היסטוריה א': תשובון ומחוון לבחינת מתכונת ע"פ מיקוד קיץ 2013

התשובון הועלה באדיבות הגימנסיה העברית הרצליה

תשובון ומחוון לבחינת מתכונת בהיסטוריה א תשע"ג 2013
קיימות תשובות אפשריות נוספות
חלק ראשון- הלאומיות בישראל ובעמים
פרק ראשון קטעי מקור

מעבר לשאלון - לחץ כאן

1. לאומיות

א. ציין את הגורמים לצמיחת התנועות הלאומיות והסבר שניים מהם. 

1. המהפכה התעשייתית והתופעות המתלוות אליה עיור, אובדן זהות ותחושת ניכור.

2. המודרניזציה.

3. תנועת ההשכלה.

1.  המהפכה התעשייתית: השפעת המהפכה התעשייתית על הלאומיות. 

הלאומיות היא תוצאה ישירה של המהפכה התעשייתית והמודרניזציה. 

כיצד באה עובדה זו לידי ביטוי?

א. אנשים החלו מחפשים לעצמם זהות חדשה, גורם מאחד (תחושת ניכור). 

המהפכה התעשייתית גרמה לכך שמיליונים החלו עוברים לגור בעיר. הקשרים החברתיים והדתיים של הקהילה הכפרית נותקו. האדם מצא את עצמו זר ומנוכר — פרצוף אחד בתוך המון שאין לו שם. רבים חדלו ללכת לכנסיה ותהליך החילון הואץ.

בדיוק למקום הזה חדרה הלאומיות. האידיאולוגיה הלאומית החלה ממלאת תפקיד מאחד בין בני אדם שלא הייתה ביניהם קִירבה רבה לפני כן.  אנשים החלו מזדהים עם המדינה הלאומית וסמליה(הדגל ההמנון וכו') נוצרה תחושה של קירבה שיש בין האנשים המשתייכים לאותו לאום ותחושת הזדהות עם התרבות, ההיסטוריה של הלאום וכו'.

הלאומיות יצרה הרגשת אחדות בין בעל המפעל לבין הפועל שלו. בהזדהות עם רעיונות הלאומיות יכלו שני אנשים הבאים משכבות סוציו אקונומיות שונות לגמרי, לחוש שיש להם זהות משותפת ואינטרסים משותפים.

 חילון: (זהו סעיף העומד בפני עצמו)  מסגרות העולם הישן, הכפרי והקהילתי, היו לדת ולטקסיה היה חלק מרכזי בבניית הזהות וההזדהות של בני הקהילה. המוסדות הדתיים מילאו פונקציות דתיות וחילוניות (בתי ספר שירותי רפואה ) מיום הולדתו   של האדם ועד יום מותו. 

כל זאת נשבר עם המהפכה התעשייתית והעיור. תחושת הניכור בעיר הגדולה גרמה למשבר עמוק בכוחה ובהשפעתה של הדת ושל המוסדות הדתיים. חלה צניחה במספר האנשים שפקדו את הכנסיות בערים. 

החילון הביא רבים לחפש להם סמלי הזדהות חדשים שיחליפו את אלו הדתיים. רבים ניסו לבנות להם עולם משמעויות חדש. הלאומיות החלה מחליפה את הדת כסמל לזהות ולהשתייכות. מעתה היו כולם שייכים לקהילה אחת, הלאום.

(לפי תוכנית הלימודים המושג חילון משמעו שבירת המונופול של הדת ומוסדותיה ולא נטישת האמונה)

2. השפעת המודרניזציה – השינויים בתחום התחבורה והתקשורת.  

כיצד השפיעו ותרמו השינויים בתחום התחבורה והתקשורת על התפתחותן והתגבשותן של התנועות הלאומיות?

השינויים הטכנולוגיים אפשרו לקשר בין כל חלקי האוכלוסייה במדינה ולהפיץ את הרעיונות הלאומיים במהירות וביעילות לכל התושבים, בעיתונים בעלי תפוצה לאומית, ספרים וכו'.

הם סייעו למנהיגי התנועות הלאומיות ולמנהיגי המדינה הלאומית להביא ולהקנות את עקרונות הלאומיות ותרבות לאומית משותפת מהר ולכולם. לעסוק בנושאים שנתפסו כנוגעים לכולם ולגרום לתושבים לחוש שהם בני לאום אחד. 

הלאומיות (ולא הדת) הצליחה להיות גורם מאחד עם התפתחותה של התִקשורת ושל אמצעי התחבורה שפותחו בזמן המהפכה התעשייתית. רעיונות הלאומיות התפרסמו במהירות והגיעו לכל מקום ולכל שכבה באוכלוסייה. (הרבה פעמים היו יוצאים פרסומים שונים לקהלים שונים, לדוגמא ספרי ילדים, עיתונים בשפה קלה וכו) 

3. תנועת ההשכלה

השפעתה של ההשכלה על הלאומיות מתבטאת בכך שרעיונות מסוימים מהווים את התשתית הרעיונית למדינה הלאום. 

ראשית התפיסה החדשה הביאה להיווצרותם של מושגים חדשים: 

א. "זכויות טבעיות" כגון שוויון, חירות וקנין, המגיעות לכל אדם באשר הוא אדם  ואינן יכולות להילקח ע"י המדינה(ג'ון לוק).

המושג "זכויות טבעיות" קיבל משמעות נוספת וכשם שכל בני-האדם שווים ובני חורין, כך גם העמים צריכים להיות שווים ועצמאיים ולא משועבדים לעמים אחרים. מכאן תבוא השאיפה לעצמאות של כל עם במדינתו.

ב.  "ריבונות העם" ו"הרצון הכללי" של העם (ז'אן ז'ק רוסו). 

ריבונות העם: האזרחים (ולא הנתינים) הם הריבון במדינתם והם מקור הסמכות לחקיקה ולשלטון. חובתו של השלטון להגשים את הרצון הכללי של האזרחים ואת האינטרסים המשותפים להם. כלומר: יש להקים פרלמנט (אסיפה לאומית), בו יושבים נציגי העם. נציגי העם יחוקקו חוקים שייצגו את רצון העם. 

שלטון לגיטימי רק אם הוא מתבסס על הסכמת בני החברה עצמם. מקור הסמכות והכוח של השליט אינו רצון עליון הנמצא מחוץ לחברה (אלוהים), אלא רצון החברה עצמה. 

העם הוא קולקטיב בעל "רצון כללי", שאינטרסים פוליטיים משותפים מאחדים את הפרטים החיים במדינה.

המדינה קיימת עבור אזרחיה ופועלת על מנת לקיים את זכויות האדם. על המדינה להבטיח לאזרחיה:

חרות מדיכוי ע"י השלטון בתוך המדינה, וחרות משליטתו של שלטון זר הכובש את הארץ.

שוויון בפני החוק: החוק מייצג את רצון העם (מחוקקים אותו נציגי העם). החוק יגן על זכויות האדם. החוק שווה לכולם וכולם שווים בפניו. (ביטול החברה המעמדית המעניקה זכויות יתר חוקיות לאריסטוקרטיה ולאנשי הכנסייה).

חילון: האדם הוא מקור הידע לכל דבר הקורה בעולם ולא אלוהים, הכנסייה וכתבי הקודש. האדם חייב להשתחרר מתפיסות דתיות לא רציונליות ולכן המדינה צריכה להיות חילונית. האמונה היא עניין פרטי ולא ציבורי.

במקום הקהילה הדתית והאחדות הדתית תבוא האחדות הלאומית. (הלאומיות כמחליפת הדת, יש המדברים על דת לאומית)

בכך יצרו הוגי הדעות של תנועת ההשכלה את הבסיס ללאומיות המודרנית. הם אחראים להיווצרות המושג עם כקולקטיב בעל אינטרסים משותפים ו"רצון כללי", תפיסת המדינה כשייכת לעם וראיית העם כריבון האמתי במדינה (ולא המלך האבסולוטי). 

רעיונות ההשכלה היו רעיונות אוניברסליים ואינם קשורים לְמקום או לעַם ספציפיים. רעיונות ההשכלה השפיעו ישירות על הקמת ארה"ב ועל המהפכה הצרפתית.

ביסוס ע"פ הקטע

 המהפכה התעשייתית- עיור - ניכור 

מהפכה תעשייתית: רציתי להפוך למנהל עבודה במפעל הטקסטיל אז נאלצתי ללמוד אחרי שעות העבודה.

עיור: ובכן, כבר עברו שלוש שנים מאז עזבתי אתכם. ברור לכם, שלא הייתה לי ברירה כי בכפר לא יכולתי להתפרנס. אחיי הגדולים קיבלו את הקרקעות ואת הבית שלכם ולכן נאלצתי לעזוב..

ניכור ואובדן הזהות, בעקבות העיור:  אני בודד במקום החדש וגם חבריי מרגישים בדידות. גם הם כמוני עזבו את הכפר שלהם, את כל בני המשפחה. אם פעם יכולתי להגיד שאני בן למשפחת בליני מהכפר ארטינו, הרי שהיום אינני יודע למה אני שייך. זה נראה לי מפחיד שאין לי הגנה מאף אחד...

מודרניזציה והפצת רעיונות הלאומיות: הוא (עורך הדין)הגיע אלינו מרחוק, ברכבת, זה כלי חדש שמביא אנשים מהר ממקום למקום.

תנועת ההשכלה:  מישהו מהקהל שאל אותו מדוע עלינו להילחם. " מה יצא לנו מזה?" עורך הדין נראה מופתע וענה  כי אנו צריכים להילחם כדי שתהיה לנו מדינה. כאשר תהיה לנו מדינה היא תדאג לזכויותיהם הטבעיות של כל אזרחיה. אנחנו נוכל להחליט ולקבוע את החוקים,

ב הסבר שני גורמים לצמיחת התנועה הלאומית היהודית – התנועה הציונית

לצמיחתה של התנועה הלאומית היהודית בסופה של המאה התשע עשרה ישנן ארבע סיבות עיקריות:

1.האכזבה מהאמנציפציה והאנטישמיות המודרנית במערב אירופה.

בעקבות האמנציפציה חשבו יהודים רבים שנמצא פתרון לבעיית היהודים. רוב יהודי מערב אירופה קיבלו את האמנציפציה בהתלהבות והשתלבו בחיי המדינה. חלקם הגדול ויתר על ייחודו הדתי והעמיד את נאמנותו למדינתו מעל לנאמנותו לדתו.

בתמורה ’הבטיחה‘ האמנציפציה (בתאוריה) שוויון זכויות חוקי מלא והשתלבות במדינה כאזרחים. (על כל החובות הכרוכות בכך, כמו שרות צבאי).

ההשתלבות המהירה של חלק מן היהודים בסביבתם, לאחר קבלת האמנציפציה במרכז אירופה ובמערבה, עודדה גילויי אנטישמיות שהחלו להופיע בשנות ה-70 של המאה ה-19. גילויים אלה מכוּנים עי החוקרים — האנטישמיות המודרנית. לאנטישמיות המודרנית קַדמה שנאת ישראל, האנטישמית המסורתית, שטופחה ע"י הכנסייה הנוצרית בימי הביניים.

בניגוד לאנטישמיות המסורתית שהתבססה על טיעונים דתיים, האנטישמיות המודרנית הייתה מבוססת על טיעונים ’מדעיים‘ ו’ביולוגיים‘. אם בעבר יכול היה יהודי להמיר את דתו ובכך ’להיפטר‘ מנחיתותו, הרי עכשיו, לפי האנטישמיות המודרנית, לא היה הדבר אפשרי, משום שתכונותיו הנחותות וההרסניות טבועות בגנטיקה שלו, והמרת הדת לא תעזור כאן.

משום כך ""ראתה"" האנטישמיות המודרנית במתן האמנציפציה וביהודי החדש, החילוני, המעורב בחברה הכללית, את הסכנה הגדולה ביותר לקיומו של העם שבתוכו ישבו היהודים.

היהודים תוארו כזרים במהותם. כאלו שהורסים את החברה מבפנים. לפי התפיסה האנטישמית ’נֵיחנוּ‘ היהודים בתכונות גזעיות וביולוגיות נחותות מאלו של העמים האירופיים. היהודים נתפסו כמי שאינם חולקים את ההיסטוריה המשותפת ליושבי הארץ, אומה בתוך אומה, זרים נצחיים.

האנטישמיות המודרנית במערב אירופה ובמרכזה התבטאה בהקמת מפלגות וארגונים אנטישמיים, בפרסום חיבורים וספרים אנטישמיים ובפריחת עיתונות אנטישמית. מפלגות לאומיות שונות במרכז ומערב אירופה הכניסו למצען סעיפים אנטישמיים שדרשו את ביטול האמנציפציה, או את שלילת זכויות היהודים.

כישלונה של האמנציפציה היה בכך שהיא לא הצליחה לייצר עבור היהודים שִוויון חברתי. האפליה החברתית והשנאה כלפי היהודים נמשכה. יותר מכך, האמנציפציה שימשה רקע לעלית האנטישמיות המודרנית והגזענית. לאפלייתם של היהודים ניתן עתה הסבר ’מדעי‘. 

לדחייתם של היהודים היה מימד נוסף והוא המימד הלאומי. מדינות הלאום החדשות שקמו באירופה היו ברובן מבוססות על הלאומיות האתנית. לטענה האנטישמית נוספה הטענה שהיהודים אינם יכולים להיות חלק מהאומות האירופאיות, גם אם ירצו בכך, משום שליהודים אין חלק בהיסטוריה ובתרבות של האומה.

(למרות כל זאת עדיין העדיפו רוב היהודים במערב אירופה לנסות להשתלב במדינות בהן חיו.) 

כתוצאה מכך החלו חלקים (קטנים) באוכלוסייה היהודית לחוש שהאמנציפציה (ההשתלבות במדינות בהם הם חיים) אינה פתרון לבעיות היהודים, וכי יש לפתור את בעיית אפלייתם של היהודים ע"י מציאת פתרון לאומי ליהודים, כלומר הקמת מדינת לאום יהודית. התומכים בלאומיות היהודית הבינו שאת מקום האנטישמיות הדתית תפסה אנטישמיות מודרנית בעלת אופי ’מדעי‘ ולאומי, ושהאנטישמיות החדשה נולדה בעקבות האמנציפציה.

לבעיית היהודים, כלומר לכישלון האמנציפציה ולהתעוררות האנטישמיות יש רק פתרון אחד: ריכוז היהודים בטריטוריה משלהם.

(אמנציפציה, הגדרה: שִוויון זכויות אזרחי שניתן ליהודים במערב אירופה. בחוקי המדינה נקבע שאין להפלות את היהודים על רקע דתי וכי הם זכאים לשִוויון זכויות. כל האפליות החוקיות שחלו על היהודים בוטלו. בכדי לקבל את השִוויון נדרשו היהודים לוותר על האוטונומיה שניתנה לקהילה היהודית בנושאי שפיטה של חבריה וקביעת סדרי החיים. היהודים, כמו שאר האזרחים היו כפופים לחוקי המדינה והיו צריכים להעמיד את נאמנותם למדינה מעל לנאמנותם לאחיהם ולדתם.)

2.. השפעת הלאומיות האירופאית על הלאומיות היהודית. 

לפעילותן של התנועות הלאומיות באירופה הייתה השפעה מכרעת על צמיחתה של התנועה הלאומית היהודית. לכל אורך המאה התשע עשרה היו רעיונות הלאומיות והמאבקים להשגת הלאומיות נושא חם. רעיונות כמו הזכות להגדרה עצמית, ושחרור משלטון זר הפכו למציאות. מאבקי הלאומיות בבלקן, הצלחת המאבק הלאומי ביוון (עַם קטן) וביחוד איחוד איטליה (1861) וגרמניה (1871) הביאו יהודים לנסות למצוא פתרון למצוקתם של היהודים ברעיון מימוש הלאומיות היהודית, בהקמת מדינה לאומית ליהודים. (הרצל לדוגמה).

3.האנטישמיות וגילויי האיבה של השלטון והחברה במזרח אירופה.

במזרח אירופה בה לא ניתנה אמנציפציה, והאנטישמיות הייתה מסורתית (על רקע דתי), חלו פגיעות פיזיות ביהודים שרובן נעשו בחסות השלטון הרוסי ובעידודו. 

לעומת האנטישמיות במערב אירופה ובמרכזה האנטישמיות במזרח אירופה (במדינות שתחת שלטונו של הצאר הרוסי) הייתה מדיניותו של השלטון. הייתה זו אנטישמיות בדפוסים המסורתיים שאפיינו את "שנאת ישראל". היו פוגרומים, עלילות דם וחקיקה אנטי-יהודית. (מטרתה הייתה ’לתקן‘ את היהודים, כלומר לכפות עליהם את הנצרות).

על היהודים נכפו מגורים רק באזורים מסוימים שכונו ”תחום המושב“, שנפרסו לאורך מדינות רבות: ליטא, פולין, אוקראינה, מולדבה ועוד. (היהודים חיו שם לצד האוכלוסייה המקומית) . נאסר עליהם לנוע בחופשיות, הוטלו מגבלות קשות על מספר היהודים שאפשרו להם ללמוד בבתי ספר תיכוניים, ובאוניברסיטאות, (”נומרוס קלאוזוס“) וחל איסור על תעסוקה במקצועות מסוימים). מצבם של היהודים הלך והחמיר במיוחד לקראת סופה של המאה התשע עשרה.

ב-1881 פרצו פרעות קשות כנגד היהודים, ”הסופות בנגב“ (נגב = דרום). בפרעות אלו נפגעו למעלה מ-200 קהילות יהודיות בדרומה של האימפריה הרוסית. השלטונות הרוסיים המשיכו במדיניותם האנטישמית המכוּונת וחוקקו חוקים שנועדו להגביל עוד את היהודים ואת יכולתם להתפרנס (בכדי שיתייאשו ויתנצרו). ב1891- גורשו שלושים אלף מיהודי מוסקבה. ב1903 נערך פוגרום (השמדה או הרס) ביהודי קישנייב וסביבתה. מאות יהודים נרצחו.

רוב יהודי מזרח אירופה כשהייתה להם אפשרות — העדיפו להגר לאמריקה. 

אולם מיעוט מתוכם החל לחוש שליהודים אין עתיד, או יכולת להשתלב כשווים בחברה במזרח אירופה. הם הבינו כי מאות שנים של הפרדה ואנטישמיות קיצונית שהשלטונות ברוסיה השתמשו בה ככלי נגד היהודים לא יאפשרו ליהודים לחיות חיים נורמלים ושאין עתיד ליהודי מזרח אירופה אלא בהקמת מדינת לאום לעם היהודי בארץ ישראל, כלומר באותה טריטוריה שיש ליהודים זיקה אליה (ולא, נגיד, ארה"ב). 

כישלונה של האמנציפציה במערב אירופה ניפץ את האשליה שהיא יכולה להוות פתרון למצוקתם של יהודי מזרח אירופה. מצוקתם של יהודי מזרח אירופה הייתה כה גדולה, לטענת תומכי הלאומיות היהודית, שהלאומיות היא הפתרון היחידי העשוי להציל את היהודים מכליה בטווח הארוך.

4.חלון מצד אחד והחשש מאובדן הזהות היהודית.

כמו בחברה הכללית עברה החברה היהודית במאה התשע עשרה תהליך של חילוּן. יהודים רבים במערב אירופה ובמזרחה (אם כי במספרים קטנים יותר), עברו תהליך של חילון. תהליכי החילון גרמו לא אחת להתבוללות, לאובדן הזהות היהודית ואף להתנתקות מוחלטת מהעם היהודי. תופעה זו עוררה בקרב רבים את החשש שהעם היהודי עומד להעלם ולהיטמע לחלוטין בתוך העמים בהם הוא חי.

כתוצאה מכך חשו רבים שיש למצוא לבעיית היהודים פתרון בעל גוון חילוני ומודרני, אך אינו מנותק מההיסטוריה היהודית ומהזהות היהודית. כלומר, אין להסתפק יותר בתפיסה הדתית הגורסת שהפתרון למצוקותיו הקשות של עם ישראל הוא בהמתנה לגאולה ניסית ע"י אלוהים (בוא המשיח), שיחזירם לארץ אבותיהם. אלא יש לפעול באופן אקטיבי (וחילוני) להקמת מדינת לאום יהודית. המדינה הלאומית היהודית תשמֵר את הזהות היהודית והתרבות היהודית. (חלק מהגדרת המושג לאום). 

מחוון: א. ציין (2+1+1=4) הסבר 2 גורמים (ראשון 3+4 שני 2+3 סה"כ 16 נקודות)

ב. הסבר שני גורמים לצמיחת התנועה הלאומית היהודית – התנועה הציונית. (8+6=14)

2.א. על פי קטעי המקור: הצג את המחלוקת בין הרצל לבין אליעזר בן יהודה. הסבר טיעון אחד של הרצל וטיעון אחד של אליעזר בן יהודה להצדקת עמדת כל אחד מהם.                                                                                                   

העזר בתמונות שלפניך ובאמצעותן ציין שתי דרכים בהם נקט אליעזר בן יהודה לקידום עמדתו. (17 נק')  

2 .א. המחלוקת בין הרצל לבין אליעזר בן יהודה היא בנושא מקומה של השפה העברית במדינת היהודים שתקום. השפה העברית הייתה שפה 'מתה' , היא הייתה שפת הקודש. כשהחלה התחיה הלאומית של העם היהודי התעוררה השאלה מה תהיה שפת הדיבור במדינת היהודים. האם תהיה זו השפה העברית או שתהיה זו שפה אחרת. הרצל טען כי השפה המדוברת במדינת היהודים תהיה השפה בה ידברו רוב היהודים שיעלו אליה ויחיו בה. לדבריו אין אפשרות להשתמש בשפה העברית כשפת יום יום משום שהעברית היא שפה 'מתה', שפה שחסרות בה מילים שימושיות יום יומיות. לכן, לדעתו, הרוב יקבע.  שפת הרוב תהיה שפת הדיבור במדינה שתקום. לעומתו טען אליעזר בן יהודה כי השפה המדוברת במדינת היהודים חייבת להיות עברית. לדבריו, החייאת השפה העברית ושימוש יום יומי בה תהווה סמל לתחיית העם העברי. לדעתו השימוש היום יומי בשפה העברית שווה בחשיבותו לשיבת העם היהודי לארצו.

 שתי הדרכים בהן נקט אליעזר בן יהודה לקידום עמדתו היו הוצאה לאור של העיתון העברי "הצבי" וחיבור מילון עברי "מילון הלשון העברית הישנה והחדשה".

מחוון: הצגת המחלוקת – 4 נק',טיעונים - 6 נק' +   4 נק' .ציון הדרכים: 2 + 1

 ב. הצג את 'מלחמת השפות' והסבר כיצד היא מהווה את ניצחון השפה העברית. (13 נק')

ב. בשנת תרע"ג (1913), שנה לאחר הנחת אבן הפינה לטכניון, פרץ ויכוח קשה על שפת ההוראה בטכניון: האם תהיה שפת ההוראה גרמנית – או עברית? הבעיה הייתה קשה במיוחד משום שהטכניון היה המוסד הראשון בארץ להשכלה גבוהה, ונוסף על כך – הוא נועד ללימודים בתחום המדע והטכנולוגיה . אגודת "עזרה ליהודי גרמניה", שיזמה והקימה את הטכניון, החליטה כי המדע והטכנולוגיה מבוססים על מונחים מקצועיים מיוחדים ועל ספרות מקצועית, ולכן שפת ההוראה בטכניון חייבת להיות גרמנית, משום שהשפה העברית דלה מכדי לשמש כשפת הוראה בלימודי טכניקה ומדע. רבים בקרב הציבור היהודי בארץ התנגדו לעמדה של אגודת "עזרה", וראו בהחלטתה נסיגה חמורה מן הרעיון הציוני. הנהגת היישוב היהודי בארץ החליטה לצאת למאבק, וערכה אסיפות מחאה כנגד ההחלטה של אגודת "עזרה". בהנהגת הסתדרות המורים, תלמידים רבים בבתי ספר ובמוסדות חינוך של "עזרה" פתחו בשביתה. המורים בבתי הספר של חברת "עזרה" בארץ התפטרו מעבודתם, הורים לא שלחו את ילדיהם ללמוד בבתי הספר של החברה. המורים שהתפטרו והתלמידים עברו לבתי ספר עבריים.  לחברת "עזרה" לא נותרה ברירה אלא להיכנע, ובישיבה שנערכה ב-22 בפברואר 1914 היא הודיעה ששפת הלימוד בטכניון תהיה עברית.

מאבק זה מהווה את ניצחונה של השפה העברית. בעקבות המאבק התפתחה רשת חינוך עברי ובכל מוסדות הלימוד למדו בעברית. העברית הפכה לשפת הלימוד, לשפה הרשמית של היישוב היהודי בארץ. השלטונות התורכיים הכירו בעברית כשפת הוראה. היישוב השתחרר מתלות בין-תרבותית בשפות זרות.

מחוון: הצגת מלחמת השפות – 3 מרכיבים : 4 + 3 + 3        הסבר : 3 נק'

 3. א. הצג את תוכנית אוגנדה והסבר שניים מטיעוני המתנגדים להצעה.

 תוכנית אוגנדה

במהלך מגעיו הדיפלומטים להשגת הצ'ארטר ניהל הרצל מגעים עם בריטניה מגעים אלו לא הצליחו אולם בשנת 1903חלה תפנית מדהימה. שר המושבות הבריטי הציע להרצל טריטוריה חדשה להתיישבות יהודית - אוגנדה במזרח אפריקה, (רובה בשטח קֶניה של היום). וכך כתב להרצל שר המושבות הבריטי: ”במסעי ראיתי ארץ בשבילך… אוגנדה… ואז עלה בדעתי זו ארץ בשביל ד"ר הרצל.“ 

הצעתה של ממשלת בריטניה הייתה להקים מושבה (תחת חסות בריטית ולא כמדינה עצמאית) שבה יוכלו היהודים לנהל בעצמם את חייהם הפנימיים. 1903. 

(הרצל רצה להעמיד את הצעתה של בריטניה לדיון בפני המוסדות של התנועה הציונית. בקונגרס הציוני השישי, הידוע כקונגרס אוגנדה. הרצל הביא את ההצעה בצורה זהירה, והציע כי תקום וועדת מומחים לבדיקת אפשרויות ההתיישבות הגלומות באזור (מבחינה פיזית). לצורך הבדיקה לא ישתמשו בכספים של המוסדות הציונים. (כלומר לא תהיה לבדיקה חסות של התנועה הציונית).

מדוע ראו התומכים בהצעת אוגנדה הישג חשוב למפעל הציוני.

 הצעתה של האימפריה הבריטית לתנועה הציונית לקבל את אוגנדה כמושבה תחת חסותה נראתה בעיני הרצל והתומכים בהצעת אוגנדה כהישג מדיני עצום לתנועה הציונית. דווקא באחת מנקודות השפל של העם היהודי, אחרי הפוגרום הנורא בקישנייב כשמצבו של הציבור היהודי הגדול בעולם, ברוסיה, נמצא בשפל הציעה אחת ממעצמות אירופה, באופן רשמי,  טריטוריה  שבה יוכלו היהודים להתישב! מעין צא'רטר מחוץ לא"י. 

לא פחות חשוב מכך, הרצל חש שאם התנועה הציונית תסכים לקבל את הצעתה של בריטניה, תהפוך בריטניה לגורם פעיל בפתרון בעיית היהודים והממשלה הבריטית תהיה מחויבת לעזור לתנועה הציונית. 

בנוסף, תומכיה של תוכנית אוגנדה חשו שמצבם של שהעם היהודי נמצא בסכנה ובמיוחד מצבם הקשה של יהודי מזרח אירופה. תומכי ההצעה חשו שאוגנדה יכולה לשמש מקום מפלט ליהודי מזרח אירופה עד שתתאפשר התיישבות מסיבית והקמת מדינה בא"י. אוגנדה תשמש, בינתיים, ”כמקלט לילה“ (כהגדרת נורדאו) ליהודים הסובלים במזרח אירופה. עד אשר יוכלו היהודים לקבל את א"י ויקימו שם את מדינתם. כלומר אוגנדה היא רק שלב בדרך למדינה והתוכנית תציל סופו של דבר את התנועה הציונית ואת המפעל הציוני.

ב. הצג שניים מטיעוני המתנגדים להצעה 

מתנגדי התוכנית רובם ציונים ממזרח אירופה ואנשי הציונות המעשית הם חשו שתוכנית אוגנדה היא בגידה בארץ ישראל ושהיא סותרת את תוכנית בזל (ייסוד בית מולדת לעם היהודי בארץ ישראל) ולכן אינה לגיטימית.

טענותיהם העיקריות היו:

א. עם ישראל קשור לארץ ישראל ורק לשם ילך בהמוניו. אצלם היו קשורים עם ישראל וא"י בקשר בל ינתק. ללא ארץ ישראל, טענו, אין לתנועה הציונית זכות קיום ואי אפשר לנתק את הקשר בן אלפי השנים בין העם לארצו. 

ב. הם לא האמינו בגישת הפתרון הזמני (מקלט לילה), שלדעתם יגזול את מעט האמצעים הכספיים והאנושיים שיש לתנועה הציונית על תוכנית חסרת סיכוי. תוכנית שתגזול את מעט התמיכה בישובים בא"י ותחסל סופית את מפעלם העולים לארץ בעליה הראשונה.

והסבר במה נוגדת ההצעה את תוכנית בזל 

 מתנגדיה של תוכנית אוגנדה חשו כי התוכנית נוגדת לחלוטין את תוכנית אוגנדה מכמה טעמים. בתוכנית אוגנדה נאמר במפורש כי מטרתה של התנועה הציונית היא: ”הציונות שואפת להקים בארץ ישראל בית מולדת (בית לאומי) לעם ישראל, המובטח לפי משפט הכלל“ (הסכמת אומות העולם).

כלומר, רק ארץ ישראל תשמש כבית הלאומי לעם היהודי ולאוגנדה או כל ארץ אחרת. תוכנית אוגנדה היא בעצם ביטולה של מטרת הציונות והופכת את תוכנית בזל לכלי ריק.

שנית אחד המצעים להשגת ממטרת הציונות לפי תוכנית בזל היה: פיתוח א"י על ידי התיישבות חקלאית יהודית וכן התיישבות בעלי מלאכה. 

תוכנית אוגנדה עומדת בסתירה מוחלטת לתוכנית בזל ולמעשה תחסל את הישוב היהודי בארץ ישראל ולא תתרום לפיתוחו.

לכן, לדעתם של המתנגדים לתוכנית אוגנדה, התוכנית נוגדת את תוכנית בזל ומרוקנת אותה מכל תוכן אמיתי.

מחוון א. תוכנית אוגנדה- 8 נק', מדוע ראו התומכים הישג- 8 נק'

 ב. טיעונים 6+4 במה היא נוגדת 4 נק

4. הצהרת בלפור

א. תוכנה: הצהרת בלפור ,מסמך בו הצהרה לפיה מגלה ממשלת בריטניה אהדה לשאיפות של התנועה הציונית – הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ותעשה מיטב מאמציה להקל על הגשמת מטרה זו . בהצהרה יש שני תנאים: אחד, בתנאי שלא יפגעו הזכויות האזרחיות והדתיות של העדות הלא יהודיות בארץ ישראל .התנאי השני, שלא יפגעו זכויות האזרח של היהודים בכל ארץ בה הם חיים.

הקשיים הנובעים מנוסח ההצהרה: נוסח ההצהרה הוא דוגמא לנוסח דיפלומטי לתפארת ,שהוא בכוונה מעורפל מאוד, במטרה להימנע מהתחייבויות חד משמעיות.

1."בית לאומי" – המושג בית לאומי לא ברור : האם הכוונה למדינה? לאוטונומיה בחסות בריטית? – מושג שנתון לפרשניות רבות .

2."בא"י" – בהצהרה נאמר שהבית הלאומי היהודי יוקם בא"י כלומר, בחלק מא"י – לא כל א"י תהיה הבית הלאומי היהודי . גבולות הבית הלאומי לא הוגדרו.

3."ראה בעין יפה" ,   " תעשה מיטב מאמציה להקל על הגשמת  מטרה זו " -    נוסח מעורפל , לא ברור ממשפטים צאלה מהי מידת מעורבותה של בריטניה.

4. בהצהרה קיימים שני תנאים: התנאי הראשון, שלא תפגנה זכויות האזרח והדת של העדות הלא יהודיות בא"י – תנאי זה יאפשר לבריטניה לסגת מהתחייבויותיה כלפי הציונים ,אם תרצה לקדם את האינטרסים שלה אצל הערבים.

התנאי השני לא לפגוע בזכיות האזרח של היהודים בכל ארץ הוכנס בלחץ היהודים המתבוללים בבריטניה שחששו שאזרחותם עלולה להישלל.

מחוון: תוכן ההצהרה: 8 נק', 3 קשיים: 5+3+2 נק'

ב. הסבר אינטרס אחד של בריטניה במתן ההצהרה:

אינטרס אסטרטגי – חשיבותה של א"י לבריטניה:  הבריטים שאפו שבהסדרי השלום שייקבעו לאחר המלחמה תהיה א"י בשליטתם. זאת בשל מיקומה של א"י בסמוך לנתיב התחבורה הימי להודו- תעלת סואץ, והנתיב היבשתי. הבריטים חששו שעפ"י ההסכם שנחתם בינם לבין צרפת בזמן המלחמה – הסכם סייקס-פיקו- עלולים הצרפתים לקבל את א"י ולכן הם האמינו שע"י תמיכה בשאיפות הלאומיות הציונית הם יקבלו את השליטה על א"י ,ולא הצרפתים.

הברטים החליטו לתמוך בשאיפות הלאומיות של הציונות ולא בשאיפות הלאומית של הערבים מתוך אמונה, שהיהודים כמיעוט באזור, יהיו נאמנים יותר לבריטניה, לכן  בריטניה רצתה להתחמק מהסכמים קודמים - איגרת מקמהון חוסיין"(הבריטים הבטיחו לערבים כי תמורת עזרתם במלחמה -ארצות ערביות יקימו את סוריה הגדולה). בריטניה רצתה לבטל הסכמים אלה בשם מחויבותה לתנועה הציונית, ובשל רצונה להיות שליטה בלעדית בארץ ישראל.

תגובת התנועה הציונית – הצהרת בלפור נתפסה ע"י הציונים כצ'רטר אותו השיגו סוף סוף. המעצמה הגדולה בריטניה העומדת לכבוש את א"י ,הכירה בשאיפות הציוניות על א"י. היה זה הישג מדיני חשוב  לתנועה הציונית . ההכרזה נתפסה כנותנת לגיטימיות להתיישבות היהודית בא"י וכהכרה בתנועה הלאומית היהודית כתנועה לאומית מן המניין. אמנם הייתה אכזבה מסוימת מהנוסח המעורפל של ההצהרה, אך התגובה הכללית הייתה של שמחה על ההישג החשוב- הציונים האמינו שהבית הלאומי יבנה בחסות הבריטים  .יהודים רבים השוו את הצהרת בלפור להכרזת כורש והאמינו שהגיעו ימי שיבת ציון והיהודים יחלו לעלות בהמוניהם.

עמדת הערבים – הערבים קיבלו את ההצהרה באכזבה ובזעם . ההצהרה נתפסה על ידם כבגידה של בריטניה והפרת הבטחות(הלא רשמיות) שניתנו לשריף ממכה, חוסיין בחליפת המכתבים עם הנציב הבריטי במצרים, מקמהון. הבטחה כי תקום מדינה ערבית גדולה בחסות בריטניה באזור, תמורת המרד הערבי נגד הע'ותמנים. הצהרת בלפור הייתה מכה קשה ללאומיות הערבית המתעוררת, שנתנה לציונים שטח שאותו ראו כשלהם, בכך נפתח מאבק ארוך, ממושך ואלים בין הציונות לבין הערבים שנמשל עד היום.

מחוון: אינטרס של בריטניה: 6 נק', עמדת התנועה הציונית- 3 נק', עמדת הערבים- 3 נק'.

מעבר לשאלון - לחץ כאן 

חלק שני

5. יהודה בתקופה הפרסית

א. הצג את תוכנה של הצהרת כורש והסבר כיצד כתובת הגליל מהווה הוכחה  למהימנותה .

הכרזת כורש היא הכרזה רשמית של כורש מלך פרס, שניתנה ליהודים בשנת 538 לפנה"ס. ההכרזה כתובה בעברית ונמצאת בספר עזרא. בהכרזה זו כורש נותן אישור ליהודי בבל לעזוב את בבל, לעלות לירושלים ולבנות בה מחדש את בית המקדש. היהודים, שאינם רוצים לעזוב את בבל ולעלות ליהודה מצטווים לתמוך בעולים ולתרום כלי כסף וזהב לבניית המקדש. בהכרזה כורש מודה לאלוהי ישראל על שעזר לו להצליח ולבנות את האימפריה שבנה. עוד מדגיש כורש כי ה' אלוהי ישראל ציווה עליו להכריז את ההכרזה.

שאלות ותהיות רבות התעוררו - כתובת הגליל היא תעודה בשפה הבבלית הכתובה על גליל עשוי חמר. הכתובת מתארת  את כורש כמושיע הבבלים מן השעבוד.
כורש מאפשר  לבבלים לשקם את עריהם ואת מקדשיהם ולהחזיר למקדשים את האלים ולקיים את פולחנם. בכתובת זו כורש מודה למרדוך האל הבבלי על הצלחותיו במלחמותיו. כתובת הגליל דומה מאד להכרזת כורש. מתוך כך ניתן להסיק כי המלך כורש פירסם הצהרות דומות לכל העמים בתחומי שלטונו. הצהרות אלה מעידות על  גישתו הכוללת של כורש לעמים הכבושים ולפולחנם. רוחב לבו של כורש כלפי היהודים הוא כחלק ממדיניותו כלפי העמים הכבושים. כורש נקט בגישה נאורה והעניק חופש דת מוחלט לכל העמים שכבש.

מחוון: תוכן- 6 נק', הוכחה למהימנות – 4 נק'.

ב. הסבר שני גורמים שעיכבו את בניית בית המקדש והצג שני היבטים למרכזיותו של בית המקדש בחיי העם.

זמן קצר לאחר שהגיעו לירושלים הקימו שבי ציון מזבח בהר הבית, והחלו להקריב קורבנות, אך מלאכת השלמת המקדש התעכבה וארכה כ – 20 שנים. לעיכוב בבניה היו מספר סיבות:

- מצוקה כלכלית – שבי ציון שהגיעו ליהודה מצאו ארץ חרבה ושוממה. הם היו צריכים להקים לעצמם בתים ולהתחיל לעבד את השדות. ההתאקלמות בארץ דרשה מהם מאמץ גדול מאד. קשה היה להם להקדיש את מלוא זמנם ומרצם לבניית בתיהם ובו זמנית לבניית המקדש. נוסף על קושי זה, הוטלו עליהם המיסים כבדים בעקבות המלחמה של הפרסים במצרים.

- הפרעות מצד צרי יהודה ובנימין – יש המזהים אותם עם השומרונים. השומרונים, שראו עצמם יהודים רצו להשתתף בבניית המקדש ומשום שבקשו לשמור לעצמם עמדת השפעה . שבי ציון דחו אותם בטענה שרק להם ניתן האישור לבניית הבית. הסיבות לדחייתם קשורות לכך שהם לא ראו בהם יהודים אמתיים, אלא עובדי אליליים  ולא ראו בהם שותפים לתהליך החזרה בתשובה שעברו גולי בבל.

- משבר מנהיגות : הנביאים חגי וזכריה מספרים על מתח בין ההנהגה הדתית לצאצאי בית דוד . המתח הזה יצר משב מנהיגות ועיכב את בניית בית המקדש. לא הייתה מנהיגות שתוביל את הבנייה.

- תתנאי, פחת עבר הירדן – תתנאי עצר את הבניה דרש מהעולים רישיון לבנית המקדש. הרישיון נמצא לבסוף בגנזי המלך, הייתה זו הדיכרונה.

בית המקדש היה המרכז של חיי העם ביהודה וסביבו התנהלו החיים.

מרכז דתי-  בית המקדש היווה מרכז דתי לעם היהודי. שם היהודים התפללו, קראו בתורה, ניגנו ושרו שיריי הלל לאלוהים. בנוסף שם בוצעה הקרבת הקורבנות בוקר וערב. אל בית המקדש עלו היהודים שלוש פעמים בשנה (סוכות, פסח ושבועות- שלושת הרגלים). ביום הכיפורים הקטיר הכוהן הגדול קטורת על אבן השתייה (על פי חז"ל ממנה הושתת העולם- גודלה כסלע גדול). שנמצאה בקודש הקודשים (מקום שאליו יכול להיכנס רק הכוהן הגדול ורק ביום כיפור). אבן השתייה נמצאת היום תחת כיפת הסלע בהר הבית.

 מרכז כלכלי-  מבחינה כלכלית, הזרימו עולי הרגל בתקופת הבית השני כסף רב לירושלים: הם קנו בעיר קרבנות ומצרכים שונים (בעיקר מזון) וגם "שירותי תיירות" – בעיקר ליווי והדרכה. במקדש הופקדו כספים, שחלקם יועדו לעזרת יתומים ואלמנות.

 מרכז חברתי – בזמן העלייה לרגל, המקדש היה נקודת מפגש של יהודים שהגיעו מקצווי הארץ ומחוצה לה. מפגשים אלה איחדו את כל העם.

מרכז ההנהגה – הכוהן הגדול, שהיה המנהיג של העם ישב בבית המקדש, ובתקופה מאוחרת יותר ישבה בו, בלשכת הגזית, גם הסנהדרין, שהייתה המוסד המחוקק והשופט.

מחוון: 2 גורמים 3+3, 2 היבטים 2+2.

6.. הצג שניים ממאפייני שלטונו של הורדוס

א. נאמנות לרומא ולשליטיה המתחלפים: לאורך תקופת שלטונו היה הורדוס נאמן לאימפריה הרומית ולשליטיה. במשך  33 השנים שהיה הורדוס מלך התחלפו ברומא השליטים, הורדוס שהיה פוליטיקאי בחסד, הצליח להישאר נאמן בכל פעם לצד המנצח, והחליף את נאמנויותיו בעד מועד. נאמנותו לשליטים הרומאים הייתה מוחלטת:

 הוא שילם את המיסים, שלח מתנות וכסף, העמיד את צבאו לטובת הרומאים,

בנה ערים בא"י, וקרא אותם בשמם של השליטים הרומים.

הוא אף הגדיל לעשות וקבע בכניסה למתחם המקדש פסל של נשר מזהב, אחד מסמליה של רומי.

בתמורה גמלו לו הרומאים: הוא הוכתר כמלך בהתערבותה הצבאית של רומא, רומא הרחיבה את תחומי שלטונו, הוא החזיק צבא עצמאי, טבע מטבעות, בנה ערים ומצודות, נהנה בחלק מהזמן מפטור ממיסים והיה חופשי מהתערבותו של הנציב הרומי בסוריה בענייניו.

ב.תמיכה באוכלוסייה הלא יהודית בא"י: לכל אורך תקופת שלטונו גילה הורדוס יחס אוהד לאוכלוסייה הנוכרית בא"י וביסס בעזרתם את שלטונו ואת צבאו. בא"י ישבו תושבים נוכרים בעלי תרבות הלניסטית אוכלוסייה זו התגוררה בישובים משלה וכן בערים מעורבות כגן טבריה וקיסריה. בין האוכלוסייה היהודית לבין האוכלוסייה ההלניסטית שררו יחסי איבה, שאף הגיעו לאלימות פיזית. הורדוס גילה כלפיהם יחס מועדף וראה בהם אוכלוסייה נאמנה וגייס רק אותם לצבאו. הורדוס בנה עבורם ערים ומקדשים, תמך בעידוד התרבות ההלניסטית ומימן טקסים דתיים ותהלוכות שפיארו את האלים היוונים.

הסבר מדוע מאפיינים אלה גרמו לרבים בחברה היהודית לראות בשלטונו- שלטון זר.

א. נאמנות לרומא: היותו של הורדוס מלך בחסות רומא הובילה לשנאת היהודים כלפיו. היהודים ראו בו עבד אדומי ושליט זר ,אותה רומא שגזלה מהעם את חירותו המדינית ואת שלטונו של בית חשמונאי. מקור כוחו היה נעוץ ברומא והדבר חייב אותו למעשים שעוררו את התנגדות העם- הורדוס השתתף בפולחן הקיסר שהיה בעיני היהודים עבודה זרה, הקים מקדשים לקיסר, ערך משחקים לכבוד הקיסר ונהג לבקר ברומא ולארח את גדולי רומא. היהודים שנאו את משטר הדיכוי, שבנה הורדוס ,מלך בחסות הרומאים, על חורבנה של מדינת החשמונאים, בשל חששו מאופוזיציה לשלטונו חיסל את צאצאי בית חשמונאי ותומכיהם. הורדוס הפך את הארץ ל"מדינת משטרה" –כלא אלפים בבתי סהר, בהטלת אימה ופחד ביקש להבטיח את נאמנות היהודים)

ב. תמיכה באוכלוסייה הלא יהודית בא"י: יחסי איבה ששררו בין היהודים לבין הנוכרים, הורדוס טיפח את האוכלוסייה הנוכרית ,בנה עבורה את הערים ,סבסטיה שבשומרון ואת קיסריה, בה בנה נמל, קיסריה הפכה לאחת הערים החשובות בא"י ולמתחרה העיקרית של ירושלים , הורדוס  העניק לממלכתו אופי הלניסטי בנה ערים הלניסטיות בהן תיאטראות, היפודרום, גימנסיונים ומרחצאות. תמיכתו ופעלו למען האוכלוסייה הנוכרית גרמה ליהודים לראות בו שליט זר.

מחוון:  2 מאפיינים- 5 (3+2), הסבר 3 (2+1)

.ב הצג שתיים מתוצאות המרד הגדול בשניים מהתחומים הבאים: דתי, דמוגרפי, מדיני וכלכלי.

הסבר שתיים מהסכנות שנשקפו לעם היהודי בעקבות חורבן בית המקדש ה-2. (12 נקודות).

תוצאות המרד

1.בתחום הכלכלי - במהלך המרד נשרפו ונעקרו ישובים רבים, יבולים הושחתו, החקלאות נפגעה והפעילות בכלכלית שותקה. עצים רבים נכרתו הן ע"י החיילים הרומאים והן ע"י המורדים. כאמצעי ענישה קולקטיבי החרימו הרומאים קרקעות של יהודים באזורים שהשתתפו בקרבות ויהודים רבים איבדו את אדמותיהם. האדמות נחשבו לרכושו של הקיסר. חלק מהאדמות נמסרו למקורבי השלטונות הרומאים, חלק נמכרו לכל המרבה במחיר ובעיקר לנוכרים. היהודים שנושלו מאדמותיהם הפכו לאריסים. על היהודים הוטלו מיסים כבדים כמו מס גולגולת וכן אולצו לעבוד עבודות כפייה שהטילו שלטונות רומא כמו סלילת דרכים, תיקון גשרים, חפירת תעלות וכד'. בית המקדש וירושלים היו גורם מלכד ומאחד של העם היהודי, הם שימשו מוקד לפעילות כלכלית ענפה ומקום מפגש חברתי עבור העם כולו. בעקבות החורבן תערערו כל אורחות החיים שהיו קשורים לבית המקדש וירושלים.

1.בתחום הדמוגרפי- אובדן בנפש והנזקים לרכוש

יהודים רבים נהרגו במרד. יוסף בן מתתיהו נוקט במספר מיליון והיסטוריון רומי (טקיטוס) מוסר על 600,000. כנראה ששני המספרים מוגזמים אך ברור שהיו הרוגים רבים ובעיקר בירושלים. רבים מאלה שנותרו בחיים נלקחו כשבויים ונמכרו לעבדות וחלקם נלקחו לשמש כגלדיאטורים. האוכלוסייה היהודית התדלדלה (בגלל ההרוגים והשבויים הרבים, הרומאים לא הגלו את היהודים) אך הם עדיין היו הרוב בא"י.

הסכנות שנשקפו לעם היהודי

1.סכנה להמשך קיומו של העם היהודי ללא מקדש- לאחר החורבן הסכנות היו קיומיות וממשיות: האם העם היהודי ימשיך להתקיים ללא מקדש שבו התקיים עיקר הפולחן היהודי? אבדה ירושלים שנתפסה כעיר הבירה הקדושה של העם היהודי, אבדה הכהונה הגדולה שהייתה ההנהגה של העם ,התבטלה הסנהדרין ,שהייתה מוסד ההנהגה המרכזי של העם. למעשה אבדו ארבעת היסודות שליכדו את העם היהודי מבחינה דתית ולאומית. הסכנה הייתה שהייאוש, תחושת הכאב ,הטענות כלפי האל והצגת שאלות נוקבות - כיצד יתכן שאלוהי ישראל ,האוניברסאלי הכול יכול ,לא הגן על עמו ועל מקדשו – יובילו להתפוררותה של החברה היהודית.

2.הסכנה מהנצרות -  האמונה במשיחיותו של ישו הציעה חלופה דתית, שאינה אלילית  .יש לזכור שהנוצרים הראשונים היו יהודים והם חיו בקרב היהודים בא"י כתוצאה מהחורבן גבר מספר היהודים שהצטרפו לכת הנוצרית.

מחוון: 2 תוצאות: 7(4 +3, 2 השפעות 5 (3+2)

7. מרד בר כוכבא

א. הצג את הגורמים לפרוץ מרד בר כוכבא

לפרוץ מרד בר כוכבא (132-135 לספירה) היו מספר גורמים ומרכזי מביניהם הוא מדיניותו של הקיסר הרומי אדריאנוס כלפי היהודים ואי נכונותו להמשיך בהסדרים שהיו מקובלים על קודמיו. 

הגורמים לפרוץ המרד היו:

א. האכזבה מהבטחותיו של אדריאנוס, והתוכנית להקמתה של עיר אלילית במקום ירושלים ובליבה מקדש לזאוס.

אחרי המרד הגדול (66-73 לספירה) עמדה ירושלים חרבה והיחידים שישבו בה היו חיילי הלגיון הרומאי שהרסו אותה.

הקיסר הרומאי אדריאנוס, שעלה על כסאו בשנת 117 לספירה החליט, בניגוד לקודמיו, שצריך לשקם ולאחד את האימפריה ולהימנע מסעות כיבושים נוספים. בנוסף, הקיסר, שהיה נציב בסוריה לפני מינויו לקיסר, והכיר יהודים רבים, אמר שיש ”להגיע לידי הסדר עם היהודים בדרכי שלום ונועם“, וכי על חורבותיה של ירושלים תקום עיר ובליבה מקדש.

מכאן גודל האכזבה והזעם שאחזו בציבור היהודי בארץ ישראל כשהודיע הקיסר, בעת ביקורו בארץ שיש בכוונתו: 

1. לא לבנות מקדש לאלוהי ישראל על חורבותיו של הר הבית, אלא — מקדש אלילי.

2. לבנות על חורבותיה של ירושלים עיר הלניסטית ואלילית ולא לשקמה עבור היהודים. עיר שבה תשלוט העבודה הזרה ולא עבודת האלוהים.

לפי ההיסטוריון קסיוס דיון הייתה ההחלטה לבנות עיר אלילית בירושלים, ובה מקדש אלילי, העילה הראשית לפרוץ המרד.

איננו יודעים מה גרם לשינוי בדעתו של הקיסר לגבי היהדות והיהודים, והביאו להחליט החלטה כה מתגרה בהם. מכל מקום בניית העיר האלילית תאמה את מדיניותו לתת לאימפריה כולה ציביון אחד ברוח ההלניזם, כפי שהרומאים תפסו אותו.

ב. הגזירה בדבר איסור המילה (ברית המילה) וסירובו של אדריאנוס לפטור את היהודים מגזרה זו.

הסבר נוסף לפרוץ המרד הוא האיסור על מילת הזכרים שהוכנס כחוק באימפריה על ידי אדריאנוס. למעשה היה האיסור על המילה הרחבה ופרשנות של חוק קודם שאסר על סירוס הטלת מומים בגוף האדם.

היהדות נחשבה בחוק הרומאי ל”דת מותרת“ כלומר, דת שהשלטונות מכירים בה ומעניקים למאמיניה את הפריווילֶגיה לשמור על חוקי דתם ולא להיות כפופים לחוקים הפוגעים באמונתם. בדרך זו, לדוגמא, לא חלה על היהודים החובה להציב במקדשם את פסל הקיסר וקיום הפולחן לכבודו(מלבד קורבן לשלום הקיסר), חוק שנכפה על כל המקדשים האחרים באימפריה. לכן חשבו היהודים, כנראה, שהרחבת החוק בדבר איסור המילה לא יכול עליהם, כפי שקרה בעבר לא פעם. אולם לא כך היה. הקיסר התעקש על קיום החוק וסרב להוציא את היהודים מהכלל.

היה זה חלק מרפורמה, אותה ניסה אדריאנוס לבצע. הוא ניסה לכפות את האידיאלים של התרבות ההלנית (היוונית) ברחבי האימפריה. התרבות ההלנית ראתה בהערצת הגוף הגברי המושלם דבר מרכזי (האלים תוארו, צוירו ופוסלו תמיד כמי שיש להם גוף גברי מושלם וסימטרי). בברית המילה ראו  בתרבות זו פגיעה בשלמות הגוף, ועיוות של חוקי הטבע.

לא הייתה זו הוראה שנועדה לפגוע ביהודים באופן ספציפי, (כמו גזרות אנטיוכוס לדוגמא), משום שברית המילה הייתה נפוצה במקומות נוספים (אצל כוהני מצרים למשל), אולם הפעם, בניגוד לעבר, סרב הקיסר לפטור את היהודים מחוקים שלא תאמו את אמונתם, כפי שהיה נהוג בקיסרות הרומית מאז ומתמיד. ברית המילה שנועדה לציין את הברית שבין אלוהים לעם ישראל היא אחת המצוות והטקסים החשובים בדת היהודית האיסור עליה נתפסה על ידי רבים בציבור היהודי כניסיון להכריז מלחמה על היהדות בניסיון להשמידה.

ג. מתח דתי ותסיסה משיחית (ציפיה לבוא המשיח).

הבטחתו של אדריאנוס בראשית דרכו לבנות את ירושלים ואת המקדש, יצרו בקרב יהודים רבים ציפיה והתרגשות לחידוש ימיו של המקדש ולבואה של הגאולה. כותב על כך ההיסטוריון שמואל ספראי ”למעשים אלו (ההבטחות לעיר ומקדש) של הקיסר הרומי היה הד רב בקרב היהודים בארץ ובתפוצות. החלה נהירה גדולה לירושלים ונעשו הכנות ארגוניות וכספיות לבניית המקדש“. רבים ראו בהבטחה את ראשיתו של תהליך גאולה מתקרב וסימן לבואו של המשיח.

האכזבה והכעס שבאו אחרי ביטול הבטחותיו של הקיסר הביאו רבים למסקנה שיש ליטול יוזמה כדי לקרב את הגאולה בכוחות עצמם ולצאת למרד כנגד האימפריה הרומית הגדולה והחזקה.

עדות לכך אנו מוצאים בכך שגְדול הדור, ואחד מגדולי חכמי ישראל שבכל הדורות, רבי עקיבא, ראה בבר כוכבא את המשיח ותמך במרד בצורה פעילה, ובעקבותיו חכמים נוספים שראו בו ראש וראשון.

מחוון: 3+3+2=8

ב. הצג שלוש  מתוצאות מרד בר כוכבא

תוצאותיו של מרד בר כוכבא מבחינת הישוב היהודי ביהודה בפרט ובא"י בכלל היו קטסטרופליות. הרומאים חיסלו ביסודיות את רוב הישובים היהודיים ביהודה, תוך שהם טובחים אלפי גברים, נשים וטף ללא הבחנה. ואם לא די בכך, ניסו הרומאים לבטל את השפעת היהודים, דתם ותרבותם ביהודה והפכו את ירושלים לעיר אלילית: איליה קפיטולינה.

תוצאותיו העיקריות של מרד בר כוכבא היו:

א. גזרות השמד. (גזרות דת שנועדה להעביר את היהודים על דתם. אין הכוונה להשמדה פיזית).

עוד לפני סופו של המרד, כשכבר היה ברור שהרומאים עומדים לנצח, הטיל אדריאנוס על היהודים, בנוסף לאיסור המילה, גזרות שמד שנועדו להעבירם על דתם. בין הגזרות איסור כינוס הסנהדרין, קריאת התורה בציבור, איסור על תפילות בציבור, איסור על הקהלת אנשים לשם לימוד תורה, איסור על מינויים והסמכתם של תלמידי חכמים, איסור על קיומו של בית דין, הדלקת נרות שבת ונרות חנוכה, איסור על אכילת מצה, תקיעת שופר, ישיבה בסוכה, נטילת לולב ועוד.

הגזרות לא כפו על היהודים לעבור על מצוות דתם בכוח, (כמו בגזרות אנטיוכוס), אלא היו ניסיון לעקור את בסיסה של היהדות, קרי לימוד התורה וקיום המצוות, על מנת למנוע את המשך קיומה הרוחני. היה כאן ניסיון לפגוע באותם מוסדות ואנשים המאפשרים את קיומה של הדת היהודית כדת בעלת מוסדות עצמאיים (בתי הדין, הישיבות מוסד החכמים).העונש למי שעבר  על האיסורים היה מוות בעינויים קשים, עינויים או קנס כספי כבד. עם הטלתן של הגזרות התקיים ויכוח כיצד יש לנהוג ותגובת היהודים לא הייתה אחידה:

רבים המשיכו לקיים בסתר את המצוות שאפשר היה לקיים, מבלי להיתפס והמשיכו במידת יכולתם לשמור על דתם. אם נתפסו הכחישו וניסו להימנע מהעונשים שהטילו הרומאים. הייתה כאן הכרה בחוסר הטעם שבהתנגדות לרומאים ולקבלת שלטונם. היה מיעוט של חכמים ושל אנשים פשוטים שעבר על האיסורים בפומבי, תוך סיכון חיים ואי קבלת הדין ואי קבלת שלטונה של רומא עליהם. חכמים אלה העדיפו למות על ”קידוש השם“, כלומר העדיפו מוות בעינויים ולא לעבור מצוות האלוהים ועל הדברים שנתפסו בעיניהם כקדושים ביותר. היו שלימדו תורה בפומבי, היו שמינו חכמים וכו'. הללו נודעו כ”עשרת הרוגי מלכות“ (מלכות=השלטון), ביניהם גדולי הדור.

הגזרות בוטלו כעבור כמה שנים, בימי יורשו של אדריאנוס, אנטוניוס פיוס.

ב. חורבן יהודה. התרוקנותה מיהודים, ושינוי שמה של הארץ ל Syria Palstina.מרד בר כוכבא חיסל כמעט לחלוטין את הישוב היהודי ביהודה. במהלך המרד ובסופו השמידו הרומאים ביסודיות את הישוב היהודי ודאגו לכך שהוא לא יוכל להתאושש יותר. חורבנה של יהודה היה בכמה מישורים:

1. מבחינה דמוגרפית: במהלך המרד נהרגו כשליש מיהודי ארץ ישראל.

יהודה התרוקנה כמעט לחלוטין מיושביה היהודיים. הרומאים הרגו גברים, נשים, זקנים וטף, כולל אנשים שנמלטו וניסו להתחבא מאימת הרומאים. רבים מתו ברעב וכתוצאה ממגפות תוך כדי הקרבות ובסופם. אלה שלא נהרגו (ביהודה), נמכרו לעבדות. (כמות העבדים היה כה עצומה שמחירו של עבד היה נמוך יותר מזה של סוס). 

במרד נהרגו כמעט כל גדולי הדור, החכמים ותלמידיהם מה שפגע מאד במעמד הבכורה שהיה ליהדות א"י עד כה.

2. מבחינה פיזית: הישובים היהודיים ביהודה נהרסו כליל. הרומים הפקיעו קרקעות רבות וקרקעות רבות אחרות נותרו ללא בעלים. האוכלוסייה היהודית ביהודה לא התאוששה יותר אחרי המרד, והמרכז היהודי בארץ ישראל עבר לגליל.

3. הרומאים שרצו למחוק כל קשר בין יהודה לבין היהודים החליטו לשנות את שמה של הארץ מיהודה, כפי שנקראה מימים ימימה ל Syria Palstina (פלסטינה על שמם של הפלשתים). מאז ועד חזרתם של היהודים לארצם נקראה יהודה ולאחר מכן כל הארץ פלסטינה.

ג. הקמתה של עיר אלילית על חורבותיה של ירושלים (EliaCapitolina) והקמת מקדש ליופיטר על הר הבית.

כחלק מתוכניתו ציווה אדריאנוס על הקמת של עיר בסגנון הלינסטי, איליה קפיטולינה, על חורבותיה של ירושלים. בעיר הוקם גם מקדש ליופיטר, האל הראשי בפנתיאון הרומאי. במקדש הוצב גם פסלו של הקיסר ופולחנו נחגג במקדש. יסודה של העיר חל בתשעה באב בשנת 136. העיר הוקמה במהירות רבה והובאו אליה מלבד חיילי הלגיון הרומאי שחנה במקום גם מתיישבים יוונים מיושבי הארץ. נבנו בה תיאטרון, קרקס, מרחצאות ומקדשים לאלים היונים והרומים. כל קשר בין העיר ליהדות וליהדות נמחק והושמד.

הסבר שתי השפעות של מרד בר כוכבא על העם היהודי

מרד בר כוכבא והחורבן שבא בעקבותיו השפיעו על תולדות ישראל יותר מהשפעותיו של המרד הגדול וחורבן המקדש.

למרד היו השפעות ארוכות טווח על גורלה יהדות ארץ ישראל ועל מהלכה של ההיסטוריה היהודית:

א. מרד בר כוכבא היווה נקודת מפנה ביחס שבין ארץ ישראל לבין הגולה. החל מסוף המרד חלה ירידה דרסטית במרכזיותה ובחשיבותה של ארץ ישראל, ומרכז הכובד של החיים היהודים עובר לבבל, הגדולה בגלויות. אמנם לאחר המרד חלה התאוששות מה כשמרכז הכובד של החיים היהודיים עבר לגליל אך לא לאורך זמן. החל מאמצע המאה השלישית הופכת בבל למרכז וא"י לפריפריה. המצב ילך ויחמיר במאות הבאות עד להידלדלותה המוחלטת של יהדות ארץ ישראל, שמספר היהודים החיים בא הלך וקטן עד שנהפך למיעוט זניח.

ב. ירידת קרנה של היהדות, והפסקת תהליך ההתגיירות.

התבוסה במרד בר כוכבא גררה אחריה יחס של איבה וזלזול ליהדות וליהודים באימפריה הרומאית. לפתע נראתה היהדות דת מובסת. תבוסתה, כך תפסו זאת רבים, סימלה את ניצחונה של האלילות על היהדות. התבוסה נחשבה סימן לכך שהיהדות איננה דת אמת. היהדות פסקה מלהיות דת נערצת בקרב השכבות המבוססות באימפריה הרומאית, כפי שהיה הדבר עד ימי המרד.

כתוצאה מתהליך זה הפסיק כמעט לחלוטין תהליך ההתגיירות שהלך וצבר תאוצה עד למרד. מעתה יחפשו להם אותן קבוצות דת מונותאיסטית חדשה שתענה על מאוויהם: הנצרות, שכוחה ילך ויגבר.

ג. המעבר מאקטיביות מדינית ורוחנית לפסיביות וציפיה לגאולה מידי שמים (בעתיד הלא ידוע):

ראשית, גרם המרד לכך שהיהודים איבדו לחלוטין את יכולתם לנהל מדיניות עצמאית מבחינה מדינית וצבאית. שוב לא ישלוט עם ישראל בארצו ובגורלו, אלא יחיה תמיד חיי מיעוט בתוך חברת רוב, נתון לחסדם של שליטים ומדינות.

שלטונה של רומא התקבל, כפי שאמרו חז"ל: "אומה זו מן השמים המליכוה", כלומר שלטונה הוא רצון האלוהים ואסור למרוד בה, להפך ”יש לחלוק כבוד למלכות“.

הפסקת יכולת העמידה וההתמודדות העצמאית של הציבור היהודי הביא גם לתפיסת עולם פסיבית בנושא הגאולה. הרעיון שהמשיח עומד לבוא עכשיו (בר כוכבא נחשב כמשיח בעיני רבי עקיבא), ושהעניין תלוי במעשיהם של בני האדם, הפך לְמה שאנחנו מכנים ”חזון אחרית הימים“, כלומר, מאורע שהוא מחוץ לזמן, מחוץ להיסטוריה, שיגיע לפי החלטתו של אלוהים אי שם בעתיד הלא ידוע.

מחוון: הצג שלוש  מתוצאות מרד בר כוכבא. (3+2+1)הסבר שתי השפעות של מרד זה על העם היהודי (3+3)

 מותאם.

1. הגדר לאומיות- לאומיות: תופעה חברתית פוליטית בעלת שני מרכיבים:

א. רגש השתייכות, נאמנות וגאווה ללאום שיש לו מאפיינים המייחדים אותו מלאומים אחרים, ורצון להתמיד בהשתייכות הזאת. 

ב. אידיאולוגיה פוליטית שמטרתה היא עצמאות האומה בטריטוריה משותפת, שלבני הלאום יש זיקה אליה, (כלומר הקמת מדינה לבני הלאום). 

לאומיות היא פרי הצירוף בין הרגש הלאומי, או התודעה הלאומית - תחושת ההשתייכות ללאום והדבקות בו. לבין התביעה למסגרת מדינית-פוליטית, כלומר הקמת מדינת הלאום, מדינה ריבונית של לאום שרובו חי בגבולותיה ומהווה את הרוב בתוכה. 

הלאומיות מתפתחת כאשר קבוצה מאמצת לעצמה שאיפות פוליטיות ופועלת להגשמתן. זוהי אידיאולוגיה של קבוצה (הלאום), שמטרתה להצדיק פעולות כמו שינוי גבולות, הדחת שליטים, הקמת מדינה וקביעת הממשל. הלאומיות מתקיימת בפועל במדינה עצמאית, שבה העם בוחר את מוסדות השלטון שלו על פי חוקיו, וגבולותיה מוכרים על ידי המדינות השכנות.

והצג שני מאפיינים של הלאומיות המודרנית.

1. מאפיינים של הלאומיות המודרנית

1.מן ההיבט הפוליטי- הלאומיות מערערת על הלגיטימיות של מוקדי הכוח הקודמים- שושלות המלוכה, האצולה והכנסייה, ודורשת להעביר את מוקדי הכוח והשלטון ללאום. שאיפת הלאום היא לבטא את עצמו בצורה פוליטית, באמצעות הקמת מדינה עצמאית- מדינת לאום ריבונית ,שתאחד במסגרתה את כל בני הלאום.

2.מן ההיבט החברתי- הלאומיות, המבטאת את תחושת השייכות והנאמנות ללאום,  היא מגשרת על  פני הבדלים כגון פערים חברתיים, פערים כלכליים ומסורות אזוריות. הלאומיות שימשה כמוקד לתחושת שייכות ולהזדהות של הפרט בחברה המודרנית. כאשר מוקדי הזהות הקודמים –כמו הדת- אבדו חלק גדול מכוח המשיכה שלהם, הופיעה הלאומיות המודרנית כמרכיב של הזדהות. המרכיב החשוב של תופעת הלאומיות היא הנאמנות בין הפרטים המשתייכים ללאום.

3.מן ההיבט התרבותי- הזהות הלאומית מתגבשת בדרך כלל סביב מולדת, אליה קשור הלאום, ובה נוצרה הזהות הלאומית. הלאומיות מחייה מסורות קיימות ומעשירה אותן. תרבות הלאום מורכבת מסמלים, מיתוסים, סיפורים, שפה, זיקה לדת, זיכרון היסטורי, טיפוח אתרי זיכרון, שירים, תלבושות מסורתיות, מאכלים .התנועות הלאומיות מדגישות תרבות לאומית ואופי לאומי לכל המגוון התרבותי היה תפקיד מרכזי בגיבוש הזהות הלאומית והגאווה הלאומית ובגיוס המוני העם למען הרעיון ה

2. מטרת המאבק הלאומי: במאה ה-19 נאבקו העמים למען שחרור משלטון זר והשגת עצמאות לבני הלאום בטריטוריה מוגדרת ,בארצן במולדתן כמו למשל היוונים, או למען איחוד לאומי: איחוד של כמה מדינות שבהן חי הלאום למדינה אחת גדולה, כמו גרמניה. מאבקים אלה כללו שימוש באמצעים צבאיים ובאמצעים מדיניים - דיפלומטים.

3. הדרכים להשגת היעדים הלאומיים: מנהיגי התנועות הלאומיות השתמשו בדרכים שונות להשיג את יעדיהן הלאומיים: דיפלומטיה ,הסכמים מדיניים ,הסתייעות בבעלות ברית, מלחמה ומאבקים אלימים. צעדיהם תוכננו והותאמו להתפתחויות המדיניות השונות שחלו באירופה. התנועות בנו לעצמן ארגונים כלכליים, מדיניים וצבאיים כדי להשיג את מטרותיהן הלאומיות.

מחוון: הגדרה- 5.3 נק', 2 מאפיינים: 5+3

2. גורם אחד שסייע למאבק הלאומי ביוון

רעיונות ההשכלה, המהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליאון סייעו בכך שהשפיעו על האגודות המהפכניות שהחלו את המאבק הלאומי ביוון.

סוחרים יוונים עשירים שהיגרו מיוון מימנו בכספם את המאבק הלאומי והקימו בתי ספר ללימוד השפה היוונית ותרבותה.  כל זאת במטרה להצמיח שכבת משכילים שתאבק על שחרור יוון.

המעצמות רוסיה, בריטניה וצרפת. רוסיה רצתה להחליש את האימפריה העות'מאנית כדי לחדור לים התיכון. בריטניה רצתה להחליש את האימפריה העות'מאנית ולמנוע כניסה של רוסיה למזרח התיכון, צרפת תמכה בצעדי בריטניה. מעצמות אלה שלחו צבא שסייע מאד למורדים היוונים, שהיו חסרי ניסיון צבאי. עזרה זו סייעה רבות למורדים היוונים, ובסופו של דבר הכריעה את הכף ויוון זכתה לעצמאות

גורם אחד שעיכב את המאבק הלאומי ביוון

כוחה הצבאי של האימפריה העות'מאנית - התורכים רצו להמשיך ולשלוט ביוון, לכן עשו את מירב המאמצים לדכא את המרד היווני. השולטן העות'מני פנה למוחמד עלי, שהיה השליט של מצרים, מטעם האימפריה העות'מנית, וזה  סייע לעות'מנים בדיכוי המרד. העות'מנים, שנהנו מיתרון במספר הלוחמים ובנשק,   דיכאו באכזריות את המרד וטבחו ביוונים.

פילוג אצל היוונים - מנהיגי הכנסייה היוונית אורתודוכסית התנגדו למרד – הם גינו את המרד והכריזו כי המורדים הם בוגדים, הכופרים בקיומו של האל.  זאת משום שמנהיגי המורדים רצו להחיות את תרבות יוון העתיקה, שעמדה בניגוד לעיקרי הנצרות

מחוון: 2 גורמים: 6.3 +7 נק'

3.      הסבר את המטרה בהקמת ארגון השומר והצג את פעילותו.

המטרה בהקמת ארגון השומר הייתה להגן על המושבות שהוקמו בארץ. המושבות, עם הקמתן, סבלו ממעשי שוד. בני המושבות שכרו את שירותי השמירה של הערבים והצ'רקסים שחיו בארץ, אך מעשי השוד לא פסקו ופעמים רבות שיתפו השומרים פעולה עם השודדים. אנשי העלייה השנייה, כמו ישראל שוחט, הבינו כי האחריות על השמירה צריכה להיות בידיים יהודיות. מטרה נוספת הייתה, ליצור יהודי חדש, שיהיה מסוגל להגן על עצמו ועל אדמתו ולעבוד את האדמה – "כיבוש השמירה" ו – "כיבוש העבודה".

ארגון השומר הצליח להחליף את השומרים הערבים ולקבל את האחריות על השמירה ברוב המושבות בכל אזורי הארץ, תחילה בגליל ולאחר מכן במושבות ותיקות, כמו ראשון לציון, רחובות וחדרה. זאת ע"י עבודה מסורה ויעילה של השומרים בהדיפת מעשי שוד, שבמהלכם נגרמו להם אבידות, תוך גילוי אומץ לב, שיצר הרתעה של השודדים הערבים. רכישת מיומנות אישית של השומרים. זו כללה שימוש יעיל בנשק ומרוצי סוסים. שמירה עפ"י מנהגי הערבים, תוך מיעוט בשימוש בנשק, במטרה להימנע מנקמת דם. שילוב בין שמירה לעבודה, כלומר השומרים שמרו במושבות שבהן עבדו כפועלים חקלאים. לצורך כך הקימו "לגיון עבודה", בעל אופי חלוצי כיבושי, שביצע עבודות חקלאיות קשות של סיקול הקרקע/ סילוק סלעים, ייבוש ביצות וחרישת האדמה. הם חיברו בין השמירה להתיישבות. כל חבר התחייב להקדיש שנה אחת לפחות לעבודה חקלאית. הם הקימו שני ישובים חדשים: תל עדשים (1913, בעמק יזרעאל) וכפר גלעדי (באצבע הגליל, במהלך מלחמת העולם הראשונה), שהיה "ישוב ספר" ונועד להגן על הגבול הצפוני של הישוב היהודי.

מחוון:  המטרה- 7 נק', פעילות -6.3 נק'.

4.הסבר את הסיבות לעליות לארץ ישראל - בשנים 1881 – 1914 הגיעו לארץ ישראל כ – 50 אלף עולים. רוב העולים הגיעו מרוסיה ומרומניה ומיעוטם מתימן. עולים אלה הגיעו לארץ מהסיבות הבאות:

אנטישמיות ברוסיה ורומניה – בשנת 1881 פרצו בדרום רוסיה פרעות הידועות בשם "סופות בנגב". בפרעות אלה נפגעו יהודים רבים ורכושם נהרס או נבזז.  בשנת 1903 נערך פוגרום בעיר קישינב, בהן נרצחו 49 יהודים, מאות נפצעו ומאות בתים נהרסו ונשדדו.  בהמלך מלחמת רוסיה יפן (1904 – 1905 ) נרצחו  מאות יהודים, אלפים נפצעו ונהרסו עיירות יהודיות. הפרעות נערכו על התושבים, אך השלטון הרוסי לא עשה דבר כדי לעצור אותן והיו מקרים בהם עודד אותן. ביטויים נוספים לאנטישמיות היו: הגבלות שהוטלו על היהודים כמו למשל איסור מסחר בימי א' ובחגי הנוצרים, הגבלת מספר התלמידים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה. גירוש היהודים ממוסקבה 1891. 

גזרות שהוטלו על יהודי תימן – בקרב העולים בעלייה הראשונה הייתה קבוצה של יהודים מתימן, שעלו, בין היתר, בגלל גזירות שהטיל עליהם השלטון כמו: אילוץ ילדים להתאסלם, הטלת עבודות בזויות על היהודים ועוד.

הרצון לממש את הלאומיות היהודית – משבר אוגנדה ומותו של הרצל גרמו למשבר בתנועה הציונית בכלל ובזרם המדיני בפרט, ורבים מהציונים חיפשו את הדרך להגשים את הציונות. העלייה לארץ ישראל הייתה אחת הדרכים להגשמה.

פנייה מארץ ישראל – בשנת 1905 פירסם המחנך יוסף ויתקין עלון שבו הוא עודד עליה המבוססת על עקרונות של עבודת אדמה בארץ המולדת. ויתקין עודד את הצעירים ואמר "עורו עורו צעירי ישראל, קומו לעזרת העם! עמנו גווע!, עזבו לנצח בלי צל של חרטה, את כל אשר הוקרתם עד עתה – ובואו לעבודת העם." עלונו של ויתקין שעליו הוא חתם "קבוצה של אנשים צעירים מארץ ישראל" השפיע וחידש את המאמצים הציונים ואידיאלים באירופה.

תמורות (שינויים) בארץ ישראל – השינויים שחלו ביישוב היהודים בארץ. הקמת השכונות החדשות מחוץ לחומות בירושלים, הקמת ישובים חקלאיים, פיתוח מערכת חינוך שבה למדו לימודי חול, חקלאות ושפות. כל אלה היוו גורמי משיכה ליהודים מהתפוצות.

מחוון: 3 סיבות: 6, 4.3, 3 נק'

5.      כותרת ספרו של הרצל היא "מדינת היהודים". כותרת המשנה היא: "ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים" הסבר את כותרת הספר ואת כותרת המשנה של הספר.

בשנת 1896 פרסם הרצל את ספרו "מדינת היהודים". בספר זה מציג הרצל את בעיית היהודים, היא האנטישמיות ומציע פתרון לבעיה זו. הפתרון הוא הקמת מדינה לעם היהודי. לדבריו כל הניסיונות לפתור את בעיית היהודים עד כה נכשלו. האמנסיפציה שהייתה במערב ובמרכז אירופה, כשלה. אמנם היהודים זכו בשוויון זכויות, אך שוויון זה התקיים להלכה, בעוד החברה המקומית דחתה אותם. במזרח אירופה, היהודים לא זכו באמנסיפציה וסבלו מפוגרומים, ומאפלייה קשה. גם ניסיונות ההגירה של היהודים למדינות אחרות לא צלחו. לכל מקום אליו הגיעו היהודים, האנטישמיות הגיעה יחד איתם. לכן, הדרך היחידה לפתור את בעיית היהודים היא הקמת מדינה יהודית. ומכאן שמו של הספר "מדינת היהודים".

כותרת המשנה מדגישה את הפן המדיני – מדינה לעם היהודי, כאמצעי יחיד לפתור את בעיית היהודים. הרצל האמין כי הדרך לעשות זאת היא בעזרתן של מעצמות אירופה, אשר תתנה ליהודים צ'רטר – אישור התיישבות. פתרון זה הוא מודרני משום שהוא מבטא את התופעה המודרנית – החדשה שצמחה באירופה – הלאומיות. תופעה המדגישה את שאיפתם של העמים להגדרה עצמית.

מחוון: הסבר הכותרת- 7, הסבר כותרת המשנה- 6.3

 מעבר לשאלון - לחץ כאן