי: המוני הרוגים, פצועים ושבויים יהודים שהפכו לאריסים, עבדים וגלדיאטורים. עם זאת היהודים נותרו רוב האוכלוסייה בארץ, עד מרד בר-כוכבא.

תחום כלכלי – אבדן ברכוש, יישובים מורדים נהרסו עד היסוד, הרומאים הטילו מיסוי כבד על היהודים (כמו "מס היהודים") ומס מחצית השקל הועבר מאז המרד מבית המקדש לטובת מקדש יופיטר.

תחום רוחני-דתי – חורבן בירושלים ובייחוד חורבן בית המקדש כמרכז דתי. חורבן בית המקדש, הביא לריסוק המבנה המעמדי של הכהונה הביא לצורך של ריב"ז להקים את הסנהדרין ביבנה.

7ב.פעולות ריב"ז

*הקמת סנהדרין ביבנה:
הצגת הפעולה - ריב"ז, שיצא מירושלים עוד לפני החורבן, הקים ביבנה סנהדרין: בית מדרש ללימוד תורה ובית דין, שבו פוסקים הלכות ומתקנים תקנות. ריב"ז צפה את החורבן והחל להקים ביבנה את היסודות לשיקום הדתי והלאומי ליום שלאחר החורבן. לאחר החורבן הצטרפו לריב"ז חכמים מכל הארץ ובכך נוצר בה מרכז הנהגה רוחני חדש לעם היהודי ולמעשה הסנהדרין העתיקה את מקום משכנה מבית המקדש בירושלים ליבנה. כעשר שנים עמד ריב"ז בראש המרכז ביבנה. הסבר תרומת הפעולה להתמודדות עם תוצאות המרד - המרכז ביבנה פעל וקבע תקנות, שנועדו לקיים את הדת היהודית, גם ללא המקדש והקרבת הקורבנות, תוך כדי שמירת 'זכר החורבן' והסתגלות למציאות החדשה, חיזוקו של המרכז ביבנה כמרכז הרוחני הבלעדי של העם היהודי בארץ ובתפוצות ושמירה על ליכודו ואחדותו של העם היהודי. בכך למעשה עוצבה היהדות מחדש ונמנעה התפוררותו של העם.

*ברכת כוהנים:
הצגת התקנה - הכוהנים בבית המקדש נהגו לברך את העם בברכה מיוחדת שנקראה "ברכת כוהנים". הכוהנים נהגו לשרת במקדש יחפים וכך נהגו גם בזמן שבירכו את העם. לעומת זאת כשעלו הכוהנים לברך את העם מחוץ למקדש הם עלו בסנדליהם. ריב"ז קבע שהכוהנים ימשיכו לברך את העם בבתי הכנסת ב"ברכת הכוהנים" והם יעשו זאת כשהם יחפים, כפי שהכוהנים היו יחפים כשנהגו לברך את העם בבית המקדש. בכך קבע ריב"ז שברכת הכוהנים בבתי הכנסת, לאחר החורבן, שווה בערכה לזו שהייתה נהוגה בבית המקדש.
הסבר תרומת התקנה להתמודדות עם תוצאות המרד – פעולה זו נועדה לעצב את היהדות מחדש ולאפשר את המשך קיומה של הדת היהודית, תוך כדי שמירה על 'זכר המקדש': קיום טקסים ומנהגים, שהיו נהוגים במקדש והעברתם אל מחוץ למקדש, כהסתגלות למציאות החדשה שנוצרה.

*התפילה- "העבודה שבלב".
הצגת התקנה - עם חורבן המקדש וביטול עבודת הקורבנות נשאלה השאלה כיצד יש לעבוד את האל וכיצד יקיים המאמין היהודי קשר עם אלוהיו. הדרך החדשה שאותה התווה ריב"ז הייתה: התפילה ('העבודה שבלב'), לימוד התורה וגמילות חסדים. התפילה הפכה לדרך מרכזית לעבודת האל והיה זה רבן גמליאל שדאג למיסוד התפילה. התפילה הייתה נהוגה עוד טרם החורבן בבית המקדש ובבתי נכנסת אך, תקנותיו של רבן גמליאל הפכו את התפילה לתחליף העיקרי להקרבת הקורבנות בבית המקדש. ואם נהוג היה לכנות את הקרבת הקורבנות במקדש "העבודה" הרי שהתפילה זכתה לאחר החורבן לכינוי "העבודה שבלב".
לסנהדרין ביבנה. כמו כן, יהודי התפוצות שלחו תרומות למרכז ביבנה.
הסבר תרומת הפעולה להתמודדות עם תוצאות המרד - המרכז ביבנה ביסס את עצמו בקרב יהודי הארץ והתפוצות. היה ברור שלעם היהודי יש הנהגה אחת, זו שביבנה, והיא הסמכות ההלכתית העליונה והבלעדית.
היה זה אמצעי לשמור על אחדותו ולכידותו של העם היהודי למרות פיזורו הפיסי.