היסטוריה מוגבר - תולדות יפן המודרנית: סיכום מלא ע"פ מיקוד קיץ תשע"ג

הגימנסיה העברית הרצליה: סיכום נושא תולדות יפן

מהדורה המותאמת למיקוד קיץ 2013/ערך איתמר לוי

המיקוד/תוכן עניינים (העמודים בסוגריים מפנים לספר "יפן המודרנית" של בן עמי שילוני):

1. היבטים נבחרים בצמיחתה של יפן המודרנית

א.      עיצוב המשטר הקיסרי ביפן. (עמ' 43 – 53, 112-103)

ב.      ביטויי התמערבות ומודרניזציה בצבא, בחינוך, בתעשייה ובדת. (עמ' 74-53, 90-78)

3. משטר, כלכלה, חברה ומדיניות חוץ בשנות ה-2

א.      תהליכי דמוקרטיזציה ביפן בממשלי הארה וקאטו. (עמ' 169-167, 173-171)

ב.      התפתחותה הכלכלית והבעיות החברתיות של יפן בשנות ה-20. (עמ' 174-173)

5. יפן במלחמת העולם השנייה

א.      המתקפה היפנית בפרל הרבור ב-1941 – מטרותיה, תוצאותיה והשפעותיה. (עמ' 224-222)

ב.      ההישגים הצבאיים והטריטוריאליים של יפן במלחמה. (עמ' 224-223)

ג.       "הסדר החדש" היפני במזרח בזמן המלחמה – התפיסה והניסיון לממשה.(עמ' 230-224)

ד.      שלבים מרכזיים בקריסתה של יפן במלחמה עד כניעתה. (עמ' 238-230)

6. הקמתה של יפן חדשה – מממשל כיבוש צבאי למדינה עצמאית דמוקרטית

א.      דרכי הפעולה של ממשל הכיבוש הצבאי האמריקני ביפן. (עמ' 243-241)

ב.      דה-מיליטריזציה, כינון דמוקרטיה ורפורמות בחינוך ובכלכלה. (עמ' 253-244)

ג.       סיום הכיבוש האמריקני בעידן של תחילת המלחמה הקרה. (עמ' 256-253)

8. הזינוק הכלכלי של יפן ברבע האחרון של המאה ה-20

א.      ההכוונה הממשלתית של המשק היפני והסדרת יחסי העבודה (עמ' 276-271)

ב.      ההתפתחות התעשייתית והתחרות עם ארה"ב. (עמ' 279-276, 286-283)

ג.       התוצאות וההשפעות החברתיות של הזינוק הכלכלי. (עמ' 301-287)

ד.      השפל הכלכלי בשלהי המאה ה-20. (עמ' 325-323)

ה.     היחסים בין יפן ובין סין ושתי הקוריאות. (עמ' 320-318)

ו.        שאיפת יפן למעמד בינ"ל גבוה יותר. (עמ' 323-320)

 הערה:

כל שימוש בחוברת הנ"ל באחריות המשתמש בלבד, ואין העורך אחראי לשגיאות שעשויות להופיע בסיכום זה. נשמח כמובן לקבל הערות ותיקונים. באיחולי הצלחה בבחינה ולמידה פורייה. 

הסיכומים מתבססים בעיקר על ספרו של בן עמי שילוני - תולדות יפן המודרנית והוא הספר המחייב למבחן.

 1.    היבטים נבחרים בצמיחתה של יפן המודרנית

א. עיצוב המשטר הקיסרי ביפן  ב. ביטויי התמערבות ומודרניזציה בצבא, בחינוך, בתעשייה ובדת

רקע - פתיחת שערי יפן ע"י ארה"ב (החל מ-1853)

ציוני דרך משמעותיים:

1853 – פתיחת שערי יפן ע"י ארה"ב

1868 – רסטורציית מייג'י

ב-1853, הגיע איש הצי האמריקני, הקומודור מת'יו פרי לחופי יפן בראש צי והציב לה אולטימאטום לפתוח את שעריה למסחר עם ארה"ב. ביפן נחלקו הדעות האם לקבל את התכתיב האמריקני או להתנגד לו בכוח. בסופו של דבר, גברו הכוחות הפרגמאטיים ובהתאם לכך נחתמו שני חוזים:

1854 – הסכם קנגאוה -  "הסכם שלום וידידות"

א)     פתיחת שני נמלים לתדלוק והצטיידות עבור ספינות אמריקניות: שימודה והאקודטה.

ב)     יחס הומניטארי למלחים אמריקניים שנקלעו לחופי יפן.

ג)       רשות לשגר תוך שנה וחצי נציג אמריקני ליפן.

ד)      כל זיכיון שתעניק יפן למדינה אחרת יוענק באופן אוטומטי גם לארה"ב.

הסכם זה סימן את סוף תקופת ההסתגרות של יפן ואת פתיחתה למערב.

ב-1858, נחתם החוזה השני – "הסכם הסחר והידידות", שהעמיק את פתיחתה של יפן:

א)     פתיחה של ארבעה נמלים נוספים: קנגאוה, נגסאקי, ניאיגטה והיוגו.

ב)     רשות לאזרחים אמריקניים להתגורר באותן ערי נמל, וכן באדו ובאוסאקה תוך קבלת חופש דת.

ג)       מסחר חופשי לאזרחים אמריקניים (לא כולל אופיום).

ד)      מכס יפני עד 5%.

ה)     מעמד אקסטריטוריאלי מבחינה שיפוטית.

ו)        הכנסת קונסולים לשטח יפן.

ז)       ארה"ב תמכור נשק ליפן ותפעיל השפעתה למנוע ממעצמות המערב האחרות לדרוש מיפן ויתורים נוספים.

א. עיצוב המשטר הקיסרי ביפן

הרקע לרסטורציית מייג'י:

הרסטורציה של מייג'י היא כינוי לתקופת קיסרותו של מוצוהיטו (1912-1868) שבמהלכה בוצעו שינויים דרמטיים בכל תחומי החיים ביפן: שלטון, צבא, חינוך, תעשייה וחוקה ומשפט.

פתיחת יפן למערב עוררה תסיסה קשה בקרב מעמד הסמוראים הזוטרים על רקע כלכלי, תרבותי ואף גזעי. ההתמרמרות של מעמד זה הופנתה כלפי השליט בפועל ביפן, השוגון, שנתפס כפי שאחראי להידרדרות כבודה של יפן. החלה תנועה בעיקר בדרום יפן נגד השוגון. התביעה הייתה להחזיר את השלטון לקיסר: "כבד את הקיסר, גרש את הברברים". ב-1867 עולה לשלטון קיסר חדש, מוצוהיטו בן ה-15 (1867). השוגון החדש כאקט של אחדות והשלמה הסכים להחזיר את סמכויותיו לקיסר. הקיסר קיבל את התפטרותו של השוגון תחת לחץ ההאנים (המחוזות) הדרומיים. השוגון למעשה הודח מכל תפקידיו ונחלותיו. השוגון שסבר שלא יפוטר, ארגן את כוחותיו למאבק. לאחר מאבק, הוכנע השוגון ע"י הצבא הקיסרי. לאחר שהשלים עם הדחתו קיבל השוגון נחלה מכובדת.

הרסטורציה של מייג'י משמעותה החזרת הכוח של השלטון מהשוגון לקיסר. הקיסר הופך באופן רשמי למנהיגה של יפן. כלומר – כל החוקים וההחלטות הם בשמו של הקיסר. הצהרת העקרונות פורסמה במסמך הידוע כ"שבועת חמשת הסעיפים".

הרסטורציה מבטאת גם את התמודדותה עם פתיחתה ע"י המערב ועל הצורך להתמודד עם השלכות תהליך זה. היא משקפת את הבחירה של יפן שלא להתעמת עם המערב אלא ללמוד ממנו בתנאים הסבירים ביותר.

הקיסר הפך באופן רשמי למנהיגה של יפן. כלומר – כל החוקים וההחלטות הם בשמו של הקיסר. הצהרת העקרונות פורסמה במסמך הידוע כ"שבועת חמשת הסעיפים".

שבועת חמשת הסעיפים

·        הקמת מועצת דיון ציבורית שבה תתקבלנה ההחלטות לאחר דיון יסודי.

·        בני כל המעמדות יפעלו במשותף לקידום ענייני המדינה. הסמוראים שאמורים להיות המעמד הנפגע בעצם מקבלים אפשרויות להשפיע בכל תחומי החיים. רמת הפקידות עולה כי הבחירה על פי כישרון. זהו ביטוי לדמוקרטיזציה.

·        פקידי הרשות, אנשי הצבא ובני העם הפשוט יוכלו למלא כל תפקיד, וכך לא יהיו עוד אנשים בלתי מרוצים.

·        מנהגים פסולים של העבר יבוטלו, ודברים יעשו ע"פ המקובל במערב (למשל הלבוש והתסרוקת של הסמוראים ייעלמו בהדרגה).

·        יפן תחפש דעת בעולם כולו כדי לחזק את השלטון הקיסרי.

"שבועת חמשת הסעיפים" היא הביטוי לצמיחתה של יפן המודרנית. עקרונותיה מבטאים את הפתיחות לטכנולוגיה המערבית, דמוקרטיזציה ראשונית וביטוי ללאומיות היפנית, שהם 3 מאפיינים של מדינה מודרנית.

יש לציין שהיה חשש כי הציבור יפרש את הרסטורציה כשחרור מעל עול והיתר לאנרכיה. לפיכך פרסמה הממשלה גם את "חמש האזהרות":

-         חובת ציות לחוק ולפקידי הרשות.

-         חובת כיבוד הורים.

-         לא לפגוע בזרים.

-         איסור קיום הנצרות.

-         לא לעזוב מקומות מגורים.

בכך הדגישו השלטונות כי הרסטורציה אינה מעניקה לעם חופש לעשות ככל העולה על רוחו.

השינויים שחלו במעמד הקיסר:

* הקיסר שולט באופן ישיר ללא התיווך של השוגון. יש לזכור ששלטון זה בפועל מוגבל שכן, הקיסר אינו נוהג לקבל החלטות לבד ובאופן עצמאי אלא מתייעץ עם אנשיו. תפקיד השוגון מבוטל. הקיסר הוא הריבון.

* הקיסר מופיע בפומבי ונותן החלטות באופן פומבי. החוקים והחוקה מתפרסמים בשם הקיסר. הוא מעורב יותר בניהול ענייני המדינה.

* סמכויות הקיסר מוגדרות ע"פ החוקה: המפקד העליון של הצבא והצי, אחראי על החקיקה (באישור הפרלמנט), אחראי על ביצוע החוקים, אחראי על הכרזת מלחמה, כינון שלום וכריתת בריתות. בידי הקיסר הסמכות להעניק חנינות, להעניק תארי אצולה וכו'.

* לקיסר מעמד סמלי עליון. החוקה נכתבת בשמו ומתחילה במילה "אני". בנוסף, נקבע שהתפקיד עובר בירושה במשפחה ורק לגברים.

הקיסר הסתייע במעמדו המחודש כדי לקדם חיזוק שני אלמנטים ביפן – האלמנט המערבי של התקדמות טכנולוגית יחד עם חיזוק אופייה הלאומי.

ב. ביטויי התמערבות ומודרניזציה בצבא, בחינוך, בתעשייה ובדת

היפנים הבינו שהם נמצאים בעמדת נחיתות לעומת המערב, תוך הפנמת הלקח מחולשת סין (הפסדה של סין במלחמת האופיום). יפן הסיקה שאם ברצונה לשמור על ריבונותה ותרבותה עליה להשתוות לרמתם של עמי אירופה מבחינת השכלה וכושר לחימה. עניין זה דרש תיקון דראסטי בחברה היפנית בכל תחומי החיים.

השינויים שחלו בצבא:

1)     ביטול צבא הסמוראים והנהגת צבא סדיר באמצעות גיוס חובה: הסיבה שהצבא החדש לא מתבסס על הסמוראים היא ניצול ההזדמנות לבנייה מחדש של צבא יפני מודרני שלא בהכרח מתבסס על ערכי לחימה מיושנים של הסמוראים. כמו כן, צבא חדש יכול לתרום לחיסול ההפרדה המעמדית שקיימת ביפן. העובדה שרוב הצבא הוא צבא סדיר מוזילה את עלויות הצבא, שהיו גבוהות מאוד אילו הצבא היה צבא מקצועי של סמוראים. במסגרת זו של הצבא הסדיר 3 שנים של שירות חובה לגברים מגיל 20 ועוד 4 שנות מילואים. פטורים משירות בנים יחידים, בנים בכורים, סטודנטים, עובדי מדינה, אבות משפחה ומי שהורשע בפלילים. בשלב הראשון היה היקף הגיוס קטן: כ-10 אלפים איש מדי שנה, בכל פעם במחוז אחר. כך עמד לרשות הממשלה צבא סדיר של כ-30 אלף חיילים וצבא מילואים של כ-40 אלף חיילים. בהמשך הזמן גדל מספר המגויסים, אך הצבא נשאר קטן.

2)     הקמת צבא יבשה ע"פ הדגם הגרמני. קצינים מגרמניה באו ליפן להדריך קצינים יפניים, והאחרונים נשלחו להשתלמויות בגרמניה. החל מ-1871 הצבא הגרמני הוא הדגם לצבא מנצח עבור היפנים, לאחר שהגרמנים מביסים את הצרפתים.

3)     הקמת צי ימי ע"פ הדגם הבריטי. לעומת צבא היבשה, הקמת הצי הימי ע"פ הדגם הבריטי. יש היגיון בחיקוי גרסת הצי הבריטית, שכן גם יפן וגם בריטניה מורכבים מאיים. הספינות הראשונית של הצי הובאו מהמערב, ובהמשך יפן מבססת לעצמה מספנות מודרניות.

4)     ארגון נשק, חומרי לחימה, מדים ע"פ המקובל במערב. כך גם הוקם מטכ"ל יפני.

ניתן לראות גם דרך המודרניזציה בצבא שינוי במעמד הקיסר, שמתמנה למפקד העליון של הצבא ובהתאם לכך הוא הופך מדמות נשית לגברית. יש שינוי במעמדו הציבורי.

סיכום

תפקיד הצבא נועד להשיב את כבודה הלאומי של יפן, לחזק את בטחונה ובעתיד לשמש מכשיר אימפריאלי. הצבא היווה גורם "ממערב" ביפן מצד אחד וגורם המחזק לאומיות יפנית מצד שני: רוח סמוראית וטכנולוגיה מערבית.

השינויים שחלו בחינוך:

ביטויי ההתמערבות בתחום החינוך:

החינוך הוא מפתח ליצירת שינוי בחברה תוך ביסוס אלמנטים תוכניים ומבניים המשקפים מדיניות ואידיאולוגיה. רסטורציית מייג'י סימנה מעבר מחינוך יפני קלאסי, שהוא גם חינוך חלקי מאוד ולא מחייב, לחינוך מודרני מערבי עם גוון מדעי. חינוך שהוא חובה, ושהוא לא מוגבל למעמד או מין.

דגשים: בוטלה מערכת החינוך המסורתית ונבנתה מערכת חינוך על פי המקובל במערב. הוקמה מערכת חינוך ארצית שבה בתי ספר יסודיים וחינוך חובה. נקבעו תכנים מחייבים בחינוך תוך שימת דגש על לימוד מדעים אך גם על חינוך לאומי. הקמת מערכת חינוך על יסודית – בתי ספר תיכונים, בתי ספר גבוהים ואוניברסיטאות.

1871 – הקמת משרד החינוך.

1872 – חוק חינוך חובה: יש לציין שביפן גם לפני שהוחל חינוך החובה היה גדול יחסית מספר יודעי הקרוא והכתוב. אך חינוך החובה העלים את האנאלפביתיות מהחברה היפנית. חינוך החובה התחיל משנה וחצי, אחר כך שלוש, וב-1886 נקבעו כבר ארבע שנות חינוך חובה.

מימון החינוך וקביעת תכנים: החל מ-1880 נטלה המדינה חלק במימון החינוך, אי לכך מספר התלמידים גדל. בנוסף לקרוא וכתוב וחשבון בחינוך היסודי החלו להילמד מקצועות מדעיים, וכמו כן התקיימו "שיעורי מוסר" בעלי גוון לאומי יפני (סוג של שיעור חינוך: נאמנות להורים, לחברה ולקיסר).

הכשרת מורים: בנוסף הוקמו סמינרים ללימוד הוראה בתנאי פנימייה למשך 5 שנים, כשההתחייבות של מי שמסיים אותם היא לעבוד לפחות 10 שנים בהוראה, כשבחמש מהן המדינה ממקמת את המורה בהתאם לבחירתה. הכניסה לסמינרים הייתה על בסיס בחינות כניסה, ובלימודים אלו שולבו הרבה לימודים לאומיים ואף צבאיים.

חינוך תיכוני:  התפתח גם הוא בשנים אלו. חינוך זה הורכב משתי חטיבות: בי"ס תיכון (חמש שנים) ובי"ס גבוה (שלוש שנים). בשלב הראשון, מוסדות אלה כוונו לבנים בלבד. שיטת הסינון הייתה קפדנית. מעטים המשיכו מהיסודי לתיכון ומעטים מהתיכון לבי"ס הגבוה. במקביל הוקמה מערכת של בתי ספר מקצועיים שגם בהם למדו חמש שנים מקצועות כמו: חקלאות, מכונאות, מסחר, ואף היו בתי"ס שלימדו מקצועות כמו רפואה, רוקחות והנדסה. המטרה להכשיר את הבאים למקצוע בצורה הטובה ביותר אליו.

הקמת אוניברסיטאות: ב-1877 הוקמה  אוניברסיטת טוקיו. כדי להתקבל אליה, הונהגו בחינות כניסה קשות ביותר ורק הטובים ביותר התקבלו. במוסד התבסס על ארבע פקולטות מרכזיות: משפטים, רפואה, מדעי הרוח ומדעי הטבע.

סיכום: הוקמה פירמידה חינוכית: הנהגת מערכת חינוך יסודות לכל תוך ביסוס קרוא וכתוב לכולם, חינוך תיכוני ומקצועי לחלק מהאוכלוסייה, כשהמשכילים ביותר המשיכו לאוניברסיטה. אנשי האוניברסיטה החליפו את הסמוראים והיוו בהמשך את האליטה החברתית ביפן. התפיסה של החינוך הייתה לקדם את השילוב בין התמערבות ללאומיות, כאשר החינוך נועד לסייע להעלאת רמת הצבא והתעשייה, תוך שחרור מהתלות בידע המערבי. בשנים אלה, סבלו נשים בשלב מאפליה משמעותית, אבל בהמשך נפתחו גם בתי ספר לנשים, בעיקר ע"י מיסיונרים.

השינויים שחלו בתעשייה:

דגשים: התיעוש הוכרז כמטרה לאומית, והוקמה תעשייה מודרנית במתכונת התעשייה במערב. הובאו מומחים זרים שהכשירו את העובדים היפנים. הוקמה תעשייה כבדה – בעיקר תעשיית נשק ומספנות.     התפתחו קונצרנים תעשייתיים גדולים (זאיבצו).

יפן ששאפה לבצע התמערבות בתחום הכלכלי נתקלה בקשיים ביישום המעבר מחקלאות לתיעוש:

·        מיעוט אוצרות טבע. מצד אחד זהו קושי, אך מצד שני ניתן לראות בכך גם יתרון משום שהעדר אוצרות טבע הפך את יפן למדינה לא אטרקטיבית לכיבוש מערבי.

·        המרחק של יפן מכל מרכז מסחרי או תעשייתי גדול.

·        היעדר ידע ותשתיות.

·        עוני רב.

על מנת להתמודד עם קשיים אלה, נקטה יפן במספר פעולות:

·        בוטל הפיאודליזם ועימו המכסים פנימיים. בכך, נוטרל קושי בולט בדרך למעבר  מחברה חקלאית מיושנת שגרמה לחלוקה פנימית ביפן. המטרה ליצור איזור מכס אחד כדי לעודד קשרי מסחר. ביטול המכסים הפנימיים על העברת סחורות ביפן יביא לגידול בביקוש. ככל שהביקוש לסחורות גדול יותר, הייצור גדל, מה שהזניק את התעשייה היפנית קדימה.

·        שינוי שיטת המיסוי – מעבר ממיסוי ע"פ תוצרת (בעיקר של אורז) למיסוי קבוע על קרקע (באזורים הכפריים). כדי לבצע רפורמה זו בוטלה השיטה הפיאודלית וגם המכסים הפנימיים. השיטה החדשה נועדה להגדיל את ההכנסות ממסים כדי לממן את הרפורמות בתחומים השונים (צבא, תעשייה וחינוך).

·        1870 – הקמת משרד לעבודות ציבוריות: הנחת מסילות ברזל (שהן קריטיות למדינה מתועשת), פיתוח מכרות נחושת ופחם (מקורות אנרגיה) ופיתוח של מפעלי תעשייה כשהממשלה עודדה בעיקר את פיתוח התעשייה הכבדה: מספנות, פיתוח נשק, התפתחות תעשיית טקסטיל (למשל תעשיית גרבי משי בשנות ה-20 של המאה ה-19).

·        הבאת מומחים מבחוץ – בעיקר מהנדסים זרים, בעיקר מאמריקה ומאירופה (לצורך תפעול מפעלים מודרניים. היפנים ניסו ללמוד גם מהטעויות של המערב וכן ניסו ללמוד מהר, כדי להוזיל את עלות העסקת המומחים הזרים. בנוסף, היו מקרים של נטילת הלוואות – כמו מימון הרכבת ע"י בריטניה.

·        סטנדרטיזציה של מידות. מעבר לשיטה מטרית, הכנסת מטבע אחיד ועשרוני (היין), מעבר ללוח שנה גרגוריאני (לועזי).

מאפייני התיעוש ביפן

·        עליית מעמד של אילי הון – הזאיבצו, הכוונה לאילי ההון,  בעלי התאגידים בבעלות משפחתית שלטו על תחומי תעשייה. בין חברות אלה: מיצואי, מיצובישי, יאסודה. כאן התפתחו קשרים בעייתיים בין אנשי ההון לשלטון:  הזאיבצו העניקו מתנות לחברי ממשלה תמורת החלטות פרו-עסקיות שתורמות לעסקיהם.

·        במקביל, התקופה הראשונה של המהפכה התעשייתית ביפן לוותה בניצול קשה של העובדים, שקיבלו שכר נמוך ותנאי עבודה קשים, תוך ניצול רגשות לאומיים, כדי להמריצם.

·        ביסוס תשתיות לתחבורה מודרנית – אם בתחום הספנות (מיצואי, מיצובישי) ואם בתחום הרכבות.

·        ביסוס תשתית לתקשורת מודרנית – הנחת קווי טלגרף, טלפון.

בעיות מעמדות שנוצרו בתהליך תיעושה של יפן

·        נוצרו פערים על רקע כלכלי. לעומת הזאיבצו, היו מיעוט מבוטל מבחינת מספרם באוכלוסייה, הרי שבמקביל נוצר של מעמד פועלים מנוצל, שקיבלו שכר נמוך ותנאי עבודה קשים, תוך ניצול רגשות לאומיים, כדי להמריצם. כמו כן, גם נשים נוצלו בתחום הטקסטיל והועבדו בתת-תנאים. הפגיעה באיכרים כתוצאה מהמודרניזציה. נוצר מעמד של איכרים שלא יכלו לשלם את המס החדש על הקרקע, ולפיכך הם הפכו לאריסים על האדמה שעיבדו. כמו כן, חינוך החובה הוציא את ילדי האיכרים ממעגל העבודה והטיל על ההורים תשלום שכר לימוד, שלרבים היה קשה לעמוד בו. גיוס החובה העניק כבוד לבני הכפר – אבל הוציא גברים צעירים מן העבודה בשדה. מבחינה זו הייתה זו הרעת תנאים לעומת התקופה הקודמת, שבה היו האיכרים פטורים משירות צבאי.

·        מרירות/מרידות של סמוראים שנושלו ממעמדם ולא הצליחו להשתלב ביפן המודרנית. המרירות החברתית, הייתה אחד מהגורמים שהביאו לראשית האימפריאליזם היפני, כלומר כדרך "לייצא" בעיות חברתיות.

 השינויים בתחום הדת:

דגשים: בוטל האיסור על הנצרות (1873) – דבר שהביא לשגשוג בתי ספר של מיסיונרים שטיפחו השכלה מערבית בלימוד שפות מערביות ואירופאיות. טופחה דת השינטו כדת ממלכתית-לאומית. חלה ירידת מעמד הבודהיזם שנתפסה כדת המנציחה פיגור ועוני ובהתאם לכך טוהרה יפן מסמלים בודהיסטיים

ביטול האיסור על הנצרות(1873): משלחת איווקורה חזרה ממסע של כמעט שנתיים סביב העולם ללימוד המערב, ובהתאם להמלצתה התבטל האיסור בן 250 השנה על הנצרות. לאחר ביטול האיסור הגיעו מיסיונרים רבים ליפן והחלו לייסד בתי ספר ובתי חולים. מבחינת היפנים הנצרות לא הגיעה לכולם מהזדהות, אלא בשל ניצול הזדמנות: השכלה, ידע רב, התמערבות. זהו חינוך בעיקר בשפה מערבית – הכשרת היפנים המעוניינים לעסוק במסחר בינלאומי. הנצרות שימשה גורם משיכה עבור אותם יפנים שחיפשו הזדמנויות בתחום החינוך שהוענקו ע"י אותם מוסדות חינוך מערביים, ובעיקר שפות.

אולם, אחוז המתנצרים ביפן לא עלה על 1%.

טיפוח דת השינטו כדת ממלכתית-לאומית: השלטונות ביפן חשו בצורך לאחד את העם היפני כנגד מגמת העיור והמודרניזציה, סביב דת השינטו העתיקה שטופחה לדת הרשמית "שינטו ממלכתי". שימוש בדת – טבע לביסוס מדינה מודרנית מאוחדת. שילוני מגדיר זאת כך: "אידיאולוגיה לאומית דתית המבוססת על סגידה לקיסר ולשושלת שלו, על פיאור יפן והיפנים, ועל הדגשת הקוקוטאי ("המבנה הלאומי") של יפן כמדינת משפחה, שהקיסר הוא אביה". במסגרת הצעדים שננקטו:

-         הקניית מעמד ממלכתי למקדשי שינטו.

-         הקמת מקדשים חדשים בתמיכה ממשלתית [עובדי המקדשים הפכו לעובדי מדינה].

-         טיפוח מעמד הקיסר כבן אלים.

יש כאן ניסיון לשלב את הדת במדינה, אך בעיקר לצורך פוליטי של איחוד העם היפני לקידום מטרות לאומיות.

דיכוי הבודהיזם: התנערות מהדת הבודהיסטית שזוהתה עם פיגור ועוני. שתי הדתות (שינטו ובודהיזם) הופרדו. מקדשי שינטו טוהרן מכל סממן בודהיסטי. היו אף מקרים קיצוניים שבהם נשרפו מקדשים בודהיסטיים. הבודהיזם לא הוצא מחוץ לחוק, אולם הממשלה הפסיקה את התמיכה בדת זו וגילתה חוסר סבלנות כלפיה.

כמגמה יש לשים לב, שביפן הדת לא בלמה את המודרניזציה:

·        לוח השנה היפני הותאם ללוח הגרגוריאני (הנוצרי). חגים הוזזו, אך ספירת השנים היא ע"פ ספירת שנות השלטון של הקיסרים.

·        אין שלילת המדע ע"י מוסדות דת.

·        קיימת בסה"כ הפרדה של דת ומדינה.

השינויים בתחום החוקתי-משפטי: חוקת מייג'י (1889)

ב-1889 נכנסה לתוקף החוקה של יפן הידועה כחוקת מייג'י (החוקה נכנסה לתוקף ביצועי ב-1890).

החוקה הוענקה ע"י הקיסר לעם היפני ב-11/2/1889 כאמור, בהתאם להכרזתו מ-1881, ולאחר שהשליחים היפניים למדו את נושא החוקות מהמערב. החוקה שעליה התבססו היפנים במיוחד היא החוקה הגרמנית, זאת משום שגרמניה הייתה מדינה מתקדמת ביותר אז באירופה, וגם מבנה החוקה התאים ליפן: ראשות מבצעת (ובראשה הקיסר) חזקה, ורשות מחוקקת (הפרלמנט) חלשה.

מידע נוסף - עוד לפני כינון החוקה התבצעו צעדי הכנה לקראת הכנסתה לתוקף.

1)                 1885 – הקמת ממשלה בת 10 חברים הממונים ע"י הקיסר ובראשם ראש הממשלה.

2)                 הקמת מפלגות כדי שאלו תוכלנה להתארגן להתמודדות  בבחירות לפרלמנט היפני שאמור היה להיווסד עם כינון החוקה [בשנות ה-80 של המאה ה-19 הוקמו שתי מפלגות מרכזיות: מפלגה אחת בראשותו של איטגאקי (מפלגת החירות) – נתמכה בעיקר ע"י איכרים. מפלגה שנייה בראשות אוקומה (מפלגת הרפורמה החוקתית) שנתמכה בעיקר ע"י אנשי העסקים.]

 

מבנה החוקה ותוכנה:

החוקה מתחלקת למבוא ושבעה פרקים העוסקים בהגדרת רשויות השלטון ומערכת היחסים בין השלטון לעם, דרך הגדרת זכויות וחובות האדם.

מבוא – הקיסר כמקור הסמכות החוקתית (החוקה נפתחת באופן סמלי במילה "אני", המתייחסת לקיסר המעניק אותה).

פרק ראשון – עוסק במעמד הקיסר ובהגדרת תפקידיו. הקיסר הוא הריבון, מעמדו קדוש, מפקד צבאי עליון, מכריז מלחמה, מכונן שלום – אך עם זאת האחריות הביצועית היא של השרים.

פרק שני – מתמקד בזכויות ובחובות של הנתינים: שוויון בפני החוק, זכות לקניין, זכות לפרטיות, חופש ביטוי, חופש דת. זאת כמובן במסגרת של חוק ומגבלות של עתות חירום). החובות: מיסים, שירות בצבא לגברים.

פרק שלישי - עוסק בפרלמנט הקיסרי. הפרלמנט יורכב משני בתים: בית נבחרים ["שוגי אין"] ובית לורדים ["קיזוקו אין"]. בית הלורדים מורכב מנציגים שמתמנים מתוך מעמד האצולה שנוצר מחדש לקראת כינון החוקה. יש באצולה זאת שילוב בין אליטות ישנות לאליטות חדשות. יש יצירה של תארי אצולה חדשים, הלקוחים מן המערב. בית הנבחרים נציגים שנבחרים ע"י העם. זכות הבחירה היא ע"פ קריטריונים של מין, מעמד וגיל (כלומר, רק גברים מעל גיל 25 המשלמים מס מעל 15 יין בשנה).

הפרלמנט מאשר חוקים ותקציבים, כשההחלטות צריכות להתקבל ברוב בשני הבתים. הפרלמנט יכול לשנות רק חוקים ומיסים עתידיים. כן, לא ניתן למנוע קביעת תקציב למדינה. אם אין אישור לתקציב חדש, ממשיכים עם התקציב של השנה הקודמת.

פרק רביעי עוסק בתפקידי השרים. תפקיד הרשות המבצעת הוא לנהל את המדינה באמצעות משרדי הממשל השונים. הממשלה גיבשה את החוקים, המסים והתקציבים שהיו אמורים להיות מאושרים על ידי הפרלמנט. תפקידים נוספים: שומר החותם, שתפקידו היה לייעץ לקיסר לפני שהוא חותם על מסמך כלשהו, ושר החצר, האחראי על משפחת הקיסר והניהול השוטף של הארמון. אף שנשאו בתואר שר, לא השתייכו שני בעלי תפקידים אלה לקבינט והיו כפופים ישירות לקיסר.

פרקים 7-5 מתמקדים ב-מערכת המשפט, ניהול כספים וקביעת נהלים לביצוע שינויים בחוקה.

היתרונות והחסרונות בחוקת מייג'י

חסרונות:

·        ניתן לטעון שהחוקה מהווה אמצעי להרגעת קולות האופוזיציה ולא מהלך דמוקרטי אמיתי. לחוקה יש סממנים של מראית עין דמוקרטית בלבד. ההוכחה – המעמד המצומצם של הפרלמנט הקיסרי.

·        הקיסר ובני משפחתו לא נכללו תחת פיקוח הפרלמנט – תקציב המשפחה הקיסרית הופרד מהתקציב השוטף ולא היה נתון תחת פיקוח.

·        מגבלות על מידת ההשתתפות בדמוקרטיה – רק גברים אמידים מעל גיל 25 היו זכאים (לפחות בשלב הראשון) לבחור.

·        היעדר פיקוח אזרחי על מערכת הביטחון. משרות שר הצבא והצי היו פתוחות רק לגנרלים ואדמירלים.

יתרונות:

·        יתרון יחסי: יפן כדמוקרטיה עדיין מתקדמת יותר מארצות שכנות כמו סין ורוסיה. בנוסף, בתחומים כמו הגבלת מין הבוחרים, יפן אינה שונה ממדינות המערב.

·        הפרלמנט היפני הוגדר כ"קיסרי" – בגלל מעמד זה לא הושעתה מעולם פעילותו.

·        לפרלמנט בכל זאת ניתנו סמכויות המגבילות את הממשלה: אי אישור של חוקים ותקציבים.

·        הפרלמנט יכול היה להעביר ביקורת פומבית נגד הממשלה ויכול היה להביע אי-אמון בממשלה.

·        הוסדר מעמד זכויות האדם בחוקה היפנית.

ועוד תוספת – ניסוח יתרונות וחסרונות ע"פ השיעור בכיתה (7/11/12)

הסבר כיצד המשפט: "דמוקרטיזציה - אבל, לא יותר מדי", בא לידי ביטוי בחוקת יפן.

     חסרונות – בסיסמאות "עיתונאיות"

·       "הקיסר הוא הריבון והעם אינו בשלטון!"

·       "פרלמנט חסר השפעה!" "הבית התחתון..."

·       "קול שווה זהב" "אורז או קולות".

·       "זכויות האדם - האמנם?"

·       "הרשות השופטת נשלטת"

·       "צבא ללא גבולות"

  

     יתרונות

·       יתרון יחסי – יפן דמוקרטית יותר משכנותיה.

·       תקדים – אכן יש התחלה של דמוקרטיזציה

·       הבית התחתון – בכל זאת בעל השפעה מסוימת, בתנאים מסוימים – כמו בעניין העברת תיקונים בחוקה.

·       החוקה בשם הקיסר – דבר המחזק את מעמד החוקה.

·       סמכויות הפרלמנט אמנם לא מונעות העברת תקציב אך יכולות למנוע את הגדלתו, וכן ניתן היה להשמיע ביקורת מעל במת הפרלמנט.

·       צמצום משמעות החיסרון של הגבלת זכות הבחירה, שכן גם בארצות דמוקרטיות אחרות היו מגבלות כאלה וכן, יפן אפשרה עם הזמן את הגדלת זכות הבחירה.

·       בטווח הרחוק – עניין זכויות האדם הופך למשמעותי ביפן.

3.   פרק שלישי: משטר, כלכלה, חברה ומדיניות חוץ בשנות ה-20 של המאה ה-20

א.     תהליכי דמוקרטיזציה בממשלי הארה וקאטו. ב.     התפתחותה הכלכלית והבעיות החברתיות של יפן בשנות ה-20.

הקדמה

התקופה בין שתי מלחמות עולם (וגם מלחמת העולם השנייה בעצמה) התאפיינה במאבק בין שלושה סוגי אידיאולוגיה: האידיאולוגיה הדמוקרטית-ליברלית, האידיאולוגיה הקומוניסטית, האידיאולוגיה הלאומית-ימנית-פאשיסטית (לעתים גם נאצית ומיליטריסטית).

המאבק הוא לא רק בין מדינות אלא גם בתוך המדינות עצמן. בכל מדינה תעלה השאלה באיזו אידיאולוגיה לתמוך. שאלה זו תעלה גם ביפן שבשנות ה-20 תקדם את האידיאולוגיה הדמוקרטית-ליברלית על חשבון השמאל הקומוניסטי, אבל בשנות ה-30 עם צמיחת הפאשיזם והנאציזם תאמץ יפן תפיסה לאומית יותר ויותר על חשבון הדמוקרטיה.

3א. תהליכי הדמוקרטיזציה ביפן בממשלי הארה וקאטו   (עמ' 169-167, 172-171)

תקופת הארה

רקע: ביפן ב-1918 התרחשו "מהומות האורז", שהגבירו את החשש ממהפכה קומוניסטית. אותו חשש מהתפרצות קומוניסטית ביפן הוביל את האליטה השלטונית ביפן לקבל את הצורך בתיקונים מלמעלה ולא לחכות למרד מלמטה. עם סיום "מהומות האורז" הוחלט למנות את הארה לראש הממשלה. למרות העובדה שהוא ממשפחה סמוראית הוא נחשב לראש ממשלה עממי (הארה היה נשיא מפלגת סייוקאי). זו הייתה הפעם ראשונה שמונה ראש ממשלה מהמפלגה הגדולה ביותר. כלומר, הייתה התחשבות ברצון הציבור שיכול היה להצביע בשלב הזה. הארה מינה את חברי מפלגתו לתפקידים של שרים – ביטוי נוסף למגמה של התחזקות מעמד המפלגות בשלטון ביפן, ולפיכך ישנה גם התחזקות של הדמוקרטיה. למרות העובדה שמונו שרים שהם חברי המפלגה – תיקי הצבא והצי נמסרו לגנרל ולאדמירל, ותיק החוץ לדיפלומט מקצועי. הכהונה של הארה נחשבת כראשית התקופה הדמוקרטית בשנות ה-20 שקיבלה גם את הכינוי "הדמוקרטיה של טאישו".

סיכום ביטויי הדמוקרטיזציה ומגבלותיהם

הערה: לשים לב להדרגתיות במונח דמוקרטיזציה (מימוש שלטון העם וחיזוק אלמנטים של דמוקרטיה מהותית) בין השינוי/ההתקדמות מאז תחילת רסטורציית מייג'י לבין השינויים בתקופת הארה וקאטו לבין העובדה שהדמוקרטיה עוד לא מומשה במלואה.

• שלטון המפלגות – בתקופה זו נעשה מקובל למנות את נשיאי המפלגות לתפקיד ראש הממשלה. הארה גם מינה שרים מבחין חברי המפלגה  שינוי זה מבטא התחשבות הולכת וגדלה ברצון העם. עם זאת, זאת עוד לא נורמה מחייבת ותיקים מרכזיים כמו צבא וצי נמסרו לגנרל ולאדמירל וגם לתיק החוץ מונה דיפלומט מקצועי.
• הרחבת זכות הבחירה ביפן – התקבלה החלטה ביפן להוריד את המס המעניק את זכות הבחירה מ-10 יין בשנה ל-3 יין בשנה. הורדה זו הובילה לגידול בשיעור המצביעים הפוטנציאלי ממיליון לשלושה מיליון. אבל, הבחירה כמובן עדיין מוגבלת – רוב הגברים עדיין אינם יכולים להצביע, שלא לדבר על נשים.
• שילוב מדיניות סוציאל-דמוקרטית (מוגבלת) על מנת לשפר את מעמד הפועלים. בין ההטבות: העלאת שכר, שיפור תנאי העבודה, קיום הזכות להתארגן מבחינה מקצועית. הכרה זו באה לאחר שביתות ממושכות של בעלי מקצועות שונים כמו פועלי דפוס, כורי פחם, פועלי רכבת, מורים ועוד. אבל, יש לציין שהתגובה המתונה של הממשלה לוותה גם בהפעלת כוח רב נגד הגורמים הקיצוניים מבין המפגינים.

לסיכום, למרות הדמוקרטיזציה יש לשים לב להסתייגויות הבאות:

1)      היווצרות שחיתות פוליטית והתחזקות הקשר בין הון לשלטון. פוליטיקאים הופכים תלויים בזאיבצו כמקור מימון לפעילותם.

2)      זכות הבחירה נותרה מוגבלת.

3)      השמאל הקיצוני דוכא באופן קשה ואנטי-דמוקרטי.

תקופת הארה הסתיימה בטונים צורמים בנובמבר 1921, לאחר שנרצח (4/11/1921) ע"י מתנקש שראה בהארה אדם מושחת המייצג ממשלה מושחתת.

תקופת קאטו

לאחר שנתיים וחצי של ממשלות בלתי מפלגתיות, מונה קאטו לראש ממשלה (1924). הוא היה מקורב לזאיבצו, נשוי לבת של מייסד חברת מיצובישי. קאטו הקים ממשלת קואליציה ופעל רבות לקידום דמוקרטיה על פי המודל הבריטי.

ביטויי הדמוקרטיזציה בתקופתו

• הרחבה נוספת של זכות הבחירה. בוטל המס המאפשר את הזכות לבחור וכך ניתנה זכות בחירה לכל הגברים מעל גיל 25 (עלייה ל-14 מיליון בוחרים). זכות הבחירה הוענקה גם למיעוטים סינים וקוריאנים. אבל, זכות הבחירה עדיין לא הורחבה לאוכלוסיית הנשים, וכן גיל 25, הוא רף גבוה יחסית. כמו כן, יש לזכור, שהחוק לפתיחת זכות הבחירה לווה במחיר שהוא "החוק לשמירת שלום הציבור" – חוק שאפשר להטיל עונש מאסר על מי שמסית לביטול המבנה הלאומי של יפן או מי שקורא לביטול הרכוש הפרטי.
• צמצום כוחו של הבית העליון בפרלמנט הקיסרי. מעבר לצמצום מספר המושבים, נעשו גם שינויים במינוי האישים לבית העליון, כשבולט במיוחד המינוי של אקדמאים.
• ביטויים בתחום מדיניות הרווחה. שיפור תנאי עבודה, חוק ביטוח בריאות, הסדרת פעילות ארגוני עוברים (ביטוי למדיניות סוציאל-דמוקרטית).
• קאטו הצליח כראש ממשלה אזרחי להטיל מרות על הצבא כשהוחלט לפרק ארבע אוגדות של הצבא תוך שימוש בכסף שנחסך לשיפור איכות הצבא (פיתוח תעשיית טנקים ומטוסים). ה"מחיר": פיוס הצבא ע"י הכנסת שיעורים של הכשרה קדם צבאית לבתי ספר תיכוניים, כשגם אותם קצינים ששוחרו מהאוגדות מונו להיות מדריכים.

3ב. התפתחותה הכלכלית והבעיות החברתיות של יפן בשנות ה-20

(עמ' 169-167, 174-171)

כלכלה

·         פיתוח הכלכלה ע"י יוזמות ממשלתיות. כך פותחו בתקופת הארה תשתית הרכבות, פיתוח שטח גידולי האורז בקוריאה ותמיכה בתחום גידול תולעי המשי.

·         התחזקות הקשר בין הון לשלטון. הזאיבצו תרמו כספים לפוליטיקאים, שגמלו להם בטובות הנאה (שוחד). ראשי התעשייה הפכו לאחד הגורמים הדומיננטיים מבחינת ההשפעה על יפן כולה.

·         בתקופת קאטו, התחזקה התעשייה הצבאית. פיתוח זה מומן אודות לחיסכון כתוצאה מפירוק ארבע אוגדות של הצבא היפני. הייתה התפתחות של תעשיית טנקים ומטוסים. כאן בעצם נוצר גם שילוב בין הצבא לבין התעשייה.

בעיות חברתיות

·         מעמד הפועלים: בתקופה זו יש התחזקות של העבודה המאורגנת ביפן, התחזקות של האיגודים המקצועיים, וב-1921 הוקמה פדרציה של איגודים מקצועיים שבהם היו חברים כרבע מיליון פועלים. וכך, ניהלו הפועלים לשיפור מצבם הכלכלי ולשיפור תנאי עבודתם, כמו קיצור יום העבודה, שיפור תנאי העבודה. הממשלה והמעסיקים פעלו בשני אופנים. מצד אחד, פעלו לדיכוי השביתות באלימות ומצד שני, התפשרות עם דרישות השובתים.

·         מעמד האישה – בתקופה זו החלה פעילות של תנועות פמיניסטיות ביפן. מטרת התנועה הפמיניסטית הייתה לקדם את מעמד האישה, שכן האישה הופלתה בכל הנוגע לדיני משפחה, נשים לא הורשו ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. בתקופה זו נכשל גם המאבק להשגת זכות בחירה לנשים. ב-1914 הצעת חוק לאפשר זכות בחירה לנשים לא אושרה ע"י הבית העליון.

·         מאבק הבורקומין – צאצאי מעמד המנודים שעסקו בעבר במקצועית שנחשבו בזויים (למשל פושטי עורות). בני מעמד זה זכו אמנם לשוויון פורמאלי בתקופת מייג'י, אך הם המשיכו לסבול מאפליה חברתית. גם קבוצה זו לא זוכה להצלחה.

סיכום: שנות ה-20 מבטאות התחזקות כלכלית בדגש על פיתוח התעשייה הכבדה. כמו כן, מתאפיינת התקופה בהתארגנות של קבוצות שונות לשיפור מעמדם החברתי, בדרגות שונות של הצלחה.

פרק חמישי: יפן במלחמת העולם השנייה

א. המתקפה היפנית בפרל הרבור ב-1941 – מטרותיה, תוצאותיה והשפעותיה ב. ההישגים הצבאיים והטריטוריאליים של יפן במלחמה ג. "הסדר החדש" היפני במזרח בזמן המלחמה – התפיסה והניסיון לממשה ד. שלבים מרכזיים בקריסתה של יפן במלחמה עד כניעתה

5א: המתקפה היפנית בפרל הרבור ב-1941 – מטרותיה, תוצאותיה והשפעותיה (עמ' 223-222, 230 פסקה אחרונה-231 פסקה ראשונה)

ב-7/12/1941 הפתיעה יפן את בסיסה הימי של צבא ארה"ב בפרל הרבור. במתקפה זו שיתקה יפן את רוב הצי האמריקני באזור וגררה את ארה"ב למלחמה. היא דחקה את בעלות הברית למגננה בחודשי המלחמה הראשונים בחזית זאת, עד למפנה בקרב מידווי.

מטרות המתקפה – מה היו שיקולי יפן בביצוע המתקפה?

1) ערעור ביטחונם של האמריקנים בדרום מזרח אסיה באמצעות התקפת פתע והנזק שייגרם בעקבות כך.

2) סילוק השפעת ארה"ב מאסיה על מנת להשתלט על המושבות המערביות בדרום-מזרח אסיה. מטרה זו מבוססת על המטרות האידיאולוגיות/הלאומיות של יפן (הנהגת אסיה ע"י הגמוניה יפנית ללא נוכחות האדם המערבי הלבן). כמו כן, נוצר עבור יפן צורך כלכלי וצבאי בהשגת משאבים לאחר האמברגו שהוטל עליה.

3) יפן שאפה להשתלט על המושבות המערביות במזרח אסיה (כמו אינדונזיה ומלאיה), לאור היחלשות המערב בעקבות המלחמה באירופה וניצחונותיה של גרמניה.

4) היפנים סברו, העריכו שהאמריקנים רכרוכיים ופחדנים ולא יעזו להגיב למהלומה יפנית. הם התבססו על הדגם של מלחמת רוסיה – יפן. כלומר, היו גורמים ביפן שזלזלו בעצמת ארה"ב או בכוח רצון שלה להגיב.

5) מטרת המתקפה לא הייתה לכבוש את ארה"ב אלא להחליש את השפעתה במזרח אסיה. המתקפה תוכננה כדי להנחית מכה על ארה"ב ושעד שזו תתאושש תספיק יפן לבצר את שליטתה במזרח אסיה ולמנוע מארה"ב לנסות ולהחזיר את השפעתה באזור.

כיצד התבצעה התקיפה? בבוקר ה-7 בדצמבר 1941, המריאו 183 מפציצים יפניים מנושאות מטוסים לכיוון הוואי והפציצו מטרות צבאיות אמריקניות בפרל הרבור.

תוצאות המתקפה בטווח הקצר והשפעותיה לטווח הרחוק יותר

·         בעקבות המתקפה הכריזה יפן מלחמה על ארה"ב, וכך הצטרפה ארה"ב למלחמה על משאביה האדירים, עניין שהפך את המלחמה למלחמת העולם השנייה. הצטרפות ארה"ב למלחמה היא שהובילה למפנה האדיר שהתחולל בה. המתקפה, במקום לערער את בטחונה של ארה"ב, איחדה את השורות ויצרה שאיפות נקם.

·         ב-11/12/1941 הכריזו גרמניה ואיטליה מלחמה על ארה"ב, למרות שלא היו מחויבות לכך על פי הברית עם יפן (זאת משום שיפן התקיפה, ולא הותקפה).

·         המתקפה בפרל הרבור הובילה לשורת תקיפות אחרות במרחב דרום-מזרח אסיה על כוחות אמריקניים ובריטיים, שהביאה בסופו של דבר להשלמת ההשתלטות של יפן על המרחב הגיאוגרפי העצום.

·         אבדות: המתקפה הייתה עבור ארה"ב הפתעה מוחלטת. תוך פחות משעתיים נגדעה הזרוע הימית של ארצות הברית באוקיינוס השקט: 18 אניות מערכה, מהן 4 אניות קרב, טובעו, 230 מטוסים הושמדו על הקרקע ו-2280 חיילים ו-68 אזרחים נהרגו. הייתה זו ההתקפה הנועזת ביותר בהיסטוריה המודרנית וההשפלה הצבאית הגדולה ביותר שארה"ב נחלה מעודה. לעומת זאת - יפן איבדה עשרים ותשעה מטוסים בלבד. אבל עם זאת, המכה שהסבו הייתה פחות משמעותית מהמקווה או המצופה מבחינת יפן. למשל, לא נפגעו נושאות המטוסים האמריקניות שלא היו באותה עת בנמל (שמילאו תפקיד משמעותי בהמשך המלחמה), לא נפגעו מתקני הנמל שסייעו בהמשך לשיקום הצי הפגוע וכן לא נפגעו מכלי הדלק שסיפקו אנרגיה לצי הפאסיפי.

·         בעקבות המתקפה, מיוחסים למפקד הצי היפני האדמירל ימאמוטו איסורוקו הדברים: "אני חושש שלא עשינו דבר מלבד מלהעיר ענק רדום". המתקפה הטקטית המוצלחת הפכה עם הזמן לנטל אסטרטגי. ליפן לא היו הכלים להתמודד עם יכולותיה ומשאביה של ארה"ב בטווח הארוך. המתקפה אמנם היממה את ארה"ב. אולם, למרות שהשלכותיה על ארה"ב מבחינת נזק היו קטנות יחסית, הן הספיקו לגרום למחויבות מוחלטת של ארה"ב להבסת יפן תוך ניצול מלא של משאביה ויכולותיה.    

·         המכה נועדה להחליש את ארה"ב ולזרוע בה דמורליזציה. המתקפה בניגוד לציפייה היפנית, איחדה את השורות בארה"ב ויצרה רצון לנקמה אמריקנית ביפן.

·         היקף המלחמה הופך את המלחמה ל"מלחמת עולם" (שנייה).

תוצאות והשלכות המתקפה (תגובת ארה"ב) או מדוע השיקולים של יפן היו מוטעים?

·         יפן המעיטה בכוחה של ארה"ב גם מבחינה צבאית, גם מבחינה כלכלית-תעשייתית וגם מבחינת כוח הרצון או הלאומיות האמריקנית להשיב את הכבוד ולנקום על המתקפה. אך ארה"ב גייסה את מיטב משאביה האנושיים והחומריים לטובת המלחמה נגד יפן. המהלומה בפרל הרבור, במקום לרסק את ארה"ב, איחדה את האמריקנים וסימנה להם מטרה שצריך לבצע. כלומר, יפן לא הבינה שמתקפת פתע שנחשבה כפחדנית ולא לגיטימית תיצור תגובה כל כך קשה בארה"ב – יתכן שיפן סמכה על הבדלנות האמריקנית – אך גם אלמנט זה בשיקול התגלה כמוטעה. יפן גם זלזלה בכושר הקרבי של החייל האמריקני לעומת החייל היפני המנוסה.

·         ניצול חולשת המערב בגלל המלחמה באירופה. יפן סמכה על כוחה של גרמניה באירופה ושארה"ב תיכנס למלחמה באירופה ותתקשה להילחם בשתי חזיתות והשליטה הגרמנית באירופה תרתיע גם היא את ארה"ב.  בפועל, גרמניה לא הייתה מספיק חזקה כדי להתמודד בצירוף הכוחות של ברית המועצות, ארה"ב ובריטניה.

·         יפן האמינה בעליונות האדם האסייתי-היפני על פני האמריקני. כלומר, היא הייתה שבויה בקונספציה אידיאולוגית שגויה ובגלל שתפיסה זו לכאורה פעלה לטובתה במלחמה נגד רוסיה, יפן האמינה שהדבר יפעל גם מול ארה"ב. יפן הפכה שבויה בעצמה בתפיסות הגזעניות שהופעלו נגדה. היא נפלה בקונספציה גזענית מוטעית, ומאחר שהביסה "אדם לבן" אחד (רוסיה), היא תביס גם "אדם לבן" אחר (ארה"ב).

5ב. ההישגים הצבאיים והטריטוריאליים של יפן במלחמה (עמ' 223 פסקה אחרונה - 224 בלי "אזור השפע ההדדי")

סקירה זו מתארת את מהלכיה והישגיה העיקריים של יפן מהמתקפה בפרל הרבור ועד קיץ 1942:

7/12/1941

·         המתקפה הקטלנית של יפן בפרל הרבור ושיתוק הצי האמריקני. ההישג: הנחתת מכה על הצי האמריקני והסבת אבדות קשות לאמריקנים (אך כפי שראינו מדובר בהישג מוגבל בטווח היותר רחוק).

• השתלטות יפנית על הרובע הבינלאומי בשנחאי, תקיפה יפנית בפיליפינים.

25/12/1941

• יפן השתלטה על הונג-קונג (אז, מושבה בריטית) ועל הנמלים המרכזיים בחוף הסיני המזרחי.

·         כריתת ברית בין תאילנד ליפן – שמעניק לצבא היפני אופציות תקיפה נוספות לכיוון מלאיה וסינגפור.

פברואר 1942

• יפן השתלטה על מלאיה (כיום מלזיה – אז, מושבה בריטית) כולל - כיבוש המבצר "הבלתי ניתן לכיבוש" סינגפור מידי בריטניה במה שנחשב לתבוסה הבריטית הקשה ביותר בעידן המודרני.

מרץ 1942

• הכיבוש של מלאיה וסינגפור היווה מקפצה להשתלטות על איי הודו ההולנדית (אינדונזיה [שבשליטה הולנדית]) ועל מאגרי הנפט שלה.

אפריל 1942

• השתלטות יפן על הפיליפינים שהייתה תחת פיקודו הצבאי של דגלאס מקארתור.
• יפן גם השתלטה על בורמה, שהייתה עד אז בשליטה בריטית. יש גם משמעות אסטרטגית לכיבוש הזה מבחינת המאבק נגד סין (דרך לחסום העברת סחורות לסין).

סיכום: במהלך התקופה שבין המתקפה בפרל הרבור (דצמבר 1941) ועד אביב 1942 – השלימה יפן מהלך צבאי מוצלח שמסתיים בשליטה על מרחב ימי אדיר מקמצ'טקה בצפון ועד איי שלמה בדרום ומהגבול עם הודו במערב ועד מרכז האוקיאנוס השקט במזרח. שטח זה כלל חצי מיליארד בני אדם וכלל את השטחים של יפן, מזרח סין, פיליפינים, הודו-סין, מלאיה, סינגפור, בורמה, אינדונזיה ואיים רבים נוספים.

5ג. "הסדר החדש" היפני במזרח במלחמה – התפיסה והניסיון לממשו (עמ' 224 מלמעלה - 230 למטה)

המטרה היפנית הייתה לשחרר את אסיה מנוכחות האדם הלבן, להיפטר מכל סממני הקולוניאליזם המערבי ולהקים את "אזור השפע ההדדי" של אסיה המזרחית הגדולה.

ניסיון המימוש – צעדים לגיטימיים (או מי שמעדיף "לגיטימיים")

• ארצות שנכבשו ביטלו היפנים את הממשלים ה"לבנים" ואת המעמד של שפות אירופאיות.

• שיתוף מקומיים בניהול ענייני פנים, כולל הקמת ארגוני נשים ונוער – כצעדים "בוני אמון".

• הענקת "עצמאות" לבורמה ולפיליפינים. זו לא הייתה ממש עצמאות אמיתית, אלא מעין הפיכה

של מדינות אלה ל"מדינות בובה".

צעדים העונים על ההגדרה של פשעי מלחמה:

למרות כל הצעדים של השחרור לכאורה שנועדו לצרכים יפניים, יפן ירדה מהר מאוד למציאות. מטרתה לנצח במלחמה, וכדי לעשות זאת הנהיגה יפן מדיניות של שעבוד אם של משאבים ואם של כוח אדם, וכל זאת בליווי יחס נוקשה ולפעמים גם אכזרי.

בין הצעדים:

·         חברות יפניות קיבלו זיכיונות ותנאים מפליגים במזרח אסיה – כלומר יפן העניקה לעצמה "רישיון" לנצל את משאביהן של ארצות אסיה.

·         המקומיים היו צריכים לספק ליפן גם חומרי גלם וגם כוח אדם. מדובר במיליוני עובדי כפייה. גברים גויסו לעבודה, ונשים נחטפו כדי לשמש שפחות מין עבור הצבא היפני. העברת פועלים סינים ואסיאתיים לעבודות כפייה ביפן.

·         היחס הכללי של יפן כלפי התרבויות המקומיות היה יחס של זלזול. לדוגמה, הם דרשו מהמוסלמים שיתפללו לכיוון טוקיו – במקום לכיוון מכה. יחס משפיל זה יצר שנאה רבה כלפי יפן.

·          יפן הנהיגה יד קשה בשבויי מלחמה ולכך שתי סיבות עיקריות:

1. לאומנית – הוכחה ששלטון "האדם הלבן" באסיה הסתיים. מסר זה אמור היה לעבור גם

לעמים האסיאתיים מסביב וגם ל"אדם הלבן" עצמו.

2. תרבותית – הכניעה של חיילים אמריקנים נתפסה ע"י היפנים כמנוגדת למסורת הסמוראית שדגלה במלחמה עד טיפת הדם האחרונה, ונפילה בשבי מבחינתם לא הייתה אופציה. לכן, היפנים זלזלו בחיילים שנפלו בשבי, מה שבא לידי ביטוי ביחס נוקשה. יחס זה בא לידי ביטוי למשל ב"מצעד המוות של בטון" שבו נספו כ-8000 שבויים. נעשה שימוש בשבויים לעבודות כפייה כמו למשל סלילת מסילות ברזל. היפנים עינו שבויים וערכו בהם ניסויים רפואיים, וגם נהגו לערוף ראשים של טייסים אמריקניים.

·   ביפן עצמה החברה גויסה באופן טוטאלי למלחמה. הצבא היה הגורם המשפיע ביותר במדינה, וגורמים אופוזיציוניים הושלכו לכלא (סוציאליסטים, קומוניסטים, פציפיסטים). אולם, יש להדגיש צבא היפני לא הרג יפנים. נשים החלו להצטרף לכוח העבודה במשק היפני. הן גם עודדו לילודה. היה גם שינוי בחינוך שביטא את המיליטריזם היפני (למשל, שינוי במקראה לכיתה א משורת פתיחה כמו "הדובדבן פרח" ל"קדימה, חייל, קדימה!".

5ד. שלבים מרכזיים בקריסתה של יפן במלחמה עד כניעתה (עמ' 231 פסקה שנייה-238)

כאמור, ההחלטה של יפן לתקוף את בעלות הברית הייתה מבוססת על הנחות שהתבררו כמוטעות. ארה"ב התאוששה מהר מהצפוי, ובמהלך המלחמה גדל כוחה הצבאי והטכנולוגי של ארה"ב. ארה"ב פיתחה מפציצים ארוכי טווח, פצצות מתבייתות וגם שכללה את הראדאר. בסוף המלחמה הציגה ארה"ב את ההמצאה הטכנולוגית המשמעותית ביותר – נשק גרעיני.

השלבים בקריסתה של יפן במלחמה

* אפריל 1942 – האיתות הראשון למפנה במלחמה התרחש בהפצצת טוקיו ע"י מטוסים אמריקניים שהמריאו מנושאות מטוסים. המתקפה בוצעה בפיקודו של קולונל ג'יימס דוליטל.

* יוני 1942: קרב מידווי – בקרב זה איבדה יפן ארבע נושאות מטוסים (לעומת אחת של ארה"ב) כשארה"ב מונעת את כיבוש האי ע"י יפן. לפיכך, קרב זה סימן בבירור בלימה משמעותית ראשונה של יפן. תוצאות הקרב פגעו ביכולותיה ההתקפיות של יפן. בשלב זה היא נותרה עם חמש נושאות מטוסים כשירות בלבד, ולארה"ב עדיין היו 3 נושאות מטוסים גדולות אבל עוד 13 נושאות מטוסים בתהליך בנייה.

* 1942 אוגוסט – כיבוש גואדלקנאל ע"י ארה"ב.

* אפריל 1943 – הפלת מטוסו של ימאמוטו, האדמירל שתכנן את מבצע פרל הרבור. זהו בעיקר צעד מוראלי לארה"ב ופגיעה במורל היפני.

* ינואר 1944 – בנובמבר 1943 נפגשו רוזוולט, צ'רצ'יל וצ'אנג קאי-שק בקהיר, והחליטו שהמלחמה נגד יפן תימשך עד שזו תיכנע ללא תנאי. המתקפה הגדולה החלה בינואר 1944 והתנהלה בשלושה ראשי חץ:

• הצי האמריקני בפיקודו של נימיץ שהתקדם מערבה.
• הצבא האמריקני בפיקודו של מקארתור שהתקדם מדרום מזרח לאוקיינוס השקט.
• הצבא הבריטי בפיקודו של מאונטבאטן שהתקדם מהודו לכיוון בורמה.

* יוני 1944: נפילת האי סאיפן – הצי האמריקני תקף את האי סאיפן שהיה בעל ערך אסטרטגי, כיוון שממנו ניתן היה להפציץ את יפן. היפנים הבינו זאת גם, ולפיכך קיבלו 32,000 החיילים היפניים באזור הוראה למנוע בכל מחיר את נפילת האי בידי ארה"ב. האמריקנים כבשו את האי כעבור חודש, ואחרוני החיילים היפנים התאבדו ואיתם אלפים מתושבי האי. המהלך זעזע את האמריקנים. כיבוש האי הביא להתפטרותו של טוג'ו, ואפשר החל מסוף 1944 גלים של הפצצה של מטוסים אמריקניים על ערי יפן.

* מרץ 1945 – 130 מפציצים אמריקניים הפגיזו את טוקיו והביאו להריגתם של כמאה אלף בני אדם.

* הייאוש היפני בא לידי ביטוי בקמיקזה ["רוח האלים"] טייסי הקמיקזה היו טייסים מתאבדים שניסו להתרסק עם מטוסיהם הטעונים פצצות על אניות אויב. עלילות הקמיקזה יצרו הד נרחב גם בתקשורת היפנית מתוך מטרתה להעלות מוראל. על האמריקנים הטייסים הללו הטילו אימה, אבל בסופו של דבר הצליחו האמריקנים לפתח דרכים ליירוט המטוסים או להתחמקות מהם. בגיחות הקמיקזה נהרגו 2200 טייסים יפנים, והן הביאו להטבעת 34 אניות אמריקניות, ביניהן 3 נושאות מטוסים. אולם, מבצעי ייאוש אלה לא הצליחו לשנות את פני המערכה.

* מרץ 1945: כיבוש איוו-ג'ימה (אי השוכן כ1000 ק"מ דרומית לטוקיו) – קרב זה גבה מחיר כבד מאוד משני הצדדים ונמשך חודש, כשהאמריקנים מאבדים 4600 חיילים והיפנים 22,000 חיילים. קרב זה זכור, בין היתר, בזכות תמונת הניצחון האמריקנית המציגה את חייליה מניפים את הדגל האמריקני בפסגת האי.

* אוקינאוה נכבשה ע"י ארה"ב בין אפריל ליוני 1945. 176,000 חיילים בכוח התוקף לחמו מול 100,00 מגנים יפנים. 12,000 אמריקנים נהרגו במהלך הצבאי הזה. הלחימה המתאבדת של יפן גבתה מארה"ב מחיר אנושי, ולכן ארה"ב הייתה מעוניינת בסיוע סובייטי או לחלופין בפיתוח של נשק יעיל יותר. יש לזכור, שבריה"מ הייתה בהסכם ניטרליות עם יפן מאז אפריל 1941 (שאותו היפנים קיימו). בוועידת יאלטה (ראשית 1945) הבטיח סטאלין לבוא ולסייע נגד יפן כשלושה חודשים לאחר כניעת גרמניה. עם זאת, היו לו כמה תביעות טריטוריאליות ביניהן צפון קוריאה וצפון מנצ'וריה. אחרי נפילת אוקינאוה מצבה של יפן היה רע מאוד: ערים הרוסות, תעשייה משותקת, צי טבוע, חיל אוויר מקורקע ומה שנשאר ליפן היה רק חיל רגלים ומתנדבים אזרחיים פטריוטיים שהיו מוכנים למלחמת התאבדות. גברים ונשים התאמנו בחניתות במבוק כדי להדוף את הפלישה האמריקנית.

פצצות האטום וכניעת יפן

ביולי 1945 השלימו האמריקנים את פיתוח הפצצה הגרעינית במסגרת "פרויקט מנהטן" ["פרוייקט מנהטן" היה פרויקט אמריקני לאומי לפיתוח נשק גרעיני שפותח במדבריות ניו-מקסיקו ובו הושקעו מירב המשאבים]. בראש הפרויקט עמד רוברט אופנהיימר. הנשיא טרומן קיבל את הידיעה על הצלחת הניסוי הגרעיני בזמן ועידת פוטסדאם. האמריקנים הציבו ליפן אולטימאטום שעל יפן להיכנע מייד וללא תנאי, ולא יומט עליה הרס מוחלט. יפן התעלמה מהאולטימאטום מהסיבות הבאות:

1. יפן לא ידעה שלארה"ב יש נשק גרעיני.
2. יפן לא ידעה שבריה"מ הולכת להפר את הסכם הניטרליות איתה ולהיכנס למלחמה נגדה.
3. יפן לא ידעה שארה"ב מוכנה הייתה להשאיר את הקיסר היפני במעמדו לאחר כניעתה.
4. יפן לא ממש הפנימה שמדובר באולטימאטום.

השיקולים שהביאו להטלת פצצות האטום

1.      השימוש בפצצות האטום נועדו להביא לסיום מיידי של המלחמה, תוך חסכון חיי אדם אמריקניים (ואף יפניים בחשבון קר). יש לזכור שהמלחמה באירופה כבר הסתיימה (מאי 1945) ודעת הקהל תבעה סיום מהיר של המלחמה עם מינימום קרבנות. טרומן נימק את הפצצה בצורך "להציל חיי מאות אלפים אמריקנים ויפנים כאחד." החלטה זו התבססה גם על הניסיון הקשה במלחמה נגד היפנים (קמיקאזה, חוסר נכונות להיכנע).

2.      הפגנת כוח מול בריה"מ וסטלין, במסגרת התפתחות המלחמה הקרה, לאור חיסול האויב המשותף – גרמניה הנאצית. בהתאם לתפיסה זו, שאף, טרומן להשלים את כניעת יפן לפני שהסובייטים יגיעו להישגים בחזית זו, שכן הסובייטים התחייבו לסייע למלחמה נגד יפן – תוך שלושה חודשים מסיום המערכה באירופה (הם לא יודעו על הצלחת הניסוי ביולי 1945).

3.       נקמה על פרל הארבור, מתקפה פתע יפנית בו נהרגו כ-2,400 אמריקנים. טרומן עצמו אמר בהודעתו לעם האמריקני לאחר ההפצצה בהירושימה: "היפנים התחילו במלחמה בפרל הרבור מן האוויר. עתה שולם להם גמולם."

4.       לחץ לבדיקת התוצר: מומחים צבאיים הפעילו לחצים על טרומן לבחון את הפצצה עם השלמת "פרויקט מנהטן" לאור המשאבים שהושקעו בו (למרות התנגדות ומחאה של מדענים רבים).

ההיסטוריון בן עמי שילוני קובע שהמהירות שבה פעל טרומן לגבי השימוש בפצצות האטום נבעה מנימוקים פוליטיים: "הוא רצה לסיים את המלחמה, לנקום את פרל-הרבור, להרתיע את הרוסים מפני התפשטות באסיה, להצדיק את הסכומים הגדולים שהושקעו בפצצה, ולהוכיח לעם האמריקאי את כושר מנהיגותו של הנשיא החדש, שאיש כמעט לא הכיר אותו (שילוני, יפן המודרנית, עמ' 235)

בשלב זה מצבה של יפן היה נואש, גרמניה כבר נכנעה וארה"ב עוד ניסתה לגייס את הסיוע של ברית המועצות במערכה נגד יפן. ב-16 ביולי התברר לאמריקנים כי הם אינם זקוקים עוד לתמיכת הסובייטים וזאת לאור הצלחת הניסוי הגרעיני במסגרת "פרויקט מנהטן".

במהלך ועידת פוטסדאם, פרסמו טרומן, אטלי וצאנג קאי שק (מנהיג סין) הודעה שקראה ליפן להיכנע מיד וללא תנאי כאשר סירוב לכך ימיט עליה אסון. יש לציין שיפן לא ידעה על קיום של נשק אטומי ושברית המועצות שאיתה ליפן היה הסכם עומדת להצטרף למלחמה נגדה ובגלל סיבות אלה ואחרות, דחתה יפן את האולטימאטום.

הטלת הפצצות

ב-6 באוגוסט 1945 הטילה ארה"ב את פצצת האטום הראשונה על העיר הירושימה. ב-6 באוגוסט 1945, עם מתן הפקודה מהנשיא טרומן, הוטלה הפצצה הראשונה על העיר הירושימה וזרעה הרס אדיר והביאה למותם המיידי של כ-80,000 בני אדם. אחרי הטלת הפצצה פנתה יפן לבריה"מ שתסייע להביא לסיום המלחמה, אבל הסובייטים הפתיעו בהכרזת מלחמה על יפן (8/6/1945) והחלו להזרים כוחות למנצ'וריה, צפון קוריאה וחציו הדרומי של האי סחאלין.

ב-9 באוגוסט, לאחר שטרומן נבהל מהאפשרות שבריה"מ תנצל את קריסת יפן להתחזקות במזרח הרחוק, הוא נתן הוראה להטיל את פצצת הטום השנייה על העיר נגאסקי. ב-9 באוגוסט הוטלה פצצת האטום השנייה על נגסאקי שגבתה באופן מיידי עוד 40,000 הרוגים.

הנהגת יפן הגיעה למסקנה שיפן חייבת להיכנע, והשאלה היחידה שנותרה הייתה כיצד: האם להיכנע ללא תנאי או להיכנע לאחר הצבה של כמה תנאים שהם:

-          לא לפגוע במעמד הקיסר.

-          שביפן לא יהיה כיבוש זר.

-          שיפן תתפרק בעצמה מנשקה.

-          שיפן תשפוט בעצמה את פשעי המלחמה שלה.

הקיסר הכריע לטובת כניעה ללא תנאי.

ב-15 באוגוסט נשא הקיסר נאום ראשון אי פעם ברדיו. בנאום זה שיבח הקיסר את מטרות המלחמה והודה לעם היפני על המאמץ וההקרבה. הקיסר הסביר שהאויב משתמש בנשק אכזרי חדש שעלול להשמיד את האנושות, ולכן יפן חייבת לשים קץ למלחמה. הציבור היפני היה מזועזע. 500 אנשי צבא התאבדו. הצבא ציית לקיסר ונכנע, ואף שיתף פעולה עם הכובשים. טקס הכניעה התקיים על האנייה מיזורי (ב-2 בספטמבר), שהכניעה התקבלה על ידי הגנרל האמריקני דאגלס מקארתור.

סיכום: יפן איבדה במהלך המלחמה כשני מיליון בני אדם. המלחמה מסתיימת במהלומה כואבת ליפן ומסיימת את ימיה כאימפריה והחזירה אותה במובן הסמלי לנקודת התחלה נוספת, כאשר ארה"ב מכתיבה לה שוב את המשך דרכה.

פרק 6: הקמת יפן החדשה – ממשל כיבוש צבאי למדינה עצמאית דמוקרטית

א. דרכי הפעולה של ממשל הכיבוש הצבאי והאמריקני ביפן ב. דה מיליטריזציה, כינון דמוקרטיה ורפורמות בחינוך ובכלכלה ג. סיום הכיבוש האמריקני בעידן של תחילת המלחמה הקרה

א. דרכי הפעולה של ממשל הכיבוש הצבאי האמריקני ביפן (עמ' 243-241)

אופי הכיבוש הצבאי שהוטל על יפן אחרי המלחמה שונה מהכיבוש שהוטל על שאר המפסידות. חשוב לזכור את הקווים המאפיינים את הכיבוש האמריקני ביפן:

1. כיבוש לא ישיר: יפן לא נכבשה אלא נכנעה. עובדה זו היא מעין סוג מוגבל של "קלף מיקוח" בעבור המדינה המנוצחת. זאת בניגוד לגרמניה שלא יכלה להתמקח על שום דבר כשצבאות בעה"ב על אדמתה. ביפן עוד נותרה ריבונות. כיבוש הופך ישיר יותר כשמדינה נכבשת מעשית בידי צבא.

2. כובש אחד, מדיניות אחידה בכל שטחה הטריטוריאלי של יפן: יפן לא חולקה בין המעצמות המנצחות. ארה"ב לא רצתה להתחלק בשליטה ביפן כי למרות העזרה הבריטית והסובייטית היא נשאה ברוב הנטל בחזית זו. עם זאת, נציגים בריטיים כמו גם נציגים אוסטרליים וניו-זילנדיים, זכו לשיתוף סמלי בשלטון הכיבוש.

העובדה שיפן לא חולקה, וזאת בשונה מגרמניה, אוסטריה וקוריאה, השאירה את יפן תחת שלמות טריטוריאלית ופוליטית אחת. גם סין לא שותפה כמעצמת כיבוש. לכך שתי סיבות:

1. המטרה הייתה שלא לקומם את היפנים, שלא להשפיל אותם מעבר לגבול מסוים.

2. בסין מתחילה בשנים אלה מלחמת אזרחים בין הכוחות הלאומיים (צ'אנג קאי שק) לקומוניסטים (מאו צה דונג). כלומר, ארה"ב חששה מחלוקת כוחות של צ'אנג – חשש שהתברר כמוצדק, לאור נפילת סין הלאומית לידיים קומוניסטיות ב-1949.

גם בריה"מ לא שותפה כמעצמת כיבוש כחלק מניסיון למנוע מהם יתרונות נוספים ב"מלחמה הקרה" שפרצה אז. ברית המועצות סירבה לשחרר כ-370 אלף שבויים יפנים שנפלו בידיה בתום המלחמה, והעבידה אותם בעבודות פרך במשך שנים רבות. רבים משבויים אלו מתו במחנות, ורבים עברו "שטיפת מוח" קומוניסטית.

3. ניהול הכיבוש: הוקמו שני גופים פורמאליים שניהלו את הכיבוש מצד בעלות הברית והן "מועצת המזרח הרחוק", שישבה בוושינגטון ובה השתתפו נציגיהן של 11 בעלות הברית, ו"ועדת בעלות הברית לענייני יפן", שישבה בטוקיו והייתה מורכבת מנציגי ארצות הברית, בריטניה, בריה"מ וסין. בשטח, כאמור, לא היה צבא כיבוש סיני או סובייטי.

את הכיבוש האמריקני ביפן ניהל המפקד העליון של בעלות הברית דאגלס מקארתור. הוא קיבל את התואר SCAP (Superme Commander for the Allied Powers). מדובר באדם בן 65, סמכותי ובכיר מאוד בצבא האמריקני. למעשה, עם קריסת ההנהגה היפנית הוא הפך להיות דמות סמכותית בעיני היפנים. בפעם הראשונה הוא ירד מהאנייה בלי נשק ושומרי ראש, וכך אותת ליפנים שהוא סומך עליהם, ושפניו לשלום. עניין זה לימד על אומץ רב מצד מקארתור. עם תחילת השלטון הזר (הראשון והאחרון ביפן) היו כמובן חשדות הדדיים, אחרי מלחמה של ארבע שנים (פרל הרבור, פצצות האטום) וגם בעקבות המתחים שנתגלו בשנות ה-20 וה-30. האמריקנים רצו להפוך את יפן למדינה דמוקרטית ופציפיסטית. יפן התרגלה לתעמולה אנטי אמריקנית. הם פחדו ממעשי זוועה של האמריקנים (כמו טבח, כפי שביצעה יפן כאשר הייתה היא מעצמה כובשת, בננג'ינג). האמריקנים מצדם חששו מהתמודדות נוספת עם אויב אכזר, קנאי וערמומי, אך שני הצדדים הופתעו לטובה שכן היה רצון הדדי לשים קץ למלחמה, ורוב החיילים האמריקניים היו ממושמעים וכמעט לא פגעו באזרחים יפניים, ואילו היפנים קיבלו את הכיבוש בהכנעה ובצייתנות. צריך להבין שמעבר לרצון הטוב היו גם אינטרסים משותפים. האמריקנים ידעו שיתקשו מאוד לשלוט ללא שיתוף פעולה יפני, ולכן הם לא פירקו את הממשל היפני אלא השתמשו בו כמכשיר לשלטון עקיף. גם היפנים מצדם הבינו שאם לא ישתפו פעולה, יוטל עליהם שלטון צבאי ישיר.

4. היחס לקיסר (כנקודה המבטאת דרך פעולה אקטיבית של ממשל הכיבוש): יש לזכור שהקיסר היה סמל של מדינת אויב, והוא שעמד בראש יפן בזמן המלחמה. לזכותו של הירוהיטו החשיבו האמריקנים את העובדה שהוא תמך בכניעה, הטיף לשיתוף פעולה עם הכיבוש האמריקני ואת העובדה שמעמדו בקרב הציבור היפני נותר איתן. בגלל סיבות אלה החליטו האמריקנים להשאיר את הקיסר על כנו אך תוך הבהרה שהוא כבר לא השליט בארצו. כדי להשאיר את הקיסר בתפקידו נוצר צורך בשינוי אופי מוסד הקיסרות וההילה הדתית שלו. לפיכך, הכריז הירוהיטו ביוזמת האמריקנים שהוא בעצם מוותר על מעמדו האלוהי. מבחינת האמריקנים השינוי בסטטוס של הקיסר היה משמעותי, כי מבחינתם הדבר מבטא החלשת מוקד לאומני. היפנים העניקו לעניין פרשנות אחרת: היפנים מלכתחילה לא תפסו את הקיסר כאל באופן בו המערב תופס אל כבן-אלמוות וכל יכול, אלא כקדוש. לפיכך, קדושה זו נשארה גם לאחר הביטול של מעמדו האלוהי. גם תקציב ארמון הקיסר קוצץ במידה משמעותית. אחרי המלחמה עוברת דמות הקיסר שינוי נוסף – מדמות מיליטריסטית לדמות אזרחית הלובשת חליפה ונוסעת במכונית שרד, לדמות עממית יותר. שינוי זה מלמד שיפן בדרך לדמוקרטיזציה. הקיסר מתחיל גם לסייר יותר ברחבי יפן. הוא מקבל אופי "מערבי" יותר.

ב. דה-מיליטריזציה, כינון דמוקרטיה ורפורמות בחינוך ובכלכלה

אחת המטרות המרכזיות של ארה"ב בשלטון הכיבוש שלה ביפן הייתה למנוע תרחיש עתידי שבו תוכל יפן לסכן שוב את ארה"ב או את בעלות בריתה. לפיכך, החליטו האמריקנים לפעול לחיסול המאפיינים המוכרים לנו משנות ה-30 וה-40: חיסול הלאומנות הימנית הקיצונית והתפיסות המיליטריסטיות.

צעדי דה-מיליטריזציה

·         פירוק הצבא והצי היפניים.

·         השמדה של אמצעי לחימה.

·         הסבת מפעלי נשק לתעשייה אזרחית.

·         הסבה של שניים ממשרדי הממשלה (צבא וצי) ההופכים להיות משרדים לחיילים משוחררים.

·         ביצוע טיהור במשרדי ממשלה (פיטורים) וזאת במטרה להיפטר ממקבלי החלטות שהיו מזוהים עם המדיניות והתפיסות הקודמות. מדובר על פיטורים של כ-210,000 בני אדם. כמובן שהטיהור לא חל על הקיסר ומשפחתו (למרות העובדה שאין לשכוח כי הקיסר הוא מי שעמד בראש המדינה בזמן המלחמה).

·         סגירת משרד החוץ, ורק צוות מצומצם של דוברי אנגלית הושאר כדי לשמש מנגנון מקשר עם שלטונות הכיבוש.

·         פירוק משרד הפנים ופיזור סמכויותיו לרמה של השלטון המקומי.

·         "משפטי טוקיו". במשפטים אלה שפטו את פושעי המלחמה היפניים. אותם מנהיגים פוליטיים וצבאיים שהובילו את יפן למלחמה מועמדים לדין, והם נשפטים כפושעי מלחמה לכל דבר ועניין. הם גם הואשמו בקשירת קשר למלחמה תוקפנית ובפשעים נגד האנושות. הנסיך קונואה התאבד בבליעת רעל לפני שבאו לאוסרו. טוג'ו ירה בעצמו, אך רק נפצע והועמד לדין. שני נאשמים מתו במהלך המשפט, ואחד, ההוגה הלאומני אוקאוה שומיי, הוכרז בלתי-שפוי. 25 נאשמים הורשעו, ושבעה מהם, כולל טוג'ו, נידונו למוות. הם נתלו ב-23 בדצמבר 1948, יום הולדתו ה-15 של יורש העצר אקיהיטו. פרט למשפטי טוקיו, נערכו ברחבי אסיה משפטים לכ-4000 אנשי צבא יפניים, ביניהם סוהרים במחנות שבויים, שהואשמו בפשעי מלחמה, וכ-700 מהם הוצאו להורג.

·         שינויים פוליטיים. אחרי המלחמה הוקמו מחדש המפלגות שהתפרקו ב-1940. תקופה זו מתאפיינת בלחצים אמריקניים למנות גורמים פרו-מערביים לתפקידי שלטון מרכזיים כמו למשל את שידיהארה (שר החוץ היפני בסוף שנות ה-20, בשנות השיא של מדיניות החוץ המתונה של יפן כלפי המערב) לראשות הממשלה. שידיהארה לא ניצח בבחירות, ומי שנבחר לראשות הממשלה היה יושידה מהמפלגה הליברלית, והוא יוביל את יפן לשיתוף פעולה עם הכובש האמריקני.

·         הצנזורה הקודמת ביפן בוטלה, אבל במקומה הונהגה צנזורה חדשה, שאסרה לשבח את המלחמה, למתוח ביקורת של שלטונות הכיבוש או להזכיר את פצצות האטום. בניגוד לשאר תחומי הממשל, בתחום הצנזורה לא פעלו שלטונות הכיבוש באמצעות הממשלה היפנית, אלא הפעילו אותו באופן ישיר. כ-370 אמריקנים וכ-5700 יפנים הועסקו בצנזורה על עיתונים, ספרים, מחזות וסרטים. הארגונים הלאומיים פורקו, החגים והטקסים הלאומיים בוטלו, והשינטו הממלכתי נאסר. דגל הלאום (השמש העולה) וההמנון הלאומי, שהיו מקובלים מאז הרסטורציה של מייג'י, לא בוטלו, אבל השימוש בהם צומצם.

צעדים לקידום הדמוקרטיזציה

·         כל החוקים והתקנות שהגבילו את זכויות הפרט בוטלו.

·         במקביל גם אסירים פוליטיים שוחררו, כמו קומוניסטים.

·         הענקת זכות בחירה והיבחרות לנשים (1946). בבחירות ב-1946 נבחרו לראשונה 39 נשים לפרלמנט האמריקני (אמנם מתוך 464 צירים).

·         מפלגות השמאל מתחילות להתארגן מחדש, כולל המפלגה הקומוניסטית. יש לזכור שמדובר אחרי המלחמה בתקופה של רעב ומחסור. רעב ומחסור הם חומרים מהם עשויה מהפכה, בעיקר קומוניסטית. האמריקנים מעוניינים ליצור מערכת בלמים ביפן נגד מיליטריזם. מקארתור תמך בשמאל המתון כבלם לאומנות (הוא לא תמך בקומוניזם). עם זאת, הוא יודע שאם לא יפעל, הרעב והמחסור עלולים לגרום לתסיסה. לכן, הוא מזמין סיוע דחוף של מזון מארה"ב, וזאת כדי למנוע עוני ורעב מהיפנים, או, במילים אחרות, לצמצם את הסיכוי לפריצת מהפכה קומוניסטית ביפן.

·         כינון חוקה חדשה. האמריקנים רצו שהתיקון יבוא מהיפנים עצמם, והיפנים דווקא רצו לדבוק בחוקת מייג'י, לה יש מעמד של קדושה. לכן, האמריקנים הורו לפנים להכין חוקה חדשה, אולם ההצעות היפניות היו רק תיקונים קלים לחוקה הקיימת. לפיכך, האמריקנים לקחו את היוזמה לידיהם וחיברו את החוקה בעצמם. חוקה זו חוברה בזמן קצר ונועדה להחליף את חוקת מייג'י. כמובן כדי להכניס חוקה חדשה יש ליזום תיקון בחוקה הישנה. האמריקנים דרשו מהקיסר היפני ליזום את התיקון שיחליף בין החוקות, שאותו גם הפרלמנט היה צריך לאשר ברוב של שני שלישים בכל אחד מהבתים. לאחר שהחוקה תורגמה ופורשה, דרשו היפנים לבצע עוד תיקון קטן, לפיו הפרלמנט ימשיך להיות מורכב משני בתים ולא אחד כפי שהציעו האמריקנים. האמריקנים נענו לבקשה, ולפיכך אישרו שני הבתים בפרלמנט את החוקה החדשה. יש לזכור שהאישור התבצע בידיעה של יפן שהיא תעמוד בפני איום של כיבוש ישיר אם לא תעשה כן. החוקה נכנסה לתוקף ב-3/5/1947 שהפך לחג לאומי ביפן ["יום החוקה"]. חוקה זו היא בעלת אופי דמוקרטי, לעומת חוקת מייג'י שהייתה בעלת אופי "סמי-דמוקרטי" בלבד. חוקה זו נשארה בתוקף עד עצם היום הזה ללא שינויים משמעותיים. האמריקנים אם כך חיברו עבור היפנים חוקה דמוקרטית ופציפיסטית. כדאי לשים לב להבדל הקיים בניסוח הפסקה הפותחת בכל חוקה. חוקת מייג'י נפתחת ב"אני" של הקיסר בעוד החוקה החדשה נפתחת ב"אנו" של העם. השינוי הזה מסמל את השאלה מיהו הריבון ביפן. החוקה מעניקה שוויון מלא לנשים ומעגנת את זכויות האדם השונות תוך הכרה גם בזכויות חברתיות, בעיקר בתחום העבודה. החוקה מבססת הפרדת דת ממדינה, והשופטים בין יתר תפקידיהם צריכים לבקר את החוקים על פי החוקה. כמו כן, האמריקנים חייבו את קיומה של פסקה פציפיסטית בחוקה היפנית. ע"פ החוקה, העם בוחר את שני בתי הפרלמנט, "בית היועצים" ו"בית הנבחרים", כשראש הממשלה נבחר ע"י הפרלמנט.

     לסיכום, למרות העובדה שהחוקה נכפתה על יפן, היא בסה"כ התקבלה באהדה. יש לזכור שחוקה זו פונה למגזרים שהתעלמו מהם בעבר (נשים, פועלים ואזרחים פשוטים שרצו מדינה אזרחית ולא צבאית). מי שסייעו לביסוס הדמוקרטיה ביפן היו שנות ה-20 ["הדמוקרטיה של טאישו"], שנתנו לגיטימציה לדמוקרטיה ביפן.

הרפורמות בחינוך

·         הרפורמה בחינוך באה בראש ובראשונה להשלים את תהליך חיסול הלאומנות והמיליטריזם בחברה היפנית. כזכור, החינוך הלאומני ("קדימה חייל קדימה") היווה גורם משמעותי בהפיכת יפן למדינה עם משטר מיליטריסטי וצייתני, ולכן היה ברור שתחום זה דורש שינוי מיידי. בראשית תקופת הכיבוש בוטלו שיעורים במקצועות הבאים: היסטוריה, אזרחות וגיאוגרפיה, עד שיחוברו תוכניות לימוד חדשות וספרי לימוד חדשים. עד אז, בכל שאר המקצועות, בכל פעם שהופיעו בספרי הלימוד הקיימים ביטויים של לאומנות, פטריוטיות, צבא וכו' נדרשו התלמידים והמורים למחוק אותם מהספרים.

·         נאסר על עיסוק בענפי ספורט צבאיים.

·         נאסר להניף את הדגל, להשמיע את ההמנון ולתלות תמונות של הקיסר בבתי הספר.

·         הכנסת תכנים חדשים למערכת החינוך כמו הכרת הדמוקרטיה והכרת תרבות המערב.

·         מדובר לא רק בשינויים תוכניים, אלא גם בשינויים פרסונאליים. מנהלים ומורים שהיו מזוהים עם דעות לאומניות נאלצו לחפש עבודה חדשה, ובמקומם מונו מורים עם דעות פציפיסטיות ודמוקרטיות.

·         ארגון המורים שהיה לאומני, פורק, ובמקומו הוקם ארגון חדש שהיה בעל אופי אנטי-לאומני ואף מרקסיסטי.

·         שינויים מבניים במטרה ליצור מערכת חינוך אחידה ללא מסלולים אליטיסטיים. המערכת החדשה התבססה על חינוך חובה של 9 שנים (6 יסודי ו-3 חטיבת ביניים), 3 שנים תיכון ולימודים גבוהים באוניברסיטה של 4 שנים. שני המינים שולבו בכל רמות החינוך. היה גם ניסיון להעביר את החינוך מרמה לאומית לרמה מקומית, אבל הניסיון לא צלח בעיקר בשל היעדר אמצעים וחוסר ניסיון של הרשויות המקומיות. הרפורמה של ההשכלה הגבוהה הצליחה רק באופן חלקי. אמנם נפתחו אוניברסיטות רבות בכל רחבי יפן, אבל איכותן לא הייתה גבוהה במיוחד. בגלל עובדה זו האוניברסיטאות הוותיקות הפכו מושכות עוד יותר, והתנהלה תחרות מאוד קשה על כניסת סטודנטים לאותן אוניברסיטאות.

·         רפורמה בכתב. כדי לנטרל את שליטת האליטות הוחלט על דמוקרטיזציה בכתב: צמצום סימני הכתב ואף החלפת צורות של סימנים מורכבים ופישוט הכתב הפונטי.

·         נעשה גם ניסיון להביא לשינוי בדת ביפן. האמריקנים ראו בשינטו ובבודהיזם דתות שאין בהן צווי מוסר מוחלטים, ולכן כדי להעלות את רמת המוסר של היפנים יש להפוך אותם ל"נוצרים טובים". עניין זה אירוני, משום שהרצון להציג את הנצרות כדת שוחרת שלום נראה מגוחך לאחר שתי מלחמות העולם. מעשה ניסיון להגביר את ההתנצרות ביפן, אך הניסיון כשל. היכולת לעשות רפורמה נוצרית נבלמה עבור האמריקנים דווקא ע"י החוקה שהם בעצמם חיברו, שקבעה את הפרדת מושג הדת ממושג המדינה.

הרפורמות בכלכלה

·         רפורמה אגרארית. אחת הבעיות הקשות ביפן הייתה בעיית החקלאים האריסים שהיו מחוסרי אדמות והיוו פוטנציאל מהפכני מסוכן. לכן, האמריקנים גיבשו תוכנית לרפורמה, ובמסגרת זאת נחקק חוק שאפשר לכל האיכרים להיות בעלי קרקע. למשל, החוק אסר על אנשים שלא עוסקים בחקלאות להיות בעלי אדמה חקלאית ואסר על בעלי האדמות ברוב המקומות להחזיק שטח של יותר מ-30 דונם, כך שאת הקרקע העודפת הפקיעה הממשלה במחיר נמוך, והיא מכרה אותה לאיכרים העניים בתשלומים מאוד נוחים. המטרה היא בעצם להפוך את האיכרים לבעלי מוטיבציה יותר גבוהה ולתת להם תמריץ לייצר מזון. גם לאחר הרפורמה הממשלה המשיכה לסבסד את החקלאות היפנית. מה שיפתור באופן סופי את בעיית החקלאים יהיה תיעושה מחדש של יפן.

·         התיעוש המחודש של יפן. לאחר התלבטות החליטו האמריקנים לאפשר ליפן לחדש את התעשייה שלה מתוך הבנה שאין ברירה, שכן בלי תיעוש מחדש השיקום היפני ייכשל, כי החקלאות היפנית בלבד לא תספיק לפרנס את אוכלוסיית יפן. ארה"ב אף ויתרה על הפיצויים שדרשה מיפן כדי שליפן יהיו האמצעים לפתח מחדש את התעשייה.

·         פירוק הזאיבצו. האמריקנים שאפו גם לשנות את מבנה התעשייה, גם כי הם ראו בזאיבצו אחד הגורמים שדחפו את יפן למלחמה, וגם בגלל האופי המונופוליסטי של הזאיבצו. ב-1947 אישר הפרלמנט חוק למניעת ריכוזיות יתר במשק, וכך פורקו כמה מהתאגידים הגדולים כמו למשל מיצובישי. יש לזכור שמדובר בפירוק בעירבון מאוד מוגבל משום שחברות הבת של כל תאגיד לשעבר המשיכו לקיים יחסים הדוקים ביניהן, ורכשו מניות זו של זו.

ג. סיום הכיבוש האמריקני בעידן של תחילת המלחמה הקרה:

"המלחמה הקרה", אותו מאבק דו-קוטבי בין ארה"ב לבריה"מ שהתפרץ עם סיום מלחמת העולם השנייה, שינתה את סדרי העדיפות של האמריקנים, ומצאה את ארה"ב משלימה ארה"ב עם אויבות האתמול – יפן ומערב גרמניה כדי להיערך נגד בעלת בריתה מימי מלחמת העולם השנייה, בריה"מ.

בסוף שנות ה-40 העמיקה האחיזה הקומוניסטית במזרח אסיה, כשבצפון קוריאה הוקם משטר קומוניסטי ואילו בסין תפסו הקומוניסטים בראשות מאו את השלטון מידי הכוחות הלאומיים של צ'אנג קאי שק. לפיכך, שאפה ארה"ב להפוך את יפן להצלחה כלכלית אותה תוכל להציג לעולם כהישג של התפיסה הקפיטליסטית והדמוקרטית אל מול ניסיונות ההתפשטות של האופציה הסובייטית הקומוניסטית במזרח אסיה. תפיסה זו, הביאה בין היתר, להפסקת פירוק הזאיבצו שהחליש את השיטה הקפיטליסטית ועלול היה לפגוע כלכלית ביפן.

ב-1950, התלהטה "המלחמה הקרה" עם פרוץ מלחמת קוריאה, בה ארה"ב נחלצה להגן על דרום קוריאה מפני פלישת צפון קוריאה הקומוניסטית. המלחמה הסתבכה כשארה"ב יצאה ממגננה למתקפה בצפון קוריאה ומצאה עצמה גם מול 200,000 "מתנדבים" סינים.

להתנהלות מלחמת קוריאה הייתה השפעה רבה על יפן:

1. היא חיזקה את כוחות הימין ביפן ואת המאבק בגורמים קומוניסטיים במדינה.
2. האמריקנים חששו שהעברת כוחות לכיוון קוריאה עלולה להשאיר את יפן ללא כוח מגן מפני ניסיון הפיכה קומוניסטי, ולפיכך יפן התבקשה להקים כוח צבאי (!) שיחליף את הצבא האמריקני ביפן. יפן טענה שחוקתה אוסרת עליה להקים צבא, כך שכשפשרה הוקם "כוח עתודה משטרתי" שמנה 75,000 איש המצויד בנשק אמריקני. העובדה שהאמריקנים עודדו מהלך זה, סימנה את תחילת שיבת הריבונות לידיים יפניות ואת החלשת הפיקוח האמריקני על יפן.
3. חיזוק המשק היפני. קרבתה של יפן לזירת הלחימה יצרה ביקוש למזון, שמיכות, אוהלים וציוד אחר, ביקוש שהמפעלים היפנים נענו לו. בתי חולים ביפן קלטו פצועי מלחמה אמריקניים ואירחו חיילים בחופשה. המלחמה הזרימה הון אמריקני גדול ליפן והעניק תנופה משמעותית למשק היפני והפיח בו חיים חדשים לאחר ההרס שחוללה מלה"ע השנייה.
4. סיום הכיבוש האמריקני ביפן. האמריקנים הגיעו למסקנה שיש לסיים את הכיבוש היפני, להשיב את עצמאותה ולשלב אותה גוש מדינות המערב נגד הגוש הקומוניסטי.לפיכך נחתמו שני הסכמים

א.      הסכם שלום: הסכם זה נחתם בין יפן וארה"ב ועוד 47 מדינות שהיו במצב מלחמה פורמאלי עם יפן. בהסכם זה, ויתרה יפן על כל כיבושיה מאז 1895.

ב.      "חוזה ביטחון", עליו חתמו יפן וארה"ב. חוזה זה אפשר לאמריקנים להציב כוחות על אדמת יפן למען שמירת השלום והביטחון במזרח אסיה.

פרק שמיני: הזינוק הכלכלי של יפן ברבע האחרון של המאה ה-20:

א.    ההכוונה הממשלתית של המשק היפני והסדרת יחסי העבודה ב.    ההתפתחות התעשייתית והתחרות עם ארה"ב. ג.     התוצאות וההשפעות החברתיות של הזינוק הכלכלי. ד.     השפל הכלכלי בשלהי המאה ה-20. ה.    היחסים בין יפן ובין סין ושתי הקוריאות. ו.       שאיפת יפן למעמד בינ"ל גבוה יותר.

סעיף א': ההכוונה הממשלתית של המשק היפני והסדרת הסכמי העבודה (עמ' 276-271):

ההכוונה של המשק:

רקע: התבוסה במלה"ע ה-2 הפנתה את המרץ היפני מהאפיק הלאומני לאפיק הכלכלי. לפני המלחמה הייתה ליפן תעשייה גדולה שידעה לייצר כמעט הכל. בנוסף, המלחמה קידמה את הטכנולוגיה היפנית בתחומים שונים כמו בניית אוניות, ייצור מנועים, אופטיקה, אלקטרוניקה וכימיקלים. רוב המפעלים אמנם נהרסו בהפצצות אבל כוח האדם המוכשר והמיומן נשאר, ומאחר שאחרי המלחמה רובו היה מובטל אפשר היה להעסיק אותו בשכר נמוך. בנוסף, בעקבות ההרס של המלחמה נרכשו מכונות וציוד חדיש ומשוכלל ויזמים, שהתחילו מאפס, הקימו חברות חדשות והתחרו בחברות הותיקות.

נסיבות שפעלו לטובת יפן:

·         האיסור לשקם את התעשייה הצבאית אילץ את היפנים להתרכז בייצור מוצרים אזרחיים רבי ביקוש בעולם. לפיכך, היעדר הוצאות ביטחון אפשר רמת מיסוי נמוכה.

·         הסיוע מארה"ב: הויתור של ארה"ב על פיצויי מלחמה, הענקת הלוואות נוחות, מכירת חומרי גלם וטכנולוגיה מתקדמת, הזמנת סחורות ושירותים מיפן במהלך מלחמת קוריאה ופתיחת השוק האמריקאי בפני יפן. בנוסף, ארה"ב הסכימה שהשוק היפני יישאר סגור (מייבוא) עד שישתקם.

·         שער יציב למטבע הין ובלימת האינפלציה ע"י הממשלה, מה שהביא לעידוד הייצוא וייקור הייבוא.

ב-1949 הוקם משרד המסחר והתעשייה (צוּסַנשוֹ, MITI) שתפקידו לפתח את התעשייה. הוא העניק תמריצים, הזמין מומחים, חקר שווקים, ארגן תערוכות וקבע סדרי עדיפויות, תודות ליכולתה של הממשלה להתערב במשק לאחר שלא בוטלו סמכויותיה לעשות זאת מאז המלחמה. ביוזמת גוף זה התחלפו מוצרי הייצוא של יפן ממוצרי צריכה זולים באיכות ירודה למוצרי צריכה יקרים יותר באיכות גבוהה, תוך אימוץ טכנולוגיות חדישות ובקרת איכות קפדנית.

חברות גדולות קיבלו הלוואות מגורמים פנימיים בלבד, רובם בנקים שהכילו חסכונות של שיעור גדול מאוד של האוכלוסייה, וככה בעלי החברות לא נאלצו לפעול תחת לחץ להציג רווחים מיידיים ויכלו לתכנן לטווח הארוך. על אף שהממשלה עודדה התארגנות של חברות גדולות, היא עשתה זאת ברמת הענף ולא ברמת התאגיד, וככה נמנעת שחיתות. החברות הגדולות לא דחקו את החברות הקטנות אלא שכרה אותן כקבלניות וככה השיגו גמישות לא לפטר עובדים ולא להחזיק מלאים גדולים במחסניהן.

"שלוש החיתים" החלו להניב פירות: חינוך, חיסכון וחריצות: בזכות שיעורי החיסכון הגבוהים, הופנו משאבים רבים להשקעות יצרניות במקום לצריכה, והחריצות של הפועלים והמנהלים, שנובעת הן מכבוד לעבודה והן מרצון להגיע במהירות להישגים כלכליים, הבטיחה פריון בעבודה והחינוך שקיבלו הצעירים בבתי הספר אפשר ליפנים לקלוט טכנולוגיות חדשות בקלות יחסית.

הסדרת יחסי העבודה:

בראשית שנות ה-50 פרצו שביתות רבות בדרישה להעלאת השכר ולשיפור תנאי העבודה. דבר זה יצר את הקמתם של איגודים מקצועיים מפעליים: כל עובד השתייך לאיגוד העובדים של המפעל שלו, וככה העובדים והמעבידים הכירו זה את זה  ויכלו לנהל מו"מ תוך התחשבות במצבו של המפעל. העובדים שותפו ברווחי המפעל בצורת בונוסים חצי שנתיים ולכן לא היה להם עניין לפגוע ברווחיותו של המפעל.

הכשרת העובדים התבצעה במפעל עצמו כדי להתאימם לצרכי המפעל. המפעל (קַאִישָה) השקיע בעובדים ודאג להם, העניק להם קביעות, העלה את שכרם ע"פ הוותק ולא פיטר אותם בזמנים הקשים, והם בתמורה השקיעו את מירב מרצם להצלחת המפעל. העובדים עצמם אותרו באמצעות בחינות הכניסה לאוניברסיטאות.

עם הזמן הפך המפעל למעין מסגרת כמו משפחתית. הוא נתן לעובד משמעות והעובד היה מזדהה איתו עד כדי כך שהיה מציג את עצמו ע"פ המפעל אליו הוא משתייך. המפעל היה מנייד את העובד ממקום עבודה אחד לשני בתוך המפעל וההתייעלות הייתה מושגת ע"י מתן הכשרה רחבה לכל עובד בכמה תחומים בתוך המפעל עצמו, מה שהעלה את הפריון, יצר נכונות לקלוט טכנולוגיות חדשות ועודד את העובדים להציע הצעות ייעול בלי לחשוש לעתידם בחברה.

המפעלים העניקו חשיבות מיוחדת לרוח הצוות: יום העבודה התחיל במסדר בוקר ובו סקרו את הנושאים שעל סדר היום, באמצע היו הפסקות להתעמלות משותפת, לכל מפעל היה סמל שהעובדים ענדו על דש בגדם, הכל בשביל לחזק את הגיבוש בין העובדים. כל העובדים, ללא קשר לדרג שלהם, אכלו באותו חדר אוכל ולבשו אותם הסרבלים כדי לבטל את ההבחנה בין צווארון כחול לבין הצווארון הלבן. המנהלים, שצמחו מתוך צוות העובדים והיו מקושרים אליהם, היו שותפים לכל ההחלטות שקיבלו הדרג הגבוה ונתנו להם את הסכמתם, וכך להחלטות נוצר אופי של קונצנזוס.

מי שלא זכה בקביעות ובהטבות היו נשים, שאולצו להתפטר אחרי הנישואין או הולדת הילד הראשון, ועובדים ארעיים ושכירים בחברות קטנות.

סעיף ב': ההתפתחות התעשייתית והתחרות עם ארה"ב (עמ' 279-276, 286-283)

הענפים המובילים בתעשיית יפן:

בניית אוניות: לפני 1945 עבדו המספנות היפניות עבור השוק המקומי, הצבאי והאזרחי. אחרי המלחמה עזרה להן הממשלה לרכוש ציוד חדיש והן פנו לשוק העולמי האזרחי. מלחמת קוריאה יצרה הרבה הזמנות לכלי שיט וכשהחליף הנפט את הפחם כמקור אנרגיה נוצר ביקוש למיכליות היפניות שניתן היה להפעילן ע"י צוות קטן. ב-1956 הפכה יפן ליצרנית האוניות הגדולה בעולם.

פלדה: לבניית האוניות נזקקה יפן לפלדה. על מנת לייצרה, רכשה יפן עפרות ברזל בהודו ובאוסטרליה והוקמו מפעלים חדשים לייצור הפלדה, להם עזרה הממשלה לרכוש ציוד וידע חדשים. ב-1980 הפכה יפן ליצרנית הפלדה הגדולה בעולם, וארה"ב העדיפה את תוצרת יפן הטובה והזולה על פני תוצרת מקומית – מה שחידד את התחרות בין שני המשקים ובאותה עת הותיר את תעשיית הפלדה האמריקנית המפורסמת כ"חגורת החלודה".

ענף הרכב: בשנות השלושים ייצרה יפן כלי רכב לתעשייה הצבאית, ובשנות הארבעים החלה לספק כלי רכב לתוצרת מקומית אזרחית. בגלל מחיר הרכב, רבים החלו להעדיף אופנועים, תוצרת שבשנות השישים זכתה למוניטין רב, והחלה להיות מיוצרת לארצות אחרות. גם חברות הרכב היפניות (טויוטה, מאזדה, הונדה מיצובישי, ניסן ועוד), שהתחרו בכלי הרכב האמריקאים, השתלטו על שווקי החוץ כי הציעו מכוניות קטנות וזולות יותר, באיכות טובה.

תעשיית האלקטרוניקה: בתחום הצילום עלו המצלמות היפניות על המצלמות הגרמניות המבוקשות, הן בחידושים הטכנולוגים שהוכנסו בהן והן באיכותן ובמחירן הזול. הענף תפס תאוצה כשבשנות השישים הפכה המצלמה לחלק מחיי המשפחה ותרבות הפנאי בעולם. בתחום השעונים יפן הייתה הראשונה שייצרה שעוני קווארץ. יפן הייתה הראשונה לפתח את הרדיו-טרנזיסטור הנייד, ומאוחר יותר גם רדיו-טייפ ווידאו.

תעשייה אלקטרונית דומסטית (ביתית): עם נישואיו הקרבים של יורש העצר אקיהיטו עלה הביקוש המקומי לטלוויזיה, ומוצרי הבית שכל משפחה שאפה להשיג ו"שלושת האוצרות הקדושים" היו מקרר, מכונת כביסה ומקלט טלוויזיה. יותר מאוחר הפכו האוצרות לשלושת הKים: מכונית (Ka), טלוויזיה צבעונית (Kara Terebi) ומיזוג אוויר (Kura).

ההצלחה של המוצרים היפנים בשוק העולמי נבעה ממחירם הנמוך ואיכותם הגבוהה. יפן רכשה טכנולוגיה מערבית ושכללה אותה, והממשלה השקיעה במחקר ופיתוח בשנות ה-70 כ-2% מההכנסה הלאומית (9 מיליארד דולר) ובשנות ה-90 כ-3.5% (כ-101 מיליארד, יותר מארה"ב), אולם בניגוד לארה"ב שם רוב הפיתוח התבצע במכוני מחקר ממשלתיים ואוניברסיטאות, ביפן התבצע הפיתוח בחברות התעשייה ובמימונן, וככה קיבל אופן יישומי.

יפן הייתה הראשונה להכניס רובוטים לתעשייה שלה. התפתחות התעשייה יצרה מחסור בידיים עובדות בעבודות הבלתי-מקצועיות, ושלטונות יפן, במקום להכניס כוח עבודה זול מבחוץ, החלו להכניס רובוטים שיעשו את העבודה בצורה מדויקת ומהימנה. בשנות השמונים פעלו ביפן 70,000 רובוטים תעשייתיים, 80% מכלל הרובוטים בעולם באותו הזמן.

יריבות הסחר עם ארה"ב:

הגידול המרשים ביצוא, שחילץ את יפן מהמיתון, העלה אותה על מסלול של עימות עם ארה"ב. הצלחתם של המוצרים היפניים היטיבה עם הצרכנים, אך פגעה ביצרנים האמריקאים. ארה"ב כעסה על שיפן מוכרת בשוק האמריקאי הפתוח בעוד שהשוק היפני נשאר סגור בפני מוצרים אמריקאים, ועל שיפן מסבה נזקים כלכליים לשוק האמריקאי למרות שהיא נהנית מההגנה הצבאית של ארה"ב.

ארה"ב: לא יכלה להטיל מכסים כנגד יפן כי זה נוגד את עיקרון הסחר החופשי שארה"ב תמכה בו באותן שנים, לכן דרשה מיפן כי תגביל מרצון את היצוא שלה.

יפן: על מנת לפייס את ארה"ב, הגבילה את יצוא מוצרי הכותנה, יצוא הפלדה, מספר מכשירי הטלוויזיה ומספר המכוניות.

ארה"ב: בשנות ב-90 הפכה ארה"ב לבעלת חוב של 700 מיליארד דולר, סכום אדיר (מאז ארה"ב הצליחה להיקלע לחוב גדול עוד יותר מול סין) וגדל הלחץ על יפן להגדיל את היבוא שלה מארה"ב.

יפן: כדי לסייע לארה"ב, ביטלה יפן את רוב המכסים על היבוא, אך יצואנים אמריקאים ואירופאים מתקשים לפרוץ את השוק שלה בגלל מערך שיווק מסורבל, תקנות ממשלתיות מרובות ומחסומים של שפה ומנהגים. כמו כן יפן מייבאת בעיקר חומרי גלם ומקורות אנרגיה ומייצאת בעיקר מוצרים תעשייתיים.

ארה"ב: ב-1985 לחצה ארה"ב על שרי האוצר של חמש המדינות העשירות לייקר את הין לעומת הדולר, מאחר וערכו הנמוך מעודד יצוא ומקשה על היבוא. השער הקודם: 240 ין = דולר. השער החדש: 120 ין = דולר.

יפן: העלאת ערך המטבע אמנם פגעה ביצואנים, שקיבלו פחות ינים על הדולרים שהם מרוויחים, אך עזרה למשק כי היא הוזילה את חומרי הגלם. חברות יפניות העבירו חלק מהיצור שלהם לארצות דרום-מזרח אסיה, שם שכר העבודה נמוך יותר, וחברות אחרות התייעלו ועבו ליצור מוצרים מתוחכמים יותר. התוצר הלאומי הגולמי של יפן גדל והעודף המסחרי שלה ממשיך להתרחב.

ארה"ב: במשך הרבה שנים היה יצור המכוניות הענף המוביל של התעשייה האמריקאית, והמכונית הפרטית הפכה לסמל אורך החיים האמריקאי, אבל בשנות השמונים כל מכונית חמישית שנמכרה בארה"ב הייתה מתוצרת יפנית. בשנת 1986 עשירית מכלל המכוניות שנמכרו בעולם היו של חברת טויוטה, וב-1989 הונדה אקורד הייתה הדגם הנמכר ביותר בשוק האמריקאי. האמריקאים דרשו מיפן לקנות יותר מכוניות וחלקי חילוף אמריקאים

יפן: טענה כנגד ארה"ב כי הצלחתם נובעת מאספקת רכב טוב המתאים לצרכיו של הציבור האמריקאי, בעוד המכוניות האמריקאיות לא מתאימות לציבור היפני (גדולות מדיי לרחובות הצרים, הגה בצד שמאל ובזבזניות בדלק). כפתרון הקימו חברות רכב יפניות מפעלים בארה"ב המעסיקים פועלים אמריקאים.

ארה"ב: טענה כי ההגבלות שיפן אכפה על יבוא מזון (היא אסרה לחלוטין לייבא אורז, לדוגמא) פוגעות בצרכן היפני ובחקלאי האמריקאי.

יפן: טענה כי מדינות אחרות מגינות על האיכרים שלהן באמצעות הגבלת היבוא כמו יפן, וכי חובתה לאפשר לאיכרים שלה להתקיים בכבוד.

בסוף שנות השמונים התעוררה בארה"ב חרדה מפני יפנים הרוכשים נכסים אמריקאים. חברות יפניות שמצאו עצמן עם עודפי דולרים השקיעו את הכספים האלו חזרה בארה"ב מתוך אמון במשק האמריקאי. שלוש מאגרות החוב של ממשלת ארה"ב באותה תקופה נרכשו ע"י קונים יפנים ובכך מימנה יפן את התקציב הגירעוני של ארה"ב. למרות שהרכישות היפניות הסתכמו באחוז אחד בלבד מכלל הנכסים האמריקאים התעוררה בהלה שהיפנים מנסים להשתלט על ארה"ב עם כל רכישה גדולה שלהם. חרדה זו הגיעה לשיאה כשחברת סוני רכשה את חברת הסרטים קולומביה וחברת מיצובישי את מרכז רוקפלר בניו יורק – שני סמלים לאורח החיים האמריקאי.

כתוצאה מזה קמה בארה"ב תופעה שנקראת הלקאת יפן: ביקורת חריפה על יפן וראיית כל צעד שלה כמזימה להשתלט על העולם. תופעה זו באה לידי ביטוי בהתבטאויות של אישי ציבור, עיתונאים וסופרים, וכל פעילות יפנית הוזכרה והושוותה לתקרית פרל-הרבור. האמריקאים ראו את היפנים כערמומיים, אכזריים וחסרי מעצורים.

בתגובה התפתחה ביפן תופעה של הלקאת אמריקה: ראיית ארה"ב כמדינה אלימה, שטופת סמים ומתפוררת וייחוס כל ביקורת מצידה למניעים גזעניים.

לסיכום, ניתן לראות שיריבות הסחר באה לידי ביטוי בעיקר בתעשייה, בעליית כוחה של יפן וביכולתה לייצר מוצרים שהפכו למבוקשים מהסחורה האמריקנית (מכוניות, מוצרי אלקטרוניקה, פלדה ועוד). מתחים התעוררו גם מהתנאים הבלתי שוויוניים ביחסי היצוא והיבוא של שתי המדינות, שנוצרו לאחר כניעתה של יפן והפכו לקושי כאשר יפן ניצלה את המצב כדי להמריא מבחינה כלכלית. המתח החריף עם הפיכתה של ארה"ב לבעלת חוב עתק ליפן. המתח גם בא לידי ביטוי בדעת הקהל האמריקנית שהציגה את יפן כזוממת להשתלט על ארה"ב.

עם זאת, למרות המתחים הללו, הלחץ האמריקני והנכונות היפנית להתפשר הצליח במספר מוקדים לצמצם את החיכוך – כך למשל, בייסוף היין לעומת הדולר, בהגבלת הייצוא לארה"ב, בהקלת המכסים היפנים ועוד.

סעיף ג': התוצאות וההשפעות החברתיות של הזינוק הכלכלי (עמ' 301-287):

הזינוק הכלכלי שינה את פניה של החברה היפנית. האוכלוסייה גדלה מ-80 מיליון בשנת 1945 ל-125 מיליון בשנת 1995, אך מאחר שהתוצר הלאומי גדל בשיעור הרבה יותר גבוה, הביאה הצמיחה הכלכלית לעלייה מתמדת ברמת החיים. אבל בניגוד לארצות אחרות מנעו הבדלים מתונים בשכר, מס כבד על עיזבונות, רמת חיסכון גבוהה ומסורת של אי הפגנת עושר פערים בולטים בין העשירים לעניים.

·         המסירות לעבודה, שטופחה ע"י החברות, פגעה בבריאותם של העובדים ובמקרים קיצוניים גרמה למוות מעבודת יתר. כיום יש הרבה מועדונים בהם מבלים העובדים אחרי העבודה, יחד עם הבוס או עם הצוות, כדי לפרוק מתחים.

·         בעקבות התיעוש המהיר נוצר זיהום אוויר, האגמים והים הזדהמו מפסולת תעשייתית והקרקע ספגה חומרים רעילים. היו רמקולים ברחובות שהזהירו את התושבים שלא לצאת החוצה כשרמת זיהום האוויר גבוהה מדיי, ורבים מתו מאכילת מזון שזוהם ע"י שפכים תעשייתיים או מסיבוכים של מחלות בדרכי הנשימה. בשנות ה-70 הוקמה הסוכנות להגנת הסביבה ובראשית שנות ה-80 טוהרו רוב הנהרות והזיהום באוויר ירד לכרבע ממה שהוא היה מקודם.

·         שחיתות פוליטית: שיטת הבחירות קבעה שכל אזור משגר מספר נציגים לפרלמנט, מה שאילץ את מועמדים מאותה המפלגה להתחרות זה בזה ובשביל זה הם היו זקוקים לכסף. חברות מסחריות תרמו כסף לפוליטיקאים והם החזירו להם טובות הנאה כמו העדפות במכרזים כשמונו להיות שרים או סגני-שרים.

·          צמח עולם תחתון בשם יאקוזה המחולק לקבוצות החולשות על אזורים גיאוגרפיים. הארגון עוסק בפעילויות לא חוקיות שונות כמו סחיטת כספים מחברות, זנות וסחר בחומר פורנוגראפי, הימורים, יבוא פועלים בלתי חוקיים ומתן הלוואות בריבית קצוצה. לעומת זאת יש להם גם עסקים חוקיים כמו בניין ונכסי דלא-ניידי, ואף עוזרים למשטרה לבלום פשעים רגילים כמו רצח, אונס ושוד בתמורה להעלמת עין מפעילויות בלתי חוקיות פחות מסוכנות.

·         מעמד האישה נותר כשם שהיה: היא הייתה OL (Office Lady) שפורשת מתפקידה עם הולדת הבן הראשון, ורובן לא באמת התקדמו. רוב מרצן היה נתון לחינוך הילדים, לדחוף אותם ללמוד ולהצליח. למרות זאת עדיין הגיעו נשים לתפקידי מפתח בשלטון, כמו ראש יושבת המפלגה הסוציאליסטית דואי טקאקו.

·          הופעל לחץ עצום על הילדים ללמוד ולהצליח, מה שהביא לא פעם לאלימות, הרס עצמי וניכור. היו כאלו שהתאבדו כשנכשלו בבחינות והיו כאלו שנשרו מהלימודים והצטרפו לכנופיות רחוב או כנופיות אופנוענים. משנות השמונים מתבטא מרד הנעורים בתרבות הפאנק והפופ.

·          עלייה בתוחלת החיים הביאה לכך שזקנים, שפרשו לאחר שהקדישו את מרבית חייהם למפעל מסוים, מרגישים עם פרישתם שהם מיותרים. מקובל ביפן המסורתית שההורים חיים עם הבן הבכור לאחר פרישתם, מה שיוצר מתחים בבית הילד. למרות שנחקק חוק הרווחה לזקנים שמבטיח לכל זקן שירותי סעד, מרגיש הזקן שאינו מועסק מנותק ומיותר, ולפעמים הוא אף מהווה טורח על אשתו, שרגילה לראות אותו בעבודה. ביפן התאבדות הזקנים היא הגבוהה בעולם.

·         עדיין קיימת אפליה כלפי צאצאי ה"טמאים", אלו שעסקו בעבודות בזויות כמו שחיתת בהמות ופשיטת עורות, למרות שהחוק אוסר זאת. יש סוכנויות פרטיות שמספקות לכל מי שרוצה רשימות של צאצאי הטמאים. כמו כן יש עוד קבוצות אתניות שמופלות לרעה, ביניהן שבט האינו בהוקאידו ואנשי אוקינאוה.

הוקמו הרבה מאוד כתות דתיות חדשות, והרבה מהיפנים משתייכים לאיזו כת שמציעה תנאים יותר אטרקטיביים. אין נתונים מדויקים בגלל האיפול סביב ההשתייכות הדתית. בגלל האיסור לתמוך בפולחני דת המקדשים מתקיימים מתקומות, שירותים דתיים, מכירת קמעות וכו'. למרות זאת קיימות ביפן כמה כתות מרכזיות:

 סוֹקָה-גַקַאי: 8 מליון איש חברים בה, מטיפה ללימודי תורת ניצ'ירן, נאמנות למנהיגי הכת, הרמוניה חברתית ושלום. הכת אף הקימה מפלגה פוליטית לא-דתית שבשנות השמונים הייתה המפלגה האופוזיציונרית השנייה בגודלה בפרלמנט.

רִישוֹ קוֹסֵיקַאי: 5 מיליון איש חברים בה. כת שעוסקת בהטפת תורת הלוטוס.

 סֶקַאי-קיוּסֵיקיוֹ: כת שטוענת שקף העולם מגיע ויש להיטהר. דוגלת בהילינג, מתנגדת לתרופות ומדגישה את האומנות כדרך להיטהרות.

מַקוּיָה: כת אוהדת ישראל שמאמינה כי שיבת ציון מבשרת את פעמי המשיח. 
 סֵיי-יֶסוּקַאי: כת אוהבת ישראל שונה, שמאמינה באותו הדבר כמו המקויה.

סעיף ד': השפל הכלכלי בשלהי המאה ה-20 (עמ' 283-281, 330-323):

משבר הדלק:

גורמים:

באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום כיפור בישראל, ומדינות ערב המפיקות נפט הטילו חרם חלקי על ארה"ב, הולנד ויפן כדי לאלץ אותן לתמוך בעמדתן בסכסוך עם ישראל. היפנים, ש 85% מהנפט שלהם הגיע מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה, נתפסו לבהלה, והחלה נהירה חסרת מעצורים לקניית מוצרי צריכה בסיסיים מחשש למחסור.

ארגון התעשיינים הראשי דרש מראש הממשלה דאז טַנַאקָה קַקוּאֵי לנתק את הקשרים עם ישראל, אך טנאקה לא עשה זאת כדי שלא להרגיז את ארה"ב. מה שהוא כן היה זה להכריז כי יפן תומכת בזכויות הפלסטינאים והזהיר את ישראל שאם לא תיסוג לגבולות 1967 יפן "תעיין מחדש" ביחסים איתה. דבר זה השביעה את רצונן של מדינות ערב והן הורידו את החרם על יפן. בתקופה זו יפן נקטה מדיניות פרו-ערבית שהתבטאה בהצבעות נגד ישראל באו"ם ובהגבלת הסחר עימה, ובסיוע למדינות ערב.

אך חידוש זרימת הנפט לא עזר למשק היפני, מאחר שמדינות ערב ייקרו את הנפט פי חמישה, מה שפגע במשק היפני והוא נכנס למיתון חמור, התוצר הלאומי הגולמי ירד והמאזן המסחרי היה שלילי. בנוסף התפתחה אינפלציה של 31% בשנה.

דרכי התמודדות:

* נקטה צעדי חיסכון בדלק ע"י הורדת הטמפרטורה במבני ציבור, סגירת תחנות דלק בימי ראשון וכיבוי פרסומות הניאון.

*   גיוון במקורות הנפט.

*  פיתחה טכנולוגיות חוסכות באנרגיה.

* הגדילה את מלאי החירום של הנפט.

*    בנתה כורים גרעיניים (למרות החשש היפני מאנרגיה מסוג זה בגלל טראומת האטום) לייצור חשמל, שב-1990 סיפקו כרבע מצריכת החשמל במדינה.

*   קוצצו מזכורות וגויסו פחות עובדים (למרות שצעד זה נעשה כדי שלא לפטר עובדים).

תוצאות:

בעקבות העלייה במחירי הדלק גדל הביקוש למכוניות יפניות, שהיו חסכוניות בדלק, וב-1980 הפכה יפן ליצרנית המכוניות הגדולה בעולם, למרות שבישראל, בגלל החרם, אי אפשר היה להשיג מכוניות יפניות שלא היו סוּבּאָרוּ (שלא נכנעה לחרם הערבי). כתוצאה מהגידול במשק יצאה יפן מן המיתון, אבל שיעורי הצמיחה הגדולים של שנות ה-60 לא חזרו, כיוון שהמשק היפני כבר לא היה צריך להדביק את הפער הטכנולוגי בינו לבין מדינות המערב.

כשפרץ משבר דלק שני ב-1979, עקב עלייה נוספת במחירי הנפט, שוב נגרם מיתון, אינפלציה וגירעון במאזן התשלומים, אבל הפעם יפן הייתה למודת ניסיון והיא התגברה על זה מהר יותר מהמדינות המערביות. 

השפל הכלכלי בשלהי המאה ה-20: התפוצצות ה"בועה" והשפל הכלכלי:

בשנות השמונים הגאות במשק היפני הביאה לעלייה תלולה במחירי המקרקעין ובשערי המניות ביפן. מדד ניקֵיי, המשקף את שעריהן של 225 החברות הגדולות בבורסה של טוקיו, עלה מ-22,000 נקודות בסוף 1987 לשיא של קרוב ל-39,000 נקודות בסוף 1989, עלייה של 77% בשנתיים. בעקבות הרווחים הקלים שהיה אפשר לעשות בבורסה רבים החלו לקחת הלוואות מהבנקים כדי לרכוש מניות, תוך שהם שמים כעירבונות את הנכסים הקרקעיים שלהם, מה שגרם למניות לטפס הרבה מעבר לערכן הריאלי. הבנק המרכזי, שחשש ממפולת, החליט בסוף 1989 לבלום גאות זו ע"י העלאת שיעור הריבית, אבל צעד זה, בצירוף גילויים על אי סדרים במוסדות פיננסיים, יצר בהלה, ומשקיעים החלו מוכרים את מניותיהם בטרם יהיה מאוחר מדיי, והבורסה החלה לצנוח.

באמצע 1992 הגיע מדד ניקיי לשפל של 15,000 נקודות, נפילה של יותר מ 60% בשנתיים, ומחירי הנדל"ן נפלו בשיעור דומה. נוצר מצב שבו לווים רבים לא יכלו להחזיר את ההלוואות שנטלו והבנקים לא יכלו לממש את הביטחונות מכיוון שהנכסים איבדו מערכם, וכן מכיוון שחלק מהלווים היו חברות מקרקעין בבעלות היאקוזה והבנקים חששו לגבות מהם. כתוצאה מכך הבנקים נקלעו לקשיים חמורים.

בנוסף התוצר הלאומי נפל מגידול של 4.3% בשנת 1991 לחצי אחוז בלבד בשנת 1994.

הממשלה ניסתה להחזיר את הצמיחה ע"י הזרמת מזומנים למשק אולם המיתון המשיך. התחזקות הין ל-79 ין=דולר גרמה לעליית המחירים של המוצרים היפנים בעולם, והגברת היצוא הייתה בלתי אפשרית. שלוש שנים אחר כך צנח ערכו ל-131 ין=דולר אולם היצוא של המשק היפני לא גדל מכיוון שמשבר פיננסי דומה פקד את מדינות דרום-מזרח אסיה, שהיו שוק גדול מאוד למוצרים יפניים.

השפעות המיתון על המשק:

†    המיתון שם קץ לבזבוז הראוותני של שנות ה-80 והחזיר את היפנים לערכים של צניעות והסתפקות במועט.

†    מפעלים בלתי יעילים נאלצו להתייעל או להיסגר, וחברות שלא עמדו בתחרות עם חברות בארצות בהן כוח העבודה היה זול יותר נאלצו לייצר מוצרים מתוחכמים יותר, לעבור לחו"ל או להתחסל.

†    המיתון מנע אינפלציה ושמר על יציבות המחירים.

†    המשק עבר לעבוד ע"פ שיטות חדישות ויעילות יותר: הוסר חלקית הפיקוח הממשלתי מענפים שונים, חברות גדולות החלו מחפשות אחרי הספקים הזולים ביותר במקום הספקים המסורתיים איתם עבדו, חברות נאלצו לפטר עובדים והנאמנות למפעל והקדשת מלוא הזמן למקום העבודה איבדו את קסמם וגרמו לצעירים לחפש עבודות שמשאירות זמן פנוי לתחביבים ובילויים, התמוטטה הרתיעה מהשקעות זרות ביפן (מה שגרם לפורד להשקיע מספיק במזדה כדי למנות פקיד בכיר שלהם לנשיא החברה).

†    למרות הצורך לפטר עובדים, רוב התאגידים נרתעו מלעשות זאת וככה שיעור האבטלה ביפן נשאר נמוך, אבל נוצרה אבטלה סמויה של "מאדו-זוקו", יושבי בטל על יד החלונות.

†    ארה"ב השתכנעה שיפן לא מנסה להשתלט על השוק שלה, בעיקר לאחר שמרכז רוקפלר נמכר חזרה לידיים אמריקאיות.

†    האינטרנט פתח אפשרויות עבודה עבור מגזרים חדשים, כמו איכרים ונשים.

המיתון הכלכלי מעמיק:

ב-2001 נבחר ראש ממשלה חדש ביפן בשם קוֹאִיזוּמי ג'וּנְאִיצִ'ירוֹ שהפיח רוח חדשה בפוליטיקה היפנית והבטיח רפורמות מרחיקות לכת במדינה כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי ולהוציא את המשק מהמיתון באמצעות צעדים כואבים אך הכרחיים:

    הפרטת הסקטור הציבורי.

    ייעול הממשל.

    צמצום ההתערבות במשק.

    הסרת הפיקוח וביטול הסובסידיות ככה שרק מפעלים יעילים ישרדו והאחרים יתאימו עצמם לתנאים החדשים או ייעלמו.

אולם מהר מאוד מצא את עצמו קואיזומי עם תוכניות יפות ובלי היכולת לבצע אותן, מכיוון שהיה צריך בשביל זה את התמיכה של השמרנים, שהסתייגו מלתת אותה בגלל לחצים פנימיים: הסרת הפיקוח על יבוא המזון עמדה לפגוע באיכרים וצמצום העבודות הציבוריות עמדו לפגוע בקבלנים, שתי קבוצות עם הרבה השפעה במפלגת השלטון.

בראשית 2002 תפחו ההלוואות ה"אבודות" שהבנקים לא יכלו לגבות לכדי טריליון דולר, מצב שהעמיד בסכנה את כל המערכת הבנקאית. מדד ניקיי צנח אל מתחת ל 10,000 נקודות ותאגידים רבים, ביניהם גדולים ומפורסמים, פשטו את הרגל או עמדו על סף פשיטת רגל. התוצר הלאומי הציג גידול שלילי של חצי אחוז. לאנשים היה כסף אך הם החזיקו אותו בבנק למרות שהריבית הייתה אפסית, וכתוצאה מחוסר הביקוש ירדו מחיריהם של מוצרים רבים, ופגעו ביצרנים וברשתות השיווק עוד יותר. אם בעבר התגברו היצרנים על שוק פנימי חלש ע"י הגברת הייצוא, המיתון העולמי ושחיקת התחרותיות של המוצרים היפנים הקשו על כך עתה.

למרות כל זאת יפן היא עדיין מעצמה תעשייתית עשירה, בעלת המשק השני בגודלו בעולם, רזרבות גדולות של מטבע זר ורמת חיים גדולה, והתוצר הלאומי שלה עדיין גבוה מרוב מדינות אירופה ומארה"ב.

סעיף ה': היחסים בין יפן ובין סין ושתי הקוריאות (עמ' 320-318)

היחסים עם סין:

היחסים בין סין ויפן מתאפיינים בתחרות. כל אחת מהמדינות רואה את עצמה כמנהיגה טבעית של מזרח אסיה. ליפן יש יתרון בטכנולוגיה, במשאבים, בארגון ובתשתיות אבל לסין יש יתרונות בשטח, באוכלוסייה, בחומרי גלם, בכוח עבודה זול ובעוצמה צבאית.

לשתי המדינות יש אינטרסים משותפים: יפן זקוקה לשוק הסיני הגדול וסין זקוקה להשקעות ולידע מיפן. סין היא שותפת הסחר השנייה הגדולה ביותר של יפן אחרי ארה"ב ואילו יפן היא שותפת הסחר הראשית של סין.

ההתקדמות הכלכלית המהירה של סין, ההתעצמות הצבאית שלה והניסויים הגרעיניים שהיא ערכה מפחידים את יפן, ואילו את סין מפחידות עוצמתה הכלכלית של יפן, ההתעוררות הלאומית שחלה בה וההתחזקות האיכותית של צבאה (בהיותה המשק השני בגודלו בעולם, גם השקעה של אחוז אחד מתוצרתה הלאומית, 40 מיליארד דולר, הוא עדיין הרבה מאוד בשביל צבא של רבע מיליון).

כמו כן סין לא שוכחת ליפן את הזוועות שביצעו החיילים היפנים על אדמת סין במהלך מלחמת סין-יפן. ב-1999 הכריז ראש הממשלה היפני קואיזומי כי יבקר ביום הזיכרון לסיום מלה"ע ה-2 במקדש יאסוקוני שבו מונצחים החיילים שנפלו במלחמות יפן, כולל פושעי המלחמה שהוצאו להורג. הצהרה זו, שנועדה לרצות את חוגי הימין ביפן, גרמה לעימות עם סין ועם קוריאה שמחו על הכוונה לבקר במקדש שמסמל בעיניהן את התוקפנות היפנית.

בין סין ובין יפן פרץ בשנת 1996 סכסוך טריטוריאלי על קבוצת איים קטנה בין אוקינאוה ובין טייוואן.

מבחינת גרעין יפני, למרות שהכור הגרעיני ביפן משמש להפקת חשמל, הפסולת הגרעינית נשלחת לבריטניה וצרפת, שם היא מעובדת לפלוטוניום ומוחזרת ליפן. פלוטוניום זה נועד להפעיל תחנת חשמל אך לאחר הסבה קלה ניתן להשתמש בו בשביל נשק גרעיני. כמו כן הטילים הבליסטיים שיפן בנתה בשביל שיגור לוויינים מסחריים יהיה אפשר להסב לטילים ארוכי טווח אם יתכנתו לתוכם את האפשרות לחזור לכדור הארץ.

היחסים עם קוריאה הצפונית:

התפוגגות המלחמה הקרה בין ארה"ב ורוסיה הורידה את סכנת ההתפשטות הסובייטית ממזרח אסיה, אבל בקוריאה, וייטנאם וסין עדיין נותרו משטרים קומוניסטים, ובשנות ה-90 מחליפה צפון קוריאה את ברה"מ כאויב פוטנציאלי של יפן. המיליטנטיות של מנהיגי צפון קוריאה, הצבא הגדול שלה (למעלה ממיליון חיילים) ומאמציה לפתח טילים ארוכי טווח בעלי ראש חץ גרעיני מפחידים את היפנים. כמו כן הם מודעים לכך שכל מלחמה בחצי האי הקוריאני (קרי בין דרום וצפון קוריאה) תביא הרבה פליטים קוריאניים לחופי יפן.

יפן מנסה לפייס אותה במשלוחי מזון לנפגעי השיטפונות והרעב ששם, ובהסכמה שבשתיקה שקוריאנים תושבי יפן שאוהדים את צפון קוריאה יעבירו לה בחשאי סיוע כספי.

ב-1995 הסכימו יפן ודרום קוריאה להעניק לצפון קוריאה כורים גרעיניים לייצור חשמל שאינם מפיקים את החומר הבקיע שממנו ניתן לייצר נשק גרעיני, תמורת הסכמה של צפון קוריאה לפרק את הכורים הגרעיניים שבנתה ושכן הפיקו חומר זה. במקביל לזה ערכה יפן תמרונים משותפים עם דרום קוריאה ועם ארה"ב באזור ים יפן.

היחסים עם קוריאה הדרומית:

ליפן ולדרום קוריאה אינטרס משותף לבלום את צפון קוריאה, אבל למרות זאת נותרה בדרום קוריאה עוינות ליפן מתקופת השלטון היפני שם. נשים קוריאניות ששימשו שפחות מין של הצבא היפני במהלך מלה"ע 2 תבעו פיצויים מיפן על הסבל וההשפלה שגרמה להן (תביעות דומות הגיעו מהפיליפינים, סין וטייוואן). יפן ניסתה בהתחלה להכחיש אבל כשהתרבו העדויות נכנעה והודתה בכך, אולם סירבה לשלם פיצויים בטענה כי נושא זה הוסדר כשכוננו יחסים דיפלומטיים עם עמי אסיה אחרי המלחמה.

ב 1996 התגלע סכסוך בין דרום קוריאה לבין יפן על אי זעיר ובלתי מיושב שחשיבותו הייתה הרחבת המים הטריטוריאליים וזכויות הדיג בים יפן למדינה ששולטת בו.

כשעלה לנשיאות קים דאי-ג'וּנג בשנת 1998 הוסר האיסור על יבוא סרטים ומוזיקה מיפן, גברה ההתעניינות התרבותית ביפן (במיוחד בתחומים שיש בהם תועלת כלכלית) ויפנית הפכה לשפה השנייה הזרה שנלמדה בבתי הספר.

בשנת 2000 אירחו יפן ודרום קוריאה במשותף את משחקי גביע העולם בכדורגל, מה שהביא להתקרבות נוספת בין שתיהן.

למרות חששה של יפן מפני התחרות המסחרית מצד דרום קוריאה, היא מודעת לכך שאין לה אפשרות להשפיע ולכן היא מעוניינת ביחסים טובים איתה.

סעיף ו': שאיפת יפן למעמד בינלאומי גבוה יותר (עמ' 323-320)

עם סיום המלחמה הקרה נחשף ניגוד האינטרסים שבין יפן וארה"ב, שנבע מהיחסים הבלתי שוויוניים שבין שתי המדינות: ארה"ב מחויבת להגן על יפן אבל יפן אינה מחויבת להגן על ארה"ב ובעלות בריתה, וחוקת יפן אוסרת על השתתפות במלחמה מחוץ לגבולותיה. ארה"ב דורשת מיפן שתשתתף כספית בהוצאות הביטחון של המדינות האחרות מאחר שהיא חוששת שהשתתפות אקטיבית בהגנת האזור תביא להתעצמות הצבא היפני.  כתוצאה מכך החלה יפן לשלם את הוצאות הבסיסים האמריקאים שעל אדמתה, כולל משכורות לעובדים מקומיים.

במלחמת המפרץ, למרות שיפן המשיכה לרכוש דלק מכוויית, התנגדו רוב היפנים לשימוש בכוח נגד סדאם חוסיין מתוך הנחה שהדלק ימשיך לזרום גם אחרי הסיפוח לעיראק. כשארה"ב הקימה כוח בינלאומי לשחרור כוויית וביקשה מיפן שתצטרף אליו יפן סירבה בתואנה שהחוקה שלה אוסרת זאת וארה"ב האשימה אותה בכך שהיא נהנית מהנפט אך לא מוכנה לסייע בהגנה עליו. כדי לפתור את הבעיה שילמה יפן 11 מיליארד דולר לארה"ב על כיסוי הוצאות המלחמה ועוד 2 מיליארד לשכנותיה של עיראק, ולאחר הקרבות שלחה יפן שולות מוקשים לפנות נתיב ימי בטוח. כמו כן במהלך המלחמה רוב הטכנולוגיה האלקטרונית והאופטית שהפעילה ארה"ב מקורה ביפן.

ב-1992, לאחר שהביקורת על יפן לא שככה, העביר הפרלמנט היפני חוק המתיר שיגור חיילים לארצות אחרות במסגרת פעולות השיטור של האו"ם לשמירה על השלום. בעקבות העברת חוק זה שיגרה יפן חיילים גם אל כוחות האו"ם בקמבודיה ורואנדה. חוק זה הורחב לאחר מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר בארה"ב, אז הודיע ראש הממשלה היפני כי יתייצב לצידו של בוש במלחמה בטרור הבינלאומי והפרלמנט קיבל חוק המתיר לחילות ההגנה היפניים להגיש סיוע לוגיסטי לארה"ב באפגניסטן.

לאור ההתאפקות הישראלית בנושא ירי הטילים העיראקיים בזמן מלחמת המפרץ עלה קרנה של ישראל בעיני יפן והוסר החרם המסחרי. מכוניות יפניות מילאו את כבישי ישראל וישראל החלה לייצא ליפן טכנולוגיה מתקדמת ויהלומים בסך של 1.2 מיליארד דולר. יפן התערבה בשיחות השלום במזרח התיכון ועמדה בראש הועדה הבינלאומית לשמירת הסביבה באזור, ואף שלחה יחידה של חיילי תובלה לתגבור כוחות האו"ם ברמת הגולן, הכל כחלק מתוכניתה להעלות את מעמדה הבינלאומי כדי שיהיה תואם את מעמדה הכלכלי.

יפן חברה באיחוד של שמונה הדמוקרטיות המתועשות (G-8) ובפורום של חמש המדינות העשירות (G-5) אך אין לה מושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם אף שמדינות עניות ממנה כמו בריטניה, צרפת וסין, מחזיקות במושב כזה, משתי סיבות: רצונה של יפן לשבת במועצה העלתה דרישה דומה מצד גרמניה, הודו וברזיל והעלתה התנגדות מצד סין ודרום קוריאה. כמו כן, בגלל כוחה הצבאי המוגבל של יפן ואי החזקתה בנשק גרעיני, יפן אינה נהנית ממשקל בינלאומי רב.

מאחר שאינה יכולה לרכוש השפעה באמצעות סיוע צבאי, מתרכזת יפן בהגשת סיוע כלכלי וטכני, ואף הופכת למגישת סיוע החוץ מספר אחד בשנת 1989. רוב הסיוע ניתן לאסיה, מחציתו כהלוואות ומחציתו בצורת מענקים ועזרה טכנית.

חילוקי הדעות בתוך יפן ובין יפן וארה"ב בנושא מלה"ע 2:

כשציין העולם ב-1995 יובל שנים לתום מלה"ע 2, הזכירו ליפן כי בעוד שגרמניה התמודדה עם עברה וכיפרה עליו ע"י הכאה על חטא ותשלום פיצויים נאותים לקורבנות, טרם עשתה זאת יפן. יפן, לעומת זאת, האשימה את ארצות המערב שהן עצמן לא התמודדו עם עברן הקולוניאלי וטרם התנצלו ושילמו פיצויים על מלחמת אלג'יריה, מלחמת וייטנאם או הטלת פצצת האטום על יפן.

בעוד אישים מן הימין טענו כי יפן אינה צריכה להתנצל על שנלחמה כדי לשחרר את אסיה, תבעו אישים מן השמאל התנצלות פומבית והבעת חרטה. ב-1995 פרסם הפרלמנט השמרני הצהרה המביעה "צער עמוק על מעשי התוקפנות" של יפן בזמן המלחמה מבלי להביע התנצלות מפורשת, אולם חודשיים לאחר מכן פרסם ראש הממשלה "התנצלות מקרב לב" על מעשי יפן "שגרמו סבל עצום לעמים רבים".

מבחינת האמריקאים מדובר במלחמה בין בני האור לבני החושך והם לא מוכנים לסלוח ליפן על תוקפנותה. בעוד שבאוקינאוה שביפן מוקמת אנדרטה משותפת לזכרם של החיילים האמריקאים והיפנים שנפלו בקרב על האי, האמריקאים מסרבים להתיר ליפנים להשתתף בעצרת הזיכרון בפרל הרבור בטענה שאין לשתף את יורשי התוקפים באזכרה לזכר קורבנותיהם.