1. הדמוקרטיה האמריקנית במבחן הזמן – מאבק האפרו-אמריקנים
לשוויון בשנות ה-50 וה-60
א. הצג שלוש סיבות להתעוררות
מאבק האפרו-אמריקנים דווקא בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20. הסבר כיצד אחת
מהסיבות הללו השפיעה על נכונות רשויות השלטון הפדרלי לפעול לטובת האפרו-אמריקנים
בתקופה זו.
השירות בצבא במהלך
מלה"ע ה-2 (ואח"כ גם בקוריאה ובויאטנם) העניק לגיטימציה לדרוש זכויות. השתלבות האפרו-אמריקנים
בצבא במסגרת הגיוסים הנרחבים של שתי מלחמות העולם, באה לידי ביטוי בדרישתם לזכויות
שוות. במלחמת העולם הראשונה שירתו בצבא האמריקני כ-370,000 אפרו-אמריקנים ובמלחמת
העולם השנייה התקרב מספרם למיליון. העובדה שהאפרו-אמריקנים "היו מספיק טובים
בשביל להלחם" הביאה לכך שהם לא היו מוכנים בשום פנים ואופן לחזור לתנאי
האפליה והקיפוח הקודמים. לא זו בלבד אלא שחלק ניכר מחיילים אלה לחם נגד גרמניה,
מדינת אויב בעלת אידיאולוגיה גזענית ולא היו מוכנים עוד לספוג אפליה על רקע גזעני.
הסבר כיצד
הסיבה השפיעה:
קריאות אלה נפלו על אוזן קשבת. הנשיא טרומן (בעקבות הדו"ח) הצליח להביא, כבר
ב-1948, לביטול האפליה בצבא (ולפיכך ניתן לראות גם בצעד תקדימי זה סיבה נוספת
להתפרצות המאבק). גם הנשיא קנדי התייחס לכך שאפרו-אמריקנים משרתים בצבא האמריקני
"המבקש לקדם את כל מי שמבקשים להיות חופשיים" ובאותה עת סובלים מאפליה
בבית ולפיכך יש לפעול לתיקון מצבם.
הדימוי של אמריקה במלחמה הקרה חייב אותה
לשנות את מדיניותה כלפי האפרו-אמריקנים. האפרו-אמריקנים הבינו שניתן לנצל
לטובתם את המלחמה הקרה לטובת מאבקם מתוך ידיעה שהמשך הקיפאון במעמדם המשפטי,
החברתי והכלכלי תורם לדימוייה השלילי של "הדמוקרטיה האמריקנית הנאורה"
במאבקה נגד ברית המועצות הקומוניסטית הפוגעת בזכויות האדם.
הסבר כיצד הסיבה
השפיעה:
נשיאי ארה"ב שהובילו את המאבק בזמן המלחמה הקרה, היו מודעים לבעיתיות שבפער
בין התדמית שארה"ב ניסה לשוות לעצמה כמנהיגת העולם החופשי לבין האופן שבו
האפליה כלפי האפרו-אמריקנים נתפסה בעולם. כך, בעקבות פרשת שילוב הילדים בבית הספר
בליטל רוק, הודה הנשיא אייזנהאואר שהאפליה במדינות הדרום פוגעת קשות ביוקרתה של
ארה"ב וגורמת לייצוג מזיק של ארה"ב, וככלי המשמש את הקומוניסטים להציג
את ארה"ב באור נלעג.
צמיחתה של הנהגה משמעותית. קמה שכבת מנהיגים
משמעותית ובראשה מרטין לותר קינג. קינג במתינותו ובשיעור קומתו הציבורי והמוסרי
הצליח לנסח מטרות ברורות ודרכי פעולה למאבק של האפרו-אמריקנים והשכיל להפוך את
שאלת זכויות האזרח של בני גזעו לשאלה כלל אמריקנית. כל זאת דרך הצלחות המאבק
"הבלתי אלים" כולל המצעדים הגדולים ושביתות השבת.
הסבר כיצד הסיבה
השפיעה:
ההשפעה המצטברת של הפעולות בעיקר של קינג (למשל ההפגנה של 200,000 איש
בוושינגטון), עוררה אהדה גם בקרב חלק מדעת הקהל הלבנה, והביאה ללחץ על הממשל. כך
למשל אחרי ההפגנה בוושינגטון, פגש קנדי את המפגינים והבטיח שהממשל ימשיך במאמציו
לפעול לביטול האפליה.
הפיכתם של
האפרו-אמריקנים לכוח אלקטוראלי משמעותי במדינות הצפון, מחייבת תשומת לב לצרכיהם. היחס המפלה של מדיניות
הדרום כלפי האפרו-אמריקנים תחת החסות המשפטית הפדראלית "נפרד אבל שווה"
גרם בין היתר להגירה משמעותית צפונה. במדינות הצפון השחורים יכלו לבחור באופן
חופשי ולפיכך הפכו לכוח אלקטוראלי משמעותי שיכול להציב תביעות שיש להתחשב בהן. רוב
השחורים היגרו לערים הגדולות והתגוררו בשכונות נפרדות שקיבלו את הכינוי
"גטאות". יש להבין שהחיים בתוך שכונות צפופות, עניות ומוכות פשע, הגבירו
את פעולות המרי של השחורים.
הסבר כיצד הסיבה השפיעה: עצם התגברות כוחם
האלקטורלי של האפרו-אמריקנים, גרם להם להיות פקטור שגם פוליטיקאים לבנים שרצו
להיבחר, היו חייבים להתחשב בו. לפיכך, כדי להיבחר שוב, הם גם נאלצו, אם ברצון ואם
מהכרח, לפעול לקידום ביטול האפליה.
השפעתם של
מאבקים אנטי קולוניאליים על עמדת האפרו-אמריקנים (וייטנאם, אלג'יריה). בשנים שלאחר מלחמת העולם
השנייה החל גל משמעותי של התנגדות עמים באפריקה ובאסיה נגד הקולוניאליזם המערבי.
במסגרת מאבק זה נוצח האדם הלבן על ידי עמים שנחשבו "נחותים" (ההסתבכות
האמריקנית בקוריאה, ההתקפלות של הצרפתים מהודו-סין ומאלג'יריה, הויתור של בריטניה
על הודו ועוד). האפרו-אמריקנים שהיו עדים לתופעה היסטורית זו, קיבלו השראה ממאבקים
אלה. כך למשל אימץ מרטין לותר קינג את תורתו של מהטמה גאנדי.
ב. הצג את עיקרי השקפת
עולמו של מרטין לותר קינג ביחס למאבק זכויות האזרח. הסבר ע"פ הקריקטורה
וע"פ מה שלמדת את עמדת הקרקטוריסט בנוגע לשתי ההשקפות המנוגדות (המופיעות
בקריקטורה) לתפיסתו של קינג.
עיקרי
השקפתו של מרטין לותר קינג: מרטין לותר קינג דגל ב"מחאה בלתי אלימה"
ו"אי ציות לא אלים לחוק". זאת במטרה להביא את החברה האפרו-אמריקנית
בארה"ב לשוויון זכויות מוחלט ואינטגרציה מלאה בכל תחומי החיים תוך מאבק במבנה
הגזענות הדרומי.
קינג האמין שהדרך להשיג את זכויות אזרח ואינטגרציה מלאה מתבססת על רעיון ההתנגדות
הבלתי אלימה ואי ציות אזרחי לחוקי האפליה (הוא הושפע כאמור מהמנהיג ההודי מהטמה
גנדי וכמובן מרעיונות הנצרות).
תפיסות "הכוח
השחור" שהתגבשו במחצית השנייה של שנות ה-60 על רקע תחושת "דריכה
במקום" הביעו התנגדות לאינטגרציה בטענה שההשתלבות מבטאת ביטול עצמי של
השחורים ותרבותם ותביא למיזוג רק של שחורים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. סטוקלי קרמייקל,
שהחדיר את המושג "כוח שחור" גם שאף לארגן קהילות אפרו-אמריקניות במרכזי
הערים ושהן תיקחנה לידיהן את השליטה בחייהן תוך גילויים של עוצמה ותרומה חיובית
לחברה הכללית. תפיסות אלה, "מתכתבות" גם עם תפיסתו של מלקולם אקס, שהכיר
בלגיטימיות של מאבק אלים נגד אלימות.
תפיסת העליונות הלבנה התעצבה
עם סיום מלחמת האזרחים וביטול העבדות. עמדה זו התבססה על יצירת מערכת הפרדה
"חוקית" שמצאה את ביטוייה ב"חוקי ג'ים קראו" וקיבלה חיזוק
מבית המשפט העליון שפסק במשפט "פלסי נגד פרגוסון" (1896) שמדיניות
"נפרד, אבל שווה" היא לגיטימית. מדיניות זו יצרה הפרדה בין שחורים
ללבנים בכל תחומי החיים, כשבאמצעות הפרדה זו הצליחו לשמור הלבנים על מעמדם החברתי
ולשמר תפיסות גזעניות. השינויים שהחלו להתחולל בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20,
והתיקונים שנעשו ברשויות הפדראליות לביטול ההפרדה במדינות הדרום, עוררו התנגדות
עזה שבאה לידי ביטוי בניסיונות התנגדות חוקיים ובלתי חוקיים. את מעשי ההתנגדות
הבלתי חוקיים הובילו אנשי הקו-קלוקס-קלאן, שהאמינו בעליונות האדם הלבן. אנשי ארגון
זה ביצעו מעשי לינץ' וטרור באפרו-אמריקנים ואף בפעילי זכויות אדם לבנים – כמו רצח
ארבע הילדות בכנסיה, רצח פעילי זכויות האדם במיסיסיפי ב-1964 ועוד.
דעתו של הקריקטוריסט על עמדות אלה שהן
מסכנות, כל אחת, מהשקפה קיצונית, את החברה האמריקנית. ע"פ הקריקטוריסט, שתי
ההשקפות, המגולמות ע"י אדם בגלימה לבנה (של ה-KKK) ושל אדם שחור
(בגלימה שחורה, לא של ה-KKK...
אבל באותה גזרה ובאותו עיצוב) מקדמות ומעודדות אלימות, ומבחינתו מדובר
ב"תאומים" זהים, בנגטיב. שתי הדמויות מחזיקות אלות, צועדות יחד, ובעצם
"מחברות קצוות" כאיום לשלמות החברה האמריקנית.
2. ארה"ב כמעצמת על במחצית השנייה של המאה ה-20
א. הצג את הנסיבות שהובילו
למשבר ברלין (יוני 1948 – מאי 1949), והסבר ע"פ הקריקטורה וע"פ מה שלמדת
כיצד מאפייני המלחמה הקרה באים לידי ביטוי במשבר זה. (17 נק')
הנסיבות שהובילו למשבר ברלין: בהתאם למה שנקבע בועידות יאלטה ופוטסדאם גרמניה חולקה לארבעה
אזורי כיבוש: סובייטי, בריטי, אמריקני וצרפתי. בהתאם לאותן החלטות נקבע שעיר הבירה ברלין, שהייתה בתוך
השטח הסובייטי, תחולק גם היא לארבעה חלקים. בין אזורי
הכיבוש של מדינות המערב לבין אזור הכיבוש הסובייטי החלו להיווצר פערים. חלק גדול
מהמשבר התחיל בגלל אופן חלוקת שטח גרמניה בין המעצמות, שהותירו את
אזור השליטה המערבי של ברלין כמובלעת מערבית בתוך החלק סובייטי, וברגע שנוצר
סכסוך, הנסיבות הגיאוגרפיות החריפו אותו. ב-1947 מעצמות המערב
איחדו את אזורי הכיבוש שלהן, תוך הצעה לבריה"מ לאחד גם את אזור הכיבוש שלה, אולם
הסובייטים סירבו כי תפיסת העולם שלהם היא שגרמניה צריכה להיות חלשה, והם שאפו
בהמשך חלוקת גרמניה.
עניין נוסף שהטריד את בריה"מ שהחלק שהיא
קיבלה היה חקלאי, והיא לא קיבלה את האזורים העשירים במשאבים. הגורם המידי
למשבר הוא הכנסת מטבע חדש לגרמניה. בשנת 1948 הכניסו בעלות הברית מטבע חדש לגרמניה, הדויטשמארק. מבחינת
הסובייטים הכנסת המטבע החדש לברלין הייתה שבירת סטטוס קוו ופגיעה בכלכלה הקומוניסטית
שהנהיגו הסובייטים בשטחם. בעקבות צעד זה הודיעו הסובייטים שהם מטילים מצור על ברלין
ביוני 1948.
כיצד באים לידי ביטוי מאפייני המלחמה
במשבר? את המונח "מלחמה קרה" טבע ב-1947 ברנרד ברוך, יועץ נשיא ארה"ב דאז הארי
טרומן. זהו כינוי למאבק הדו-קוטבי שהתנהל בין ארה"ב ובעלות בריתה לבריה"מ וגרורותיה. המאבק התנהל מסוף מלחמת העולם השנייה ועד סוף שנות ה-80 (נקודת הציון
הרשמית לסוף המאבק היא 1989). זו לא הייתה מלחמה רציפה, אלא היו בה
עליות וירידות במתחים, והיו לה כמה מוקדים מאוד ברורים שמשקפים אותה: המאבקים
הפנימיים בשנים לאחר מלה"ע השנייה (1950-1945),
שהתנהלו במדינות (בעיקר אירופה) על צביונה של
המדינה לאחר המלחמה – בין כוחות שנתמכו קומוניסטים שנתמכו ע"י ברית
המועצות לבין כוחות דמוקרטיים, ליברליים או לעיתים אף אנטי דמוקרטיים (אך לא
קומוניסטיים), שנתמכו ע"י ארה"ב כאשר דוגמא מובהקת לכך היא משבר ברלין (1949-1948). בהמשך ניתן
להצביע על אירועים ביבשות אחרות (אסיה, מרכז אמריקה) כמו מלחמת קוריאה, משבר הטילים בקובה ומלחמת וייטנאם.
בין המאפיינים המתמשכים של התקופה ניתן
לציין את מרוץ החימוש, המרוץ לחלל ומעין מתיחות
"חמוצה" שבאה לידי
ביטוי בתרבות ובספורט. צריך להבין, שהכינוי כשמו כן הוא, מתייחס לכך שההתנגשות בין המעצמות היא בעיקר כלכלית ומדינית
ולא צבאית. שתי המעצמות נמנעו מהתנגשות ישירה, מה עוד שבשנת 1949 הציגה בריה"מ פצצת אטום
משלה. כלומר, ניתן לומר שההתנגשות נמנעה בעיקר תודות לעובדה שבין שתי
המעצמות התקיים "מאזן האימה", כשמו כן הוא. הוא יצר פחד
שאם צד אחד ישתמש בפצצה גרעינית, אז ברור שגם הצד השני יספיק לעשות שימוש זה, מה שייצור
מלחמת עולם שלישית. עם זאת, כאמור, היו מוקדים של עימות צבאי מוגבל, בד"כ על
חשבון צד שלישי - מדינות קטנות וחלשות .
הקריקטורה משקפת את "שני הענקים" המובילים את שני הגושים הדב
הרוסי (ממזרח) והנשר האמריקני (ממערב) הדורכים מלמעלה על ברלין ודוחפים זה את זה,
אך לא בכל הכוח. כאן בא לידי ביטוי מאפיין של מעצמות על דו-קוטביות על חשבון של צד
שלישי חלש, הרוס ומגומד (ברלין, גרמניה). עם זאת, למרות גודלם העצום, הקרב שהם
מנהלים הוא באמצעות דחיפות קלות – כלומר, בגלל עוצמתם ההדדית, הם כבר נזהרים ואפשר
לטעון שמשתקף כאן גם "מאזן אימה" – גם אם לא אטומי הדדי, בשלב זה – הרי
שלשני הצדדים, למרות האיבה, אין רצון להיגרר, 4-3 שנים לאחר מלה"ע השנייה
למלחמה נוספת. ניתן להתייחס גם לאלמנט האידאולוגי – על הדוב – הפטיש והמגל
הקומוניסטיים המשקפים את האידאולוגיה בברית המעצמות, שנגדה מלחמת ארה"ב, בשם
ערכי הליברליזם והקפיטליזם.
ב. הצג שתי
סיבות למעורבות של ארה"ב למלחמת וייטנאם, והסבר ע"פ הקריקטורות וע"פ
מה שלמדת את מאפייני מלחמה זו ואת הביקורת עליה. (18 נק')
סיבות כניסת ארה"ב למלחמה: בשנות ה-50 של המאה ה-20, החליטה צרפת
שכוחה הותש במלחמת העולם השנייה, לסגת מהאזור, וזאת לאחר שספגו מכות צבאיות מכוחותיו של הו צ'י מין
הפרו-קומוניסטי. בגלל החשש האמריקני שהאזור יהפוך למרחב קומוניסטי הציעו האמריקנים להשתתף בתהליך המעבר של וייטנאם למדינה
דמוקרטית. לאמריקנים היה ברור שבמקרה של בחירות דמוקרטיות בוייטנאם ינצח
הו צ'י מין, שבשליטתו האמריקנים לא היו מעוניינים. הו צ'י מין עצמו
ניסה להסביר לאמריקנים את עמדתו וליצור איתם דו- שיח, אך מאמציו
נדחו ע"י האמריקנים. בוועידת ז'נבה (1954) הוחלט אפוא לחלק את וייטנאם לשתי ישויות מדיניות זמניות, כשלאחר שנתיים
תערכנה בחירות במטרה לאחד את וייטנאם. לפיכך, בצפון הוקם משטר קומוניסטי בראשותו של הו צ'י מין ובדרום
משטר פרו-אמריקני בראשותו של הוייטנאמי ה"מתמערב" נגויין דיים
המושחת. היה זה למעשה ממשל בובות מערבי שהתנהל באי סייגון. כדי לייצב את
המשטר הבלתי- פופולרי בדרום נאלצה ארה"ב להשקיע
משאבים ולשלוח מומחים ויועצים צבאיים לאזור. כלומר, בתקופת הנשיא אייזנהאואר ישנה מעורבות אמריקנית ישירה באזור. המעורבות בימי
אייזנהאואר הייתה מצומצמת והסתכמה בכמה מאות מומחי מנהל, אנשי צבא
ומשטרה. צעדים אלה ממחישים את ניסיונה של ארה"ב לבלום את
הקומוניזם באזור.
בתקופת קנדי (1963-1961) החל תגבור
משמעותי של כוח האדם הצבאי בוייטנאם. ב-1962,
קנדי הורה ליועצים הצבאיים (הכוונה כאמור
לאנשי הצבא שנשלחו עוד בימי אייזנהאואר ותוגברו בימי קנדי) לסייע לבניית
צבא הדרום, ולהיאבק ביחידות הגרילה הקומוניסטית שנקראו "וייט-קונג", שפעלו בדרום
וייטנאם. מטרת האמריקנים כאמור הייתה למנוע תרחיש של "תיאורית
הדומינו", כלומר – לא לתת לדרום וייטנאם ליפול בידי הקומוניסטים, תרחיש שעלול
היה ליצור תגובת שרשרת במזרח אסיה.
חוסר היציבות בדרום וייטנאם הביא לחיזוק
כוחות הוייט-קונג שהסתתרו בג'ונגלים, והם הסבו אבדות קשות לצבא של דרום וייטנאם. לאור מצב זה
הכריז הנשיא הנכנס, לינדון ג'ונסון (1969-1963) על מחויבות אמריקנית לדרום וייטנאם תוך דבקות ב"תאורית
הדומינו" שעל פיה כאמור אין לוותר על אף מאחז, זאת משום
שנפילת מאחז אחד בידי הקומוניסטים עלולה להוביל לתגובת שרשרת שתפיל מאחזים נוספים. בכך החילה ארה"ב את דוקטרינת
הבלימה על מזרח אסיה. ג'ונסון ניצל את תקרית מפרץ
טונקין להגדיל באופן ניכר ודרמטי את נוכחות הצבא האמריקני באזור, ובעצם בכך למלחמה
בשיעור מלא, גם אם לא רשמי.
מאפייני המלחמה/הביקורת עליה - ע"פ
הקריקטורות (של הרבלוק): המאפיין הבולט ביותר הוא "הסלמה"
(אקסלציה) או "הידרדרות" (במקרה זה, במעלה המדרגות...). כלומר, ע"פ
הרבלוק, ארה"ב, מצאה עצמה "נגררת" באופן הדרגתי לתוך מלחמה, למעשה
ללא הכרזה ברורה. אי הבהירות באה לידי
ביטוי בקריקטורה של החייל המטפס במדרגות אל תוך עננה של אי וודאות. כלומר, יש כאן
הבעת ביקורת על מדיניות לא ברורה של הממשל המקריבה את החייל, ההולך ומתרחק מהבית
אל תוך הלא נודע. הביקורת גם באה לידי ביטוי בדברי הנשיא "לכאורה, העמדה שלנו
לא השתנתה"), כאשר הוא בעצם אינו מבין שלמרות שהוא לכאורה "דורך
במקום" הרי שמצב המלחמה רק הולך ומסלים.
מאפיינים נוספים: מלחמת וייטנאם הייתה מלחמת
"הפריים-טיים" הראשונה בטלוויזיה האמריקנית, כלומר המלחמה הראשונה
שהועברה בשידור חי במהדורות החדשות. תמונות משדה הקרב חדרו בזמן אמת לסלון
המשפחתי. שודרו תמונות של ההרוגים ושל ההלוויות יחד עם חוסר היכולת של המנהיגים
להסביר את מטרות המלחמה. אפשר גם: לוחמת גרילה, הפצצות אוויריות ועוד.
ביקורת: מלחמה יקרה, מיותרת, רחוקה מהבית, באה על חשבון
בעיות פנים.
3. הצג את הרקע לצמיחת התנועה
הפרוגרסיבית בארה"ב (סוף המאה ה-19/ראשית המאה ה-20), והסבר, לדעתך, עד כמה
השפיעה תנועה זו על החברה האמריקנית.
בסוף
המאה ה-19, עברה ארה"ב, תהליך מואץ של תיעוש ועיור. תהליך זה הוביל לחלוקה
מעמדית על רקע חברתי-כלכלי בין אילי ההון והשכבות הגבוהות שהיוו שכבה מצומצמת
שהחזיקה בחלק ניכר מההון בחברה. לקראת סוף המאה ה-19 החלו תנועות מחאה נגד התופעות
של הקפיטליזם הקיצוני, הדרוויניזם החברתי, המונופולים והברונים השודדים. בין היתר,
החלו פועלים להתארגן ואף להשבית מפעלים ומכרות על רקע תנאי העבודה שלהם. לעתים
הגיעו שביתות אלה לאלימות קיצונית בין הפועלים לבין כוחות שמירה פרטיים או כוחות
ביטחון של המדינה.
קמה גם התנועה
הפופוליסטית, שהייתה תנועת מחאה חקלאית, ששאפה להביא לתיקונים בתחום החקלאות
עקב הירידה המתמדת במחירי התוצרת החקלאית. התנועה הפרוגרסיבית צמחה בסוף המאה ה-19 (1890)
והגיעה לשיאה בשנים 1917-1901. תנועה זאת צמחה בתקופה של שפע והתבססה על רעיונות
אינטלקטואליים וליברליים של סופרים ועיתונאים ששאפו לתקן את החולאים של הקפיטליזם
והאינדיבידואליזם הקיצוניים שהביאו להשחתת המידות של הדמוקרטיה האמריקנית. הוגי
דעות אלה כונו "זורקי הבוץ" או "גורפי האשפה" (Muckrakers), כי הם "קלקלו את החגיגה", חשפו את המכוער שבתקופה, את
הקשיים של השכבות החלשות, השחיתות של "הברונים השודדים". כך למשל,
התייחס אפטון סינקלייר בספרו הג'ונגל לחולאים של תעשיית הבשר. יש לזכור שלא
מדובר בתנועה סוציאליסטית אלא בתנועה חברתית רחבת היקף שהייתה מעוניינת בתיקון
השיטה הקפיטליסטית. התקופה הפרוגרסיבית התבטאה בין היתר בחקיקה נרחבת ואחד מהישגיה
העיקריים הוא שילוב תיקונים ברוח התנועה בחוקה. מטרות התנועה הפרוגרסיבית:
ריסון התאגידים והגנה על ההמון מפני ניצול בידי התאגידים, השלטת מערכת יחסים
הגונה בין מעבידים ועובדים, תיקון מוסרי של החברה - מה שמסביר פעולות לטובת חקיקה
האוסרת מכירת אלכוהול. כמו כן, בתום הפוליטי שאפה התנועה להיאבק מאבק בהשפעה
המופרזת של בעלי ההון על השלטון (מאבק בפלוטוקרטיה), למגר את השחיתות ולהביא לדמוקרטיזציה של המערכת הפוליטית.
שני הסברים הממחישים
את השפעתה הרבה של התנועה:
חדירת
רעיונות התנועה לשתי המפלגות: הדמוקרטית והרפובליקנית.
בתקופה הפרוגרסיבית הגיעו לשלטון נשיאים משתי המפלגות – כשהם רואים עצמם נושאים את
הבשורה הפרוגרסיבית – בין אם אלו תיאודור רוזוולט וויליאם טאפט הרפובליקנים ובין
עם וודרו וילסון הדמוקרט. כן ניתן לציין את העובדה שנשיאים פרוגרסיביים החזיקו
בשלטון כ-20 שנה.
רעיונות
התנועה מומשו ע"י שלוש רשויות השלטון – הרשות המחוקקת למשל, באמצעות חוק שרמן והתיקונים לחוקה, הרשות המבצעת
בין אם ע"י הקמת משרד ספציפי – משרד העבודה והמסחר או בין אם פעולות תיווך של
רוזוולט ועוד, וכן, הרשות השופטת עם פסיקות כמו פירוק המונופול של חברת סטנדרד
אויל. עצם המעורבות של רשויות השלטון מסמנת שינוי משמעותי באופן תפיסת תפקיד
השלטון – בחברה שבתחילת דרכה הדגישה את עקרונות האינדיבידואליזם, הקפיטליזם וממשל
הממעט למשול, שהרי עתה יש מעבר לשלטון מעורב יותר הפועל ליצירת איזונים
ומנגנוני פיקוח חברתיים-כלכליים.
שינויים
בחוקה: החוקה, כמסמך המכונן של ארה"ב – יוצרת את
כללי המשחק הבסיסיים הרחבים המקובלים ביותר. על מנת לבצע תיקון – דרוש מיוחס של
2/3 בכל אחד מבתי הקונגרס ו-3/4 מהמדמינות. בעשור השני של המאה ה-20, הוכנסו ארבעה
תיקונים לחוקה – מספר חסר תקדים (חוץ מעשרת התיקונים הראשונים), דבר המפגין באופן
מובהק את ההסכמה הרחבה סביב רעיונות אלה. אפשר לחדד את ההצלחה מול הכנסת התיקונים
ה-13, ה-14 וה-15 אחרי מלחמת האזרחים. אז הוכנסו שלושת תיקונים אלה בחמש שנים, אך
הצפון ניצל את העובדה שהדרום בחוץ. כאן בתקופה הפרוגרסיבית, עם 4 תיקונים במספר
שנים, בשיתוף כל המדינות, ניתן להמחיש את השפעתה הרבה של התנועה.
מימוש
הן ברמה הפדרלית והן ברמת המדינות: ניתן לראות שרעיונות התנועה לא מומשו רק במישור הפדרלי, אלא דווקא מדינות
חלוצות כמו ויסקונסין ואחרות קידמו רעיונות אלה כבר במישור המקומי, ופרצו דרך
למימוש גם ברמה הפדרלית.
4. הסבר כיצד ביקשו
"האבות המייסדים" להגביל בעזרת החוקה את השלטון מצד אחד, ולהימנע משיתוף
יתר של ההמונים בשלטון מצד אחר.
ע"פ
בני תקופת ההשכלה וממשיכיהם "האבות המייסדים" העיוותים במשטרים באירופה
נבעו בראש ובראשונה משיטת השלטון המלוכנית ששללה את ריבונות העם ומהעירוב של דת
ומדינה. לפיכך, נקבעה חוקה המבססת את עיקרון הפרדת הרשויות שעל-פיו, כל אחת
מהרשויות (המחוקקת, המבצעת והשופטת) מגבילה ומרסנת את השתיים האחרות ובמקביל
מוגבלת ומרוסנת על ידן. כך, נמנע מצב של עריצות של מלך המרכז בידיו את כל
הסמכויות.
בנוסף,
עשרת התיקונים הראשונים יוצרים "מגילת זכויות" הכוללת עיגון זכויות כמו
חופש ביטוי, חופש דת ומדת, קניין, הליך הוגן וכו'. מגילה זו מחייבת את השלטון
ומגבילה אותו מבחינת אפשרויות השימוש בכוח. אחד התיקונים המשמעותיים הוא העשירי,
המותיר בידי המדינות את מה שלא ניתן לשלטון המרכזי. כלומר, גם עיקרון הפדרליזם,
נועד להגביל את השלטון.
כן,
עצם האפשרות שהחוקה ניתנת לתיקון ושינוי לוקחת בחשבון שיש צורך במנגנון שיכול לתקן
עיוותים שנוצרים, כתוצאה מאי דיוק משפטי או כתוצאה משינויי הזמנים.
מנגד,
רבים מהאבות המייסדים חששו מדמוקרטיות יתרה, ולכן דאגו למנוע מצב של דמוקרטיזציה
מלאה. כך למשל, נותר הכוח למנות סנטורים בידי בתי המחוקקים של המדינות, זכות
הבחירה נותרה רק בידי גברים לבנים, הוטלו הגבלות גיל מי זכאי להיבחר (25 לבית
הנבחרים, 30 לסנאט, 35 לנשיאות). גם הבחירות לנשיאות "מתווכות" באמצעות
האלקטורים. ניתן גם לציין בהקשר זה את הדרת הנשים והאפרו-אמריקנים, ששוקללו כ-3/5
אדם לצורך שקילת ייצוגה של כל מדינה בבית הנבחרים, אך כמובן ללא מתן שום אפשרות
בחירה.
5. יפן במלחמת העולם השנייה
א. הצג את
עיקרי התדרדרות היחסים בין יפן לארה"ב בשנים 1941-1939, והסבר מה היו
השיקולים שהכריעו את יפן לתקוף את פרל הרבור ב-7 בדצמבר 1941. (17 נק')
עיקרי
התדרדרות היחסים: שינוי יחסי הכוחות באירופה לאחר 1939 השפיע מאוד על
המתרחש בחזית המזרח הרחוק. מסע כיבושיו של היטלר בשנים 1941-1939 ומצוקת המערב
גרמו להתרופפות ביכולת של מדינות המערב להגן על מושבותיהן. לאור העובדה שהמזרח
הרחוק התרוקן מכוח ומהשפעה מערבית נוצר ליפן חלון הזדמנויות נדיר. העובדה שצרפת
והולנד ספגו תבוסות מגרמניה ובריטניה התגוננה על חייה, קרצה ליפן והיא תכננה
להשתלט על הודו-סין (וייטנאם), אינדונזיה ומלאיה. כלומר, יפן שאפה לכבוש אזורים
עשירים בחומרי גלם תוך סילוק והחלשת ההשפעה המערבית באזור.
יפן
קיוותה במיוחד להשתלט על אינדונזיה (בה יש הרבה נפט) וגם להשתלט על מלאיה (מושבה
בריטית במזרח הרחוק שבה היו משאבים כמו גומי ועפרות ברזל). בשלב הזה רק ארה"ב
הייתה יכולה לבלום את יפן. זאת משום שלא הייתה מעורבת עדיין במלחמה באירופה, ויש
לזכור שהיו לה אינטרסים במזרח הרחוק, ומטרתה הייתה לשמור על הסטאטוס-קוו באזור זה.
ארה"ב ראתה בהתחזקות יפן באזור איום צבאי וכלכלי. בפברואר 1939 השתלטו היפנים
על האי היינאן באזור דרום סין, ובכך התקרבה יפן התקרבות מסוכנת בעיני המערב
למרכזים מסחריים כמו סינגפור והונג-קונג. לפיכך החליטה ארה"ב לבטל את חוזה
הסחר והידידות עם יפן – מה שהקטין בצורה משמעותית את המסחר בין ארה"ב ליפן.
ביולי
1940 העבירה ארה"ב את הצי הפאסיפי מסן-דייגו לפרל הארבור, וגם שיגרה מפציצים
לפיליפינים לשם תגבור. בנוסף, הטילה ארה"ב איסור על ייצוא גרוטאות ברזל ודלק
מטוסים ליפן, שני מוצרים חיוניים לצבא היפני הפעיל. לעיצומים אלה על יפן היה אפקט
מאוד בעייתי, משום שיש להבין שהם דחפו את יפן היישר לזרועותיהן של גרמניה ואיטליה.
כבר באוגוסט 1940 יפן הרחיבה את שליטתה במזרח הרחוק, וזאת זמן קצר לאחר נפילת צרפת
(22/6/1940) והקמת ממשל וישי. יפן יצרה הסכם עם ממשלת וישי שאפשר ליפן לתפוס נמלים
ושדות תעופה בהודו-סין (וייטנאם).
ביולי
1941, כחודש לאחר תחילת מבצע ברברוסה, שיגרה יפן בהסכמת ממשלת וישי כוח של 50 אלף
חיילים לאיזור הודו-סין, הקרוב למאליה הבריטית. צעד זה אותת בבירור על כוונותיה של
יפן.
ארה"ב
הגיבה בחרם מלא על יפן ואיסור על מסחר עם יפן. בנוסף, הודיעה על הקפאת נכסים
יפניים בארה"ב. אליה הצטרפו בריטניה וממשלת הולנד הגולה וזאת מתוך מטרה למנוע
נפט מיפן.
הצעדים
האמריקניים הללו חיזקו את הגורמים הקיצוניים ביפן, ובראשם שר הצבא טוג'ו. גורמים
אלה דרשו לפתוח במלחמה עם ארה"ב ולפרוץ את "טבעת החנק ABCD"
[American,
British, Chinese, Dutch].
ראש
הממשלה היפני קונואה חשש ממלחמה עם ארה"ב, ולפיכך הוא ניסה ליזום פגישה עם
נשיא ארה"ב רוזוולט. אבל, האמריקנים חששו ממלכודת וסרבו לקיים את הפגישה.
קונואה שהיה לכוד בין הלחץ היפני לבין החרם האמריקני התפטר. במקומו מונה טוג'ו
לראש הממשלה. זהו מינוי עם איתות מאוד ברור שפני יפן למלחמה. עם זאת, טוג'ו עוד
העניק הזדמנות למשא ומתן מדיני. שליח מיוחד מטעם יפן הודיע לארה"ב שיפן מוכנה
לסגת מהודו-סין ולא לפלוש למושבות מערביות אחרות באזור, וזאת בתמורה לביטול החרם
והבטחה למסחר עם אותן מושבות לצורך רכישת חומרי גלם. העמדה היפנית נתפסה בעיני
האמריקנים כחולשה. לפיכך, קיוותה ארה"ב שבאמצעות הלחץ הכלכלי היא תשיג
ויתורים יפניים נוספים. כלומר, ארה"ב תהיה מוכנה להפסיק את החרם רק אם יפן
תיסוג גם מסין כולל מנצ'וקואו [תגובה זו מכונה "איגרת האל"]. ארה"ב
בהחלט הייתה מודעת לכך שהציבה תנאי קיצוני שעלול לגרום למלחמה, אבל האמריקנים
זלזלו ביפנים והאמינו בכוחם לנצח אותם. מכאן, השתכנעו מנהיגי יפן שאין מנוס מלפתוח
במלחמה על ארה"ב.
שיקולי התקיפה של יפן עמדו בעיקר בצל החשש
מלעורר את זעמה של ארה"ב, ולהכניס אותה למלחמה בשעה שהיא עדיין נלחמת נגד סין.
מול בסיס זה, ראו ביפן גם את הצד השני של המטבע:
1) ערעור
ביטחונם של האמריקנים בדרום מזרח אסיה באמצעות התקפת פתע והנזק שייגרם בעקבות כך.
כלומר, מטרת המתקפה לא הייתה לכבוש את ארה"ב אלא להחליש את השפעתה במזרח
אסיה. המתקפה תוכננה כדי להנחית מכה על ארה"ב ושעד שזו תתאושש תספיק יפן לבצר
את שליטתה במזרח אסיה ולמנוע מארה"ב לנסות ולהחזיר את השפעתה באזור.
2) סילוק
השפעת ארה"ב מאסיה על מנת להשתלט על המושבות המערביות בדרום-מזרח אסיה. מטרה
זו מבוססת על המטרות האידיאולוגיות/הלאומיות של יפן (הנהגת אסיה ע"י הגמוניה
יפנית ללא נוכחות האדם המערבי הלבן). כמו כן, נוצר עבור יפן צורך כלכלי וצבאי
בהשגת משאבים לאחר האמברגו שהוטל עליה.
3) יפן
שאפה להשתלט על המושבות המערביות במזרח אסיה (כמו אינדונזיה ומלאיה), לאור היחלשות
המערב (הולנד, בריטניה) בעקבות המלחמה באירופה וניצחונותיה של גרמניה.
4)
היפנים סברו שהאמריקנים רכרוכיים ופחדנים ולא יעזו להגיב למהלומה יפנית. הם התבססו
על הדגם של מלחמת רוסיה – יפן. כלומר, היו גורמים ביפן שזלזלו בעצמת ארה"ב או
בכוח רצון שלה להגיב.
ב. הסבר ע"פ הקריקטורות
וע"פ מה שלמדת מדוע החליטה ארה"ב להטיל את פצצות האטום על יפן. הצג אלטרנטיבה
אחת אחרת שהייתה לארה"ב. (18 נק')
השימוש בפצצות
האטום נועדו להביא לסיום מיידי של המלחמה, תוך חסכון חיי אדם אמריקניים
(ואף יפניים בחשבון קר). יש לזכור שהמלחמה באירופה כבר הסתיימה (מאי 1945) ודעת
הקהל תבעה סיום מהיר של המלחמה עם מינימום קרבנות. טרומן נימק את הפצצה בצורך
"להציל חיי מאות אלפים אמריקנים ויפנים כאחד." החלטה זו התבססה גם על
הניסיון הקשה במלחמה נגד היפנים (קמיקאזה, חוסר נכונות להיכנע).
הפגנת כוח מול
בריה"מ וסטלין, במסגרת התפתחות המלחמה הקרה, לאור חיסול האויב
המשותף – גרמניה הנאצית. בהתאם לתפיסה זו, שאף, טרומן להשלים את כניעת יפן לפני
שהסובייטים יגיעו להישגים בחזית זו, שכן הסובייטים התחייבו לסייע למלחמה נגד יפן –
תוך שלושה חודשים מסיום המערכה באירופה (הם לא יודעו על הצלחת הניסוי ביולי 1945).
נקמה על פרל הרבור, מתקפה פתע יפנית בו
נהרגו כ-2,400 אמריקנים. טרומן עצמו אמר בהודעתו לעם האמריקני לאחר ההפצצה
בהירושימה: "היפנים התחילו במלחמה בפרל הרבור מן האוויר. עתה שולם להם
גמולם."
לחץ לבדיקת התוצר: מומחים צבאיים הפעילו
לחצים על טרומן לבחון את הפצצה עם השלמת "פרויקט מנהטן" לאור המשאבים
שהושקעו בו (למרות התנגדות ומחאה של מדענים רבים).
ע"פ הקריקטורות –
בקריקטורה אחת מוצגת אוקינוואה כמבצר קטן
אל מול היעד הבא – המבצר העצום יפן. בקריקטוריה שנייה מוצג חייל השומע שגרמניה כבר
נכנעה, אך הוא מבקש שיעבירו לו את התחמושת, כי בעצם הקרב עוד ממשיך.
לפיכך, עולה משתי הקריקטורות שהסיבה להטלת
פצצות האטום היא סיום מיידי של המלחמה, תוך חסכון חיי אדם, ומה שהמחיש, מבחינת
האמריקנים, את העניין הזה הוא קרב אוקינאווה. אי זה נכבש ע"י ארה"ב בין
אפריל ליוני 1945. 176,000 חיילים בכוח התוקף לחמו מול 100,000 מגנים יפנים.
12,000 אמריקנים נהרגו במהלך הצבאי הזה. הלחימה המתאבדת של יפן גבתה מארה"ב
מחיר אנושי, ולכן ארה"ב הייתה מעוניינת בסיוע סובייטי או לחלופין בפיתוח של
נשק יעיל יותר.
מה שמחדד את הרצון לסיים את המלחמה, הוא
שהמלחמה באירופה כבר הסתיימה. הקשיים שעלו בהרוגים אמריקנים רבים בקרב אוקינוואה
מומחשים בקריקטורה של המבצרים ובעצם משקפים, באופן יחסי, את כמות ההרוגים העלולה
להתחולל במקרה של פלישה יבשתית ליפן.
הצגת
אלטרנטיבה אחת אחרת לפצצות:
מו"מ
דיפלומטי לסיום המלחמה - ארה"ב חששה מכיוון זה, משום שיערער על מהות הניצחון
וישאיר ליפן קלפי מיקוח.
מימוש
מלא של האופציה הצבאית – תוך תיאום הפעולה עם בריה"מ. עם התגברות המתחים בצל
המלחמה הקרה בין ארה"ב לבריה"מ, סר חינה של אופציה זו בעיני ארה"ב.
"הפצצה
לדוגמה". ארה"ב תפציץ אי קטן לדוגמה ותמחיש ליפן מה יקרה אם תסרב
להיכנע.
6. שיקומה
של יפן לאחר מלחמת העולם השנייה
א.
קרא את הקטע וענה על השאלה המופיעה אחריו:
"ביפן,
לעומת זאת, לא היו מפלגה נאצית ולא היטלר, לא היה משטר נפשע שתפס את השלטון בזמן
ספציפי ולא הייתה אידיאולוגיה של השמדה גזעית. במקום זאת, לפי התפישות שרווחו
באותו הזמן בקרב בעלות הברית, התרבות ה'פיאודלית' של יפן, קוד הסמוראים שלה והשיטה
הקיסרית שלה – ללא ספק, הרבה מהמסורת התרבותית של יפן – הואשמו במיליטריזם
שהתפרץ במאה ה-20. זו סיבה לכך שהיפנים נדרשו לעבור חינוך מחדש רדיקלי יותר
מהגרמנים. לזמן מה, אפילו ביטויים אמנותיים של התרבות היפנית כמו מחזות קבוקי על
סמוראים מהמאה ה-17 נאסרו להצגה.
הבעיה
של המיליטריזם היפני נפתרה לכאורה ע"י החוקה הפציפיסטית החדשה, שנכתבה
ע"י האמריקאים ואסרה על יפן להחזיק צבא. מרבית היפנים, שהיו מותשים
ממלחמות, צידדו בכך, אבל מיעוט צעקני בימין ראה באיסור זה הפרה בלתי נסבלת של
הריבונות הלאומית. בדעה זו אוחזים גם ראש ממשלת יפן כיום, שינזו אבה
ותומכיו."
(מתוך אבנר שפירא, "פרידה מהעולם של
אתמול" – דברים של ההיסטוריון יאן בורומה – פורסם בהארץ,
22/9/2015).
|
הסבר ע"פ הקטע וע"פ מה שלמדת
את השיקולים ו/או האמצעים של ארה"ב בעיצוב משטר הכיבוש של יפן אחרי
מלה"ע ה-2. (18 נק')
שיקולים ואמצעים:
ע"פ הקטע שיקולי ארה"ב בעיצוב משטר
הכיבוש נבעו מאופייה של יפן – מהאלמנטים "הלא מערביים" שעוד נותרו בה
כמו התרבות הפיאודלית, קוד הסמוראים והשיטה הקיסרית שלה. עם זאת, למרות
המחשבה/השיקול על ביטול הקיסרות, ארה"ב, נמנעה מכך בסופו של דבר. הקיסר אמנם היה סמל של מדינת אויב,
והוא שעמד בראש יפן בזמן המלחמה, והיה מועמד בכיר, מבחינת ארה"ב, לעמוד לדין
על פשעי מלחמה. לזכותו של הירוהיטו החשיבו האמריקנים את העובדה שהוא תמך בכניעה,
הטיף לשיתוף פעולה עם הכיבוש האמריקני ואת העובדה שמעמדו בקרב הציבור היפני נותר
איתן. בגלל סיבות אלה החליטו האמריקנים להשאיר את הקיסר על כנו, כאמצעי
לסייע בביסוס שלטונם וזאת, תוך הבהרה שהוא כבר לא השליט בארצו. בהתאם לכך, גם
שונתה חוקת יפן מחוקה קיסרית לחוקה דמוקרטית.
שיקול נוסף של ארה"ב –
לא ע"פ הקטע – באיזו מידה לשתף מדינות נוספות במשטר הכיבוש של יפן,
בדגש על מקומן של בריה"מ (רצון ברור לנטרל את כוחה על רקע המלחמה הקרה) וסין
(על רקע החשש מתגובת יפן ועל רקע אי יציבות משטרו של צ'אנג קאי שק). לשם כך הוקמו
גופים שלכאורה שתפו כוחות נוספים, מלבד ארה"ב בכיבוש, אבל בפועל את משטר
הכיבוש הנהיגה באופן בלעדי ארה"ב בהנהגת דגלס מקארתור. ע"פ הקטע, דיכוי המיליטריזם היפני מתגלה
כמטרה מרכזית. המיליטריזם היפני, מסביר את מדיניותה הרדיקלית של ארה"ב ביפן
בנושא החינוך מחדש שהיה יותר תקיף מזה שהונהג בגרמניה, עד לדרגה שמחזות קבוקי על
סמוראים מהמאה ה-17 נאסרו. בהתאם לכך, גם הוכנס הסעיף הפציפיסטי (9) לחוקת יפן,
האוסר עליה להחזיק בצבא.
ב. הצג את הגורמים שאפשרו את שיקומה המהיר של יפן מהריסות מלה"ע ה-2. הסבר כיצד השפיע
שיקומה של יפן על יחסיה עם ארה"ב. (17 נק')
הגורמים שאפשרו את שיקומה המהיר של יפן:
ידע
שנרכש לפני המלחמה ובזמן המלחמה: התבוסה במלה"ע ה-2 הפנתה את המרץ היפני מהאפיק הלאומני
לאפיק הכלכלי. גם לפני המלחמה הייתה ליפן תעשייה גדולה שידעה לייצר כמעט הכל.
בנוסף, המלחמה קידמה את הטכנולוגיה היפנית בתחומים שונים כמו בניית אניות, ייצור
מנועים, אופטיקה, אלקטרוניקה וכימיקלים. רוב המפעלים אמנם נהרסו בהפצצות אבל כוח
האדם המוכשר והמיומן נשאר, ומאחר שאחרי המלחמה רובו היה מובטל אפשר היה להעסיק
אותו בשכר נמוך. בנוסף, בעקבות ההרס של המלחמה נרכשו מכונות וציוד חדיש ומשוכלל
ויזמים, שהתחילו מאפס, הקימו חברות חדשות והתחרו בחברות הוותיקות.
מאפייני
הכיבוש האמריקני:
*האיסור לשקם את התעשייה הצבאית אילץ את היפנים להתרכז בייצור
מוצרים אזרחיים רבי ביקוש בעולם. לפיכך, היעדר הוצאות ביטחון אפשר רמת מיסוי נמוכה.
*הסיוע מארה"ב: הוויתור של ארה"ב על פיצויי מלחמה, הענקת
הלוואות נוחות, מכירת חומרי גלם וטכנולוגיה מתקדמת, הזמנת סחורות ושירותים מיפן
במהלך מלחמת קוריאה ופתיחת השוק האמריקאי בפני יפן. בנוסף, ארה"ב הסכימה
שהשוק היפני יישאר סגור (מייבוא) עד שישתקם.
מדיניות
ממשלת יפן:
* שער יציב
למטבע הין ובלימת האינפלציה ע"י הממשלה, מה שהביא לעידוד הייצוא וייקור
הייבוא.
* ב-1949 הוקם משרד המסחר והתעשייה (צוּסַנשוֹ, (MITI שתפקידו
לפתח את התעשייה. הוא העניק תמריצים, הזמין מומחים, חקר שווקים, ארגן תערוכות וקבע
סדרי עדיפויות, תודות ליכולתה של הממשלה להתערב במשק לאחר שלא בוטלו סמכויותיה
לעשות זאת מאז המלחמה. ביוזמת גוף זה התחלפו מוצרי הייצוא של יפן ממוצרי צריכה
זולים באיכות ירודה למוצרי צריכה יקרים יותר באיכות גבוהה, תוך אימוץ טכנולוגיות
חדישות ובקרת איכות קפדנית.
חברות
גדולות קיבלו הלוואות מגורמים פנימיים בלבד, רובם בנקים שהכילו חסכונות של שיעור
גדול מאוד של האוכלוסייה, וככה בעלי החברות לא נאלצו לפעול תחת לחץ להציג רווחים
מידיים ויכלו לתכנן לטווח הארוך. על אף שהממשלה עודדה התארגנות של חברות גדולות,
היא עשתה זאת ברמת הענף ולא ברמת התאגיד, וככה נמנעת שחיתות. החברות הגדולות לא
דחקו את החברות הקטנות אלא שכרה אותן כקבלניות וככה השיגו גמישות לא לפטר עובדים
ולא להחזיק מלאים גדולים במחסניהן.
אופי
החברה היפנית: "שלוש החיתים" החלו להניב
פירות: חינוך, חיסכון וחריצות: בזכות שיעורי החיסכון הגבוהים,
הופנו משאבים רבים להשקעות יצרניות במקום לצריכה, והחריצות של הפועלים והמנהלים,
שנובעת הן מכבוד לעבודה והן מרצון להגיע במהירות להישגים כלכליים, הבטיחה פריון
בעבודה והחינוך שקיבלו הצעירים בבתי הספר אפשר ליפנים לקלוט טכנולוגיות חדשות
בקלות יחסית.
הסדרת
יחסי העבודה: בראשית שנות ה-50 פרצו
שביתות רבות בדרישה להעלאת השכר ולשיפור תנאי העבודה. דבר זה יצר את הקמתם של
איגודים מקצועיים מפעליים: כל עובד השתייך לאיגוד העובדים של המפעל שלו, וככה
העובדים והמעבידים הכירו זה את זה ויכלו
לנהל מו"מ תוך התחשבות במצבו של המפעל. העובדים שותפו ברווחי המפעל בצורת
בונוסים חצי שנתיים ולכן לא היה להם עניין לפגוע ברווחיותו של המפעל. הכשרת העובדים התבצעה
במפעל עצמו כדי להתאימם לצרכי המפעל. המפעל (קַאִישָה) השקיע בעובדים ודאג להם,
העניק להם קביעות, העלה את שכרם ע"פ הוותק ולא פיטר אותם בזמנים הקשים, והם
בתמורה השקיעו את מירב מרצם להצלחת המפעל. העובדים עצמם אותרו באמצעות בחינות
הכניסה לאוניברסיטאות.
עם הזמן הפך
המפעל למעין מסגרת כמו משפחתית. הוא נתן לעובד משמעות והעובד היה מזדהה איתו עד
כדי כך שהיה מציג את עצמו ע"פ המפעל אליו הוא משתייך. המפעל היה מנייד את
העובד ממקום עבודה אחד לשני בתוך המפעל וההתייעלות הייתה מושגת ע"י מתן הכשרה
רחבה לכל עובד בכמה תחומים בתוך המפעל עצמו, מה שהעלה את הפריון, יצר נכונות לקלוט
טכנולוגיות חדשות ועודד את העובדים להציע הצעות ייעול בלי לחשוש לעתידם בחברה.
המפעלים
העניקו חשיבות מיוחדת לרוח הצוות: יום העבודה התחיל במסדר בוקר ובו סקרו את
הנושאים שעל סדר היום, באמצע היו הפסקות להתעמלות משותפת, לכל מפעל היה סמל
שהעובדים ענדו על דש בגדם, הכל בשביל לחזק את הגיבוש בין העובדים. כל העובדים, ללא
קשר לדרג שלהם, אכלו באותו חדר אוכל ולבשו אותם הסרבלים כדי לבטל את ההבחנה בין
צווארון כחול לבין הצווארון הלבן. המנהלים, שצמחו מתוך צוות העובדים והיו מקושרים
אליהם, היו שותפים לכל ההחלטות שקיבלו הדרג הגבוה ונתנו להם את הסכמתם, וכך
להחלטות נוצר אופי של קונצנזוס.
הסבר
כיצד השפיע השיקום על יחסי יפן-ארה"ב:
השיקום של
יפן בתחום הכלכלי הפך את יפן להצלחה כלכלית כבירה. האלמנטים הדמוקרטים
והקפיטליסטים שטיפחה ארה"ב, יצרו מעצמה כלכלית, בעלת כלכלה חופשית המצויה בצד
של ארה"ב במלחמה הקרה.
עם זאת, הגידול
המרשים ביצוא, שחילץ את יפן מהמיתון, העלה אותה על מסלול של עימות עם ארה"ב.
הצלחתם של המוצרים היפניים היטיבה עם הצרכנים, אך פגעה ביצרנים האמריקאים.
ארה"ב כעסה על שיפן מוכרת בשוק האמריקאי הפתוח בעוד שהשוק היפני נשאר סגור
בפני מוצרים אמריקאים, ועל שיפן מסבה נזקים כלכליים לשוק האמריקאי למרות שהיא
נהנית מההגנה הצבאית של ארה"ב.
בסוף שנות
השמונים אף התעוררה בארה"ב חרדה מפני יפנים הרוכשים נכסים אמריקאים. חברות
יפניות שמצאו עצמן עם עודפי דולרים השקיעו את הכספים האלו חזרה בארה"ב מתוך
אמון במשק האמריקאי. שלוש מאגרות החוב של ממשלת ארה"ב באותה תקופה נרכשו
ע"י קונים יפנים ובכך מימנה יפן את התקציב הגירעוני של ארה"ב. למרות
שהרכישות היפניות הסתכמו באחוז אחד בלבד מכלל הנכסים האמריקאים התעוררה בהלה
שהיפנים מנסים להשתלט על ארה"ב עם כל רכישה גדולה שלהם. חרדה זו הגיעה לשיאה
כשחברת סוני רכשה את חברת הסרטים קולומביה וחברת מיצובישי את מרכז רוקפלר בניו
יורק – שני סמלים לאורח החיים האמריקאי.
כתוצאה מזה
קמה בארה"ב תופעה שנקראת הלקאת יפן: ביקורת חריפה על יפן וראיית כל צעד שלה
כמזימה להשתלט על העולם. תופעה זו באה לידי ביטוי בהתבטאויות של אישי ציבור,
עיתונאים וסופרים, וכל פעילות יפנית הוזכרה והושוותה לתקרית פרל-הרבור. האמריקאים
ראו את היפנים כערמומיים, אכזריים וחסרי מעצורים.
בתגובה
התפתחה ביפן תופעה של הלקאת אמריקה: ראיית ארה"ב כמדינה אלימה, שטופת סמים
ומתפוררת וייחוס כל ביקורת מצידה למניעים גזעניים.
7. הסבר כיצד התמערבותה של יפן השפיעה על
המעבר שלה למדיניות אימפריאליסטית בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20.
הצג דוגמה אחת המבטאת מדיניות זו.
הסבר כיצד המעורבות של יפן השפיעה על
המעבר שלה למדיניות אימפריאליטסית:
בסוף המאה ה-19, שלטו מעצמות המערב (בריטניה, צרפת, הולנד,
בלגיה, ארה"ב וכו') על חלקים ניכרים מהעולם, בדגש על אפריקה ואסיה. מעצמות
אלה שיקפו עוצמה מדינית, אימפריאליזם, קדמה טכנולוגית, כלכלת שוק חופשי ודמוקרטיה
(ברמה כזאת או אחרת).
יפן הבינה שהיא נמצאת בעמדת נחיתות לעומת המערב, תוך הפנמת
הלקח מחולשת סין (הפסדה של סין במלחמת האופיום). יפן הסיקה שאם ברצונה לשמור על
ריבונותה ותרבותה עליה להשתוות לרמתם של עמי אירופה מבחינת השכלה וכושר לחימה.
עניין זה דרש תיקון דראסטי בחברה היפנית בכל תחומי החיים.
לפיכך,
הדגישה יפן מאמצים לתיעוש ולמודרניזציה, שבאו לידי ביטוי גם בפיתוח הצבא ותעשיית
הנשק. עמדה זו יצרה ליפן אפשרויות וצרכים שלא היו לה בעבר כמו השתלטות על חומרי
גלם ופתיחה של שווקים חדשים למוצרים יפניים וכן את הכלים הצבאיים לממש מטרות חדשות
אלה.
תפקיד הצבא המודרני נועד להשיב תחילה את כבודה הלאומי של יפן,
לחזק את בטחונה ולמש אמצעי לביטול החוזים הבלתי שוויוניים. בהמשך, הפך הצבא אופציה
לממש שאיפות אימפריאליסטיות. מבחינת יפן, אימפריאליזם היה אמצעי להוכיח שהיא שקולה
למעצמות המערב. יפן קיוותה שהתעצמות במישור הבינלאומי תאפשר לה להתנער מההסכמים
הבלתי שוויוניים שנחתמו עמה, כאשר נפתחו שעריה באמצע המאה ה-19. הצבא היווה אם כן גורם
"ממערב" ביפן מצד אחד וגורם המחזק לאומיות יפנית מצד שני: רוח סמוראית
וטכנולוגיה מערבית.
אפשר להתייחס גם לקלישאה הקלאסית - ניתוב בעיות פנים החוצה.
ניתן לומר שגם גורם זה נובע מהמהפכה התעשייתית ביפן ומהשלכות רסטורציית מייג'י.
השינויים הגדולים שעברה יפן לא עברו בלי בעיות – כמו בעיות של עוני ופערים מעמדיים
ותסיסה רבה של סמוראים ואיכרים שהתקשו להסתגל למציאות החדשה. היציאה למלחמה נחשבה
עבור השלטון אמצעי להפגת מתחים חברתיים פנימיים על ידי איחוד העם סביב הלאומיות
ואויב משותף.
ביטויים למדיניות זו:
1875/6 – הסכם קנגהוה: יפן חיקתה את
הדגם האמריקני ופתחה את שערי קוריאה. על קוריאה נכפה הסכם בלתי שוויוני, שפתח אותה
למסחר יפני והעניק לאזרחי יפן זכויות אקסטריטוריאליות (הסכם קנגהוה).
סין (1894/5):
ב-1894 פרץ מרד איכרים בקוריאה על רקע ההתנגדות להשפעה הזרה. המלך הקוריאני ביקש
את עזרת הכוחות הסינים לדיכוי המרד הסינים נענו, ולמרות העובדה שלא השתתפו בפועל
בדיכוי המרד, הייתה כניסת הכוחות הסינים לקוריאה, מבחינת יפן, הפרה בוטה של הסכם
טיאנג'ין. בעקבות המהלך הסיני, שיגרו גם היפנים כוחות לקוריאה ולאחר כישלון
מו"מ עם סין, השתלטו היפנים על אמון המלך בסיאול. הנכונות של יפן לצאת
למלחמה, הפגינה את התעצמותה של יפן, הן מבחינה צבאית והן מבחינה בינלאומית עם רכישת
תמיכה של בריטניה למהלכיה. המלחמה הייתה קצרה עם תוצאות מאד לא נעימות לסין –
והסתיימה בהסכם שימונסקי, שהעניק הישגים כלכליים וטריטוריאליים ליפן (הכרת סין
בריבונות קוריאה, העברת חצי האי ליאודונג ליפן, פיצויים כספיים ליפן).
רוסיה
(1904/5): בפברואר 1904 החליטה ממשלת יפן לצאת
למלחמה נגד רוסיה, על רקע המתיחות בין שתי המעצמות באזור קוריאה ומנצ'וריה. יפן פתחה את המלחמה במתקפת פתע אופיינית ושנה של מלחמה הסתיימה
בעליונות יפנית. עליונות זו באה לידי ביטוי בשלום פורטסמות' שהעניק ליפן מספר
הישגים טריטוריאליים (הכרת רוסיה ב הכרה רוסית באינטרסים המדיניים,
הצבאיים והכלכליים של יפן בקוריאה ובזכותה להפעיל שם אמצעי פיקוח, הדרכה והגנה, נסיגה
רוסיה ממנצ'וריה ויפן קיבלה את השליטה בפורט ארתור. כלומר, דרום מנצ'וריה הפכה
לאזור השפעה יפני על אף שעל הנייר הייתה כמובן עדיין תחת ריבונות סינית (צפון
מנצ'וריה נותר לפיכך תחת השפעה רוסית).
אפשר
גם להתייחס למלה"ע הראשונה ולהשתלטות של יפן על שנדונג.
8. הסבר שתיים מהמחלוקות בין הימין היפני לשמאל היפני בשנות
ה-50 וה-60 של המאה ה-20.
מדיניות
חוץ: היחס למעצמות בצל המלחמה הקרה:
ארה"ב: הימין תמך בשיתוף פעולה עם ארה"ב בעוד השמאל
שאף לחזק את הקשרים עם ברית המועצות וסין ולהגיע לניטרליות בלתי מזוינת בסכסוך בין
שני הצדדים במלחמה הקרה.
במאי 1952 –
ארגן ארגון הסטודנטים זנגקורן הפגנות אלימות נגד הממשלה בין היתר על רקע
"חוזה ביטחון", עליו חתמו יפן וארה"ב. חוזה זה אפשר לאמריקנים
להציב כוחות על אדמת יפן למען שמירת השלום והביטחון במזרח אסיה. ב-1960, תוקן חוזה
הביטחון, כאשר ראש הממשלה היפני קישי הגיע להבנה עם האמריקנים שהחוזה שתחילה לא
הוגבל בזמן ייחתם מחדש לעשר שנים ואחר כך תהיה אפשרות לבטל אותו בהתראה של שנה
מראש. הגרסה המחודשת של החוזה החלישה את אחיזתה של ארה"ב ביפן אך השמאל ראה
בו מזימה של הממשלה להשתלב במערך הצבאי האמריקני וחיזקו את עמדתם בטענה שבעוד
שחוזה הביטחון נכפה על יפן מתוקף היותה כבושה, הרי שהחוזה החדש מבטא שיתוף פעולה
מרצון עם ארה"ב ובכך הופך אותה שותפה לעמדות האימפריאליסטיות של ארה"ב.
להצעת התיקון קדמו פעולות סוערות בפרלמנט, אך בסופו של דבר במחטף פרלמנטרי אושר
התיקון, דבר שהוביל לסערה ציבורית ולהפגנות המוניות שהתקיימו במשך חודש שלם מול
בניין הפרלמנט בטוקיו. ההפגנות אמנם הביאו להתפטרות ראש הממשלה (וגם לביטול ביקור
מתוכנן של נשיא ארה"ב) אך חוזה הביטחון המתוקן נשאר בתוקף.
בסוף שנות
ה-60, חלה הסלמה במידת האלימות של ארגוני הסטודנטים, בין היתר על רקע חוזה הביטחון
עם ארה"ב ומלחמת וייטנאם – כלומר אלמנטים הקשורים לתמיכת הממשלה בארה"ב.
בספטמבר 1969 נוסדה "סיעת הצבא האדום" שערך פעולות טרור אכזריות. מנגד
הימין הקיצוני, שאף לחיזוק הלאומיות והצבא וראה בארה"ב בעלת ברית ובקומוניזם
אויב. לעתים באו לידי ביטוי עמדות הימין בפעולות רצח של גורמים בשמאל או גורמים
"בוגדניים" בימין.
ברית
המועצות:
היחסים עם ברית המועצות נבנו באופן איטי וזהיר יותר לאור הכיבוש האמריקני. עם זאת
ליפן היה אינטרס לחדש את הקשרים עימה וזאת על רקע הרצון להגיע להסכמה בנוגע לחלוקת
שטחי דיג, לפעול להחזרת שבויי מלחמה שנותרו תחת שלטון סובייטי ולבטל את הווטו
הסובייטי שמנע לפי שעה את הצטרפות יפן לאו"ם. גם הסובייטים היו מעוניינים
בקשרים מסחריים עם יפן לטובת פיתוח מזרח סיביר. לפיכך ב-1956 חתמו שתי הממשלות על
הסכם נורמליזציה (אך לא "שלום"). הסכם זה הסדיר את נושא הדיג, זירז את
פיתוח המסחר, הביא לשחרור השבויים (רבים מתו בשבי ואחריםם עברו שטיפת מוח
קומוניסטית) וכן, יפן התקבלה לאו"ם (אך לא כמעצמה כפי שהיה בחבר הלאומים).
מדיניות
ביטחון: הקמת חילות הגנה מול תפיסת הפציפיזם:
סעיף 9 הפציפיסטי בחוקתה החדשה
של יפן אסר על קיום כוחות יבשה, ים או אוויר או כל פוטנציאל מלחמתי אחר. בגלל
הקושי לתקן את החוקה, חיפשה ממשלה היפנית דרך לפרש באופן אחר את החוקה. הפתרון לכך
נמצא בכך שהחוקה אסרה על קיום התקפיים אך לא על קיום כוחות הגנתיים. על בסיס
פרשנות זו, החליטה הממשלה להקים "חילות הגנה" ולשם כך שינתה מונחים,
הגדרות ודרגות כדי לטשטש את "הצבאיות" של הכוח החדש. המשרתים בחיילות
כונו "אנשי הגנה", טנקים כונו "רכב מיוחד" וכן לא הוקם
מיניסטריון ממשלתי מיוחד (משרד של שר) לענייני הגנה. עם זאת, בן עמי שילוני מדגיש
בספרו, שזו פיקציה וחילות ההגנה הן בפועל צבא של ממש עם שלוש זרועות מוגדרות:
יבשה, ים ואוויר. כוחות אלה צוידו בכלי הנשק החדישים ביותר וכוחם הגיע לרבע מיליון
חיילים. עם זאת, על רקע הכוחות הצבאיים הגדולים באזור (סין, בריה"מ ושתי
הקוריאות) הרי שחילות ההגנה של יפן הם אכן צבא קטן, ללא גיוס חובה עם תקציב מוגבל
ע"פ נוהג (עד אחוז מהתל"ג).
מהלך זה של
הקמת "חילות הגנה" בידי ממשלת יפן נתפסה בעיני השמאל כמהלך שנועד להחזיר
את המיליטריזם ושיש כאן הפרה של החוקה. לפיכך, ראשי ערים המזוהים עם השמאל סרבו
להותיר מעבר של כלי רכב צבאיים, היו מקרים של חבלות מכוונות במתקנים צבאיים. גם
בית המשפט העליון התחמק מהכרעה ברורה בנושא. הוא לא קבע שהם הוקמו ע"פ החוקה
אך גם לא קבע את ההפך. שיפור מסוים בתדמית "חילות ההגנה" התרחש כאשר כוח
זה נרתם למשימות הומניטאריות.
9. ציין והסבר שני ביטויים ביטויים/דוגמאות
המבטאים את הדמוקרטיזציה החלקית ו/או המדורגת של יפן בשליש האחרון של המאה ה-19. (18 נק')
שנות ה-70 וה-80 ביפן התאפיינו במגמת התעוררות של דמוקרטיזציה
על רקע ההשלכות של רסטורציית מייג'י וההתמערבות. אלה הן מגמות חלקיות ומדורגות
ומבטאות רק תחילה של תהליך ממושך בהרבה. בין הצעדים הללו ניתן לציין את הבאים:
הדרישה לכינון חוקה והקמת פרלמנט: הדמוקרטיה הייתה צורת ממשל שונה
לחלוטין מזו שהייתה נהוגה ביפן ולכן היו בעיות בכינונה. הגדולה מביניהן הייתה החשש
במעמדו של הקיסר. אבל היו שהאמינו, ביניהם, הסמוראים שהדמוקרטיה תיטיב לשלטון
היפני, בגלל שהאזרחים יהיו מעורבים בתהליך קבלת ההחלטות, והסיכויים למרד ולתסיסה
יפחתו. איטגאקי היה מנהיג שבא ממעמד הסמוראים ודמות מפתח בדרישה לכינון חוקה
ולהקמת פרלמנט. אחת הפעולות המרכזיות שעשה הייתה הקמת התנועה לחירות וזכויות העם,
תנועה שקידמה את רעיונותיו. מטרתה של התנועה התקדמה עוד, רק לאחר הצעת שר האוצר
אוקומה להקים פרלמנט בטווח הקרוב מאוד. ההצעה נמסרה יחד עם מידע בנוגע לשערוריות
כספיות שלא היו אמורות לדלוף לציבור, וכדי להרגיע את התסיסה הדיח הקיסר את השר
והבטיח גם להעניק חוקה ופרלמנט תוך תשע שנים. הייתה זו הפעם הראשונה שהקיסר העניק
לגיטימציה לרעיונות החוקה והפרלמנט. עם זאת, הטווח הארוך של ההבטחה משאיר מקום
לספק בדבר הביצוע המעשי. כלומר, ההדרגתיות באה לידי ביטוי בממד הזמן – כלומר, לא
חוקה מיד אלא תוך 9 שנים – מה שמאפשר מצד אחד למסור באיטיות את הכוח ומצד שני
להראות מסר של דמוקרטיזציה.
הקמת מועצות מקומיות (עירוניות ומחוזיות) נבחרות שיוכלו לאשר את התקציבים והתקנות של
השלטון המקומי. עם זאת, בחירות אלה מבטאות רק שיתוף חלקי של העם. כלומר, זכות
הבחירה הוגבלה רק לגברים מעל גיל 20 ששילמו מעל מס של 5 ין בשנה והזכות להיבחר
ניתנה רק לגברים מעל 25 ששילמו מס של מעל 10 ין בשנה. אמנם זו לא הייתה שאיפתו
המלאה של איטגאקי, אך חשיבות מועצות אלה הייתה משמעותית – גם בקדימותן וגם ככלי
ללימוד הליכי הדמוקרטיה. עם זאת, יש לזכור שהסמכויות של רשויות אלה מוגבלות (כלומר
כפופות לשלטון הארצי, ולשלטון המקומי) וכן, שמדובר בבחירות לרשויות מקומיות בלבד
ולא לארציות (כלומר – חלקיות והדרגתיות). כמו כן, הזכות לבחור ולהיבחר הייתה
מוגבלת בהתאם למין, מעמד כלכלי וגיל. חשוב גם לציין שיפן בטווח ההצבעה שנתנה לא
חרגה בהרבה ממה שניתן באותה עת בעולם.
הקמת מפלגות: כלומר הקיסר אפשר בהכרזתו את הקמתן של מפלגות פוליטיות שלהן
תותר האפשרות להתמודד בבחירות. חילוקי הדעות בין מנהיגים כמו איטאגאקי ואוקומה
הביאו להקמת שתי מפלגות: "מפלגת החירות" ו"מפלגת הרפורמה
החוקתית" – כלומר לציבור הבוחרים גם ניתנה אפשרות לבחור בין שתי אופציות,
שפנו לשני קהלי יעד שונים. ביטוי מובהק לדמוקרטיזציה. עם זאת, בפוליטיקה המפלגתית
של יפן המשיכו לפעול גורמים שהיו בבסיסם עוינים לדמוקרטיה מלאה שנאותו רק לשיתוף
מוגבל של אזרחים בשלטון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה